בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דילמה טרגית

התגובות הצדקניות, משמאל ומימין, מתייחסות רק לקורבנות של צד אחד

תגובות

הנה הבעיה. הגידו לי אתם מה הפתרון המוסרי שלה.

אדם עסוק בהכנות מעשיות לביצוע פיגוע בישראל. בפיגוע כזה עלולים להירצח עשרות ישראלים. אם לא יתבצע שום סיכול של מכין הפיגוע, הסיכוי של הרצח להתממש קרוב לוודאות. ידוע בביטחון שהוא נמצא כרגע בבית מסוים בעיירה ליד עזה. ידוע ללא ספק שנמצאים אתו כמה שותפים להכנות וגם אחדים מבני משפחתו. אפשר לנסות לתפוס את האדם חי. לשם כך יש לכבוש חלק ניכר של העיירה. בפעולה כזאת עלולים להיהרג חיילים וכן תושבים של העיירה. עצם הניסיון לכבוש את השטח מקטין את הסיכוי לתפוס את אותו אדם. אפשר לפגוע בו מן האוויר, בלי לסכן חיילים, על ידי פגיעה אחת בבית, בפצצה כבדה אחת. בשיטה זו, הסיכוי לפגוע באיש הוא קרוב לוודאות. כזה הוא גם הסיכוי שייפגעו הנמצאים בבית באותה שעה. הסיכוי שייפגעו אנשים מחוץ לבית נמוך. אפשר לפגוע בו מן האוויר, בלי לסכן חיילים, על ידי סדרת פגיעות בבית, בכמה פצצות קטנות. בשיטה זו, הסיכוי לפגוע בו נמוך יותר. הסיכוי שייפגעו הנמצאים בבית באותה שעה גם הוא נמוך יותר. הסיכוי שייפגעו אנשים מחוץ לבית גבוה יותר.

לפנינו מצב טרגי. כל פתרון כרוך בסכנת מוות לאנשים חפים מפשע. לכן, גם הפתרון המוסרי מותיר מקום להרגשה רעה. לנוכח הבעיה - תגובות רבות הן בגדר התחכמות מתחמקת. יש כאלה שיאמרו ש"זאת לא הבעיה", הבעיה היא לגמרי אחרת, ויפטרו עצמם באופן חסר אחריות ממתן תשובה. יש כאלה שישמיעו את הקלישאה שלפיה "קץ הכיבוש יהיה קץ הטרור". מה זה אומר לנו על סכנת החיים הנשקפת ברגע זה מהמחבל? וכידוע, ראשי החמאס, כדוגמת עבד אל-עזיז רנתיסי, ודומיהם מבטיחים לנו טרור כל עוד נהיה פה. הבעיה לא נעלמת בהבל פה.

קיימות גם תגובות צדקניות, משמאל ומימין, המתמקדות רק בקורבנות של דרך פעולה אחת. התגובה הצדקנית משמאל רואה רק פלשתינאים הנפגעים על לא עוול בכפם. התגובה הצדקנית מימין רואה רק ישראלים הנרצחים בפיגועי טרור. שתיהן לא מוסריות. האדם המוסרי מתבונן במכלול הסכנות שבמציאות. האדם המוסרי לא מביט בעין אחת וגם לא בוכה בעין אחת.

העיתונאי ראובן פדהצור, לדוגמה ("הארץ", 24.2), תוקף מאמר של האלוף עמוס ידלין ושלי הנקרא "לחימה מוסרית בטרור" (בכתב העת "ביטחון לאומי", 3-2). הוא מכביר טענות לא נכונות בדבר עבודתי ועמדותי, אבל אין כאן מקום לתקן אותן. פדהצור חרד לגורלם של "תינוקות, נשים וזקנים" פלשתינאים. יפה. ידלין ואני חרדים גם לגורלם של ילדים, גברים ולא-זקנים, וגם לגורלם של ישראלים, יהודים וערבים, הנרצחים בפיגועי טרור. אצל פדהצור אין טרור, אין רצח ישראלים, אין חובה של המדינה להגן על חיי אזרחיה מפני הטרוריסטים. עין אחת עצומה, עין אחת לא בוכה.

התגובה המוסרית היא מטבעה אינה מתחמקת ואינה צדקנית. מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, חייבת לספק לאזרחיה הגנה אפקטיווית על חייהם וחייבת לבטא את כבוד האדם, באשר הוא אדם, אפילו הוא זר או עוין. לנוכח הדילמה הטרגית הזאת - חובתה של מדינת ישראל היא לסכל את הסכנה לחיי אזרחיה תוך כדי מאמץ מרבי למזער פגיעה בפלשתינאים שאינם מעורבים בטרור. כך פותרים באופן מוסרי כל דילמה, גם את הדילמה הטרגית שלפנינו.

על המדינה הדמוקרטית לחתור באופן כן ונחוש להגן על אזרחיה, לא רק בטווח המיידי, המחייב פעולות סיכול, אלא גם בטווחים ארוכים יותר, המחייבים מאמצים מדיניים להקטנת הסכסוך.

ואסיים בנימה אישית. אני מרצה במכללות של צה"ל וביחידות אחרות, רבות מספור, זה עשרות שנים. תמיד יצרו בי המפקדים את התחושה שהם רוצים לשמוע את דעתי, כמות שהיא, באופן חופשי, מקצועי ואחראי. הם לא מחויבים להסכים לה, אני לא מחויב להגן עליהם. כשעמדתי מתקבלת, אני מרוצה. כשעמדתי לא מתקבלת ואני לא משתכנע בעמדה חלופית, אני ממשיך לבטא את דעתי, בכל פורום ראוי. בניגוד לכל מי שמרגיש חובה קדושה להזדהות עם הנרטיב הפלשתיני, עם כל ציוץ ועם כל פיצוץ, אני חופשי לגבש את דעתי, על יסוד העקרונות הקבועים של המוסר, על יסוד הערכים הקבועים של האתיקה הצבאית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו