${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לגיונרים רומאים? מורדים קנאים? שבויות יהודיות?

ספרו המונומנטלי של אשר פרידמן מנסה להשיב על שאלת המוצא העלום של יהודי אשכנז הראשונים

תגובות

האשכנזים הראשונים - תולדות היהודים באירופה הצפונית מראשית התיישבותם עד פרעות תתנ"ו, מאת אשר פרישמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרית הילל בן חיים למדעי היהדות, 2008, 669 עמודים

"רק מראשית המאה התשיעית מצויות עדויות של ממש על הימצאותם של יהודים באשכנז", כותב החוקר אברהם גרוסמן בספרו "חכמי אשכנז הראשונים". היו אלה מהגרים אמידים, סוחרים שנמנו עם משפחות מיוחסות בתורתן ובמעמדן עוד במקום מוצאם. הקהילות צמחו מגרעין משפחתי קטן, והתייחדו בכך ששמרו בקנאות רבה על מסורות אבותיהם. כשחושבים על מיעוט האוכלוסין שלהן ועל השפעתה החזקה של הסביבה וסכנת המרת הדת, מובנת הקנאות.

ואמנם היו המרות דת. ידוע, למשל, ממקורות שונים שבנו של רבנו גרשם מאור הגולה, הנחשב מייסדה של יהדות אשכנז, השתמד. לכך נקשר הסיפור, שלפיו נאנסה אשתו של ר' גרשם על ידי פרש נוכרי בעשותה את דרכה הביתה מן הטבילה ולא סיפרה על כך לבעלה, אלא במות הבן המשומד. אז ישב הרמא"ג "שבעה" פעמיים: שבוע אחד על מותו ושבוע אחד על שהשתמד. אין זה הסיפור היחיד על רבנים גדולים וחשובים שבניהם המירו את דתם. יש טוענים שהכרוניקות על גזירות תתנ"ו וההתאבדויות ההמוניות של היהודים שסירבו לקבל עליהם את הנצרות, נכתבו במגמת המלחמה בהמרת הדת.

אבל התנועה של המרת הדת לא היתה חד-כיוונית, כפי שעולה מספרו המונומנטלי של אשר פרידמן על יהודי אשכנז. "בתקופה זו קלטו קהילות ישראל במרחב האשכנזי גרים ומצטרפים במספרים משמעותיים, אשר אנו יודעים שלא קרה כמותם למן המאה ה-12 ואילך" (עמ' 493) מדובר בגרמאנים, גאלים וסלאווים - וזאת קבע כבר ההיסטוריון יעקב כ"ץ. אוכלוסיית מתגיירים זו היתה מורכבת מעבדים ושפחות שבבעלות היהודים וממשרתים ומשרתות ושכירי יום למיניהם, ויש להניח שהם תרמו תרומה חשובה לעיבוי קהילות אשכנז הקטנות.

ספרו של אשר פרידמן על "האשכנזים הראשונים" הוא אוצר בלום לכל המתעניין בפרק עלום בתולדות ישראל: המאות התשיעית והעשירית בתולדות יהודי אשכנז. מבחינה גיאוגרפית מדובר בישות תרבותית, שגבולותיה הם הלואר ממערב והריינוס במזרח, וביניהם ארץ לותיר, בתוספת כשישים קילומטר מזרחית לריינוס, שם הוקמו המחנות הרומיים בתקופה הקדומה ומהם צמחו הערים הראשונות. בתקופה הנידונה מוצאים שם את הקהילות היהודיות הראשונות קלן, מגנצא, ורמיזא ושפיירא.

יהדות אשכנז במאות התשיעית והעשירית היתה ישות תרבותית נבדלת ומיוחדת. "המרכז האשכנזי היה יוצא דופן בהתגבשותו ובהתפתחותו לעומת שאר המרכזים, וזאת בעיקר הודות למיקומו הגיאוגרפי" (עמ' 11). "יש המעריכים שבראשיתה של האימפריה המוסלמית חיו למעלה מתשעים אחוזים מבני העם היהודי תחת שלטונם של המוסלמים, בין האוקיינוס האטלנטי שבמערב לבין גבול הודו שבמזרח. רק זרזיף של מהגרים הצפין בראשית ימי הביניים לארצות מרכזה ומערבה של אירופה ויצר את המרכז האשכנזי" (עמ' 112).

היהודים שהתיישבו בין הלואר לריינוס היוו חטיבה תרבותית אחת, אף שהיו קיימים הבדלים בין קהילות הריינוס לבין הקהילות בצרפת הצפונית. לא היתה הנהגה מרכזית או גורם מרכזי מכוון שיאחד את הקהילות הללו, אבל היו ביניהן קשרים (כך שומעים במאה ה-12 על אזהרה שהגיעה מן העיר רואן על גדודי הצלבנים השועטים בכיוון הריינוס). היה רצף גיאוגרפי במרחב שבין שני הנהרות. היתה גם קירבת מוצא בין האשכנזים הראשונים הללו, ואולי אף קירבת משפחה, שפירושה מסורות משותפות, ערכי תרבות ודרכי לימוד תורה דומים. צעירים מצרפת הצפונית נדדו לערי הריינוס ללמוד אצל מורים גדולים, ורש"י המאוחר יותר הוא הדוגמה המפורסמת בכולם. אלה החזירו עמם הביתה ידע, מנהגים ובנות זוג.

יש דמיון במבנה הקהילות וביחסיהן עם הסביבה הנוצרית, והבעיות בשו"ת של בני קהילות הריינוס דומות לאלה המעסיקות את קהילות שמפן או איל דה פראנס. הלכידות של האזור מקורה בכך שהיה לב לבה של הממלכה הפרנקית. יושבי גדות הריינוס והמיין היו קרובים לבני צרפת הצפונית, כשם שהיושבים על גדות הדורדון והגארון בדרום צרפת היו קרובים מבחינה תרבותית ליהודי ספרד. היתה לכך השפעה על התגבשות יהדות אשכנז כמרכז יהודי בעל צביון אחיד והשפעה גם על שפת הדיבור המשותפת, אולי הצרפתית הצפונית העתיקה, השגורה בפי יהודי הריינוס.

בעניין הזה קיימים חילוקי דעות. הבלשן הגדול מקס ויינרייך יצא נגד החוקרים הטוענים שיהודי צרפת בימי הביניים דיברו צרפתית, וסבר שדיברו שפה מיוחדת, "לועז מערבי", אך גם הוא הודה שיהודי ארץ הריינוס דיברו תחילה עגה רומאנית ולא עגה גרמנית, זו שלימים תתגבש ליידיש. השאלה היא על איזו תקופה בדיוק מדובר, שהרי הכתובת הראשונה ביידיש מופיעה כבר במאה ה-13 במחזור וורמס. גם משה גידמן טוען שיהודי הריינוס דיברו בינם לבין עצמם צרפתית. וההיסטוריון שמעון שוורצפוקס מדבר על קיומם של "איים לינגוויסטיים רומאניים בגרמניה המערבית ששרדו עד למאה ה-13". במאמר מבריק בספר "כמנהג אשכנז ופולין" - ספר יובל לחנא שמרוק, שהמאמרים המקובצים בו דנים בלשון יידיש, כותב דוד כ"ץ על מקור היידיש: "לפני בערך אלף שנים כבר היתה הציוויליזציה היהודית, זו שתיעשה יהדות אשכנז, ישות מבוססת. היא היתה מורכבת משתי קבוצות נבדלות. במערב היתה תחילה הקבוצה המשפיעה יותר בארץ הריינוס, שנקראה לותר, ומרכזה בשפייר, וורמס ומיינץ". ממאמרו של כ"ץ עולה שהוא מניח כמובן מאליו שיהודי הריינוס ולותר דיברו ניב גרמני אחד ויהודי רגנסבורג והערים היושבות על הדנובה דיברו ניב גרמני אחר.

המרכז הזה טיפח מנהגים משל עצמו, דרכי לימוד משל עצמו, והתלמוד הגיע אליו רק במאה העשירית. מדובר בשכבה חברתית אמידה, שחבריה עסקו במסחר מקומי ובסחר בינלאומי, שחיו בשלום עם שכניהם, מקורבים לשלטונות (בישופים) וזוכים מהם להגנה. אך תקופה זו מכונה "תקופת האופל", משום שכה מעט היה ידוע עליה עד לפני כחמישים שנים ויותר. העדה האשכנזית, שהיתה העדה היהודית הגדולה ביותר ערב מלחמת העולם השנייה, מעוררת עד היום את השאלה, כיצד נוצרה, מנין באו מולידיה, מה מקורם, אילו חיים חיו הראשונים, איפה ישבו, ממה התקיימו, מה אכלו ומה שתו, אילו בגדים לבשו, איך נוצרה שפתם, וכיו"ב שאלות לאין ספור. האומנם מצא אשר פרישמן תשובה על השאלות האלה? הוא השתמש בכל המחקר השופע העומד לרשותו - ופועלים כיום בתוכנו חוקרים גדולים, כאברהם גרוסמן, ישראל יובל, רוברט חזן, שמעון שוורצפוקס, קנת סטו, ישראל תא-שמע, חיים סולובייצ'יק, שמחקרו המרתק על תעשיית היין בימי הביניים יצא לא מכבר.

פרישמן הצליח לעשות סינתיזה ולבנות מכל המחקרים הספציפיים הללו תמונה מקיפה, העוסקת בכל היבטי החיים של היהודים בתקופה קצרה זו שקדמה לפורענות תתנ"ו, כלומר גזירות מסעי הצלב, שהחריבו חלק מקהילות ישראל באשכנז, וגזרו על חלקן מוות ושמד. אחרי הגזירות הללו השתנו חיי היהודים באשכנז ללא הכר. ואף על פי ששאלות רבות נותרו פתוחות, משכנע פרישמן את הקורא ההדיוט בכך ש"לבני אשכנז וצפון צרפת הקדמונים היו פנים אחרות מאלה המצטיירות בתודעה הציבורית". פרידמן עושה את הבלתי אפשרי כמעט: הוא כותב ספר היסטוריה במובן הישן של המלה (דובנוב, גרץ), סינתיזה של כל הידע המצוי כיום. הוא כותב סיפור על תקופה שמעט מאוד היה ידוע עליה לפני מאה שנה למשל, שעה שהרב משה גידמן כתב את הספר "התורה והחיים בימי הביניים בצרפת ובאשכנז".

לשיטת פרידמן חיו יהודים במחוזות אשכנז עוד קודם למאה התשיעית, בתקופה המרובינגית ובתקופה הרומית, אבל לא ידוע על קהילות של ממש. אותם יהודים קדומים הגיעו כנראה עם הלגיונות הרומיים, ומכאן נולדה האגדה המשונה, שגרץ מציג אותה כאמת היסטורית, שמוצא יהדות אשכנז בשבויות היהודיות שהביאו עמם הלגיונרים הרומאים שהוצבו אחרי תום המרד בגרמניה. אבל "אין כל ודאות שהיהודים שחיו ברחבי הממלכה הפרנקית המרובינגית היו אבות העדה האשכנזית. גם אין ודאות על רציפות היישוב היהודי בגאליה ובגרמניה". ברור שהתרבות היהודית האשכנזית לא נוצרה לפני המחצית השנייה של המאה העשירית והיא זו שהטביעה את חותמה על הדורות הבאים עד ימינו". טעות לכנות את היהודים מן התקופה המרובינגית בשם אשכנזים, כשם שיהודי פרובאנס אינם אשכנזים. את הקהילה האשכנזית הקימו מהגרים חדשים.

על מוצא יהודי אשכנז יש אגדות. לפי גרץ, ראשוני היהודים שהתיישבו בריינוס הם צאצאי הלגיונרים הרומיים שהשתתפו בדיכוי המרד הגדול. הם בחרו את היפות בנשי ארץ ישראל, הביאו אותן למאחזים הרומיים שעל הריינוס והמיין וילדיהם חונכו על ידי אמותיהם ברוח האמונה היהודית. זה סיפור קצת מגוחך, אם לא תמוה. סיפור אחר אומר שהיהודים הראשונים הובאו לאירופה על ידי הלגיונות הרומיים אחר המרידות ביהודה, שהללו היו קבוצת עילית של לוחמי חירות ישראל וקנאותם ודבקותם בדתם הטביעו את חותמן על דמותה של היהדות האשכנזית לדורות רבים. בעקבותיהם באו מתגיירים רבים. יש מדברים על שבויים יהודים שנמכרו לעבדות ושוחררו. אבל האמת היא שאין יודעים כיצד באו ומנין, וכל ההשערות הללו מדברות על תקופות קדומות. יש סברה שהיו הפסקות ברצף היישוב היהודי בגלל נדידת עמים, עד שמוצאים אותם שוב בערי הריינוס במאות התשיעית והעשירית.

אגדה אחרת מספרת שמוצא יהדות אשכנז במשפחת קלונימוס מלוקה, שקרל הגדול הזמינה לבוא ולהתיישב במגנצא. מאגדה זו נובע הפסוק המיוחס לרבנו תם, נכדו של רש"י, "כי מבארי תצא תורה ודבר ה' מאוטרנטו". דברים אלה תומכים בהשערה שיהודי אשכנז מוצאם באיטליה, כפי שמסופר ב"מגילת אחימעץ". רוב החוקרים סבורים כך. אולי הגיע חלקם מדרום צרפת ואף מן המזרח. האזכור הראשון של יהודים בתקופת קרל הגדול הוא של היהודי יצחק, שיצא במשלחת דיפלומטית בשליחותו של הקיסר למזרח להביא איגרת אל החליף הארון אל ראשיד, ובשובו מקץ חמש שנים הגיע עמוס מתנות ובהן פיל. הם הגיעו איפוא כנראה מאיטליה. ובמה עסקו? במאות הללו עסקו יהודי אשכנז בסחר מרחקים ובסחר עבדים. העבדים הובאו מן המזרח הסלאווי, מבוהמיה ומורביה ונמכרו במזרח, בביזנטיון או בספרד. בממלכה הפרנקית היה יריד קבוע לממכר עבדים בעיר ורדובן.

קשה למצות את כל המשוקע בספרו של אשר פרידמן, שהוא כמין אוצר בלום. אמנם קריאתו נמשכה זמן רב, אבל היתה מענגת לא פחות מקריאה ברומאן מתח.



יהודי (אולי המשורר זיסקינד מטרימברג) מנגן לפני הבישוף. פריחה תרבותית בתקופת האופל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#