בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משברים לשירים

יובל למותו של מנחם זולאי, שהביא גאולה לשירת ארץ ישראל הגנוזה

תגובות

בימים הרחוקים שבהם חבש ד"ר מנחם זולאי את ספסל הלימודים הגבוהים בגרמניה ייסד שלמה זלמן שוקן את המכון לחקר השירה העברית בברלין. שוקן ידע לתת לזיקתו ליהדות תוכן תרבותי, וגם הבין, עם ההתפתחויות הפוליטיות בגרמניה, שמקומו של מכון השירה בארץ-ישראל. עם העברת המכון לירושלים עלה זולאי עם שאר כל עובדי המכון לירושלים, ובמשך כעשרים שנה, עד למותו המוקדם, בד' כסלו תשט"ו, חולל במכון מהפיכה בחקר שירת הגניזה.

בחייו הקצרים הקיף זולאי את אחת התקופות המעצבות בתולדותינו, מחורבן לתקומה. קרוב לראשית המאה שעברה, עם היוולדו בתרנ"ט, יצא בעולם שמעה של הגניזה הקהירית, וסמוך למותו, באמצע המאה, עוד זכה לראות את המגילות הגנוזות שנתגלו במדבר יהודה, ולא היה גבול להתרגשותו. הוא ראה בגילוי בקומראן אות ומופת לשייכות העמוקה של היהודים למקום. ומה עוד שיש מן החיבורים הכיתתיים מקומראן שלא נשאר להם זכר בספרות העברית כי אם בקטעים מגניזה יהודית אחרת, בקהיר. כזה הוא ספר התקנות הפנימי, ברית דמשק, של כת יהודית פורשת שכתביה מיוצגים בשרידי כתבי יד מקומראן ומקהיר בלבד. וכשם שניתן לראות בכתביה של כת קומראן נקודת ארכימדס לבחינתה המחודשת של היהדות המסורה, כך ראה זולאי גם את כתבי הגניזה.

בשירה העתיקה מן הגניזה ראה זולאי את סכום כל הערכים והתכנים הכלולים ביהדות בת זמנה, מאמצע האלף הראשון לספירה; הצד האחר של מטבע היהדות, שבו נשתמרו כראוי כמה צורות מהותיות שניטשטשו ברבות הימים בצדה האחר, הידוע והמפורסם. היצירה הכלולה ברבע מיליון קטעי הגניזה, שלמעלה משליש מהם שיריים, ראויה היתה בעיניו לשמש חומר חדש לבחינת היהדות, על כל ערכיה וזרמיה הרוחניים, ואף לסייע בחקר הנוסח המקורי של היצירה הספרותית בתקופה המעצבת של היהדות.

האלף הראשון שלאחר החורבן הוא התקופה הגדולה של היצירה הרוחנית שלאחר המקרא, תקופת התלמוד והמדרש. ירושתה הרוחנית של התקופה הזאת לא נשתמרה אלא באופן מקוטע ומשובש, לאחר עיבוד צורה וגלגולי גולה. בייחוד נתקפחה היצירה הארץ-ישראלית. זולאי סבור היה, שתולדות ישראל במרכז הארץ-ישראלי עדיין לא נכתבו וגם לא ייכתבו כראוי כל עוד לא ייעשה שימוש בחומר העצום שבגניזה, שחלקו הארץ-ישראלי הגדול ביותר והמוזנח ביותר הוא בתחום הפיוט.

מייסדו של החקר המודרני של היהדות, י"ל צונץ, היה גם החוקר הגדול של הפיוט, ואת היסודות לחקר הזה הניח שלמה יהודה רפפורט (שי"ר). זולאי ראה עצמו בוודאי נצר לאותה שושלת שיר מפוארת, וכך ראוי גם לנו לראות אותו. שליח ומלאך העומד על כל שריד-שיר ואומר לו פרוש כנפיים ופרח. רגישות גדולה גילה כלפי הטקסטים וכלפי מה שנתרמז מהם על עולמם הכפרי של יהודי ארץ-ישראל הקדמונים, שהוא קשר אל עבודת האדמה המתחדשת בארץ בזמנו. תוך כדי חריש בשדה הפיוט הקדום מצא את בקשתם של עובדי אדמה יהודים בארץ-ישראל הביזנטית: "עובדים עדי ערב / עלץ בם ירב / רוה טללי טל".

מוצאו הראשון של החומר בקטעים מספרותם של יהודי ארץ-ישראל אשר גלו יחד עם כתביהם למצרים בעקבות כיבושים ורדיפות. שם נתגלגלה ונתערבה הספרות הזאת בהרבה חומר בבלי. גלות נוספת עברה על הכתבים לאחר התבלותם, כאשר הושלכו לגניזה ונבללו זה בזה. עם גילוי הגניזה הקהירית חלה על הכתבים הגנוזים גלות נוספת, בעקבות פיזורם בספריות המערב. את כל זה בא לתקן מכון שוקן, אשר ריכז בין כתליו תצלומים משובחים של כל החומר. היה כאן בלא ספק מעשה של חזון גדול, שזולאי השכיל לנצל באופן מופלא. במכון שוקן ובמעשיו של זולאי נסללה דרך חדשה, שכולנו דורכים בה בלא שניתן על כך את הדעת.

בעקבות התקבצותן של העצמות היבשות בא מעשה ההחייאה. ועל מלאכת ההחייאה ניצח רב אומן. זולאי צירף על פי צורת הכתב והתוכן את הקרעים וקרעי הקרעים לדפים. את הדפים צירף לקונטרסים, ומכאן עד לכרכים הגיע. כאן נתלקטו לראשונה אל מקום אחד יצירותיהם של הפייטנים הארץ-ישראלים הקדומים. זולאי עמד לראשונה על היקף יצירתם, בחן והעריך את כוחם היצירתי ואת עוצמת עשייתם הלשונית. כאבן פינה הניח זולאי את פיוטי ינאי (יניי, בכתיב הארץ-ישראלי), שהוציא לאור בכרך עשיר ומאיר עיניים. את המהדורה שנדפסה בברלין (פיוטי יניי מלוקטים מתוך כתבי הגניזה, ברלין תחר"ץ, לא חלילה תרצ"ח!) עוד הצליחו למלט ברגע האחרון ממש מגרמניה הנאצית. מעשה הספר משך אליו את הלבבות מיד עם הופעתו, והחיבור עורר השתאות גדולה בקרב אוהבי ספר וחוקרים.

אבל לא כל פירות מחקריו של זולאי הבשילו. חומר רב משוקע באלפי הערות, זיהויים וביאורים שרשם מעברם השני של דפי התצלומים מן הגניזה. אבל גם מה שהספיק לפרסם בחייו הקצרים היה בו כדי לפרנס כרך ענק של כשבע מאות עמודים, הכולל אסופה ממחקריו בפיוטי הגניזה ("ארץ-ישראל ופיוטיה", בעריכת אפרים חזן, ירושלים תשנ"ו). בכתביו הונחו היסודות הגדולים לבחינת שירתם של הדותהו הגלילי ופינחס הכוהן מכפרא (פרוורה של טבריה), יוסף בר ניסן מנווה שבגולן וישועה בר נתן מעזה, ועולה על כולם שמואל בר הושענא הירושלמי, שזולאי עוד היה עסוק בהכנת הוצאתם לאור של פיוטיו סמוך למותו.

זולאי השכיל לשחזר את המסגרות הספרותיות שבתוכן פעלו הפייטנים. מכאן הגיע לבחינת עולמם הרוחני ואף לבחינת עולמה של יהדות ארץ-ישראל לפני הכיבוש הצלבני. לכל שבת ומועד ומאורע חשוב בחיי הקהילה נתנו הפייטנים את צביונו המיוחד. בית הכנסת היה בית חינוך לגדולים ולקטנים, ויצירה פיוטית חדשה משכה המונים שבאו להתבשם מן השירה ומן הרינה. יש לזכור שבית הכנסת היה לאנשים אלה גם אולם הקונצרטים, גם המוזיאון העירוני, על פי ציורי הפסיפס שברצפתו, וגם אולם הרצאות.

שירים שאלף שנים לא הגתה בהם שפת אנוש, חשף זולאי וקרא בהתלהבות עצומה. הוא היה מודע היטב לגודל השעה, והיה סניגור גדול לסגנונו המיוחד של הפיוט. הוא ראה את הפייטנים מדברים אלינו בלשון סמלים ורמזים, שהיתה ידועה לכל בשעתו. הוא אף הווה את רעיונותיו המוצפנים של הפייטן לתכנים המוצפנים בשירי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן, הכותב בלשון האירועים של הזמן, ובטוח בקורא שיבין כל רמז ואף ייהנה מן ההפתעה שבצירופים ובחרוזים. גם אלעזר בירבי קליר וחבריו כתבו, לדברי זולאי, לדורם ועל דעת דורם ובלשונם. פעם אמר שאילו קם הקליר מקברו וראה את מעשי הלהטים של אלתרמן, היה מוצא נחמה על העלבונות שהעליבו בו מימי הרציונליסטים הספרדים ועד דור ההשכלה, שעשו את שמו שם נרדף למושג הספרותי "אץ קוצץ".



מנחם זולאי, 1954



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו