בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאלה היא אם הסוסים ינעלו סנדלים

"ילדים קוראים תמונות", אומרת המאיירתהסופרת לילדים רינת הופר, "מבוגרים קוראים רק את המלים". בספרה החדש "אותיות במיץ שטויות", היא חוזרת לעסוק בעולם שבין התמונות למלים

תגובות

"הספרים שאני כותבת הם דולשוניים", אומרת רינת הופר, סופרת הילדים הייחודית ביותר בארץ כיום, שכבר הוכתרה במדורי הספרות כ"מרים ילן שטקליס של הדור החדש". היא ייחודית לא רק בשל שיריה הנפלאים והיותה המאיירת המחוננת של כל ספריה, אלא בשל מה שמתרחש בין שני אלה. זו הדולשוניות.

התארים מחמיאים לה. הופר, שחיברה את רבי המכר לילדים "איילת מטיילת", "חנן הגנן" ו"מפלצת סגולה" - ועכשיו רואה אור ספרה החדש, "אותיות במיץ שטויות" - חובבת שירי ילדים כמו אלה של ילן שטקליס, וכמהה לשירי ילדים בחרוזים כמו אלה הרווחים באנגלית )semyhr yresrun(. אבל בראש וראשונה מתייחסת לעצמה כאל מאיירת. כשהיתה בת 61 היה לה מדור ב"מעריב לנוער", "פינת רינת", "ומאז יש לי מתכונת שאני חוזרת אליה. קטעים קצרים של שיר ואיור, שנוצרים יחד מההתחלה".

לכן היא מצרה על ההיצמדות הרופוחת למלה הכתובה. ב"חנן הגנן", היא מסבירה, "הסיפור הגדול קורה רק בתמונות". בספר, שזכה בפרס מוזיאון ישראל לאיור ע"ש בן יצחק ב-4002, חנן מופכר לכל ילד פירות בצבע מסוים ובתמורה מקבל אסימון וצבע, הצובע את אחד מפריטי הלבוש שלו. בתחילת הדרך הגנן לבוש כולו בגוני אפור. כשהוא מוכר לאחד הילדים ערמון, חרוב ותמר, כובעו נצבע בחום; כשהוא מוכר תות, פטל, רימון ודובדבן, חולצתו נצבעת באדום וכן הלאה. "בסוף הוא נהפך מגנן לליצן, ועם האסימונים שקיבל עושה ג'אגלינג, כדי להדגיש את השינוי שחל בו", היא אומרת. "רציתי להראות דרך התמונות מיהו מורה טוב - מישהו שנותן, אבל גם מקבל. הנתינה הופכת אותו לאדם טוב ומאושר יותר, מאפרורי לצבעוני". ואולם, היא מוסיפה בצער, "איש לא שם לב לסיפור הזה בתמונות. כולם עסוקים בקריאת המלים".

מבוגרים מקולקלים לגמרי

ביתה של הופר, אשה קטנה ומנומשת בסוף שנות ה-03 לחייה, נקי כמעט לגמרי מציורים שלה. רק במדרגות המובילות לחדר העבודה בקומה השנייה ממוסגרים כמה מאיוריה. בגינה הקטנה של הבית בגדרה פסלים שעשתה עם שלושת ילדיה. בסלון - ספרייה גדולה עם ספרי ילדים ייחודיים, בובות וצעצועים מבצבצים מכל עבר. בעלה פיסיקאי, "לא מבין מה אני עושה ואני לא מבינה מה הוא עושה", היא אומרת. "עדיף לי כך. היצירה אצלי כל כך אובססיווית, שאני חושבת עליה שעות. אני דווקא מחכה להזדמנות לפנות את הראש מזה".

היא מציגה על הספה את ספריה - "ציידת הנמשים" מ-5991, "ארון הבגדים של שירה" )שנכתב במקור באנגלית, בזמן שהותה בארצות הברית, תחת השם "dooG oS etsaT seotamoT epiR"(, "שירים מקופסאות הגפרורים", "איילת מטיילת", "חנן הגנן", "מפלצת סגולה" והחדש, "אותיות במיץ שטויות".

בתחילת דרכה עבדה לפי מודל קלאסי של כתיבה תחילה ואיור אחר כך. "בספר הראשון שלי, קודם הגשתי את הטקסטים ככתב יד, אחרי שאלה התקבלו איירתי את השירים. בספרים הבאים הבנתי שאני לא צריכה את הפרדת הרשויות. אני מתעניינת בעולם שבין המלים לתמונות, אני הופכת בו".

השירים ב"ציידת הנמשים" עומדים בפני עצמם, כבר קרה שהופיעו במקראה עם איור אחר. בקצה אחר של הסקאלה נמצא "מפלצת סגולה", שהטקסט בו חסר פשר בלי האיורים. "ילדים בגיל הרך קוראים תמונות", היא אומרת. "לימוד קריאה הוא במידה מסוימת סוף פסוק לקריאה מהסוג הזה. המבוגרים מקולקלים לגמרי. קוראים רק את המלים. מי שלמדו עיצוב רגישים לסמלים ולאיקונות גרפיים. הם ינסו לקלף את השכבות, לחזור למקום שבו לא בהכרח תמונה מפרשת מלה".

איך מתרגמים את זה

הופר נולדה ב-6691 בחולון ולמדה בתיכון לאמנויות תלמה ילין. בשירותה הצבאי היתה מעצבת גרפית ומאיירת ב"במחנה". אחר כך עבדה כמאיירת עצמאית. היא איירה ספרי ילדים רבים, כמו ספרה הראשון של שירה גפן, "פעם הים היה מרק". בימים אלה, אף שצימצמה את עיסוקה באיור ספרים של אחרים, איירה את "שבעה עורבים", ספר ילדים מאת לאה גולדברג לפי האחים גרים, והיא עובדת על איור ספר אחר של גולדברג, "כובע קסמים".

את רוב זמנה החליטה לייחד לספריה. היא פורייה מאוד - מוציאה כספר בשנה. "הכתיבה בוערת בי", היא אומרת. מאז הוצאת "איילת מטיילת" נהיו ספריה רבי מכר: לפי הוצאת כנרתזמורה ביתן, "איילת מטיילת", "חנן הגנן" ו"מפלצת סגולה" נמכרו, כל אחד, בעשרות אלפי עותקים.

השלב המתבקש הבא הוא להפיץ את הספרים בחו"ל. בקרוב תיסע לשם כך לבולוניה, אבל היא מתקשה לדמיין את התרגום של הספרים. "ניסיתי למצוא את הצד האוניוורסלי", היא אומרת. "כשהפסקתי לחשוב על זה, הרגשתי שאני קולעת יותר למטרה, שהיא להביא ערכים של ציור או איור טוב, המחוברים הרמטית לשפה ולתרבות העברית". ספריה אמנם ישראליים מאוד, אם כי "מפלצת סגולה" כבר פנטסטי יותר, מנותק מההקשר המקומי.

התחושה היא שהופר משתחררת ומשתכללת. "אותיות" כולו הנאה נונסנסית משתובבת. "אני צוברת ביטחון ומפתחת שפה. יש לי תחושה חזקה של קהל, שפעם לא היתה לי", היא אומרת. "הספר שאני הכי אוהבת עד עתה הוא 'מפלצת סגולה'". כעת היא עובדת על שירי חידה "שיהיו מין המשך של הספר הזה, רק קצת יותר מופרע".

"איילת מטיילת", "חנן הגנן" ו"מפלצת סגולה" הם שלושה ספרים שניכר הקשר ביניהם. הם מיועדים לילדים קטנים, מאוירים בסגנון נאיווי דומה ואיילת, כמו היצ'קוק, אף מציצה בספרים הבאים, כולל "אותיות במיץ שטויות". אבל הספר האחרון פונה לילדים גדולים יותר בחרוזיו המחוכמים ובציורי הקומיקס שבאיורים. הצעירים יותר מקבלים משימות של חיפוש פרטים בתמונות.

הסיבה, מסבירה הופר, היא שזהו ספר שנוצר בהזמנה. "עשיתי אותו למגירה לפני שבע שנים, ואז בהוצאת כנרתזמורה ביתן עלה הרעיון לעשות ספר אותיות". אבל היא מעדיפה את הגיל הרך. "זה אתגר מסעיר. כתיבה לפעוטות צריכה להיות מתומצתת ומדויקת, מה שמכריח אותי לכבוש את הנטייה הטבעית שלי למרובה ולקולאז'. אם לא היו מזמינים ממני את 'אותיות במיץ שטויות' אולי לא הייתי שולפת את הספר הגנוז שלי". אחת הסיבות לגניזה היתה, שחששה מעשיית ספר חינוכי. "כשהבנתי שאפשר לעשות שירים על אותיות ולהשתחרר מ'ג' זה גמל גדול', שאפשר להפתיע ולשבור מוסכמות - נכנסתי לזה".

אשר לקשר בין שלושת הספרים הקודמים, היא מסבירה שיש לה "מטען של דברים שאני רוצה להעביר והחלוקה לספרים שרירותית. יש לי אמירה בגדול ואני פורטת אותה". כמו איילת, דמויות אחרות נכנסות לשאר הספרים. "חלק אני מכניסה בצורה מודעת וחלק לא. לפעמים כשאני מסתכלת בספרים אני מבינה שהכנסתי גם חברים ומשפחה לאיורים. דמויות שמופיעות בספרים גם הופיעו בציורים שלי מגיל 61".

גם הציטוטים מהקלאסיקות שמוצאים ביצירתה הגיעו לשם, לדבריה, באופן לא מודע. כך, בספר החדש, באות ש' יש שלושה שועלים. העורכת יעל גובר שאלה אותה אם התכוונה לשלושה שועלים מסיפור של א"א מילן. היא לא זכרה זאת כלל, חזרה הביתה ומצאה גרסה של הסיפור בספר ישן. "באחרונה התבוננתי באחד הספרים שאיירתי והבנתי שהאיורים דומים לווילון שהיה בחדרי כשהייתי ילדה, שכל ילדותי בהיתי בו ושמרתי פיסה ממנו. כלומר, אני לא רק מושפעת מא"א מילן, אלא מדברים טריוויאליים יותר", היא אומרת.

בלי קשר לגידול הילדים

הופר כתבה ספרי ילדים עוד לפני שהיו לה ילדים; ספרה הראשון יצא לפני שנולדה בתה הבכורה. "זה הז'אנר שמעניין אותי", היא אומרת. "אין לי במגירה רומן היסטורי. בשנים האחרונות אני מדברת יותר עם ילדים מאשר עם מבוגרים; אני עובדת לבד, ויש לי שלושה ילדים שלכל אחד מהם חברים. ייתכן שבשל כך הספרים נהיו נגישים יותר לילדים. אבל ייתכן שהתהליך הזה היה קורה גם בלי קשר אליהם, ככל שהייתי מתכנסת יותר אל התפר בין המלים לתמונות שלי".

את התהליך שעברה בכתיבה במשך השנים האחרונות היא מדגימה כך: "אם לפני עשר שנים הייתי כותבת לאות ס' בספר 'אותיות' - 'סבתא סורגת סוודרים', ולפני חמש שנים הייתי כבר מרשה לעצמי לכתוב 'סבתא סורגת סיפורים', היום אני יודעת שזה צריך להיות 'סבתא סורגת סוסים' ונותר לי רק להתלבט אם ינעלו סנדלים".

וכך יצא לבסוף השיר של האות ס', כפי שהוא מופיע בספר: "סבתות עם סלסלות סורגות על ספסל/ סוודר, סינר, סדין וסרבל,/ סופגניות בסיר או ספה לסלון,/ רק סופר סבתא סורגת לה סוס סילון".



רינת הופר: "ברגע שהבנתי שאפשר לעשות שירים על אותיות ולהשתחרר מהג' זה גמל גדול - נכנסתי לזה". מימין: איורים מתוך ספרה "אותיות במיץ שטויות"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו