שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חוסר הודאות של תושבי הכפר רג'ר

המציאות שלתוכה נקלעו 2,200 תושבי הכפר רג'ר כופה עליהם לבדוק מדי בוקר אם הם עדיין תחת ריבונות ישראל, או שמא עברו לידי האו"ם ואולי אפילו ללבנון

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי פוגלמן
תצלום: ירון קמינסקי

עוד לילה של חוסר ודאות עבר השבוע על תושבי הכפר רג'ר. רק כשעלתה השמש בבוקר יום שלישי, הם נוכחו לדעת שכפרם נמצא עדיין בשליטת ישראל ושלא עבר לריבונות אחרת. חיילי האו"ם טרם פשטו על הרחובות, וכוחות צה"ל עדיין החזיקו בעמדותיהם הסמוכות.

מדי כמה חודשים צצה שמועה חדשה באשר לעתידו של רג'ר, שתושביו נמצאים במרכזה של מחלוקת גבולות מתמשכת בין ישראל, לבנון וסוריה. השמועה האחרונה גרסה שבמהלך הלילה הראשון של פברואר, יועבר חלקו הצפוני של הכפר לידי כוחות האו"ם ויוכרז באופן רשמי כטריטוריה לבנונית. היא הופיעה בתחילה בעיתון לבנוני, זכתה לפרסומים נוספים בערוצי טלוויזיה ערביים והכניסה את התושבים למתח רב לקראת התאריך.

באין מדיניות ישראלית נחרצת או כל ודאות אחרת להיתלות בה, נאלצים תושבי רג'ר להציץ מדי בוקר דרך החלון כדי לוודא מי הריבון הנוכחי שלהם. "כדאי שתבדוק טוב בבוקר אם אתה עדיין ישראלי, או שאולי נהפכת בלילה לסורי, לבנוני או אזרח בינלאומי", אומר עלי, תושב חלקו הצפוני של הכפר שביקש ששם משפחתו לא יפורסם, מחשש לביטחונו האישי. "יכול להיות מאוד לא נעים לצאת לשתות קפה במרפסת עם חולצה של נבחרת ישראל בכדורגל, ולגלות חיילים של חיזבאללה מכוונים את התנועה ברחוב", הוא מנסה להתבדח.

רג'ר הוא כפר קטן, אפילו קטן מאוד, אך הוא דוגמה מצוינת למורכבות הסכסוך במזרח התיכון. הוא שוכן על גבעה מוריקה הצופה אל נחל החצבני, למרגלות הר דב. גרים בו בסך הכל 2,200 תושבים, כולם בני העדה העלאווית. עד מלחמת ששת הימים ב-1967, היה הכפר נתון בריבונות סורית, אף שעל פי מפות צרפתיות ישנות, חלקו הצפוני אמור היה להיות שייך ללבנון.

המחלוקת נבעה מהעובדה שמשרטטי מפות הסכם סייקס-פיקו מ-1916 - שבו חילקו ביניהם האנגלים והצרפתים את אזורי השליטה במזרח התיכון - העבירו קווים באמצעות סרגל ולא התחשבו בתנאי השטח. כך, הגבול בין סוריה ללבנון סומן בשרירותיות מצפון למרכז רג'ר, תוך התעלמות מתוואי החצבני, שעובר כמה עשרות מטרים משם. חלקה הצפוני של הגבעה, שטח בן כמה דונמים, שויך ללבנון, ואילו חלקה הדרומי, עליו שכן הכפר, היה נתון לריבונות סורית.

אך הפרגמטיזם ניצח, ולטענת תושבי הכפר, שתי המדינות התייחסו אל הגבעה כולה כאל שטח סורי. לחיזוק טענתם הם מציגים מסמכים המעידים כי בתים שנבנו גם מצפון לכפר החל מסוף שנות ה-50 נרשמו בשלוחת משרד הפנים הסורי בקונייטרה. כקו הגבול הלא רשמי בין שתי המדינות שימש החצבני.

גם חיילי צה"ל השתמשו באותן מפות שנויות במחלוקת, וכשנכבש הכפר במלחמת ששת הימים, אספו את כלי הנשק מהתושבים, אך נסוגו משם וקבעו את קו הגבול מדרום לגבעה. הם העדיפו לוותר על כמה עשרות מטרים של אדמה, ובלבד שהכפר על תושביו לא יועבר לריבונות ישראל.

במשך חודשיים וחצי לאחר המלחמה נשאר הכפר נטול אזרחות. מתושביו נמנעה האפשרות לעבד את אדמותיהם, שהיו עתה בשליטת ישראל, וכן הכניסה ללבנון. הניתוק והמצור יצרו מציאות בלתי אפשרית. אספקת החשמל שהגיעה ממוצב סורי סמוך פסקה, המזון אזל וכל מקורות ההכנסה היו מחוץ להישג ידם. בלית ברירה פנו התושבים לישראל וביקשו שתשתלט על הכפר, בדומה ליישובי הדרוזים שנכבשו ברמת גולן. הממשלה נעתרה.

גדר המערכת שהקים צה"ל עברה בצמוד לנחל החצבני, והשאירה את חלקה הצפוני של הגבעה בשטח ההפקר. אבל הריבוי הטבעי ומצוקת האדמות בחלק הדרומי הביאו לכך שבאמצע שנות ה-70 החלו בתי הכפר להתפשט צפונה, עד שכיום שני שלישים מהם נמצאים בחלקה הצפוני של הגבעה. קו הגבול הבלתי מסומן עובר ברחוב הראשי של רג'ר ומפריד בין בית הספר והמסגד, הנמצאים בחלק הדרומי שבריבונות ישראל, לבין בניין המועצה, המרפאה ומרכז הפיס, השייכים ללבנון, לפי האו"ם ומפות סייקס-פיקו.

בכניסה הדרומית לרג'ר עומד מחסום צה"ל. רק התושבים מורשים להיכנס או לצאת את הכפר - וגם זאת רק לאחר חיפוש דקדקני ברכבם, ולעתים גם בדיקה גופנית. זרים אינם מורשים להיכנס כלל, ובשל כך נסגרו בשנים האחרונות חנות הפלאפל, המסעדה ובית הקפה בכפר, שנהנו בעבר מביקורי ישראלים.

משאיות המובילות אספקה לחנות המכולת פורקות את תכולתן כמה עשרות מטרים לפני המחסום, והסחורה מועמסת על מכוניות פרטיות המורשות להיכנס לכפר. כשאחד התושבים מבקש להזמין לביתו בעל מקצוע כאינסטלטור, חשמלאי או אפילו רופא, הוא נדרש לתאם זאת כמה ימים מראש מול כוחות הביטחון. גם אז, ברוב המקרים, לא יוכלו המבקרים להיכנס לחלק הצפוני של הכפר. התושבים מספרים שבכל מקרה יעדיפו כוחות הביטחון להכניס לרג'ר מבקרים ממוצא ערבי.

"בלתי אפשרית", מגדיר את המציאות הזאת דובר מועצת רג'ר, נג'יב חטיב, אבל גם הוא מתקשה לתאר את הפתרון האידיאלי עבור תושבי הכפר. "אי-אפשר לחצות את הכפר. זה כמו לחלק משפחה לשניים", הוא אומר על החלטת הממשלה האחרונה, לפיה ישראל תיסוג מחלקו הצפוני של הכפר. הוא מנסה לדמיין איך יצליחו כוחות האו"ם, שלפי ההחלטה אמורים לקבל את השליטה על החלק הצפוני, להסדיר מעבר של 650 תלמידי בית הספר מחלק זה מדי בוקר. "ומה תהיה האזרחות של תושבי החלק הצפוני? לבנונים?" הוא תוהה.

את האפשרות שהכפר יעבור כולו ללבנון פוסל חטיב על הסף, בטענה שמעבר זה יהפוך את תושביו לפליטים, ויגרום להם לאבד את אלפי הדונמים של שטח חקלאי מהם הם מתפרנסים, אשר ישארו בישראל. חזרה לסוריה, כמובן, אינה עומדת כרגע על הפרק. ובינתיים, תושבי רג'ר חיים בחוסר ודאות, וכמה בעלי אמצעים בכפר אף רכשו באחרונה דירות מקלט בקרית שמונה.

י', בן 46, קבלן בניין מצליח, קנה דירה כזאת לפני חצי שנה. הוא ישן בה רק בימי החול ובסופי שבוע חוזר לכפר, שם הוא מספר כי הדירה שכורה, מחשש שמא יתעוררו בכפר שמועות שיפגעו בו בעתיד. מאותה סיבה הוא גם סירב ששמו יפורסם. בדומה לרוב התושבים, י' לא מעוניין לפתוח חשבון עם הסורים ולהפגין עודף אהבת ישראל, אבל לטענתו, רבים משכניו יעדיפו לעבור לישראל מאשר לחיות בלבנון או לחזור לסוריה. י' אף מספר שידוע לו על לפחות עוד עשרה תושבים שקנו דירות בישראל בהיחבא.

התושבים הנותרים, שלא דאגו לעצמם לעיר מקלט, משמשים כלי משחק על מגרש הפוליטיקה האזורית, ונראה שכל פתרון אפשרי יפגע בהם. לחיזבאללה יש חשבון ארוך עם תושבי הכפר, שלפני 40 שנה ביקשו להיות מסופחים לישראל. לישראל, מצדה, יש אינטרס אחד בלבד - להיפטר מסלע המחלוקת הטריטוריאלי הזה עם לבנון. הלבנונים לא יעיזו לספח אדמה סורית, והסורים מעדיפים לשבת ולהסתכל על הבלגאן הזה מהצד.

בלית ברירה, האו"ם נתפש על ידי תושבי הכפר כ"איש הרע". חטיב מספר כי כשרוצים לשכנע ילד ברג'ר שיסיים לאכול מהצלחת, מאיימים לקרוא לחייל מהאו"ם. בגרסה הערבית, הטיפש שזורק לבאר אבן שגם אלף חכמים לא יצליחו להוציא נהפך למג'נון - משוגע. "הרי גם טיפש מוחלט אמור לדעת שלא זורקים אבן לבאר", מסביר עלי, ולוגם מכוס הקפה שלו על מרפסת ביתו, כשהוא לבוש חולצה כחולה של נבחרת ישראל בכדורגל.

"יותר מאלף חכמים כבר ישבו וניסו למצוא פתרון לכפר הזה", אמר, "ואין פתרון, לפחות לא עד שיבוא שלום. אבל במזרח התיכון, בשביל זה צריך להיות משוגע".

• שנות ה-40 - סוריה ולבנון מקבלות עצמאות, אך הגבול ביניהן לא מסומן בבירור. תושבי רג'ר, השייכים לעדה העלאווית, בוחרים לחיות תחת שלטון סורי

• יוני 1967 - ישראל כובשת את רמת הגולן וצבא סוריה נסוג מרג'ר. צה"ל מפרק את תושבי הכפר מנשקם, אך לא כובש אותו

• אוגוסט 1967 - ישראל משתלטת על הכפר לבקשת תושביו, שנותרו ללא ריבונות

• שנות ה-70 - רג'ר מתפשט צפונה, ובתים נבנים גם בשטח שהיה בריבונות לבנון

• 1981 - במסגרת "חוק הגולן" מספחת ישראל את החלק הדרומי. רוב התושבים מסכימים לקבל אזרחות ישראלית

• 2000 - ישראל נסוגה מדרום לבנון ומצפון הכפר. האו"ם קובע שגבול סוריה-לבנון עובר במרכז רג'ר, אך לבנון מסרבת לפרוס את כוחותיה בחציו הצפוני

•2006 - במלחמת לבנון השנייה שוב משתלט צה"ל על צפון הכפר. הסכם עם האו"ם על נסיגה משם לא יושם

• נובמבר 2009 - הממשלה מחליטה שבתוך כמה חודשים תועבר השליטה בצפון רג'ר לאו"ם ולממשלת לבנון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ