בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משהו רקוב מאוד בממלכת דנמרק

האם מלך צעיר, חדור רגשות נקם, שחשד כי אסטרונום דגול שכב עם אמו, הוא שהורה לרצוח אותו לפני למעלה מ-400 שנים? האם שימשה הקנוניה בחצר מלך דנמרק השראה למחזה "המלט"? ואיך כל זה קשור לשיעור הכספית בשפמו של טיכו ברהה? סיפור על חמש טיפות של רעל מתוצרת דנמרק

תגובות

קהל רב גדש את רחובות פראג ב-4 בנובמבר 1601. כל העיניים עקבו אחרי 13 אנשי המשמר הקיסרי, שנשאו ארון קבורה עטוף אריג סאטן שחור. בתוכו שכב טיכו ברהה (1546-1601) אסטרונום דני נודע שמת בנסיבות מסתוריות. יותר מ-400 שנה חלפו, וכעת נפתח שוב תיק מותו של המדען, שביצע את התצפיות המדויקות ביותר בתקופת הרנסנס, היה המוכשר בין הצופים בכוכבים בעין בלתי מזוינת, וסלל את הדרך למדע של העידן המודרני.

בחודש שעבר דיווחו חוקרים דנים, כי הגיעו למסקנה שברהה הורעל למוות בידי אחד מקרוביו, שפעל בשליחותו של מלך דנמרק כריסטיאן ה-4 (1577-1648). הסיבה להרעלה: נקמה על כך שברהה ניהל רומן אסור עם אמו של המלך. בחודשים הקרובים ייפתח קבר השיש של ברהה, שניצב בכנסיית טין שבעיר העתיקה של פראג. קבוצה של ארכיאולוגים, כימאים ופיסיקאים, תבצע נתיחה שלאחר המוות, בניסיון לאמת את ההשערה ולשים קץ למאות שנים של ספקולציות ותיאוריות קונספירציה סביב סיפור מותו.

מלמעלה ובכיוון השעון: ברהה, קפלר, שייקספיר והמלך כריסטיאן ה-4. במרכז: מצפה הכוכבים של ברהה. "מי ייתן וחיי לא היו לשווא" תצלומים: גטי אימג'ס

לפי הגרסה הרווחת, ב-13 באוקטובר 1601, השתתף ברהה במשתה שנערך בחצר הקיסר בפראג, כשלפתע חש צורך להטיל את מימיו, אך התבייש לקום ולבקש את סליחתם של המסובים. שלפוחית השתן שלו ניזוקה וכמעט התפוצצה. בשבוע שלאחר המשתה לא הצליח להירדם והתקשה מאוד בהטלת שתן. הידרדרות נוספת במצבו חלה ב-24 באוקטובר. באותו בוקר, בשעה 9:00, הוא מת בייסורים.

ברומן "אלמוות", שראה אור ב-1990, תיאר הסופר הצ'כי מילן קונדרה את שאירע באותו משתה. "טיכו ברהה זז על כיסאו מצד לצד, מחוויר, משלב רגל ברגל ומגלגל את עיניו". על מותו של האסטרונום כתב קונדרה: "הוא הצטרף אל בני האלמוות המגוחכים כקדוש מעונה, על מזבח הבושה והשתן". גם הסופר מקס ברוד התייחס למותו של ברהה בספרו "דרכו של טיכו ברהה אל האלוהים" מ-1936. "ליל 24 באוקטובר ירד, ובמשך כל הלילה חזר טיכו כמה פעמים, בהתעוררו מתוך חבלי גסיסתו, על הזעקה: Ne frusra vixisse videar (מי ייתן שחיי לא היו לשווא). כל הנוכחים בחדר כרעו על ברכיהם, מהרחוב עלה קול ההמון המפזם תפילתו בלחש, היבהב אור הלפידים ונשמע בכי התינוקות. בדמדומי הבוקר הונח לטיכו, רפו המכאובים".

אני אשם

פרופסור פיטר אנדרסן, מומחה ללימודים גרמניים מאוניברסיטת שטרסבורג, ערך מחקר שבו התעמק בפעולותיהם ובאופיים של האנשים שהיו בקשר עם ברהה. כעת הוא פוסק כי "מזימת הרצח נרקמה בדרגים הפוליטיים הגבוהים ביותר", וטוען כי המלך הדני, כריסטיאן הרביעי, היה "המתכנן הראשי" של ההתנקשות. אנדרסן גם משוכנע כי חשף את זהותו של הרוצח עצמו: הרוזן השוודי אריק ברהה, בן דוד רחוק של טיכו, שפקד את ביתו זמן קצר לפני מותו.

עד לאחרונה ההיסטוריונים ראו באריק "חבר" או "בן דוד רוחש חיבה", אבל אנדרסן סבור כי קרע את המסיכה מעל פניו. "אריק ברהה היה רודף תענוגות שנקלע לקשיים כלכליים", אמר, "הוא היה משרתם של כמה ראשי מדינות והועסק כדיפלומט חשאי". העדות העיקרית שעליה מסתמך אנדרסן היא יומנו של הרוצח, שאותו איתר בשנה שעברה בספרייה המלכותית שבשטוקהולם.

ביומנו של אריק ברהה מצויים סימנים נסתרים רבים, אך רובו כתוב בלטינית. המחבר מתאר שם כיצד התכונן למשימה חשובה בתחילת 1601. הוא עזב את הטירה שלו בשוודיה בחופזה ונפגש כמה פעמים עם אחיו של מלך דנמרק ועם כמה מאנשי סודו, תחילה במלון בקופנהגן ואחר כך בגדנסק. באפריל נסע לפראג ושם החל להתקרב לאסטרונום, שאותו לא הכיר עד אז. בכמה מקומות ביומן מביע אריק ברהה חרטה, באמצעות הביטוי הלטיני Mea culpa ("אני אשם") ללא פירוט נוסף. ב-4 ביוני הוסיף: Mea maxima culpa ("האשם החמור ביותר שלי").

הקיסר פטר פון רוזנברג, שערך את המשתה בו השתתף ברהה, תואר על ידי אנדרסן כאדם מופקר ופזרני, ולפי הערכת החוקרים, היה שותף למזימת ההתנקשות. טיכו ברהה האזין שם לצלילי צ'מבלו ענוגים, כשהוא מוקף נשים עטויות משי, אוכל צלי ולוגם את היין שהגיש לו הרוזן. בתום הנשף החל לסבול מכאב נורא. "הוא לא הצליח לישון חמישה לילות", כתב מאוחר יותר האסטרונום הגרמני הנודע יוהנס קפלר, שעבד תחת ברהה במצפה הכוכבים שהקים בפראג, "עד שבסוף, במאמץ ובכאב רב, עלה בידו 'לדחוף' כמה טיפות החוצה. הוא התייסר, אבל היה חזק והחלים".

ההתנדפות

אלא שלדברי אנדרסן, הרוצח-לעתיד ביקש להרעיל את טיכו ברהה בשנית. אריק ברהה תיאר ביומנו כיצד הופיע בביתו של האסטרונום ב-20 באוקטובר, "לארוחת צהריים עם ט' ברהה", ושוב ב-22 באוקטובר ובערב של 23 באותו חודש. החוקרים סבורים כי בביקורים אלה שפך אריק ברהה טיפות כספית לכוס המשקה של טיכו ברהה. ביום המוות, 24 באוקטובר, כתב אריק ביומנו על ה"התנדפות" של האיש הגדול, שאירעה ב-9 בבוקר.

ומה בדבר הסיבה שבגינה שלח מלך דנמרק רוצח שכיר? אנדרסן סבור כי המניע היה אדיפלי. "בקרב האצולה האירופית היו שמועות שלפיהן כריסטיאן ה-4 היה ממזר", הסביר אנדרסן. השמועות טרדו את מנוחת המלך והיו עלולות לערער את הלגיטימציה של שלטונו. אמו של המלך הצעיר, לדברי אנדרסן, ניהלה רומן גם עם ברהה, והוא החליט להשיב את כבודו האבוד באמצעות נקמה במדען.

על פי סברה אחת בהקשר זה, וויליאם שייקספיר, שידע על "סודו האפל" של ברהה, השתמש בסיפורו כבסיס למחזהו הגדול ביותר, שנכתב באותה תקופה. גם הנסיך הדני המלט, כמו המלך הדני כריסטיאן ה-4, התגורר בטירת קרונבורג. במחזה, רוחו של אביו של המלט מבקשת מהבן לנקום בקלאודיוס, דודו, שנישא לאמו לאחר שרצח את אביו.

בתחילה היה טיכו ברהה אישיות רצויה ומכובדת בממלכה הדנית. ב-1572 היה למדען המערבי הראשון שתיאר סופרנובה - פיצוץ של כוכב - בגלקסיית שביל החלב. ב-1576 העניק לו המלך פרידריך ה-2 שטח גדול שעליו הקים את "טירת הכוכבים" שלו - מצפה ענק שצויד בכלים אסטרונומיים רבים, שבאמצעותם למד את גרמי השמים במשך 21 שנה.

המידע שאסף ברהה שימש מאוחר יותר את קפלר, כדי לנסח את החוקים שנקראו על שמו ותיארו את תנועתם של כוכבי הלכת סביב השמש. ב-1596, כשכריסטיאן ה-4 קיבל לידיו את הכתר והוא בן 19 בלבד, התקדרו לפתע השמים. בין הפעולות הראשונות שנקט היו השפלתו של ברהה - כנקמה על השמועות בדבר הרומן שניהל עם אמו - וגזילת רכושו. האסטרונום נמלט לגרמניה, שם מצא מקלט בחצר הקיסר רודולף ה-2 שחי בטירה בפראג. הוא מת בעיר כעבור חמש שנים.

ההשערה שברהה נרצח קיבלה חיזוק משמעותי כבר ב-1991, כשהמוזיאון הלאומי של פראג שלח דגימות משערות השפם של האסטרונום לבדיקה במעבדה בדנמרק. התוצאות הראו שבגופו היתה רמה חריגה של כספית. כעבור חמש שנים ביצעו פיסיקאים מאוניברסיטת לונד שבשוודיה מחקר נוסף, שבו השתמשו בטכנולוגיה מתקדמת ומצאו כי האסטרונום מת לאחר שבלע את המתכת הרעילה בבת אחת, 13 שעות לפני מותו.

ב-2005 יצא לאור ספר על פרשת מותו של ברהה, תחת הכותרת "קנוניה שמימית". המחבר, ג'ושוע גילדר, טען כי המתנקש מזג טיפות בודדות של כספית כלורית (HgCl2) לכוסו של ברהה - כמות שהספיקה כדי לגרום למותו. לפי תיאוריות אחרות בגופו לא היתה כספית ברמה שיכלה לגרום למותו, וברהה, שהיה גם אלכימאי, נהרג בעצם בתאונת עבודה, שעה שעסק ברקיחת תרופה. היו מי שהפנו אצבע מאשימה דווקא אל קפלר - אך לכך אין הוכחה מספקת. קפלר כינה את ברהה "הפניקס של האסטרונומיה". ברהה עצמו הסתפק בתואר "משיח". מאז שהיה בן 20, אגב, חבש הטייקון השמימי אף מלאכותי מצופה כסף וזהב, לאחר שאפו קוצץ בדו-קרב בעקבות ויכוח מתמטי.

אנדרסן שב והפנה את הזרקורים אל חידת מותו של האסטרונום, אבל יחלוף עוד זמן רב עד שהחוקרים יידעו בוודאות אם איתרו את הרוצח האמיתי. בינתיים צוותי טלוויזיה צ'כיים כבר ביקשו להעביר בשידור חי את הוצאת הגופה מהקבר. הדנים, מצדם, נרגשים מההתפתחויות, אבל גם מתוחים מאוד. אחרי הכל, החשוד העיקרי בהזמנת הרצח, המלך כריסטיאן ה-4 הוא "מגן האומה" של דנמרק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו