בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיפורים החמים

אל תנסו את זה בבית

בגידות תמיד פוגעות. בגידות במיטה הביתית הן סיכול ממוקד

12תגובות

לאשה שפנתה לקן אלטשולר, עורך דין המתמחה בגירושים, היתה סיבה לרתוח מזעם: בעלה לא רק ניהל רומן מחוץ למסגרת הנישואים, אלא שהרומן היה כרוך בהוצאות כספיות מטורפות וכלל חופשות בחופים קסומים ורחוקים. הבעל לקח את חברתו לטאהיטי, הוא שלח לה פרחים בכל הזדמנות. אבל מה שעורר את חימת אשתו יותר מכול הוא המקום שבו הגבר נהג לשכב עם המאהבת שלו פעמים רבות: מיטתם המשותפת.

"העניין הזה נהפך ממש לקיבעון אצלה", סיפר אלטשולר, העובד בפורטלנד, ומכהן גם נשיא נבחר של האקדמיה האמריקאית לעורכי דין לענייני גירושים. "אתה קיימת יחסי מין עם האשה הזאת על המיטה שלנו", זה גבר על כל דבר. בשנה שנמשכו הליכי הגירושין, בכל פעם שעלתה סוגיה כלשהי, העניין הזה היה חלק ממנה. אם דנו בלהעמיד את הבית למכירה, היא היתה אומרת: "אתה מתכוון לבית הזה שהוא הביא אליו את זו וזו למיטה שלנו?" או, כשעסקנו בחלוקת הרכוש: "הוא יכול לקחת את המיטה ולדחוף אותה ל..." או: "שישתמש בה עם הזונה הבאה שלו".

איך נודע לאלטושלר ולמרשתו שבעלה חגג במיטתם המשותפת? "הוא הודה בזה כשנתפס", סיפר אלטושלר בנימה של אדם שכבר יותר מ-25 שנים עוקב אחר התנהגותם המטופשת של בני האדם, אך עדיין מסוגל להתפעל ממעשיהם. "נדמה לי שהיא מצאה כמה מהחיובים של כרטיס האשראי, והוא הודה. ואז היא שאלה אותו: 'ואיפה שכבתם?' והוא ענה: 'על המיטה שלנו, אלא מה?' ואז הוא קלט ואמר: 'באמת אמרתי את זה עכשיו?'"

המוסכמות משתנות. אשה כבר אינה נושאת אות קלון אם היא יולדת שלא במסגרת הנישואים. גירושים אינם מלה נרדפת לשערורייה. ואיש כבר אינו מתפלא אם אדם שלישי מעורב בפירוק נישואים. ואולם, גם בתרבות משוחררת מינית, הבית נותר עדיין מחוץ לתחום, כאילו מרחף מעליו שדה כוח בלתי נראה שמגן עליו. ומיטת הכלולות - ביטוי שהוא עצמו נשמע מיושן - נותרה חפץ מקודש.

17 מתוך 18 יועצי זוגיות ועורכי דין לענייני גירושים, שרואיינו לכתבה זו, אמרו שנתקלו בבגידות בתוך בית הזוג לעתים רחוקות, אם בכלל. באופן מובהק, עורכי הדין נתקלו בו יותר מהמטפלים. כשזה קורה, התוצאות הן לרוב קשות: פרשיות אהבים מסבות נזק וכאב לנישואים, אבל לפרשיות אהבים המתנהלות על מיטת הזוג הנשוי עלולות להיות השלכות קטלניות.

במחקר בלתי רשמי ובלתי מדעי, שנעשה לבקשת ה"ניו יורק טיימס" על ידי האתר CafeMom.com, שמרבית הגולשות בו הן צעירות נשואות, ענו יותר ממחצית מ-500 המשיבות, שהנישואים שלהן "בהחלט לא ישרדו" אם בן הזוג שלהן יקיים יחסי מין עם אדם אחר על מיטת בני הזוג. לעומת זאת, פחות משליש מתוך 700 המשיבות לשאלה אחרת ענו כי נישואיהן "בהחלט לא ישרדו" רומן המתרחש מחוץ לבית.

"לא חשוב איפה זה מתרחש, המעשה עצמו מעורר כאב תמיד", כתבה משיבה בעילום שם. "אבל אם בעלי יעשה את זה בבית שלנו, זו תהיה סטירת לחי כואבת", הוסיפה.

מעטים הנישואים ששורדים תקרית כזאת, ומעטות עוד יותר מיטות הנישואים ששורדות.

ריצ'רד רואן, בן 52, עורך דין לענייני גירושים בגרנד רפידס, מישיגן, סיפר שפגש כתריסר מקרים אלה מתוך כ-2,200 תיקי גירושים שבהם טיפל עד כה. כאשר הוא נשאל על הנושא, הוא מתבדח שתמיד הוא אומר ללקוחותיו שלכל הפחות יהיה עליהם לקנות מיטה חדשה.

רואן נזכר באשה נבגדת שאמרה לו לשרוף את המיטה, ואחרת שהוציאה את המיטה שעליה בגד בה בעלה אל שביל הגישה לבית, בפרבר יוקרתי.

רואן סיפר גם על מקרה אחר, שבו האשה לא גילתה מעולם שבעלה, שהיה לקוח שלו, בגד בה על הספה שבסלון. הדבר הזה נודע לרואן בזמן המשא ומתן על חלוקת הרכוש. "הבעל לחש לי באוזן: 'שהיא תיקח את הספה, אני לא רוצה אותה'. הוא פשוט נהנה לתת לאשתו את הספה שעליה שכב עם החברה שלו. האשה לא ידעה את זה, אבל הוא כן. רואים המון התנהגויות מגעילות בזמן הגירושים".

רנדל קסלר, עורך דין לענייני גירושים מאטלנטה, היו"ר הנבחר של המדור לחוקי המשפחה בלשכת עורכי הדין של ארצות הברית, היה עד ללא מעט זעם סביב מיטת הנישואים. הוא זוכר תקרית שבה היה מעורב עורך דין מקומי, ומיהר להוסיף שלא מדובר במישהו מהמשרד שלו.

"בני הזוג חילקו את הריהוט המשותף. הבעל ניהל רומן, והוא קיבל את המיטה. כאשר הוא וחברתו שכבו עליה בפעם הראשונה, גילו שאשתו לשעבר חרטה את שם החברה על ראש המיטה, בצירוף המלה 'ז-ו-נ-ה'".

קסלר מציין שכיום בכל 50 המדינות בארצות הברית קיימת חקיקת "גירושים ללא אשם", כך שהעובדה שאחד מבני הזוג ניהל רומן מחוץ לנישואים אינה רלוונטית לעצם בקשת הגירושים. אין צורך בעילה לגירושים, מלבד "חילוקי דעות ופערים שלא ניתן לגשר עליהם". אולם הוא מוסיף כי חוקי הגירושים שונים ממדינה למדינה, והניאוף עלול להשפיע על הסוגיות הכספיות ועל המשמורת על הילדים.

"בג'ורג'יה, אדם שניהל פרשיית אהבים שהביאה לגירושים, אינו זכאי למזונות. במדינות מסוימות הניאוף רלוונטי לחלוקת הרכוש. אבל בסופו של דבר, את ההחלטות בתיקים העוסקים בענייני משפחה מקבלים בני אדם, וכאשר אתה מעוניין שבן אדם יפסוק לטובתך, אתה רוצה שהאדם הזה יחבב אותך ויסלוד מהצד השני. ועובדה, קיום יחסי מין עם אדם שאינו הבעל או האשה הרשמיים על מיטת הנישואים עשוי לעורר את סלידת השופט, זה אל"ף-בי"ת".

וכן, עורכי הדין אכן ראו איך אנשים נשואים, שבגדו בתוך ביתם, באים על עונשם.

יותר טוב מבית מלון

"על פי ניסיוני, רומן שמתרחש בבית הזוג מזעזע את כל המעורבים בו, וגם את השופט", אומר רואן. "יצא לי לייצג את בן הזוג הסורר, ובמקרה כזה אני ממליץ בחום ללקוח שלי להגיע לפשרה, לתת קצת יותר מ-50% מהנכסים ולא להגיע לבית המשפט".

לדבריו, "הבית הוא המקום שבו נמצאים הילדים של בני הזוג. כאשר אחד מהם מגלה שהשני בוגד, ושהדבר קורה במקום האישי והפרטי ביותר בבית - המיטה הזוגית - הרי שזאת מעילה באמון. זה מעשה מרושע המגלה חוסר רגישות קיצוני".

אם תשאלו פרקליטים ומטפלים מדוע ירצה אדם לבגוד דווקא בביתו, תקבלו מגוון של תשובות: עוינות כלפי בן הזוג, הרצון להיתפס, זה מקום דיסקרטי יותר מבית המלון, זה נוח, מדובר בהחלטה שמתקבלת מתוך סערת רגשות, אימפולסיביות והידיעה שלא יהיה עונש, וגם - הבית הוא המקום שבו נמצאת המטפלת של הילדים.

כולם מסכימים בדבר אחד: ברגע שהדבר מתגלה, הנבגד לא ישכח זאת.

דון דייוויד לוסטרמן, פסיכולוג מבולדווין, ניו יורק, ומחבר ספרים על טיפול זוגי ומשפחתי של אגודת הפסיכולוגים האמריקאית, טיפל בזוג שהיה נשוי 30 שנה. בפגישתם הראשונה עמו, עיני הבעל ממש עמדו לצאת מחוריהן. המצב היה חמור עד כדי כך, שלוסטרמן שאל אותו אם הוא סובל מבעיה גופנית.

התברר כי הבעל פשוט היה מוטרד מאוד. הוא אמר לאשתו שבכוונתו לנהל רומן מהצד, ושיהיה עליה לקבל זאת. אשתו דרשה שיפנו לייעוץ זוגי במטרה לגלות מדוע בעלה דורש דבר שעומד בניגוד מוחלט להשקפותיו המוצהרות.

"עבדנו ועבדנו, ויום אחד היא שואלת: 'אתה חושב שאולי זה קשור למה שקרה בשנה הראשונה לנישואים שלנו?' בעלה ענה שהוא לא חושב, ואני שאלתי: 'מה קרה?' נפלה דממה. ואז היא סיפרה, שיום אחד הוא לא הרגיש טוב וחזר הביתה ומצא אותה עם מישהו, כנראה הצבע, במיטתם. הבעל אמר לגבר להסתלק מביתו ולא לחזור לשם לעולם, ואז פנה אליה ואמר לה: 'אני לא רוצה לשמוע מלה על העניין הזה בחיים', ואכן הם לא דיברו על הפרשה הזאת מעולם".

כעסו של הבעל על הבגידה לא שכך אף פעם, אמר ד"ר לוסטרמן. לאחרונה פגש אשה שאליה נמשך, דבר שעורר בו מצוקה מפני שידע שרומן מחוץ לנישואים יהיה מנוגד למוסר שלו. לאחר שביטא את זעמו לפני אשתו, התברר לו שאין לו צורך בפרשיית אהבים. הנישואים שרדו.

סוזאן בנדר ממשרד הפרקליטים הניו-יורקי בנדר, רוזנטל, אייזקס וריכטר עובדת כעורכת דין לענייני גירושים זה 31 שנים. היא מעריכה כי 10% מלקוחות המשרד או בני/בנות זוגם בגדו בתוך ביתם. היא מציינת כמה סיבות, כולל אחת די מובנת ופרגמטית - בתי המלון בניו יורק יקרים.

והיא מוסיפה: לפעמים הסכנה להיתפס קטנה יותר בבית מאשר בבית מלון. זה המקרה של שתי נשים נשואות, אמהות לילדים, ממחוז וסטצ'סטר, שניהלו רומן במשך שנים. עד שאחד הבעלים חזר הביתה במפתיע ותפס את שתיהן יחד במיטה. "הן לא היו באמצע סקס, אבל היו עירומות. הן הכחישו שהן מנהלות רומן. אני ייצגתי את הבעל, הסתכלתי על עורך הדין של האשה, ואמרתי: 'אל תטרח בכלל להכחיש'. בתיקי גירושים מעסיקים חוקרים פרטיים. היו לנו כל הראיות שהיינו צריכים".

בנדר ציינה גם, שהיתפסות בזמן קיום יחסי מין על מיטת הנישואים היתה אחת הדרכים לאלץ את בן או בת הזוג להסכים לגירושים, לפני שהתקבל בניו יורק החוק של גירושים ללא אשם, בשנה שעברה. "פעם באה לפגוש אותי אשה שחזרה הביתה מוקדם מהצפוי ושמעה המון רעש בחדר השינה. בעלה יצא החוצה לבוש בחלוק רחצה, ומי היתה במיטה שלהם? בת הדודה שלה. החלק העצוב בסיפור הזה הוא שכל אותה עת ניסתה הלקוחה שלי להיכנס להריון, ובעלה נמנע מלקיים אתה יחסים בימים שיכלה להתעבר".

לדברי בנדר, הבעל היה שחצן גדול. "היו לו המון רומנים מחוץ לנישואים, והיא לא היתה מוכנה לעזוב אותו. לכן הוא לא יכול היה להתגרש על פי החוק הישן, שהצריך עילות, ולו לא היו עילות לבקש גירושים. הוא השפיל אותה כל כך, עד שלא היתה לה ברירה אלא לזחול למשרד שלי. לבסוף נשא הבעל אשה אחרת, לא את בת הדודה, אבל הם המשיכו לנהל רומן".

לקוחה אחרת, שחוותה את "המקרה הקלאסי", כפי שבנדר מכנה אותו - בעל שמקיים יחסים עם המטפלת של הילדים - בחרה לה דרך פעולה אחרת, לפני שפנתה לעורך דין לענייני גירושים.

"לילה אחד היא היתה במיטה עם בעלה, ובאמצע קיום יחסי מין הציתה גפרור והשליכה אותו על המיטה", מספרת בנדר. "מובן מאליו, שהוא איבד את העשתונות. הסיפור נגמר בזה שהיא יצאה עירומה מהחדר בזמן שהוא ניסה לכבות את האש".

היא הסבירה למה פעלה דווקא כך?

"היא כעסה. הבעיה בדרך המשפט היא שההתדיינות נמשכת זמן רב. הנבגד מרגיש צורך בפיצוי מיידי, הוא חש צורך לנקום. יש אנשים שפועלים ככה, הם צריכים לנקום מיד, על המקום".

אבל זריקת גפרור בוער על המיטה שהבעל שוכב עליה, בעיקר בזמן שיש ילדים בבית, מן הסתם תפעל נגד האשה בבית המשפט.

"לא, אני לא זוכרת שזה קרה", סיפרה בנדר. "השופטים כבר קהי חושים. הם כבר ראו ושמעו הכל. כמו במרבית המקרים שלי, קרוב לוודאי שבני הזוג הגיעו לפשרה. אל תשכחי, שבני אדם לא רוצים שסיפורם יופיע בעיתונים, הם לא רוצים שזה יגיע לבית המשפט, הם לא רוצים לתת פומבי לסיפור".

דווייט גרישם, פסיכולוג המנהל את הקליניקה "עימות זוגי" בסן פרנסיסקו, אמר שהוא נתקל רק במקרה אחד של בגידה על מיטת הנישואים ב-23 השנים שבהן הוא מטפל בזוגות. במקרה זה, האשה היא שניהלה את הרומן.

"אני לא חושב שהעניין נמשך זמן רב, אולי רק חודש-חודשיים", סיפר גרישם. "אני זוכר שהבעל לא התמקד כל כך בעניין המיטה, אלא בדירה כולה. הדירה היתה התזכורת שהפעילה את החוויה הטראומטית. הבעל ביקש להגיע להסכם ולצאת משם במהירות האפשרית, ואכן קיבל את זה. לדעתי, הם עזבו את הדירה עוד לפני תום החוזה שלהם".

אסתר פרל, מחברת הספר "להזדווג בשבי", מטפלת בזוגות ובמשפחות, עוסקת בתחום 27 שנים. בדומה לגרישם, גם היא אמרה שבכל שנות עבודתה נתקלה במקרה אחד בלבד של בגידה על מיטת הנישואים. אבל גם במקרים שהבגידות נעשו מחוץ לבית והזוגות מחליטים להישאר יחד, הם בכל זאת מחליפים את חדר השינה. "זה נותן להם תחושה של החזרת הקשר למוטב", היא טוענת.

לינדה ליאה ויקן, עורכת דין המתחמחה בגירושים מדרום דקוטה, שהיתה בין מנסחי חוק הגירושים בלא אשם במדינתה, אומרת שלה יש תיאוריה בנוגע למהו הדבר שנהפך למוקד הפגיעה. "אצל נשים זאת המיטה, אצל הגברים זה הבית: אתה פלשת לטריטוריה שלי. הנשים הן יותר מכוונות בני אדם ומפתחות יחס רגשי לפרטים כאלה: 'זאת המיטה שעליה עשינו אהבה'. זה מה שהכי פוגע בה. אצל הגבר זה עניין של רכוש: 'האיש הזה נמצא בבית שלי, עם האשה שלי, השתלט על הרכוש שלי'".

וידוי מאוחר

"לפני שנים ייצגנו אשה שתפסה את בעלה מקיים יחסי מין על שולחן הביליארד", סיפר קסלר, עורך הדין מאטלנטה. "האשה ביקשה מהשופט את שולחן הביליארד. היא נשאלה מדוע, שכן היא לא נהגה לשחק. היא ענתה שזה עניין של עיקרון: הוא לא יקבל את השולחן שגרם לגירושים, שמגיע לה לקבל את השולחן. אחר כך היא אמרה לנו, שבעצם היא לא מעוניינת בו, ושאנחנו יכולים לקחת אותו או למכור אותו. מסרנו את שולחן הביליארד לארגון צדקה".

"בעבר ייצגתי משפחת גנגסטרים. תכתבי: 'אנשים שהיו להם קשרים לכאורה עם הפשע המאורגן'", אמר עורך הדין מניו יורק ראול פלדר. "הבחור שייצגתי סיפר לי שהיה לו רומן. אשתו נסעה אל מחוץ לעיר, והוא הביא מישהי לבית שלו בביי רידג'. אבא שלו קם וסטר לו סטירת לחי מצלצלת ואמר לו: ' יש דברים שלא עושים'. כלומר גם בין פושעים קיים איזה קוד התנהגות".

וישנם מקרי הבגידה על גבי מיטת הנישואים, שגם המטפלים וגם עורכי הדין העוסקים בגירושים, וכמובן גם בן הזוג הנבגד, אינם יודעים עליהם. "אני עשיתי את זה", סיפרה לי אשה בשנות ה-70 המאוחרות בחייה, כששמעה שאני כותבת את הכתבה הזאת. "אני לא חושבת שסיפרתי את זה אי פעם לפסיכולוגית שלי. אני אומרת 'אני לא חושבת', אבל אני יודעת שלא סיפרתי לה אף פעם".

האשה היתה נשואה יותר מ-50 שנה, ובמחצית שנות נישואיה ניהלה רומן. בעלה היה קנאי ורכושני. האשה, שנישאה לו וילדה לו ילדים כשהיתה צעירה מאוד, ביקשה לה חופש וקריירה.

היא סיפרה לבעלה על העניין, והזוג הלך לטיפול, שפתר את בעיותיהם. אבל היא לא גילתה לבעלה הכל על הרומן שניהלה: היא לא סיפרה לו שפעם אחת, כשהוא היה מחוץ לעיר בענייני עסקים, היא שכבה עם הגבר האחר במיטה שלהם.

איך זה קרה?

"הייתי מצוננת", היא מספרת. "והוא, זה שאין לומר את שמו, בא לראות איך אני מרגישה. ואז זה קרה, פעם אחת. כשאני מסתכלת אחורנית, אני שואלת את עצמי: לאן נעלמו כל ערכי המוסרי שלי? הרגשתי לא בסדר, אבל בכל זאת עשיתי את זה".

לדבריה, היא לא זוכרת ש"נדהמה מחוסר היושרה שלה", אבל לדעתה אצרה, ככל נראה, רגשות שליליים עצומים כלפי בעלה.

"הלא המעשה הזה הוא מעין אצבע משולשת אולטימטיבית כלפי בן הזוג שלך, לעשות את זה במיטה המשותפת ותחת קורת הגג שלכם", היא אומרת. "כשאני מדברת על זה, אני מזועזעת, ממש נחרדת, אבל אני לא ממש מרגישה קשר עם תחושת העוול".

היא לא נפטרה מהמיטה אחרי האירוע. "זה מוכיח בדיוק עד כמה לא הייתי מחוברת למה שעשיתי", היא אומרת. בעלה הלך לעולמו בלי לדעת על כך. איש לא ידע על כך, עד שהיא גילתה את הסוד באוזני.

ולמען האמת, גם עכשיו היא לא מבינה בדיוק למה היא סיפרה את זה.

-

תרגום: פרידה פרס-דניאלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו