בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו ברומן של לה-קארה

מרבצי היהלומים של אנגולה, המדינה השסועה והנגועה בשחיתות, קורצים לבעלי הון ישראלים, המבקשים לנגוס נתח מהמונופול שאיבד לב לבייב. באחרונה הצטרף אליהם בחור חדש: דן גרטלר, חרדי צעיר מבני ברק, בן למשפחת יהלומנים מכובדת, שיצא בשליחות נשיא קונגו למסע שתדלנות פוליטית בארצות הברית ועכשיו מנצל את קשריו כדי לחדור לאנגולה. המפתח מצוי בידיה של איזבל דוש סאנטוש, בתו של נשיא אנגולה

תגובות

האם החליף דן את לב כחביבה של איזבל? האם יש מאבק בין דן ללב? האם הסתכסך ארקדי עם לב? האם איזבל מנסה לדחוק את ארקדי? מה חלקו של מוריס קשישא? ומה יעשה בני? אלה אינם משפטי-פרומו לפרק המשך בטלנובלה. תשובות על שאלות אלו יכולות להסביר מערכת יחסים סבוכה של אילי הון ישראלים וזרים באנגולה. על הפרק עסקות סחר ביהלומים, הכנסות של מאות מיליוני דולרים ותככים בינלאומיים, הנפרשים על פני ארבע יבשות. ולא פחות חשוב, על כף המאזניים מונחים כבוד, יוקרה, דימוי עצמי, אגו ויצרים. הרבה אגו ויצרים מתלהטים.

ואלה הגיבורים של הדרמה המתחוללת עכשיו בין לואנדה, ניו יורק ותל אביב: הדמות המרכזית היא דן גרטלר, סוחר יהלומים צעיר, שאפתן, שמבקש להשיג נתח משוק היהלומים של אנגולה; איזבל דוש סאנטוש, בתו של נשיא אנגולה ואשת עסקים ממולחת ורבת השפעה במדינה; לב לבייב, אחד מאילי היהלומים הגדולים בעולם, שנחשב עד לאחרונה "קיסר היהלומים" של אנגולה; ארקדי גאידמק, איש עסקים רוסי-ישראלי-צרפתי, המחזיק גם בדרכון דיפלומטי של אנגולה ונחשב לאחד המשקיעים הזרים המשפיעים על הנשיא ז'וזה אדוארדו דוש סאנטוש; בני שטיינמץ, יהלומן ואיש עסקים ישראלי, שסולק לפני כארבע שנים משוק היהלומים של אנגולה; ומוריס טמפלסמן, יהלומן יהודי אמריקאי, שסולק גם הוא מאנגולה וחזר לפעול בה לאחרונה.

דן גרטלר הוא "הבחור החדש בשכונה". מדברים עליו ככוכב העולה בתעשיית היהלומים של ישראל. בעצם לא רק בישראל. ישראל כבר מזמן קטנה על מידותיו. הוא נועז, מתוחכם, וקולט מהר. אבל הוא גם כוחני, תזזיתי, הרפתקני ומהיר חימה. הוא מסתובב עם שני מכשירי טלפון סלולריים ומסוגל לקיים בו-בזמן שיחות בשניהם, וגם להמשיך בשיחה עם הסובבים אותו. בהתנהלותו האישית הוא מזכיר את השפן הזריז מהפרסומת לחברת הסוללות. השאפתנות שלו, המתמקדת באחרונה בניסיון לחדור אנגולה, מעוררת אי נוחות ועצבנות אצל אנשי העסקים האחרים הפעילים שם, ובעיקר אצל לב לבייב.

לבייב שלט עד לפני כשנה ללא מצרים בשוק היהלומים האנגולי. ארקדי גאידמק מנסה לאחרונה לתווך ולפשר בין גרטלר ללבייב. הוא מאמין שבמקום מאבקים על שלל היהלומים כדאי להם להגיע להבנה על חלוקת גזרות ולשיתוף פעולה. הקרב על יהלומי אנגולה מביא את המעורבים לבלות בשבועות האחרונים לא מעט מזמנם במסעות שתדלנות בלואנדה הבירה. בשבוע שעבר שהו שם, כל אחד בנפרד, ארקדי גאידמק ודן גרטלר, שטס במטוס פרטי שחכר מאיש העסקים יוסי מימן.

קשה להאמין שזה היה צירוף מקרים שהשניים נמצאו באותה עת בלואנדה. אפשר להניח בסבירות גבוהה שהם נפגשו שם. כשלושה שבועות קודם לכן היו בלואנדה לב לבייב, גרטלר וגאידמק. לא ידוע אם השלושה נפגשו יחדיו, אבל אין ספק כי קיימו מגעים זה עם זה.

בסין עם נשיא קונגו

גרטלר הוא בן למשפחת יהלומנים ותיקה ומוכרת, שרכשה לעצמה כבוד, מוניטין ורכוש רב. סבו, משה שניצר, שנחשב "מר יהלומים" של ישראל, קיבל בשנה שעברה את פרס ישראל על "מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה". בנימוקים למתן הפרס נכתב ששניצר "הקים את בורסת היהלומים הישראלית, היה נשיאה במשך שנים רבות ושימש כנשיא העולמי של הפדרציות של בורסות היהלומים בעולם". אביו של דן, אשר גרטלר, ודודו שמואל שניצר מנהלים את העסק המשפחתי. אמו, חנה גרטלר (בתו של משה שניצר), היא בעלת תחנת הרדיו "99FM". אבל במקום לעלות על דרך סלולה ולהחליק בקלות אל עסקי המשפחה הוא בחר בנתיב קשה יותר. הוא העדיף להקים לעצמו עסק עצמאי. משפחתו סוחרת ביהלומים מלוטשים, אבל הוא בחר לסחור ביהלומי גלם.

כיום, באמצעות החברה שבבעלותו - די-ג'י-אי, ראשי תיבות של "דן גרטלר איזראל" - שפועלת מהקומה ה-24 של בניין מכבי בבורסת היהלומים ברמת גן, עסקיו חובקים עולם. בבעלותו מכרה יהלומים, מלטשה גדולה, וזיכיון ליצוא היהלומים מקונגו (זאיר לשעבר). לאחרונה רכש מכרה נוסף בקונגו, לכריית חומר גלם אחר. הוא נחשב מקורב לנשיא ג'וזף קבילה ויחד עם עוזרו ואיש סודו, חיים ליבוביץ, הם פועלים לשיפור מעמדו ודימויו של השלטון הקונגולזי בפרוזדורי השלטון של ממשל בוש. השבוע טסו השניים במטוס החכור כדי להתלוות לביקורו הרשמי של הנשיא קבילה בסין.

בבעלותו של גרטלר גם רשת סבוכה של חברות משורשרות, קצתן במקלטי מס, שמפעילות עסקים וחברות גם בהודו, רוסיה, בלגיה וארצות הברית. שמו גם נזכר לפני כשנה בהקשר של רכישת מכרה יהלומים בחוג הארקטי בקנדה. בהחלט הספק מעורר השתאות לצעיר בן 31 שהחל את מרוצו לצמרת רק לפני שנים אחדות.

בענף היהלומים מתייחסים אליו כאל עוף מוזר. הוא ממעט בקשרים עם שאר הסוחרים ואינו איש רעים להתרועע. "שונותו" בולטת גם משום שלפני כעשור החל להתקרב אל הדת, ובצד עסקיו נתון עיקר מרצו לענייני אמונה. הוא תורם למוסדות דת ועולה מדי פעם לרגל אל הרב הנערץ עליו, דוד אבו חצירה מנהריה, כדי לקבל ממנו ברכה ולהתייעץ עמו. גרטלר מוקף לרוב באנשים דתיים ורבים ממשפטיו מתובלים במלה "צדיק" ובהתפעלות מנוכחותו של האל.

השיבה אל הדת רק מחזקת את הרתיעה שלו, המלווה בסלידה של ממש, מהתקשורת. את איש יחסי הציבור ליאור חורב הוא מעסיק בעיקר כדי להדוף את פניות העיתונאים. גם לכתבה זו הוא סירב בתוקף להתראיין ואף דחה בקשה לצלמו, אף שתמונותיו כבר התפרסמו בעבר. החשש שלו ממה שייכתב עליו גובל בימים אלה בפחד, על גבול ההיסטריה, שמא ייפגע המהלך שמיועד להחדירו לשוק אנגולה.

המצב שם נזיל. כוחות רבים, מקומיים ובינלאומיים, נאבקים בחירוף נפש על מעמדם בשוק היהלומים הגדול והחשוב הזה. הוא חושש שכל מלה מיותרת וכל פרסום עלולים לפגוע בסיכוייו. כל אזכור - חדש או ממוחזר - של מעשה חריג בעבר, עלול לשמש חומר בידי היריב. "המצב בשוק היהלומים באנגולה ממש לא ברור לי", אומרת כריסטין גורדון, עיתונאית חוקרת, מהמומחים הגדולים בעולם לענף היהלומים. "נדמה שמתנהלת שם מאחורי הקלעים מלחמת גוג ומגוג".

אנגולה היא מדינה עם פוטנציאל התעשרות מהגדולים באפריקה. יש לה אוכלוסייה דלילה של 13 מיליון נפש בשטח עצום של כמיליון קמ"ר ורבע - פי 60 משטחה של ישראל. יש בה כמעט הכל: מחצבים טבעיים, יערות, אדמות פוריות ודגה עשירה. בבטן אדמתה ובמים הריבוניים שלה יש נפט בשפע. היא מפיקת הנפט השנייה בגודלה ביבשת, אחרי ניגריה. יש בה מרבצי יהלומים, זהב, אורניום וברזל. אבל אנגולה היא גם אחת המדינות העניות והמושחתות ביותר בעולם. כשני שלישים מתושביה חיים על הכנסה של דולר אחד ביום. לעומת זאת מנהיגיה, פקידיה הבכירים ומקורבים לשלטון, נחשבים עשירים מופלגים.

בעבר נפתחו במדינות המערב חקירות לגילוי חשבונות בנק של פקידים אנגולים. דו"חות של האו"ם וארגונים לזכויות אדם קבעו כי בשנים 2003-1997 נעלמו בכל שנה מאוצר המדינה כמיליארד דולרים שמקורם בהכנסות הנפט, שעשו דרכם לכיסים פרטיים. השוחד באנגולה הוא נורמה. בלי שוחד אי אפשר, על פי טענות של ארגון "גלובל ויטנס", לעשות בה עסקים.

חלק ממצוקתה אפשר לייחס למלחמת האזרחים שהשתוללה באנגולה 27 שנים, וגרמה למותם של יותר ממיליון בני אדם ולפציעתם של עוד כמה מיליונים. זו המדינה עם מספר הנפגעים הגדול ביותר בעולם ממוקשים, שנזרעו באדמתה ללא הבחנה. מחזה שכיח הוא לראות עשרות ילדים קטועי גפיים מקבצים נדבות בטיילת הראשית של לואנדה או מחפשים מזון בפחי הזבל. תוחלת החיים הממוצעת באנגולה היא 40 שנה.

ב-1975, אחרי מאבק עקוב מדם לשחרור, קיבלה אנגולה את עצמאותה מידי פורטוגל, ששלטה בה מאות שנים. מלחמת האזרחים פרצה זמן קצר אחרי העצמאות: שלושת ארגוני השחרור שיצאו מהמחתרת נאבקו זה בזה על ההגמוניה. אחד מהם הובס ויצא מהתמונה. את השלטון בבירה תפסה תנועת ה-MPLA בעלת האוריינטציה המרקסיסטית. בראש התנועה והמדינה עומד מאז 1979 הנשיא דוש סאנטוש.

על שלטונה עירערה תנועת אוניט"א בהנהגת ג'ונאס סווימבי, שהיה בתקופת המאבק לעצמאות חסיד המאואיזם הסיני, אבל עד מהרה התאים את האידיאולוגיה שלו למצב החדש והיה לכלי שרת של אינטרסים מערביים. ארצות הברית ודרום אפריקה תמכו בו, ואילו ברית המועצות וקובה תמכו בממשלתו של דוש סאנטוש.

המלחמה מנעה מאנגולה להפיק את מלוא הפוטנציאל של מרבציה. מעט הנפט שהופק והיהלומים שניכרו, שימשו למימון מאמץ המלחמה של שני הצדדים. כך בא לעולם המושג "יהלומי דמים" או "יהלומי סכסוך". בתקופת המלחמה פעלו באנגולה סוחרי יהלומים לא מעטים, שקנו סחורה משני הצדדים. נמנו עמם בין השאר בלגים, לבנונים, דרום אפריקאים, פורטוגלים וצרפתים. שניים מהגדולים שבהם היו האמריקאי מוריס טמפלסמן והישראלי בני שטיינמץ.

בתו של נשיא אנגולה

טמפלסמן, תורם נכבד של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, התפרסם בזכות היותו בן זוגה של ז'קלין קנדי, לאחר מותו של בעלה השני, איל הספנות היווני אריסטוטלס אונסיס. אבל הוא בעיקר איש עסקים רב מעללים, שעומד בראש חברת "לזר קפלן אינטרנשיונל", חברת היהלומים הגדולה ביותר בארצות הברית. במשך יותר מרבע מאה התפרסמו עשרות מאמרים, ספרים ומחקרים על מעורבותו בעסקי יהלומים באפריקה, ונטען כי הוא בא במגע עם הסי-איי-אי וסייע לה במבצעי תמיכה בסווימבי. לא פלא כי בעבר הוזכר כאחד הקניינים הגדולים של יהלומים שכרו אנשיו של סווימבי. טמפלסמן, שהיה פעיל גם בסחר יהלומים שמקורם בזאיר, בתקופת שלטונו של הרודן מובוטו ססה סקו, נחשב "איש הקש" של ענקית היהלומים "דה בירס", ששלטה בלעדית בשוק האנגולי (פנייה למשרדו של טמפלסמן לקבלת תגובה לא נענתה).

גם בני שטיינמץ נחשב בענף היהלומים מקושר ומקורב ל"דה בירס". בשנת 2000 החליטה ממשלת אנגולה לנתק את קשריה עם דה בירס, מה שהביא לניתוק הקשרים העסקיים שלה גם עם הקניינים השונים ובהם טמפלסמן ושטיינמץ. הסיבה לכך היתה כספית. ממשלת דוש סאנטוש לא נהנתה כמעט מהכנסות מכריית היהלומים משטחה וממכירתם לקניינים. היא חשדה שהקניינים קונים ישירות מ"הכורים" (diggers) חלק נכבד מהיהלומים, שמוברחים לחו"ל מאחורי גבה של הממשלה.

במקומם הקימה ממשלת אנגולה חברה מיוחדת, שקיבלה זיכיון בלעדי ליצוא כל היהלומים מהמדינה. החברה, "אסקורפ" (ראשי תיבות של Angola Selling Corporation), היתה שותפות שאת רוב מניותיה (51%) החזיקה "סודיום", חברת בת של חברת היהלומים הממשלתית של אנגולה. כ-24% הוחזקו בידי שותפות של לב לבייב, היהלומנים בני משפחת לניאדו (גיא ואהוד) ולוסיאן גולדברג מבלגיה. הרבע הנוסף הוחזק בסודיות בידי חברה שווייצרית, שלפי דיווחים בתקשורת הבינלאומית היתה בבעלות איזבל דוש סאנטוש. במלים אחרות לבייב ודוש סאנטוס, לפי אותם פרסומים, היו שותפים. לבייב הכחיש בכמה הזדמנויות את הטענה הזאת. גיא ואהוד לניאדו, המתגוררים בבלגיה, נחשבים מקורבים במיוחד לאיזבל ואף אירגנו בעבר את ביקורה בישראל.

איזבל נולדה מנישואיו הראשונים של הנשיא לאשה רוסייה, שבה פגש בזמן לימודיו ברוסיה. היא בת 31 ובעשור האחרון היא מבססת את עצמה כאשת עסקים שיש לה השפעה רבה, ולטענת אנגולים רבה מדי, בענייני הכלכלה והפוליטיקה. בבעלותה מסעדות בחוף לואנדה, חברת תקשורת ונכסים רבים. היא ידועה באורח חייה הפזרני ולפני שנתיים דיווחו עיתונים בבריטניה על הראוותנות שהפגינה במסיבות יום הולדת ובטקסים לרגל נישואיה לבנקאי הקונגולזי סינדיקה דוקולו.

הבלעדיות על יצוא יהלומי אנגולה, שבה זכו לבייב ושותפיו, הפתיעה רבים. דה בירס, טמפלסמן, שטיינמץ והסוחרים האחרים התקשו להבין ובעיקר לסלוח. גאוותם נפגעה. כיצד קרה שמלטש יהלומים צעיר, שעלה מבוכרה לישראל, היכה את החברה החזקה ביותר בעולם, שהפכה שם נרדף ליהלומים? בראיונות קודמים שהעניק ל"הארץ" סיפר לבייב, כי השיג זאת בזכות תושייתו והיכרותו עם הענף. לדבריו, שלוש שנים לפני שקיבל את הזיכיון של חברת "אסקורפ", כלומר ב-1997, השקיע 56 מיליון דולר במכרה הגדול ביותר באנגולה, מכרה קטוקה. בתמורה הוא קיבל 18% מהבעלות על המכרה והצטרף לשותפות עם חברת הנדסה ברזילאית וחברת אלרוסה הרוסית, כיום יצרנית היהלומים הגדולה בעולם. לבייב סיפר כי בפגישותיו עם נשיא אנגולה שוחח עמו ברוסית וכך הפשיר הקרח ביניהם. מאז הספיק לבייב לרכוש עוד מכרה באנגולה, בשותפות עם חברות ואנשי עסקים אנגולים.

אף שלבייב מתעקש להכחיש זאת, טוענים כל המעורים בענף כי מי שפתח לפניו את דלתות אנגולה היה בעצם ארקדי גאידמק. גאידמק הוא ידיד אישי של הנשיא. בשנים 1995-1992, יחד עם שותפו הצרפתי פייר פלקון, הוא ארגן את מימון מכירות הנשק מרוסיה לאנגולה. הנשק איפשר לממשלת אנגולה להביס את מורדי אוניט"א ולהשיג שליטה מלאה במדינה. לתקופה מסוימת השקיע גאידמק בחברת אפריקה-ישראל של לבייב, אבל לפני כשלוש שנים, לטענת שני השותפים, הוא מכר את אחזקותיו.

כבר לפני שנה וחצי נוכח לבייב לדעת כי לא לעולם חוסן. טמפלסמן, דה בירס וסוחרים אחרים הפעילו מכבש לחצים כבד על ממשלת אנגולה לבטל את המונופול של לבייב ושותפיו. מסיבות לא ידועות התערערו גם היחסים בין בת הנשיא דוש סאנטוש ללבייב. גם היחסים בין בני משפחת לניאדו ללבייב התקררו. כל המריבות הללו תרמו להתפרקות המונופול של "אסקורפ". לבייב ניסה לבטל את רוע הגזירה, ללא הצלחה. נראה כי גם התערערות יחסיו עם גאידמק לא סייעה לו במלחמת המאסף שלו באנגולה. עם זאת, לבייב ממשיך להיות דמות דומיננטית בשוק היהלומים של אנגולה ולמקורביו גילה כי טרם אמר את המלה האחרונה.

לפני יותר משנה החליטה ממשלת אנגולה לארגן מחדש את יצוא היהלומים שלה, השוק נפתח, וסוחרים חדשים ישנים כמוריס טמפלסמן חזרו לפעול במדינה. לפי מקורות בענף היהלומים שם, גם שטיינמץ שוקל לעשות זאת (ממשרדו של שטיינמץ נמסר בתגובה, כי אין לו בשלב זה כוונה כזאת). זו היתה שעת הכושר בשביל היהלומן הצעיר והשאפתן דן גרטלר.

חטיפה ויריות בתל אביב

גרטלר נולד בתל אביב ב-1974. הוריו, חנה ואשר, קראו לו דן על שם הכינוי המחתרתי באצ"ל של סבו, משה שניצר. הוא גדל בשיכון בבלי ואחר כך עברה המשפחה לשכונת היוקרה תל ברוך. דן ושלוש אחיותיו חוו ילדות צפון תל-אביבית אופיינית. "הוא היה ילד רגיל, חברותי, שאהב לבלות כמו בני גילו", סיפרו השבוע הוריו. הוא היה פעיל בשבט הצופים השכונתי, "הנשיא", וגם אהב מאוד כדורגל. בכך הלך בעקבות סבו ואביו.

הסב הוא אוהד כדורגל מושבע, שתמך בזמנו בבית"ר תל אביב ועד היום, בגיל 84, נהנה לצפות במשחקי כדורגל בטלוויזיה. האב, אשר גרטלר, היה בשנות השישים שוער במכבי תל אביב. בגיל צעיר הצטרף דן לקבוצת בית"ר תל אביב והתאמן באדיקות במגרש ליד איצטדיון רמת גן. הוא שיחק בקבוצות הילדים, הנערים והנוער. "דן-דן היה מגן שמאלי טוב וחזק שהבין בכדורגל", נזכר השבוע יעקב דנגור, שהיה מנהלו בקבוצה. "היה לו פוטנציאל להגיע לבוגרים". אלא שבגיל 17 נאלץ, לדברי אביו, לקטוע את הקריירה הכדורגלנית לאחר שנפצע פעמיים בראשו בזמן שהתרומם לנגיחה.

הוא למד בתיכון "ליידי דייוויס" וכשהגיע מועד הגיוס היתה לו אפשרות לקבל פטור מסיבות רפואיות. אך הוא התעקש להתחייל והוצב כמפעיל מחשב במכון וינגייט. אחרי שחרורו למד מינהל עסקים במכללה למינהל והחל לעבוד בעסק המשפחתי המשגשג. סביבת העבודה הנוחה היתה רחוקה מלספק אותו והוא החליט להשתלם ביהלומים בצורה מעמיקה יותר. הוא נפגש עם מומחים וישב שעות ארוכות במלטשות והתבונן בעבודת המלטשים. "מההתחלה שמנו לב שיהלומים מוגמרים למכירה לא מעניינים אותו", מציין אשר גרטלר. "הוא גילה מיד עניין רב ביהלומי גלם. הוא למד את כל שלבי המלאכה: לנסר, לחתוך ולבקע. הוא פשוט התאהב בגלם".

ב-1996, כשמלאו לו 22 שנים, עזב גרטלר הצעיר את החממה המשפחתית ויצא לדרך עצמאית בחברת די-ג'י-אי שהקים. "הוא תמיד היה אינדיווידואליסט ומאוד אנרגטי ולכן לא ניסינו לעצור בעדו", אומר האב. "גם אם היינו מנסים להשפיע עליו זה לא היה עוזר".

בינתיים התרגשה מהומה לא קטנה על המשפחה. קרן, האחות הצעירה, כיום בת 29, נחטפה בפברואר 95' על ידי אבי ספן, עבריין ואלוף קליעה לשעבר, שבתו הקטינה סייעה לו בחטיפה. ספן דרש תמורת שחרורה תשלום כופר בסך שני מיליון דולר. כדי להמחיש את כוונותיו הוא חטף באיומי אקדח גם את אשר גרטלר ומכוניתו. בזמן שקרן הוחזקה בידי הבת החוטפת בדירת סתר במגדיאל, הסתובב ספן עם אביה ברחובות צפון תל אביב. בשלב מסוים הצליח אשר גרטלר לנגוח בראשו של החוטף, המם אותו וברח מהמכונית. ספן הספיק לירות אליו כדור אחד, שפגע בירכו. המשטרה, שהוזעקה על ידי חנה גרטלר, הגיעה למקום ואנשיה ניקבו את ספן ב-11 כדורים.

לאחר כשלוש שעות, כשהחוטפת לא קיבלה את הסימנים המוסכמים מאביה, היא הבינה שמשהו השתבש ושיחררה את קרן. היא נעצרה רק בהלווית אביה, כהשוטרים הבחינו שהיא מתנהגת באופן מוזר. היא הועמדה למשפט, אך בהיותה קטינה נאסר לפרסם את שמה ובגלל התייתמותה גזר עליה בית המשפט עונש קל של עבודות שירות.

דן-דן הבליין עובר לבני ברק

בעת שדן גרטלר עשה את צעדיו הראשונים בעסקים, החלה גם אמונתו הדתית להעמיק. הוריו אומרים אמנם ש"זה היה תהליך הדרגתי, שהחל מיד לאחר בר המצווה, בהשפעת המורה שלימד אותו את ההפטרה. הוא המשיך להניח תפילין מדי יום". ובכל זאת, בסוף העשור השני שלו נודע גרטלר בצפון תל אביב בכינוי "דן-דן הבליין", ובתחילת הדרך אל האור עוד נהג לנסוע בערב שבת במכוניתו לבית הכנסת. עד מהרה הוא "התחזק", נפרד מחברתו החילונית ענת, ורק לאחר שהסכימה להצטרף אליו בתשובה מלאה הם התאחדו מחדש. ב-1997 נישאו השניים בחתונה כשרה למהדרין ומאז נולדו להם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת. לפני כארבע שנים עזבה המשפחה את הבית בגבעתיים ועברה לבני ברק.

גרטלר מנהל כיום אורח חיים חרדי לחלוטין, מצביע ל"יהדות התורה" אך שומר על גרסא דינקותא של סבו הרוויזיוניסט ומזדהה עם מדיניות הליכוד. כמעט בכל שבוע הוא נמצא במסעות עסקים ברחבי העולם, אבל בשבתות הוא מקפיד לבלות בביתו בבני ברק. הוא משתתף קבוע בשיעורים שמעבירים הרבנים האחים משה וחיים דוד קובלסקי, מייסדי מפעל "מאורות הדף היומי". "זה מאוד מרגש לראות איך דן בתחילת השיעור סוגר את כל הפלאפונים שלו, מתנתק מהכל ומתרכז בגמרא", מספר הרב חיים דוד קובלסקי. "הכי חשוב מבחינתנו הוא שדן מאושר, שלם עם עצמו וטוב לו", אומרים חנה ואשר גרטלר. "אנו מכבדים אותו והוא אותנו ואין ניסיון לכפות או להשפיע".

חברו הקרוב של גרטלר הוא חיים ליבוביץ, חסיד חב"ד. ליבוביץ, בן 34, היה בבבחירות 96' הרוח החיה מאחורי הקמפיין האגרסיווי של חב"ד "נתניהו טוב ליהודים". יש פרשנים שטוענים שהסיסמה הזאת הביאה ערב הבחירות לתפנית במרוץ הצמוד ולמפלתו של שמעון פרס. את הקמפיין ב-96' מימן המיליארדר החב"די מאוסטרליה יוסף גוטניק, בעל מכרות זהב ויהלומים. גרטלר ניסה לעניין את גוטניק בשותפות עסקית. העסקה לא יצאה אל הפועל, אבל גרטלר הכיר את ליבוביץ וזכה בחבר וביועץ.

השניים כמעט אינם משים זה מזה. ליבוביץ, אדם פיקח ובעל מהלכים בתקשורת, מגונן על גרטלר כשרק נדרש. אף שהוא מוגדר שכיר באחת החברות של גרטלר, מעמדו למעשה כשל שותף. מאז שהתוודע לנתניהו, היה ליבוביץ לבן בית בלשכת ראש הממשלה ונודע במיוחד בקרבתו למנכ"ל אביגדור ליברמן. כך התהדקו מאוד הקשרים במשולש ליבוביץ, ליברמן וגרטלר.

כבר מראשית דרכו העסקית הבין גרטלר, כי אם יישאר סוחר וקניין של יהלומים הוא יהיה תלוי בחסדי אחרים ובעיקר ב"דה בירס". ולמשפחת גרטלר-שניצר יש טראומה מהקונגלומרט הדרום אפריקאי. במשך שנים רבות היה הסב משה שניצר לקוח מסור ונאמן של החברה. משום כך סירב בתוקף בשנות התשעים לרכוש יהלומי גלם, שהוצעו אז בזול ברוסיה. את הסירוב הזה ניצל היטב יהלומן אחר - לב לבייב, בפריצה שהפכה אותו לשחקן בולט בשוק העולמי.

אבל הנאמנות של שניצר לא עזרה לו. חברת דה בירס זרקה אותו. היא שללה ממנו את ה"סיט" המפורסם שלה; במלים אחרות, הופסקה לשניצר אספקת חומרי הגלם. את הלקח הזה נצר הנכד והפנים. במחצית השנייה של שנות התשעים הוא גילגל רעיונות שונים לקנות מכרות בכמה ארצות באפריקה וחיפש מנופים שיסייעו לו בקיצורי דרך אל השלטונות באותן מדינות. אבל הרעיונות לא יצאו אל הפועל. בדיעבד יודע גרטלר כי אלו היו משוגות נעורים, הרפתקאות כושלות ורעיונות בוסר.

עם שני גנרלים בקינשסה

הפריצה העסקית הגדולה שלו היתה בשנת 2000. המניע העיקרי היה לחתוך את פערי התיווך. גרטלר החליט להשקיע בקונגו, מדינה ענקית במרכז אפריקה, עם 60 מיליון תושבים ומשאבים טבעיים רבים, כיהלומים, זהב, אורניום, נחושת, קובלט. קונגו, שהיתה לנגד עיניו של הסופר ג'וזף קונרד כשחיבר את "מסע אל לב המאפליה", היתה במשך עשרות שנים רכושו הפרטי של מלך בלגיה, שהקים בה ב-1885 את אחד ממנגנוני הדיכוי האכזריים ביותר בתולדות הקולוניאליזם.

לאחר שקיבלה את עצמאותה ב-1960 נקלעה קונגו למלחמת אזרחים עקובה מדם. ב-1965 השתלט עליה הרמטכ"ל מובוטו שכונן בה משטר רודני אכזר ומושחת, שהפך אותה למדינה נחשלת. תוחלת החיים הממוצעת בה היא 41 שנים, כמו באנגולה. מספר נשאי האיידס נאמד בכמה מיליונים. רוב תושביה עניים מרודים. רק קומץ של פקידים, קציני צבא ומקורבים לשלטון נהנים מעושרה.

בעקבות הדחתו מהשלטון, ב-1997, שוב פרצה בקונגו מלחמת אזרחים ושבטים. המדינות השכנות, שחמדו את משאביה, שלחו לשטחה את צבאותיהן. לתוך הקלחת הזאת נחת בתחילת 2000 סוחר היהלומים הצעיר דן גרטלר, והחל לחפש בקינשסה הבירה נתיבות אל לשכתו של השליט החדש, לורן דזירה קבילה. בעזרת אנשי קשר מקומיים וזרים, הוא הצליח לארגן לעצמו פגישה. גרטלר הצליח לשכנע את קבילה לתת לו זיכיון בלעדי לכל יצוא היהלומים מקונגו.

זה לא היה קשה כפי שזה נשמע. קבילה היה זקוק נואשות למזומנים. גרטלר הציע לשלם 20 מיליון דולר תמורת הזיכיון הבלעדי. קבילה הסכים וגרטלר הקים בקונגו את חברת אי-די-אי, שלוחה של די-ג'י-אי. לקבילה היתה עוד בקשה קטנה: ייעוץ ביטחוני. גרטלר לא רצה לענות בשלילה, אבל היה חסר ניסיון והבנה בעניינים ביטחוניים.

בפגישת אקראי בחתונה בישראל הוא התוודע לרב-סמל במילואים יוסי כמיסה, איש הימ"מ, היחידה ללוחמה בטרור של משטרת ישראל. כמיסה הצליח לשכנע אותו כי הוא לא רק לוחם מהולל אלא גם אסטרטג צבאי דגול, שיכול להקים לקבילה צבא מודרני יש מאין ובכך לבסס את שלטונו. פרטי ההתקשרות ביניהם נתונים עד היום במחלוקת. כמיסה הגיש תביעה נגד גרטלר בגין הפרת חוזה. בתביעתו טען בין השאר, כי הכיר את גרטלר באמצעות אביגדור ליברמן (ליברמן סירב להגיב לכתבה זו). גרטלר הכחיש זאת, טען שאין יסוד לדרישותיו של כמיסה, אך הסכים לשלם לו 1.4 מיליון שקלים, בתמורה לוויתור בכתב של כמיסה על כל טענותיו נגד גרטלר. כתב הוויתור שיכנע את השופט עדי אזר, באחת ההחלטות האחרונות שלו לפני הירצחו, לדחות על הסף את תביעת כמיסה.

התביעה חשפה את העובדה כי במקומו של כמיסה, שכר גרטלר את שירותו של מומחה נחשב יותר, האלוף בדימוס אביגדור (יאנוש) בן גל. זה, בשיטת חבר מביא חבר, צירף לעסקה את האלוף מאיר דגן, אז חסר תעסוקה, שניסה מזלו בעסקות נשק באפריקה וכיום ראש המוסד. השלושה, בן גל, דגן וגרטלר, נסעו לקונגו ונפגשו עם קבילה בניסיון להרשימו. לפי מסמכי משרד הביטחון, התקשר בן גל לתעשייה הצבאית ואנשיה ביקשו ממשרד הביטחון היתרים לנהל משא ומתן, לייצא נשק קל ותחמושת ולאמן את משמר הנשיאות של נשיא קונגו. אבל מן המסמכים מתברר, שמההרפתקה הזאת לא יצאו עסקות גדולות. לפי נתוני משרד הביטחון, נמכרו לקונגו בשנים 2002-2001 נשק קל ותחמושת בשווי 700 אלף דולר בלבד (בן גל סירב להגיב לכתבה זו).

גרטלר טען, בעקבות הפרסומים שעוררה תביעת כמיסה, כי לא היה מעורב כלל בעסקות נשק. לדבריו, הוא הביא את בן גל כדי שייעץ לממשלת קונגו כיצד לשפר את אבטחת המכרות ולמנוע את הברחת היהלומים מהם. זו טענה שגורה בפיהם של יהלומנים ואנשי עסקים אחרים, שנקלעו למצבים דומים. בעיני ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם ועיתונאים חוקרים, אלה הם מעשים שמנציחים את שלטונם של רודנים. ועדה של האו"ם, שחקרה את שוד המשאבים הטבעיים של קונגו בידי צבאות רואנדה ואוגנדה, התייחסה בשני דו"חות גם לגרטלר ולעסקיו. נטען בהם כי הוא התכחש להבטחתו ושילם תמורת הזיכיון רק שלושה מיליון דולר. אבל גרטלר וליבוביץ הציפו את האו"ם במסמכים שנועדו להראות כי עמדו בסיכומים והעבירו לממשלת קונגו את מלוא הסכום. נראה שהאו"ם השתכנע ובדו"ח האחרון כבר לא נזכרו שמותיהם של גרטלר והחברה שלו בקונגו.

בינואר 2001 נרצח קבילה בידי שומר ראשו, ואת השלטון תפס בנו. ג'וזף קבילה, שטוען כי ברצונו לייצב את קונגו ולחולל בה דמוקרטיזציה, ביקש להפגין רצון טוב כלפי המערב. בלחץ של קרן המטבע הבינלאומית, המתנגדת למונופולים, וגם בגלל יהלומנים מתחרים (ישראלים ולבנונים) שהתקנאו בהצלחתו של גרטלר, שלל קבילה באפריל 2001 את הזיכיון הבלעדי של גרטלר. לב לבייב היה הנהנה העיקרי מהתפתחות זו. פתיחת השוק הקונגולזי לתחרות איפשרה לו לזכות בנתח רציני של יצוא היהלומים מקונגו. אבל גרטלר הנמרץ לא אמר נואש, וחיפש שוב ושוב דרך לחזור ולפעול בקונגו.

גרטלר וליבוביץ בוואשינגטון

ב-2003 חתם גרטלר על חוזה שהחזיר אותו למעמד של שחקן מרכזי בזירת היהלומים הקונגולזית. לפי השבועון "ניוזוויק", החוזה היה סודי ודבר קיומו נודע רק בעקבות מחלוקת פומבית בין שר המכרות של קונגו לסגנו. החוזה נחתם למעשה בין חברת "אמקסון פיננס קורפוריישן" הקנדית, שהיא בשליטתו של גרטלר (ולפי כמה פרסומים, גם ליבוביץ), ל"מיבה", חברת היהלומים הממשלתית של קונגו. לפי החוזה, אירגן גרטלר מתן הלוואה למיבה בסך 15 מיליון דולר לרכישת ציוד כרייה. בתמורה הוא קיבל זיכיון לייצא 88% מתוצרת "מיבה", שאותם הוא רוכש בהנחה של 5%. נתח השוק שבשליטתו נאמד ברבע מיליארד דולרים בשנה.

גם ההסכם הזה עורר ביקורת בקונגו. לפי ה"ניוזוויק", שר המכרות הקונגולוזי לשעבר הגדיר את ההתקשרות עם גרטלר "חוזה נורא". השבועון טען עוד, שגרטלר זכה בחוזה בשל הקשרים הטובים שהקים מחדש עם הנשיא קבילה. גרטלר מצדו, במכתב ל"ניוזוויק", התגאה בקשריו עם הנשיא אך הכחיש את הטענה כי החוזה נחתם בהחבא, או שהושג בדרכים לא כשרות. מקורביו טרחו להדגיש כי לדעתם ביקורתו של השר לשעבר, שפוטר מתפקידו, נבעה ממניעים אישיים.

במכתבו לשבועון האמריקאי התפאר גרטלר גם בנדיבות לבו לתרום לצדקה בקונגו. גרטלר מספר למקורביו כי מצוקותיה של קונגו נוגעות באמת ללבו. והראיה, הוא תורם מאות אלפי דולרים לקרן למען חולי איידס. אבל הוא לא שוכח מנין הוא בא. גרטלר מממן את בית חב"ד בקינשסה, שפועל בקרב קהילה המונה 250 משפחות של ישראלים ויהודים. בנסיעותיהם לקינשסה מספק בית חב"ד את מזונם של גרטלר, ליבוביץ ויועץ התקשורת ליאור חורב.

מאז התרחבו עסקיו של גרטלר בקונגו. הוא רכש מכרה יהלומים בצ'יקפה, שנמצא בהכנה לקראת הפעלתו. הוא גם זכה, יחד עם החברה הקנדית BHP וחברת דה בירס, בזיכיון לכריית יהלומים בשטח של 78 אלף קמ"ר בבוז'ימן. אבל היחסים בין גרטלר וליבוביץ לקבילה חורגים מעסקי יהלומים. הם מבקשים גם לסייע למנהיג הנערץ עליהם, ולשפר את דימויה הירוד של ארצו בפרוזדורי הכוח בוואשינגטון.

ב-2002 הסמיך הנשיא את גרטלר וליבוביץ, יליד ברוקלין, לפעול למענו אצל הממשל האמריקאי. השניים פנו אל קונדוליזה רייס, כיום שרת החוץ ואז היועצת לביטחון לאומי של הנשיא בוש. הם נפגשו עמה וזו הפנתה אותם לתלמידתה לשעבר, ג'נדאווי פרייזר, כיום שגרירת ארצות הברית בדרום אפריקה, שהיתה אחראית אז במועצה לביטחון לאומי על אפריקה. שני האורחים ביקשו מפרייזר לסייע לקבילה ולהפחית את הלחץ שמפעילים עליו ארגונים לזכויות אדם.

הפגישה של פרייזר עם צמד היהלומנים הישראלים עוררה עליה ביקורת של משרד החוץ האמריקאי. בין אם שתדלנותם סייעה או לא, הנשיא ג'ורג' בוש אירח בנובמבר 2003 את קבילה בבית הלבן. השניים גם אמרו בכמה הזדמנויות כי פועלם מסייע להשכנת שלום במדינה האפריקאית.

קונסול כבוד בישראל

קונגו והקשרים ההדוקים עם קבילה משמשים לגרטלר מקפצה חשובה. הוא מכהן כקונסול כבוד של קונגו בישראל. בזכות הקשרים והשם שיצא לו בקונגו הוא הצליח לחדור גם לאנגולה. העובדה שסינדיקה דוקולו, בעלה הטרי של איזבל דוש סאנטוש, בתו של נשיא אנגולה, הוא אזרח קונגו, מסייעת גם היא.

איזבל נמנית עם קבוצה המכונה פוטונגו - אליטה חשאית ורבת עוצמה המונה כמאתיים משפחות של פוליטיקאים, פקידי ממשל וקציני צבא המרוכזת סביב הנשיא. חברי קבוצה זו הקימו לעצמם חברות שזוכות בחוזים ממשלתיים שמנים, בעיקר בתעשיות הנפט והיהלומים. כך, לדוגמה, על אבטחת מכרות היהלומים ומשרדי המכירות מופקדות חברות שבבעלות קרובי משפחה של קציני משטרה וצבא בכירים. חלק ניכר מהרווחים שגורפים אנשי פוטונגו מוברח לחו"ל. כשארגונים בינלאומיים, כקרן המטבע העולמית, מדווחים על היעלמות של מיליארדי דולרים מהכנסות המדינה, הם מרמזים למעלליה של קבוצת פוטונגו.

לשם כיבוש אנגולה נעזר גרטלר גם בקשריו של גאידמק. עוד לא ידוע מהו גודל הנתח שבו יזכה גרטלר באנגולה, אבל ברור כי כל זכייה כזאת תגרע מנכסיו של לבייב במדינה. מקורות באנגולה מעריכים כי זהו משחק סכום אפס: ניצחון של אחד הוא הפסד של האחר. לבייב, שסירב להתייחס לדברים, הסביר בעבר כי עינו לא צרה בעסקיהם של יהלומנים אחרים. לא של גרטלר ולא של שטיינמץ ולא של אף אחד.

אבל נפוצה גם ההנחה שזוהי בעצם העמדת פנים של השחקנים המרכזיים, שמעדיפים בסופו של דבר לאמץ הגישה של "אם אינך יכול להכותו הצטרף אליו". לא מן הנמנע שלבייב, גרטלר וגאידמק כבר החליטו על חלוקת שלל אנגולה ביניהם. בבורסת היהלומים ברמת גן יש מי שטוען, כי גרטלר צועד בדיוק במתווה שהקים לבייב. מתווה שתכליתו לחלוש על כל שרשרת המזון של ענף היהלומים: מהכרייה, דרך היצוא, הליטוש ועד לחנות התכשיטים.

ההשוואה הזאת מקוממת מאוד את גרטלר. המושא שלו לחיקוי הוא רק אחד: סבו משה שניצר. "כמו הסבא שלו", אומרים הוריו, חנה ואשר גרטלר, "יש לו חזון ואורך רוח להתמיד כדי להשיג את היעדים שהוא מציב לעצמו". בכל מקרה, הפעילות שלו בקונגו, באנגולה ובארצות הברית מקנה לגרטלר תחושה של עוצמה. מבחינתו הוא עלה ליגה ומשחק כבר במגרש של הגדולים. *




דן גרטלר עם סבו, משה שניצר (יושב), ודודו שמואל שניצר. אצולת יהלומנים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו