בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרכה השקטה והרועמת של משפחת שליט

30תגובות

לא מעט ביקורת הושמעה, לרוב בחדרי חדרים, על השקט שבו ניהלה משפחת שליט את מאבק חייה, על הנימוס המאופק, הסגפני. אלא שזאת, כך נראה, היתה הדרך היחידה שלהם לשרוד. כשהשמיים נופלים עליך פתאום באמצע החיים הם לא מגיעים עם הוראות הפעלה, וכל צעד שעושים במסע הזה מצמית ומשתק. אמרו שהם צריכים ללמוד ממרים גרוף, אמא של יוסקה, איך הופכים שולחנות. אמרו שהלביאה שיצאה מקרנית גולדווסר היתה הכוח המניע להשבת גופת אהובה בזמן קצר בהרבה. אבל איש לא יכול לדמיין אפילו כמה בלתי אפשרי ללמוד מההיסטוריה, ליישם בביטחון את כישלונות והצלחות העבר, כשעל הכף מונח העתיד של הילד שלך.

רק לפני שלושה חודשים, בחום של יולי, עמד האוהל של משפחת שליט שומם. על השולחן זעקו כותרות העיתונים את עיקריה של המחאה החברתית שכבשה את הרחובות. שמשון ליבמן, דובר המשפחה, הביט בהן בעצב. לצדו נע בחוסר מנוחה אוהד כנר , הפעיל המסור, שכמו ליבמן עצמו, נטש את חייו למען הצלת החיים של גלעד והפך את מעון היוטה לבית. היה להם ברור שעכשיו הם לגמרי לבד, שהתקשורת נטשה, שהציבור עסוק כולו בקרב על הבית ושגלעד הוא סיפור אבוד. זה היה עוד רגע אחד מבין אלפי רגעים אבל נדמה היה שזה רגע של להיות או לחדול. ורק אביבה ישבה שם שותקת. בחום המהביל של יולי היא אחזה כדור צמר ומסרגות וסרגה צעיף, כחול.

עסקת שליט: כל הכותרות והפרשנויות

מה צריך לעשות כדי למנוע את החטיפה הבאה? דברו על זה בפייסבוק

כמעט חמש שנים לצד המשפחה הזאת לימדו אותי שיעור מאלף בהבנת משמעות החיים על פי תהום, על שבריריותן של החלטות מול מציאות אשר מכה בהן פעם אחר פעם ללא רחם. לא פעם ביקשנו לטלטל אותם, להסביר להם שבמקומות האלה, שכל כך קשה לראות ממצפה הילה, מבינים רק כוח. אבל הם בשלהם, בשקט הכל כך רועש וצורם הזה, ידעו כמה דק החבל שהם הולכים עליו. היתה למשל ההפגנה ההיא שבה ביקש נועם שלא נהיה בוטים מדי, שאולי נשקול שנית את חסימת הכביש לרגלי מגדל השן שבו גר שר הביטחון שלנו. "תבינו", הוא אמר, "אם נהיה פרובוקטיביים מדי לא ייתנו לנו להפגין בפעם הבאה". כל כך הרבה אומץ צריך כדי לציית לכללים בשעה שבה כל חוקי חייך שלך טרופים. כל כך הרבה כוח צריך כדי להמשיך לנשום עוד יום, עוד שעה, עוד דקה בערפל הזה שבו כל צעד נרשם במחירון, שבו הילד שלך הוא עסקה.
 

"איך את מצליחה להיות נחמדה לכולם?", שאלתי את אביבה בשבוע הראשון של המאהל הראשון בירושלים. היא נשמה עמוק והמשיכה ללחוץ את הידיים הרבות של מי שאז עוד פקדו בהמוניהם את המאהל. באצילות הנפש שלה ידעה שרק אם היא תשלם את מחיר ההתחככות עם ההמון, תיסלל הדרך לשלם את המחיר על הבן שלה. גם היא, כמו אלה שעטפו אותה, יודעת שרק לחץ ציבורי הוא המתכון. את זה יודעת היטב גם אורנה שמעוני, מהעיקשות שבגרעין הקשה שעטף את משפחת שליט. בימים האחרונים ההודעות שהיא שולחת טובעות באושר שספק אם חשבה שתדע עוד מאז איבדה את הילד שלה, איל, בלבנון. כאחת מ"ארבע אמהות", מי כמוה יודע לחץ ציבורי מהו. בלי לחץ ציבורי היינו עד היום עמוק בבוץ של לבנון, ובלי לחץ ציבורי ממשלת גולדה לא היתה הולכת הביתה אחרי מלחמת יום כיפור. זה תלוי רק בנו.

פתאל מיכל

כולי תקווה שמשפחת שליט תצליח עתה לחזור למסלול חיים פרטי. שיצליחו יחד לבנות מצע נוח לילד הזה שעכשיו ילמד מחדש ללכת, שישובו להיות משפחה. ובנימין נתניהו, הוא ייכנס להיסטוריה כבן שני במשפחה גיבורה אחת שנוהגת מדי כמה עשורים לשחרר חטופים ישראלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו