בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבחינתו, העברית מעולם לא מתה

הפרופ' אהרן דותן, חתן פרס ישראל לחקר הלשון העברית, הוציא לאור את התנ"ך השלם העתיק ביותר ופירסם את ספר הדקדוק העברי הראשון, של רבי סעדיה גאון, בצירוף ניתוחים. את המושג "תחיית הלשון העברית" הוא ממש לא מבין

תגובות

עיסוקו היומי של הפרופ' אהרן דותן, ראש המרכז למורשת היהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת תל-אביב (שאותו הקים), הוא לצלול לנבכי עברה של הלשון העברית. הוא חוקר כתבי יד עתיקים, מזמנים שבהם הנצו הניצנים הראשונים של הדקדוק העברי. בשבוע שעבר הודיעה ועדה מטעם משרד החינוך, כי ביום העצמאות הקרוב הוא יקבל את פרס ישראל לחקר הלשון העברית.

תחומי מחקרו של דותן, החבר באקדמיה ללשון העברית, כוללים את תורת הדקדוק העברי ואת חקר המסורה, שהיא מערכת כללים לקריאת המקרא שנמסרה מדור לדור. "בכל הנוגע לחקר המסורה", כתבו השופטים בנימוקיהם, "עבודותיו המדעיות הפכו לקלאסיקה". תחום מחקר עיקרי נוסף שלו הוא הבלשנות היהודית בימי הביניים, ובעיקר ראשית הצמיחה של המחשבה והמעשה בדקדוק ובמילונאות. "התקופה הזאת מרתקת אותי", אומר דותן, "היא מראה לנו את המקורות והדברים היפים שמהם באנו".

אחד המחקרים החשובים שפירסם דותן יצא לאור ב-1997. מדובר בספר של רבי סעדיה גאון (רס"ג), מלומד רב גוני בן המאה העשירית, שנולד במצרים, חי שנים אחדות בארץ ישראל ועבר לבגדאד. סעדיה גאון היה פילוסוף, איש הלכה ופייטן, אך היה לו עיסוק נוסף, שעד לספר שפירסם דותן היה כמעט בלתי מוכר: הלשון. כתב ידו, "צחות לשון העברים", שהתגלה במאה ה-19 אך לא פורסם במלואו עד 1997, היה התיאור השיטתי הראשון של הדקדוק העברי.

סעדיה גאון הקים את מערכת הכללים הדקדוקיים הראשונה בעברית. "ראש וראשון הוא רב סעדיה", כתב דותן, "יוצר מקורי, שבמעשהו לא רק שהקים את מערכת הכללים הדקדוקיים הראשונה בעברית, אלא שבכך גם יצר את הדקדוק העברי, את המקצוע".

דותן פירסם מהדורה שלמה של החיבור הגנוז וניתח בהרחבה את תפישתו הלשונית והדקדוקית של סעדיה גאון. כאשר התפרסם הספר, כתב הפרופ' ששון סומך מאוניברסיטת תל אביב, כי זו "הוצאה מדעית מופתית". בספר מובאים הטקסטים של חיבורו הדקדוקי של סעדיה גאון, ולידם תרגום מלא לעברית. "דותן מפגין לא רק שליטה מפליאה בלשון הערבית ובסגנון של רבי סעדיה גאון אלא גם יכולת להתגבר על מעקשי הטקסט החלקי והמרוסק שהגיע לידינו", כתב סומך, "וכן בסידור החומר עצמו, שכן חלק מהפרקים לא שרדו בצורה רצופה, כך שלא תמיד ברור מבנה הספר המקורי וסדר פרקיו. זו חגיגה של ממש ללשון העברית".

האם השתנה הדקדוק במאות השנים שחלפו מאז ימי הביניים? הדקדוק עצמו לא השתנה, אומר דותן, אך התפישות הדקדוקיות השתנו. כך למשל, התפישה של מבנה המלה. בעוד שהמדקדקים שאחרי רס"ג פיתחו את התפישה של השורש (המקובלת עד היום), מושג מופשט של שלוש אותיות (בדרך כלל) שממנו נגזרות המלים, הרי רס"ג הניח שיסוד הלשון הוא מלה קיימת, צורה של שם עצם ולא מושג מופשט. למשל, שם העצם "מעשה" הוא יסוד שממנו נגזרות מלים כמו עשיתי, אעשה או מעש.

"סעדיה גאון הנהיג מהפכה, לא רק בתחום הדקדוק והתיאור הדקדוקי אלא גם בתחום המילון, יצירת אוצר מלים מסודר", אומר דותן. "הוא כתב את המילון העברי-הערבי הראשון. המלים בו מסודרות גם לפי האות הראשונה וגם לפי האות האחרונה, האות החורזת, כדי לספק למשוררים כלי עזר נוח להתגבר על אתגר החריזה האחידה, שהיתה מקובלת בשירה הערבית".

בספר אחר שחיבר דותן, "ניצנים ראשונים בחוכמת המלים - מן המסורה אל המילונאות העברית", שייצא בקרוב בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, הוא דן בשאלה כיצד החל להתפתח העיסוק במילון. דותן מראה שבניגוד לדעה המקובלת, שהחכמים היהודים שאלו הכל מעמיתיהם הערבים, היו כבר "במסורה התחלות של עיסוק בלשון ואיסוף מלים באופן שיטתי". חכמי ימי הביניים התעניינו במלים דומות ובמלים שיש להן משמעויות שונות. כך למשל, מלה כמו דוברות, שיכולה להיות ריבוי של דוברת וגם ריבוי של דוברה. "צורות כאלה עניינו אותם ולכן אספו אותן וניסו להסבירן".

בימי רס"ג לא דיברו עברית. עיקר היצירה המדעית והפילוסופית של החכמים היהודים בימי הביניים בארצות האיסלאם נכתב בלשון "הערבית-היהודית", כלומר ערבית הכתובה באותיות עבריות; בדומה היום ליידיש, שפה "גרמנית" שכתובה באותיות עבריות.

עברית היתה שפה מדוברת בתקופת בית ראשון. אחרי החזרה מ"גלות בבל" המשיכו קצת לדבר עברית, אך בהדרגה תפסה הארמית את מקומה, ועם הזמן גם גברה עליה. וכך נותרה העברית לשון לספרות, לתפילה ולשירה, אומר דותן. במאה השביעית, אחרי הכיבוש הערבי, השתלטה הערבית.

העברית חזרה לשימוש רק במאה ה-19. "לא יצרו כאן לשון חדשה", אומר דותן, "לשון התרבות היתה קיימת, אבל לא דיברו בה. רק לפעמים דיברו בה, כשחכמים מארצות שונות נפגשו ולא היתה להם שפה משותפת. בני דורו של בן יהודה הפכו אותה ללשון יום-יומית מדוברת. יש המתנגדים, ואני ביניהם, לביטוי 'תחיית הלשון', כי הלשון לא מתה אף פעם; היא היתה רדומה.

"העברית עצמה, יש בה משהו מיוחד", אומר דותן. "היא שפה עתיקה מאוד, אין הרבה שפות מדוברות כל כך עתיקות. המיוחד בעברית, שאנחנו לא מדברים את הרובד האחרון שלה, אלא היא מצרפת את כל הרבדים הקודמים יחד. אדם דובר אנגלית היום צריך ללמוד היטב את השפה מלפני 400 שנה כדי להבין אותה. העברית, לעומת זאת, משלבת בתוכה את כל התקופות הקודמות; היא מכילה בתוכה את השפה העברית מכל הדורות. יש בעברית שלנו גם תנ"ך, גם משנה מלשון חכמים, גם ימי הביניים וגם מתקופת ההשכלה בעת החדשה. אין עוד שפה בעולם, שדובר השפה יכול לקרוא ספרים מלפני אלפי שנים, ולהבינם".

אחד מהישגיו הבולטים של דותן היה ההוצאה לאור, לפני יותר משלושים שנה, של "תנ"ך לנינגרד", כתב היד השלם העתיק ביותר של התנ"ך, שהתגלה במאה ה-19 ומעולם לא פורסם מאז בידי יהודים. לדבריו, הרב שלמה גורן, שהיה באותה תקופה הרב הראשי של צה"ל, ביקש להוציא לאור "תנ"ך יהודי". ספרי התנ"ך שהיו עד אז יובאו מאירופה וחוברו ממקורות שונים. במשך כחמש שנים, בעזרתם של כמה סטודנטים ועוזרים, עבר דותן על מאות עמודים מצולמים של כתב היד הקשה לקריאה. היה עליו לפענח את כל הנקודות והטעמים, בדרך להבאתם לדפוס. היום זהו התנ"ך, המשמש את צה"ל להשבעת חיילים.

אל תיגעו בסימני הניקוד

דותן מתנגד בתוקף להצעה המהפכנית, שהועלתה לפני כמה חודשים על ידי אחד מחברי האקדמיה ללשון העברית, לבטל חלק מסימני הניקוד ולהשאיר רק סימן אחד לתנועה A (במקום קמץ ופתח) וסימן אחד לתנועה E (במקום צירה וסגול). לדבריו, "אני חושב שאם נוותר על שניים מן הסימנים האלה אנחנו עלולים לזעזע את כל המערכת של הדקדוק העברי ויהיו לכך השפעות קשות על הלשון".

הוא מכיר בכך שיש בעיה עם ריבוי סימני הניקוד ושרוב דוברי העברית אינם יודעים לנקד. לדעתו, יש לשכלל את דרכי ההוראה, אבל אסור לעשות מהפכות בגלל קשיים כדי שיהיה יותר קל. "זה יכול להיאמר על לבוש שאינו נוח או על דברים הנוגעים להתנהגות שלנו, אבל לא על הלשון, שהיא חלק מהאומה, מהמורשת התרבותית - זה לא דבר שאותו משנים לפי הנוחות. משינוי כזה לא תצמח תועלת. להיפך, בעוד דורות אחדים ילד בבית הספר יתקשה לקרוא תנ"ך".



דותן. "עבודותיו המדעיות הפכו לקלאסיקה", קבעו השופטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו