שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בכיר האסירים ב-2004: "אשתחרר בחילופים"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל ואבי יששכרוף

חוסאם בדראן הוא בכיר אסירי החמאס מהגדה המערבית שישתחררו מחר בעסקת שליט. רוב האסירים שהוגדרו כסמלים של הארגון בגדה - בהם איברהים חאמד, עבדאללה ברגותי ועבאס א-סייד - יישארו בכלא, למרות הצהרות קודמות של החמאס כי לא תתאפשר עסקה בלי שחרורם. בדראן, מאידך, יזכה בחופש - אף שלא ישוב לביתו. על פי תכתיב ישראלי, הוא יגורש לחו"ל.

בדראן, בן 45 ממחנה הפליטים עסכר שבשכם, תואר בידי השב"כ בתחילת האינתיפאדה השנייה כראש הזרוע הצבאית של החמאס בגדה. הוא נעצר בזמן מבצע "חומת מגן" באפריל 2002, בכפר טובאס בצפון בקעת הירדן, שאליו נמלט בעת שצה"ל כבש את שכם. בדראן היה איש הקשר בין המפקדה בגדה למפקדת החמאס בחו"ל ולפעילים ברצועת עזה.

אף שהצטבר מידע מודיעיני על מעורבותו בפיגועי התאבדות, ובהם הפיגוע בדולפינריום ביוני 2001 שבו נרצחו 21 בני אדם, הוא לא הורשע, כמו מרבית עמיתיו, ברצח ישראלים. בחקירתו בשב"כ, שנמשכה כארבעה חודשים ובה הופעלו אמצעי חקירה קשים, מסר רק מידע מוגבל ולבסוף הורשע בעבירות קלות יותר כמו חברות בארגון בלתי חוקי (החמאס), ונידון ל-17 שנות מאסר. "עד היום האחרון החוקרים אמרו לי: אתה הר של קרח", התגאה.

ב-2004 נפגשנו עם בדראן בכלא הדרים, לצורך תחקיר לספר על האינתיפאדה השנייה. בראיון, שציטוטים ספורים ממנו התפרסמו בזמנו, דיבר בדראן בגילוי לב יחסי על מדיניות ארגונו ועל מעורבותו בהחלטות המבצעיות תוך כדי האינתיפאדה השנייה. עם זאת, הוא נמנע מלהתייחס לחלקו בפיגועים ספציפיים. היתה זו תקופת מאסרו השלישית בישראל בה שיפר את העברית שלו. הראיון התנהל לסירוגין בערבית ובעברית.

חוסאם בדראן. "רצינו להכאיב לישראלים"צילום: אתר פאנט

האינתיפאדה השנייה, אמר בדראן, "היתה מבחינתנו בחמאס מתנה מאלוהים. בשנים 1997-2000 היינו בשפל נוראי. כל צמרת הארגון בגדה היתה בכלא הרשות או בכלא הישראלי. הזרוע הצבאית נעלמה למעשה. אבל בתוך שבועיים מפרוץ האינתיפאדה, אחרי שהאסירים שלנו שוחררו מכלא הרשות, החזרנו את כוחנו לרחוב. שילמנו מחיר יקר מאז, אבל אנחנו בטוחים שלבסוף נרוויח מהאינתיפאדה".

בדראן סיפר כי החמאס שב למדיניות פיגועי ההתאבדות כחודשיים אחרי פרוץ האינתיפאדה, בלחץ הרחוב הפלסטיני. "בהלוויות של השהידים דרשו מאתנו לפעול. הפתח עשה רק פיגועי ירי. אנשים רצו לראות נקמה על הרוגינו, פעולות בתוך שטח ישראל. רצינו שיכאב לכם. מתחילת האינתיפאדה היתה החלטה של הנהגת החמאס לבצע פיגועים בכל מקום. ההנחיה היתה ברורה: כל מי שיכול, שיעשה, אבל לקח זמן להתארגן", אמר.

בדראן תיאר את מדיניות החיסולים של ישראל נגד ראשי ארגונים כ"טיפשית, לא מועילה. גם אם יהרגו אדם אחד, הרי ההחלטות מתקבלות על ידי קבוצה גדולה, בפנים ובחוץ". לדבריו, חלק מפיגועי ההתאבדות כמו הפיגוע במסעדת "סבארו" בירושלים באוגוסט 2001, היו נקמה על התנקשויות בבכירי החמאס בגדה. "החלטנו על תגובה קשה, שמטרתה הפסקת החיסולים הישראליים לגמרי", סיפר. "זה לא היה עניין אישי, למרות שהחיסולים פגעו בנו". הוא הכחיש כי יו"ר הרשות, יאסר ערפאת, נתן לחמאס אור ירוק לפיגועי התאבדות. "היה לנו חופש פעולה. הרגשנו שלא מפריעים לנו לפעול, אבל לא תיאמנו את מהלכינו עם ערפאת", טען.

בדראן החל לפעול בתשתית האזרחית של החמאס ב-1988, מיד לאחר הקמת הארגון, בעודו סטודנט באוניברסיטת א-נג'אח בשכם. "לא היה לי קשר ישיר לפעילות הצבאית", טען בהתייחס לתקופת האינתיפדה השנייה, "הייתי הגורם המתווך, באינטרנט, בין ההנהגה בדמשק לזרוע הצבאי ת בגדה. החלפנו מיילים מכתובות שונות דרך קפה אינטרנט והשתמשנו במילות קוד. השב"כ לא עלה על זה בזמן".

הוא סיפר כי ההנחיות הכלליות לפיגועים באו מההנהגה בחו"ל. "אנחנו בחרנו איך להכות. גם כסף הגיע מבחוץ, אבל לא בשביל חגורות נפץ, אלא לשפץ בית שאהיד שנהרס ולסייע למשפחתו. חגורת נפץ זול להכין. אצלנו זה לא ביזנס, זה עניין דתי". כשנעצר לא היה עליו נשק. בדראן טען שכוח צה"ל ניסה לחסלו, אך הוא יצא ממקום המסתור שלו אחרי שהירי פסק ואז נתפס. "כמו שבוגי יעלון (הרמטכ"ל אז) לא משתתף בקרב, גם לי היה תפקיד וזה לא כלל התאבדות. לא פחדתי, אבל תפקידי היה חשוב מכדי שאבצע פעולת התאבדות בעצמי".

בתום חקירתו בשב"כ נפגש בכלא עם בכירים בשירות, שעמם דיבר על האידיאולוגיה שלו. "לא אוותר על הרעיון של פלסטין מהים עד הירדן. גם בני בן השנתיים יודע זאת", אמר לנו. "אבל יש הבדל בין המישור האידיאולוגי למה שקורה בשטח. החמאס מוכן לתת פסק זמן לשנים ארוכות. המטרה היא מדינה בגבולות 67'. מבחינתנו זו האינתיפאדה האחרונה".

"אני מאמין שאצא מהכלא. יש לי מספיק סבלנות. אם לא בגלל הסדר שלום, אצא בעסקת חילופים", אמר במארס 2004, שנתיים ומשהו לפני חטיפת שליט ויותר משבע שנים לפני שחרורו בפועל מחר. "האם אתה רוצה שלום לבניך ונכדיך?", שאלנו אותו. "אלוהים גדול, נראה מה יהיה עד אז", השיב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ