בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי מימן נלחם על קיומו של ערוץ 10

יוסי מימן לא יוותר בלי קרב. מי שהפסיד עד היום 600 מיליון שקל בערוץ 10, חרד לחופש העיתונות בעקבות ההחלטה לשלול את הזיכיון מהערוץ. בראיון בלעדי למוסף "הארץ" מספר מימן על הלחצים הפוליטיים שהוא הודף, צופה מפולת כלכלית נוספת, ממליץ לשנות את שיטת הממשל לנשיאותית ומתוודה על הפנטזיה להתמנות לשגריר ברפובליקה הדומיניקנית

תגובות

בשבוע הראשון של המבצע בעזה נחת במערכות העיתונים קומוניקט ובו מאמר שכתבה צעירה מצודדת, שהוצגה כעיתונאית ובמאית דוקומנטרית, בוגרת החוג ללימודי קונפליקטים בלונדון. על החתום: נועה מימן. "למה דובר מטעם מדינת ישראל לא יכול להישמע טוב?" שאלה מימן בזעם בתחילת המאמר, כשהיא מתייחסת להופעות הדוברים הישראלים בתקשורת הבינלאומית. "הבעיה העיקרית היא שהוא מגן על מדיניות לא הוגנת... אנחנו מתרוצצים ומפציצים לכל עבר וללא הבחנה. שכחנו שדתנו מקדשת חיים, באשר הם ודתם".

היה לפחות קורא אחד שלא כל כך אהב את הביקורת הנוקבת ששוגרה לכאן הישר מכיכר טרפלגר - אביה של המחברת, איש העסקים יוסי מימן, מבעלי ערוץ 10 ובעל השליטה בחברת מרחב, ענקית אנרגיה ותשתיות שעסקיה מתפרשים ממרכז ודרום אמריקה דרך הים התיכון ועד למרכז אסיה. "אני מכבד את זכותה לחשוב אחרת ממני", אמר האב הליברל כשהוא מצית סיגריית מרלבורו אדומה נוספת. "אני ניסיתי, ואני חושב שהצלחתי, שכל אחד משלושת ילדי יחיה עם האמת של עצמו ושיוכל ללכת לישון בשקט עם עצמו".

ומה אתה חושב?

"מה אני חושב, מה אני לא חושב, זה פחות חשוב. כשאתה מזדקן, אתה מתבטא אחרת. אבל להגיד לך שאני אדיש לזה, או שאני לא רגיש לזה? כאשר אני יודע לאן בדיוק זה יביא אותנו בקונפליקט הבא? צריך להבין, 6,000 פלסטינים הרוגים ופצועים, ההשפעה הישירה זה לפחות פי עשרה: 60 אלף משפחות זה 2.5 אחוזים מהאוכלוסייה. וכואב הלב. כואב הלב. כי קל מאוד להרוג בן אדם, הרבה יותר קשה להקים אותו מחדש. ובן אדם הוא בן אדם, אבל אני לא יכול להפריד את זה ממה שהם התכוונו לעשות לנו".

אתה תמכת מאוד במבצע הזה, לא?

"האם הסתובבתי בבית עם דגל ושרתי את 'תחזקנה ידינו'? לא בדיוק. אבל הייתי בעד. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות במצב שאנחנו מטרה קלה, ושבכל פעם שבא מוחמד ובא לו, הוא לוחץ על כפתור ומשגר קסאם על ישראל. לזה אני פשוט לא מוכן. אני גם מבין שהמחיר יכול להיות שזה לא המבצע האחרון".

וגלעד שליט נשאר בשבי.

"כאב לשני בנים ששירתו בסיירות אני יודע מה זה לא לישון בלילה. לבי יוצא למשפחת שליט. כואב לי עליהם, אבל כשזה מחזיק מדינה שלמה אחת בלחץ ובמתח במשך שנתיים, וכשאתה יודע שלמחרת הם יכולים להחזיר אותו ולקחת גלעד שליט אחר, באיזשהו שלב זה חייב להיגמר, אתה לא יכול להיות פתוח לסחיטות לאורך זמן".

בהתנתקות תמכת?

"ההתנתקות היתה המעשה הכי חכם שעשינו. אנחנו מחזיקים נכס של הפלסטינים וצריך לנהל עליו משא ומתן, אבל כשהנכס של הפלסטינים הוא סרטן אצלי בגוף אז מה אני מבקש? אל תנתחו אותי כי זה שלי?"

אז איפה אתה עומד פוליטית? האם התוכנית שהנשיא קלינטון הציג בקמפ דיוויד, חזרה פחות או יותר לגבולות 67', מקובלת עליך? או שמבחינתך ירושלים מאוחדת לנצח נצחים?

"נצח נצחים זה עם ישראל, לא קרקע ולא מבנים. אני יודע שכשאני אומר את זה לא אזכה לתמיכה של אוכלוסיית ישראל, אבל זה לא רלוונטי, כי אני לא מבקש אותה. לצערי, הגעתי למסקנה שלא ניתן להגיע לפתרון מהיר של הקונפליקט עם הפלסטינים, ולכן צריך לנהל אותו מעמדה מספיק חזקה כדי להגן על עצמנו. אני לא יודע אם זה יסתיים בעוד 30 שנה, אבל בסופו של דבר נצטרך להיות פרגמטיים בחלוקה מחדש של ארץ אחת שנמצאים בה שני עמים. ואם אברהם אבינו בא עם 14 כבשים מאיזשהו מקום, לא זה מה שמטריד אותי. אני אישית חושב ש-150 משפחות בחברון, זה לא משרת את האינטרסים של עם ישראל".

וסוריה? תחזיר את השטח המבוקש תמורת שלום?

"בחיים לא עסקתי בנדל"ן, אבל בלי ספק, זו העסקה ואני מחפש שלום, לא אהבה ושיפסיקו לקשקש לי פה את השכל על שלום חם ושלום קר. הרי אין פה 'מזרח תיכון חדש' גם בינם לבין עצמם".

פשוט נסחפתי פנימה

הראיון עם יוסי מימן התקיים במשרדי חברת מרחב, בווילה מקושטת בפסלים בהרצליה פיתוח. במשרד הפרטי שלו, במפלס העליון של הווילה, מוצגות תמונות שלו עם חוסני מובארק ועם אהוד אולמרט, אריאל שרון וצמד הנצים פרס ורבין, שעם שניהם היו לו יחסי ידידות. לבוש בג'ינס ובחולצה מכופתרת ספורטיווית, מצית סיגריה אחת אחרי השנייה ומחזיק בידו כוסית וויסקי זול JB, מלאה קרח. רבין, שאותו מימן מפליא לחקות, חובב וויסקי בזכות עצמו, שנדד בין "בלק לייבל" ל"בלו" הזוהר, לעג להרגלי השתייה העממיים של הטייקון.

מימן, בן 60, אב לשלושה ילדים מנישואיו הראשונים, התחתן בשנית לפני כשנתיים עם עו"ד הלית בן-ישראל. במשך שנים נהג מימן לארח שועים ופוליטיקאים במסיבת יום העצמאות המסורתית שערך בביתו, אבל עד 2001 לא היה שמו מוכר לציבור הרחב. אז החליט להתמודד על המכרז לערוץ הטלוויזיה המסחרי החדש, ערוץ 10, והיום הוא מחזיק ב-51 אחוז ממנו (בשאר מחזיקים אנשי העסקים רון לאודר וארנון מילצ'ן).

הערוץ, שעבר בשנים האחרונות תהפוכות רבות ושסכנת סגירה תמיד איימה עליו, נמצא היום בצומת ההכרעה המשמעותי ביותר שלו. מועצת הרשות השנייה תובעת מבעליו להחזיר חובות עבר של עשרות מיליוני שקלים בגין דמי זיכיון, תמלוגים והשקעה בלתי מספקת בתוכן, כמו גם בשידורים המכונים בשפה מקצועית "סוגה עילית". השבוע הורתה ועדת הכלכלה של הכנסת למועצת הרשות לא להאריך את הזיכיון שניתן לבעלי הערוץ, בגלל החובות שנצברו. המשמעות היא מכרז חדש להפעלת הערוץ. מימן: "מי שהצביע נגד הארכת הזיכיון של הערוץ הצביע בעד פיטורי 3,000 עובדים. אני בטוח שמישהו יתעשת כאן. משמעות ההחלטה היא פגיעה ישירה באותם אלפי עובדים ופגיעה בחופש העיתונות".

כמה כסף הפסדתם עד עכשיו?

"סך הכל? זה עבר את המיליארד ו-300 מיליון שקל".

אומרים ש-600 מיליון שקל מתוכם היו שלך.

"אתה רוצה לדכא אותי לקראת הוויקאנד?"

זו באמת וילה בחודש בכפר שמריהו, כפי שהתבטאת בעבר?

"ב-600 מיליון אני קונה את כל כפר שמריהו".

נראה שאתה "גמבלר" בעסקים, אבל מה שהצליח בטורקמניסטאן ובפרו נכשל הפעם, לקחת סיכון בלתי מחושב, נכנסת לשוק הזה בלי להכיר אותו, בלי להבין אותו בכלל.

"קודם כל אני רוצה למחות בצורה אבסולוטית על ההנחה שלך שאני גמבלר. אני חושב שאני אחד האנשים הכי שמרניים שאני מכיר. כשאתה מדבר על סיכון, מה שבשבילך יכול להיות מסוכן, יכול להיות מאוד בטוח בשבילי. זה ניהול סיכונים. הזכרת את פרו, הזכרת את טורקמניסטאן, בעיני לקחתי שם אפס סיכון. במקרה של ערוץ 10, זה אולי אחת מהטעויות הכי גדולות שעשיתי. פשוט נסחפתי פנימה. נסחפתי פנימה בגלל שזה לא עניין של הימור, זה עניין של, אולי, תמימות, שחשבתי שבסופו של דבר כללי המשחק יותאמו למה שקורה במגרש.

"ב-2001, אחרי הזכייה במכרז, הודיעו לי ממועצת הרשות השנייה ששוק הפרסום בישראל שווה 500 מיליון שקל. אני רוצה להיות מאוד זהיר בדברי - אני סקפטי שכל המצגות שקיבלנו אז היו בכלל נכונות. אבל אם אני לא סומך על מדינת ישראל, אז על מי אני אסמוך?"

בדיעבד, ב-2003, שנה לאחר הקמת הערוץ, היית צריך ללכת הביתה?

"בטח".

מה הסיכוי שבמארס המסך יוחשך?

"לא רק שאני מאוד מקווה, אלא אני אעשה את כל המאמצים, בתוך התחום הרציונלי, שזה לא יקרה. כידוע לך, ישנן שיחות עם זכיין אחר, רשת, ולשאלתך, לא מדובר בספין, המשא ומתן הוא אמיתי, אבל אני לא יכול להבטיח שהוא ישא פרי.

"אחרי כל המאמץ הזה של בניית מותג, בניית מערכת חדשות וגם יצירת דיאלוג פוליטי שונה, ברור שאני אעשה את כל המאמצים כדי שהערוץ יתקיים, אבל זה צריך להיעשות בתחום הרציונלי. יש פה טעות אופטית. אני שומע את הביטוי 'נתנו לו' בהקשר של ערוץ 10. מה בדיוק נתנו לי? את הזכות להמשיך להפסיד כסף".

במה תלויה הישרדותו של הערוץ?

"הרגולציה צריכה להיות קשורה לא רק במצבי שוק, אלא להתקדמות בעולם, ורצוי אפילו לכדור הארץ. עכשיו, אנחנו חיים מול רגולציה שמישהו כתב אותה לפני 20 שנה, שאין לה שום קשר למציאות: מה הערך שהם מבקשים על מתן הנכס של לשדר באוויר כשיש היום בין 60 ל-100 ערוצים? אנחנו גם לא יכולים להתעלם מהעובדה שיש לנו שוק אמיתי של חמישה מיליון איש, וחלק גדול מהקהילה החרדית והערבית לא רואים ערוצים ישראליים. אבל עלות של שעת שידור פה לא שונה מאוד מאשר בצרפת, שיש לה שוק של 50 מיליון צופים.

"רק אם אנחנו נעשה קצת סדר גם ברגולציה - וזה אומר: הדרישה לסוגה עילית, גובה התשלומים, אופק של זמן (לוקח הרבה זמן לבנות ערוץ ולשנות את הרגלי הצפייה) - אז אני מקווה שנמצא את הדרך לאפשר שתהיה טלוויזיה. במצב הנוכחי פשוט אי אפשר לעשות טלוויזיה. וזה לא רק אנחנו, גם ערוץ 2 סובל".

הזכיינים בערוץ 2 מפסידים הרבה פחות ממך.

"יופי, אז אני מדמם בקצב של חצי ליטר ואתה ברבע ליטר ואני צריך לשמוח?"

מה תעשו אם מועצת הרשות השנייה תממש את האיום ותחליט לצאת למכרז בינואר 2010?

"אם זה מה שיתקבל, אז נחליט מה אנחנו עושים הלאה. כמה פעמים בן אדם יכול להתאבד? הוא לא מצליח, הוא מנסה פעמיים, פעם שלישית ורביעית. זה לא הגיוני. אם הדברים יישארו במתכונת הנוכחית, כל הטלוויזיה הישראלית תסבול, על כל המשמעויות שנלוות לזה".

אבל אי-אפשר להגיד שהמדינה התעלמה לחלוטין מהמצוקות שערוץ 10 נקלע אליהן. ב-2002 מחיקת חובות, ב-2003 ויתור על חלק מההתחייבויות שלך ועוד.

"אבל תשמע, חלילה בן אדם חולה. אתה נותן לו אספירין. הוא ממשיך להיות חולה. אתה מגדיל לו את המימון, ואתה לא מטפל בבעיה היסודית, שכל המערך הרגולטורי חולה. אז ההטבות שקיבלנו במשך התקופה, כל מה שהן גרמו, זה שנפסיד ונזרוק יותר כסף. הרי לא חילקנו לעצמנו דיווידנדים. הפתרון מבחינתי הוא מתן רישיונות לכולם, אני לא רוצה שום הטבה אישית, ושהמסלול הרגולטורי יהיה פונקציה של הכנסות. עכשיו יש מחיר קבוע, שאי אפשר לעמוד בו. ומועצת הרשות השנייה היא מערכת עם תקציב של כמאה מיליון שקל בשנה, עם כמעט מאה עובדים".

אולי ההפסדים הם תוצאה של כישלון ניהולי מהדהד?

"אני אהיה האחרון שאגיד לך שלא היו טעויות של ניהול. על זה אני חייב לשלם את המחיר ועל זה אני לא בוכה. היו טעויות, ואם הן לא היו אז מה היה קורה? במקום להפסיד מיליארד ו-300 מיליון, היינו מפסידים או 500 מיליון, או 800 מיליון. עדיין, מקור הבעיה הוא אחר. פה על כל דולר פרסום אני רואה קצת יותר מ-50 סנט: 30 לפרסומאים, עשרה למדינה וארבעה לעוד איזה אגרה מוזרה".

שילמתם לטאלנטים סכומים בועתיים. החזאי דני רופ עלה 100 אלף בחודש, שלא לדבר על ירון לונדון ומרדכי קירשנבאום עם 140 אלף שקל בחודש כל אחד.

"כל מה שאני יכול להגיד לך, ואין לי המספר המדויק איתי, שהמספרים המנופחים ששולמו לשניים, שלושה, ארבעה טאלנטים בטלים בשישים לעומת הבור שחפרנו. לא זה מה שעשה את ההבדל. אם היינו חוסכים שלושה-ארבעה מיליון שקל בשנה, אז לאן אנחנו מגיעים מול הסך הכל? לא זו הטעות הניהולית".

המטרה של הקמת הערוץ הנוסף היתה להיות כמו ערוץ 4 האנגלי, פחות או יותר. ערוץ שיביא משהו ברמה יותר גבוהה מערוץ 2, והיום אתם נמצאים בתחתית של התחתית מבחינה תרבותית, בין "היפה והחנון" ל"הישרדות".

"אל"ף, אני לא מוכן לקבל את זה, כי זה מראה על איזה סנוביזם שלך כלפי הצופה. אם הצופה רוצה לראות את 'הישרדות' והצופה רוצה לראות את 'היפה והחנון', והוא מצביע עם השלט, והוא מביא את הרייטינג, מי אני שאתן לו שיעורי היסטוריה?"

ואתה אישית, אם תהיה סדרה על עליית הנאציזם, למשל, או "היפה והחנון", מה תראה?

"אישית, זה יהיה אחד המקרים הבודדים שאני לא אראה ערוץ 10".

אתה כופר בזכות של המדינה לדאוג לאיכות בשידור המסחרי? יש תפקיד לערוץ מסחרי מלבד להרוויח כסף, או שזה יכול להיות מבחינתך ערוץ שמשדר פורנוגרפיה וזבל 24 שעות ביממה?

"פורנוגרפיה 24 שעות זה מעייף. תסתכל על זה אחרת, יש לנו את 'לונדון וקירשנבאום', יש לנו את רפי רשף, יש לנו תוכניות תחקיר, יש לנו את החדשות, שבעיני הן הכי טובות בישראל, אבל אני לא יכול לא להתייחס ל-20 אחוז מעם ישראל שמעדיף לראות כדורגל, או כדורסל, או משהו אחר. אני חושב שיש אחריות מוסרית לכל בעלי הערוצים לנסות להרים את הרמה של הדיאלוג בישראל, של הדו-שיח הפוליטי. זו היתה המטרה הראשונה שלי. אבל אני לא מוכן שיקבעו לי מה זה סוגה עילית. אני לא אוהב דיקטטורות אינטלקטואליות".

כדורגל שאתם משדרים לרוב הוא "סוגה עילית"?

"לא ברמה הנוכחית. ממש לא. אבל כשאתה רואה את בארסה או את איקר קסיאס בריאל מדריד, זה משהו אחר".

אין מחלוקת על כך שהפסדת המון כסף בערוץ 10, אבל זכית ברווח משני: אתה ברון תקשורת. אחד האנשים החזקים בישראל היום.

"ממש לא. אם הייתי יכול להחזיר את השעון אחורה: היתה לי לפני כן יותר השפעה. אני נפגע מזה הרבה יותר מאשר מתחזק מזה. אני איבדתי קשרים בתקופה הזאת. חוץ מזה, אני מבין דבר אחד: נניח שלבן אדם יש יכולת לצבור כוח, הוא צריך להשתמש בו בחוכמה, וחלק מהשימוש בחוכמה הוא פשוט לא להשתמש בו".

גועל נפש של כתבה

המקום הרגיש ביותר בערוץ 10 הוא חברת החדשות. לשם מתנקזים רוב הלחצים על מימן: פוליטיקאים שזכו לכתבה ביקורתית, אילי הון שזכו לצליפה וסתם חברים שמרגישים שנעשה להם עוול. חברת החדשות נחשבת היום לאחד הגופים האוטונומיים והבלתי-תלויים בתקשורת הישראלית, בין השאר בזכותם של עיתונאים כרביב דרוקר, עפר שלח, ברוך קרא ושלומי אלדר.

אתה מתערב בנעשה בחברת החדשות, אתה מנסה להשליט את הקו הפוליטי שלך?

"אני פותח את החדשות יחד עם כל עם ישראל, ואם יש איזושהי כתבה, או תחקיר, אני לומד על זה יחד עם כל עם ישראל. מעולם לא ביקשתי שיודיעו לי מה ישודר, לעולם לא אבקש שיודיעו לי מה ישודר. אני לא אתערב בזה, וכן, חלק מהזמן אני רואה את הכתבות ואני אוכל את עצמי".

ובמצב כזה אתה עושה משהו? אתה מרים טלפון?

"לא. אני בדרך כלל מדבר עם אשתי. חצי מהזמן היא מסכימה, חצי מהזמן לא".

היה מקרה אחד, שבו התקשרת אל אושרת קוטלר, שבמשדר שהנחתה שודרה כתבה על עובד קבלן שמתעמת עם בעלי הון.

"חשבתי שזה היה גועל נפש של כתבה, פופוליסטית, אז צילצלתי אליה. אבל צילצלתי לאחר השידור, כי לא ידעתי על הכתבה לפניו".

מעשה כזה הוא לא פגיעה בחופש העיתונות, כפי שנטען?

"זה לא קיים בשום עיתון? רק בטלוויזיה אנחנו צריכים להיות טיפה יותר בתולות מאשר מאמא תרזה. באיזשהו שלב זה כבר גובל בחוסר סבירות. המדיניות, ואני חושב שאת זה קל לך לבדוק, היא שבערוץ 10 יש הכי פחות, אם בכלל, התערבות בתוכן".

ומה אתה עושה עם הלחצים? חברת החדשות נקטה קו ברור ועקבי של תמיכה בקצינה המתלוננת נגד ידידך חיים רמון. מה חשבת על הקו זה?

"שנאתי את זה, אבל לא עשיתי כלום".

והשותפים שלך? רון לאודר הוא חבר של בנימין נתניהו ולפני כמה חודשים חשף רביב דרוקר את חשבון ההוצאות המנופח של הזוג נתניהו בסיבוב הרצאות בלונדון. מה קרה מאחורי הקלעים אצלכם בערוץ?

"השותפים שלי הם רוב הזמן בחוץ לארץ. אני רוב הזמן בארץ. אני לא נותן לאף אחד להשפיע לטובת אף אחד. עלו על ביבי, אין לי ספק שלאודר לא היה מאושר מזה, אבל לא התערבנו".

וכשנתניהו מתקשר אליך, מה אתה אומר לו?

"אני אומר לו: ביבי, יש לנו עיתונאים, הם עושים את החדשות.

"אנחנו לא מתערבים, אף אחד מהשותפים לא מתערב, אני לא יכול להגיד לך שאחד לא מספר לשני, 'תשמע, זה היה גועל נפש' והשני אומר 'אני מסכים', או 'לא מסכים', אבל זה נשאר בין השותפים, זה לא יורד, לא למנכ"ל של הערוץ, לא למנכ"ל של חברת החדשות ולא לעיתונאים. ביקשתי שני דברים מכל מנכ"ל חברת חדשות עד היום: אובייקטיוויות, הפרדה בין חדשות לדעות, שתהיה לאנשים הזכות להגיב וגם שאנחנו לא נהפוך לפלטפורמה לימין הקיצוני, או לשמאל הישראלי, אלא שנישאר בתוך הקונסנזוס הישראלי".

ראיון עם עזמי בשארה עכשיו מחו"ל, זה נראה לך דבר בעייתי?

"לא. אבל אני לא נכנס לרזולוציה כזאת. עקרונית אני לא רוצה לתת במה לכל מיני מטורפים שרוצים להפגיז את הר הבית, אוקיי? מה שביקשתי הוא all the news that's fit to print (כל החדשות הראויות להדפסה), אבל מעולם לא אמרתי: כן תשימו, לא תשימו. אני לא יודע מראש כלום. ובגלל הנסיעות הרבות שלי, אתה יודע מה, נודע לי לאחר שלושה חודשים שהחרא הזה, דמיאניוק שוחרר. למה? כי הייתי בחו"ל ובמשרד לא מצאו לנכון, בלקט היומי שאני מקבל כשאני נוסע, לעדכן אותי שדמיאניוק חזר לדטרויט".

אתה נפגש עם העיתונאים, מתחכך בהם?

"הגעתי פעם לערוץ, ראיתי את טלי מורנו, שאלתי אותה מי היא. היא שאלה אותי, מי אתה? עניתי לה: הנהג של המנכ"ל. אני לא פוגש את העיתונאים. היתה תקופה שהייתי מגיע לערוץ בדרך כלל לחדשות, שואל מה קורה, מתוך סקרנות גרידא. אחרי ששני השותפים שלי, רון לאודר וארנון מילצ'ן, נכנסו חזק, התרחקתי קצת. העיתונאים לא מגיעים אלי ואני לא מגיע לשם ולא מתערב.

"אתה יודע מה? נזכרתי בעוד מקרה של התערבות: היה מקרה שמודי פרידמן, המנכ"ל הקודם, התקשר אלי וסיפר לי על החלטה שלו ושאל את דעתי. זה קרה ביום שאילן רמון הלך לעולמו, ושני החבר'ה האלה שאני מאוד אוהב, שי ודרור, מטורפים עם דיפלומה, רצו לעשות באותו ערב קטע מצחיק על רמון, שאולי הוא מת בפיגוע חבלני או משהו כזה. מודי סיפר לי שהוא החליט להוריד את זה ושאל אותי מה אני חושב ואמרתי לו: אני תומך בך במאה אחוז. לא שאני הודי, אבל לא צריך לשחוט את כל הפרות הקדושות. פרה שראויה לשחיטה, צריך לשחוט, אבל באופן קומפולסיווי, בשנאה עצמית, לשחוט כל דבר שזז - אני לא מוכן לזה.

"אילן רמון עליו השלום סימל משהו, ואני מאמין בסמליות. קשה לי לשמוע את 'התקווה' בלי דמעה. יש משהו דפוק בהיסטוריה שלנו, עד ששלחנו מישהו לחלל הוא נפל, והאסטרונאוט הסעודי עלה, ירד והפך לעוד מיליונר סעודי. אמרתי למודי: כל הכבוד".

יש סיכוי שתראה ערוץ 2?

"אתמול בטעות ראיתי חמש דקות כי לא היה שום דבר אצלנו, אבל אז חזרתי לפוקס. בעיקרון אני לא רואה ערוץ 2, אבל אני חייב לסייג: במונדיאל היו כמה משחקים שאהבתי".

אתה בכלל אוהב טלוויזיה? אתה מאלה שיכולים לצפות במסך שלוש שעות ביום?

"בקלות. אני צופה פסיווי, פתאום היה גול ולא שמתי לב".

יחשבו בסוף שאתה רואה רק כדורגל. ריאליטי אתה רואה?

"מה זה ריאליטי?"

"האח הגדול", "לרדת בגדול".

"לא הייתי ציני. אין לי סבלנות, גם אם זה דלוק זה על mute".

מהו הסל התרבותי שלך? האם אתה ממלא את הריק הרוחני, כמו כמה מעמיתיך מהאלפיון העליון, בשיטוטים בין באבות?

"לא, אני אתאיסט מוחלט. אין דבר שמסקרן אותי יותר מעם ישראל. אני קצת חולה רוח בעניין הזה. אני קורא בעיקר היסטוריה יהודית ובעיקר על יהדות ספרד. יש חודש שאני יכול לקרוא ארבעה ספרים ויש ארבעה חודשים שבהם אני לא מצליח לפתוח ספר. הגעתי לג'מייקה פעם, ואני לא איש קזינו אלא איש ים. פתחתי שם את ספר הטלפונים וחיפשתי לוי וכהן ומצאתי שפינוזה. התקשרתי אליהם אמרתי שאני מישראל ושאלתי אותם אם הם יהודים. אמרו כן, ונפגשנו, כי עניין אותי איך הגיעו יהודים לג'מייקה. להגיד לך שכדורגל נותן לי השראה רוחנית? זה יהיה מוגזם, אבל אני לומד את הטקטיקות".

אני מציע לך הימור: אם בעוד שנה אני אשב כאן, ערוץ 10 יהיה קיים?

"העזת לקרוא לי 'גמבלר' ואני לא כזה, אבל אני אתן הימור: התשובה היא כן. השכל הישר יגבר, זה יהיה עצוב מאוד אם לא. אני בכל מקרה אעשה ככל יכולתי שזה יקרה, בתחום הרציונלי".

שתי סאלטות לאחור

הוא נולד ב-48' ליד מינכן שבגרמניה, להורים ממוצא פולני, ניצולי שואה. "במחנה העקורים שבו נולדתי", הוא אומר, "לא חילקו כפיות זהב". בהיותו בן שנה וחצי המשפחה פתחה בחיים חדשים בלימה, בירת פרו. כשהיה בן 25, לאחר שכבר החזיק בתואר נשיא התנועה הציונית בפרו, עלה לארץ. בישראל הוא מצא עבודה כעוזר ליו"ר מועצת המנהלים של "סונול". זמן מה לאחר תחילת עבודתו, ואחרי שהתחתן, הוא פוטר ונקלע למשבר. בכיסו היו אז 4,000 דולר.

בשלב כלשהו הצטרף מימן למשך כמה שנים למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, אך אינו מוכן לומר מתי ומה עשה שם. כאשר התוודע לקשיים הכלכליים של מדינות בדרום אמריקה הוא נכנס לתחום עסקי חדש יחסית - קניית חובות ממשלה, שממנה גזר עמלה מכובדת ("מדובר בעסקאות פיננסיות בין מדינות, זה התחיל בפרו וכלל גם את ברזיל ואת ונצואלה, הקדמנו את כולם בתחום הזה. המודל הפיננסי שפיתחנו אז הפך לנושא בסמינריון של הבנק העולמי"). השלב הבא היה השקעה ברפובליקות העצמאיות החדשות במרכז אסיה. "המעבר משכיר מפוטר לעצמאי איפשר לי להגיע לרמת עושר מסוימת", הוא אומר. "זה נוצר כתוצאה מהמון מאמץ ומזל, קצת שכל וטעות קוסמית. העושר לא היה אף פעם הגורם המדרבן, למרות שאני לא יכול להגיד שאני סובל מזה".

הוא מחזיק בתואר שני בכלכלה מאוניברסיטת קורנל בארצות הברית. אבל ההכשרה האקדמית, כמו גם ניסיונו בן עשרות השנים בשווקים הבינלאומיים, לא סייעו לו לחזות את המשבר הנוכחי בכלכלה העולמית. "אם לפני המשבר היית אומר לי, יוסי, יש לי עשרת-אלפים שקל, מה אתה אומר על ליהמן ברדרס? הייתי אומר לך: אין שום בעיה", הוא מודה. "חודש לפני המשבר, אם היית בא ושואל: תגיד, מה אתה חושב שיקרה? הייתי אומר לך הכל טוב, כולם מאושרים".

וכל הרע עוד לפנינו?

"המדרון ייעשה הרבה יותר חד. איך אמרתי בזמן מלחמת העולם השנייה, כשהייתי ראש ממשלת בריטניה? זו לא התחלת הסוף, זה סוף ההתחלה. להערכתי, אנחנו לפני מפולת נוספת, הרבה יותר רצינית ממה שאנחנו רוצים לחשוב היום. אני אתן לך דוגמה שמבהירה למה תהיה מפולת נוספת. הסוודר הזה שאתה לובש, לא קנית אותו כי הסוודר הקודם נגמר. וגם לא זרקת את הקודם. בפעם הבאה שתעבור על יד אותה חנות, תגיד 'וואללה, יופי של סוודר, אבל אתה יודע מה? אני אוותר, אני לא יודע לאן כל זה הולך'. ההחלטה שלך משפיעה על החקלאי בפרו שמגדל את הכותנה ועל התופר בבנגלדש שהופך את זה לחולצה, ועל המוכר במייסיס ששם את זה בחנות".

ואיך נצא מזה?

"בגלל שהמשבר התחיל בארצות הברית, הפתרון יתחיל בארצות הברית. אובמה יזרוק כמויות אדירות של כסף. אבל הוא צריך לפחות חצי שנה, שנה, להחזיר את הביטחון העצמי למי שמובטל, בשביל שהוא יחזור להיות צרכן. ורק אז הוא יגיע אל החקלאי שלי בפרו, המסכן, שמגדל כותנה, ולמתפרות וכולי. אז בוא נסתכל על זמן: אם זה לקח X זמן ליפול, זה ייקח X זמן לחזור. אני מעריך שרק ב-2011 אנחנו נתחיל לחוש עלייה מתונה".

ישראל צריכה לנקוט מדיניות סוציאל-דמוקרטית בתקופה כזאת?

"אתה משתמש פה בביטוי של עולם שלא קיים. זה טוב לחוג היסטוריה, אם לא לאנתרופולוגיה. יחסית, המצב שלנו לא נורא. יש לנו בעיות חברתיות שידרשו רשת חברתית שצריך לפרוש, בלי ספק. אני קיינסיאני קלאסי ואני חי בשקט עם אינפלציה של חמישה-שישה אחוזים ושקרן המטבע הבינלאומית תעשה שתי סאלטות לאחור. זה ממש לא מפריע לי. הרשת החברתית לא יכולה להיות מבוססת אך ורק על לחלק. איך אומר לי את זה הפרואני אלחנדרו טולדו, הנשיא לשעבר? לא מספיק שאני אתן לך דג, אני חייב ללמד אותך לדוג. דבר נוסף, צריך להזרים כסף למערכת הבנקאית, אבל לדאוג שזה לא בא לנכות רק חובות של הבנק, אלא גם שזה בא לממן עסקים פועלים".

תנו כבוד לממסד

בשבוע שעבר הסעירה את המשק הידיעה על גילוי שדה גדול של גז טבעי מתחת לים, באתר קידוח של חברת "דלק" מול חופי חיפה. יצחק תשובה, בעל השליטה ב"דלק", הכריז שזהו יום חג לישראל. גז אמור להיות מקור האנרגיה ל-40 אחוז מתצרוכת החשמל של המדינה בשנים הקרובות - וחברת EMG, שותפות ישראלית-מצרית שמימן שותף בה באמצעות החברות מרחב ואמפל, נחשבה עד כה הספקית הפוטנציאלית העיקרית שלו.

נולד לך בן-לילה מתחרה רציני. מה תגובתך על הגילוי של תשובה?

"כשנודע לי על הגילוי הרשיתי לעצמי להתקשר אל תשובה ולברך אותו. זה מבורך שיהיה עוד שחקן חזק בשוק הישראלי, זה מבורך שיהיה לנו גז ישראלי ובוודאי אם זה יעזור לייצב קצת את המשק הישראלי".

האופוזיציה במצרים מתנגדת להסכם הגז שלכם. בית משפט מצרי אף ביקש מהממשלה לבטל את העסקה.

"יהיה גז ממצרים. יש לי חבר רופא, איש מאוד חכם, שאמר לי פעם: יותר אנשים חיים מהסרטן מאלה שמתים ממנו. צריך להבין את הקונסטלציות במדינות האחרות, היו עיוותים בחוזה המקורי שהיטיבו עם השוק הישראלי בצורה בלתי סבירה, וכל מה שקורה זה תהליך שנועד להחזיר את המציאות לתנאי שוק בינלאומיים. ברגע שזה יסתיים, ישראל עדיין תזכה לקבל גז בתנאים בלתי רגילים".

יש טענה שמצרים היא מדינה עוינת שמתחמשת לקראת עימות איתנו, במקרה כזה ודאי שלא נקבל גז ממצרים.

"אני אענה לך בנגטיב של אותו צילום: הדאגה במצרים לגבי מה יקרה בישראל, מי יהיה האחראי על השלטון, מה תהיה המדיניות שלו, האם הוא ירצה להחזיר את סיני או לא - זו אותה אופרה של חירשים. רמת ההבנה, חוץ מאנשים בודדים מאוד בתחום, היא מאוד נמוכה. מצרים היא מדינה שקשורה היום למערב כלכלית, העולם הנאצריסטי נעלם, העולם של המדינות הבלתי מזדהות הוא פרק יפה בהיסטוריה".

ומה יקרה במצרים אחרי מובראק, עלולה להיות הפיכה מוסלמית?

"אני חושב שמצרים היא חברה עם מערכת שלטונית חזקה וכמו שאני לא מצפה לשינוי משמעותי בישראל, אני לא מצפה לשינוי משמעותי שם".

עסקת הגז הולידה פרשה מביכה מבחינתך: הפעלת חוקר פרטי כדי למצוא קשר בין בריטיש גז לשר התשתיות אז יוסי פריצקי, שלבסוף הודח מתפקידו מבלי שנמצאה ראיה נגדו בעניין הגז. אתה מתחרט על הפרשה הזאת?

"אני ביקשתי לבדוק אם בבריטיש גז משתמשים בכלים לא כשרים. קרה מה שקרה, ואני לא מתחרט על זה בכלל. תוצאות המקרה הזה לא היו קשורות אלי. אני יכול להגיד שהיו בישראל שרים יותר גדולים מפריצקי, ואני לא מדבר על הנפח. כשהשלטון פועל נגד חוסר צדק של אדם יש לו הרבה כלים, אבל כשאדם פועל נגד חוסר צדק של השלטון יש לו מעט כלים".

לך יש כסף לשכור חוקר פרטי.

"חוקר פרטי זה לא עניין כל כך יקר".

איך סוקרה הפרשה בערוץ 10? קיבלת הנחות? התערבת?

"הערוץ הכי דפק אותי. מעולם לא אמרתי לאנשי הערוץ: אל תיתנו לו במה, והוא (פריצקי) הופיע הכי הרבה אצלנו ומעולם לא התערבתי בזה. הייתי רואה את זה בבית, 'מברך' על הליברליות שלי ומקלל את עצמי בערבית".

בפרשת הגז, האם התבקשת לתת לפוליטיקאים או לפקידים שוחד, טובת הנאה, אזכור בערוץ 10?

"מעולם לא. אבל לא זו השאלה. השאלה היא מה צריך להיות הקשר בין הון לשלטון, ולדעתי אין מספיק. מרגרט תאצ'ר היתה נוסעת עם 50 אנשי עסקים בכל נסיעה וסייעה לייצוא הבריטי. כשבוש האב נסע ליפן הוא לקח את שלושת יצואני הרכב האמריקאים עמו, והוא ביקש איזון בין היבוא של רכב אמריקאי ליפן לבין יבוא יפני לארצות הברית. הקשר בין הון לשלטון לא צריך להיות שונה מהקשר בין השלטון לבין ועדי העובדים, החקלאים והסוחרים. הקטר של כל מדינה זה הכלכלה, אז אם אתה לא תדבר עם הקטר, מה תעשה בקרונות?

"יש לנו עדיין שרידים של בולשביזם של שנות החמישים. איש עסקים, בהגדרה, הוא קרוק, הוא לא איש ישר, הוא איש שרק מעניין אותו לעשות כסף, ואנחנו מסתכלים עליו בצורה חד-ממדית באופן טוטלי. זו חיה שנולדה לגרוף הרבה כסף. זו לא הדמות שאני מאחל לעצמי. אתה צריך לקחת בחשבון שזה בן אדם שמייצר מקומות עבודה ויצוא. מדינות לא יודעות לנהל עסקים".

הביקורת אינה על דו-שיח בין נציגי ההון לשלטון, אלא על התלות המושחתת. אם אתה, למשל, תדבר עם שמעון פרס, אביגדור ליברמן ובנימין בן אליעזר על ענייניך, האם במקביל תיתן להם כספים למימון קמפיינים פוליטיים, אם יבקשו?

"התשובה היא לא. אני משרת פה אינטרס שחייב לשרת גם את האינטרס של המדינה. אם אני צריך להביא את הגז ממצרים ואני צריך מהלך פוליטי, אני אבקש את עזרתם ואז הם יעשו את השיקול אם זה חשוב להביא לישראל את הגז או לא. איך קוראים לו, לזה שבנה אותי? שאול אייזנברג. אנחנו הבאנו את כל המדינות של אסיה התיכונה ליחסים דיפלומטיים עם ישראל. ואם אני מצליח לשכנע את נשיא טורקמניסטאן, מדינה מוסלמית שיש לה גבול משותף עם איראן, לבוא לביקור רשמי בישראל? אז בטח שיש תמיכה הדדית בין ההון והשלטון. זה לא שונה מהדו-שיח של השלטון עם אקדמאים".

לך יש כוח נוסף שאין לאקדמאים - הכסף. יבוא אליך שר שסייע לך ויבקש תרומה לעמותה שמריצה אותו, צ'ק לבחירות, איך תגיב?

"אתה רואה את הספר הזה, של הדוד שלי, רוברט הנס אולשוונגר (קריקטוריסט פוליטי יליד גרמניה) - זה מה שאני נותן להם".

אתן לך דוגמה ליחסי הון-שלטון שקשורה אליך: ערב החתימה על ההסכם עם חברת החשמל נערכה ביאכטה שלך ארוחת ערב שבה השתתפו ראש הממשלה שרון, ממלא מקומו אולמרט, ראש לשכתו עו"ד דב וייסגלס, הפרסומאי ראובן אדלר, אלי לנדאו ואחרים. מבחוץ אפשר היה להניח שנחתכו שם דברים, ושזה לכל הפחות מפגש בלתי אסתטי.

"אגיד לך בדיעבד על מה דובר בפגישה הזאת. מצרים רוצה להיות מרכז העולם הערבי: יש לה הכי הרבה אוניברסיטאות, קולנוע, ספרות, תרבות, הכל. בישראל יש שתי אסכולות, אחת שגורסת שמצרים היא מרכז העולם הערבי ושאנחנו צריכים לרכז בה את המאמץ שלנו. אסכולה נוספת אומרת שאנחנו צריכים לדבר עם כל מדינה ערבית באופן עצמאי. זה דיון לגיטימי שהתנהל אצלי, ובפגישה הזאת לא דובר במלה על עסקת הגז עם מצרים.

"ראיתי את ההשבעה של ברק אובמה והיתה לי קנאה בבטן, בגלל הכבוד שהם יודעים לתת לממסד שאנחנו לא יודעים לתת. לכן אני קורא לשמעון פרס 'אדוני', גם אם אנחנו אחד על אחד. אני לא רוצה לראות פשיטות על בית של ראש ממשלה (נתניהו) בשש בבוקר עם מצלמות טלוויזיה, אני רוצה שיתייחסו אליהם בכבוד. נשיא פרו לשעבר טולדו הוא חבר ילדות שלי מגיל 17, אני קורא לו 'פרסידנטה' גם כשאנחנו יוצאים לפאב בערב. הוא אחד החברים הכי טובים שלי בעולם. היו לי עסקים רבים בפרו עד שהוא נבחר לשלטון, וכשהוא נבחר סגרתי את המשרדים שלי שם. לא כל קשר כזה הוא קשר מושחת".

ישראל היא מקום מושחת יותר?

"עובדה היא שמדינת ישראל, על פי המדדים הבינלאומיים, לא עולה לכיוון של המדינות הפחות מושחתות, אלא לצערי הרב יורדת וזה כואב, כי זה סרטן בחברה. וסרטן שכזה, יש לו נטייה להתפשט אם לא מטפלים בו מספיק מוקדם ומספיק אגרסיווי. וכנראה התופעה הזאת מחמירה".

איך נחזיר את השעון

אתה מצטער על כך שאולמרט הולך הביתה?

"זה בן אדם שבעיני הוא איש מוכשר מאוד, איש שיודע לנהל דברים, אני לא רוצה לדבר על החשדות ועל החקירות נגדו. אני אדבר על מנכ"ל התעשייה האווירית לשעבר, משה קרת, שגמרנו לצלוב אותו והיו כותרות כאלה גדולות על שחיתות, ואחרי שלוש שנים יצא בידיעה קטנטנה שהוא חף מפשע. זה עיוות. אני אשאל תיאורטית: מה קורה אם אחרי שלוש שנים באמת לא קרה כלום?"

כלומר, אם אולמרט יזוכה?

"אז מה נעשה? איך נחזיר את השעון? איך נחזיר את הנזק שגרמנו לו ולעצמנו? חייבים לשקול אימוץ חוק שיעניק חסינות לראש ממשלה במקרים מסוימים. יש הבדל בין פשעים חמורים לבין מתן ג'וב בפרוטקציה לחבר מפלגה ויש מקרים שלא מצדיקים את החקירות הבלתי-פוסקות. אפשר לחכות עד סוף הקדנציה, ומי שיוכיחו שהוא מושחת, שיישב בכלא כמה שמגיע לו.

"אני בכלל תומך בשינוי שיטת הממשל לשיטה נשיאותית. אם אתה מחליף ראש ממשלה כל שנתיים וכל הממשלה מתחלפת יחד איתו, אתה לא יכול לתכנן את האתמול ותשכח ממחר. כתוצאה מזה אתה מגיב, אתה לא יוזם. אני עברתי משהו כמו עשרה, אחד-עשר שרי תשתיות בנושא הגז".

הצטרפות לפוליטיקה פעילה מדגדגת לך?

"זה נושא שמעסיק אותי מאוד, אבל המבנה הפוליטי בישראל מאפשר קפיצה למים הפוליטיים בשני אופנים: קריירה בתוך מפלגה, שזה לא בדיוק הדבר שהכי בא לי לעשות בחיים, או מינוי לתפקיד".

אילו יכולת להרכיב ממשלת חלומות, איזה תפקיד היית נותן לעצמך?

"שגריר ברפובליקה הדומיניקנית. אף אחד לא מבלבל לך את השכל, אין חשמל, אתה לא מקבל פקסים, טלפונים לא עובדים, אתה רק מתלבט בין רום שחור לרום לבן, ויש גם ים. אתה יודע מה? במקרה המאוד-היפותטי שהייתי נקרא לדגל, לא אכפת לי לאיזו משרה זה יהיה, רק שתהיה לי היכולת לבצע את התוכניות ושיתנו לשרת את הארבע-שמונה שנים ולחזור לחיים הרגילים, בדיוק כמו המסכן בוש שחזר לטקסס עם לורה. יש לנו פחד מלהעניק כוח, חוץ מאשר למפקדי צבא. אתה נוחת באל-על, אתה רוצה אחריות קולקטיווית על הנחיתה? 18 חבר'ה שיחליטו? מישהו צריך לקחת אחריות ולקבוע מפת דרכים פנימית משלנו ותוכנית לאן אנחנו רוצים להגיע. הפסקנו ליזום כמעט בכל תחום בחיינו. אילו יכולתי להביא את לי קוואן יו מסינגפור, לקרוא לו ראש ממשלה או מנכ"ל ולתת לו חוזה לחמש שנים, הייתי עושה את זה".

הוא היה סוגר את חברת החדשות של ערוץ 10. סינגפור היא מדינה לא דמוקרטית.

"אתה קצת מגזים. הדמוקרטיה מתנטרלת כשהיא לא מאפשרת שום תנועה. עם זאת, מבחינתי דמוקרטיה היא ערך עליון, ביקרתי במדינות שאינן דמוקרטיות ואני מבין שעוד לא המציאו שיטה טובה יותר".*

ידידי, נשיא טורקמניסטאן, רודן ואגו-מניאק

במסגרת עסקיו חובקי העולם, מימן הכיר מקרוב לפחות רודן אחד: נשיא טורקמניסטאן ספמורט ניאזוב, שמת לפני שנתיים. ניאזוב כינה את עצמו "טורקמנבאשי" (אבי הטורקמנים) ועודד פולחן אישיות שלם: תמונתו נראתה בכל מקום ועל כל דבר במדינה. הוא דיכא ביד קשה כל התנגדות פוליטית לשלטונו וגרר גינויים מארגוני זכויות אדם בינלאומיים.

היו לידיד שלך ניאזוב תסמינים רודניים מובהקים, לא?

"יש לך דרכון בריטי? כל כך הרבה אנדרסטייטמנט במשפט אחד לא שמעתי מזמן. הוא היה רודן ואגו-מניאק. עבדתי עם רודן: בניתי בתי זיקוק שסיפקו אלפי מקומות עבודה, הכנסתי אותו לקשרים עם ארצות הברית ואירופה, הצלחתי להוציא ממנו - על ידי כך שבניתי את זה כאינטרס שלו - לשנות אי-אלו חוקים, הצלחתי לגרום לחופש דת, גררתי אותו אל קלינטון, אל קוהל ואל שיראק. ניצלתי את היכולת שלו לתת להם פרויקטים כדי שהוא יקבל סטטוס בינלאומי. כתוצאה מהאינטראקציה הזאת הוא התחיל למתן עמדות".

אבל כשהיית חוזר במטוס מטורקמניסטאן ושומע שהוא התחיל לקרוא לחודשי השנה על שמו ושמות בני משפחתו, לא שאלת את עצמך מה הולך פה? פוליטיקה ומוסר הולכים יחד מבחינתך?

"כן, אבל השאלה מה המטרות שלי ולאיזו נקודה אני יכול להזיז אותך. אני אילצתי אותו לדבר עם כל ראשי ארצות הברית ואירופה. נכון, לא הפכתי אותו לדמוקרט, אבל הצלחתי למתן חלק מהתופעות של השלטון הזה. בתחום העסקי - הקמתי ובניתי, לא מכרתי לו נשק. אני אף פעם לא הייתי בתחום הזה".



יוסי מימן. אני שומע את הביטוי 'נתנו לו' בהקשר של ערוץ 10. מה בדיוק נתנו לי? את הזכות להמשיך להפסיד כסף


יוסי מימן ואשתו, עו'ד הלית בן-ישראל. כאב לשני בנים ששירתו בסיירות אני יודע מה זה לא לישון בלילה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו