בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התנשפות, יזע ודמעות

* פעילות יתר של בלוטת התריס גורמת לגוף לעבור למצב של "פול גז בניוטרל", בשל תפקוד לקוי של ההורמונים שמווסתים את חילוף החומרים. לעתים זה רק עניין זמני, במקרים אחרים זה נשאר לכל החיים

תגובות

"לאור ההיסטוריה העגומה של משפחתי, שבה אמי לקתה בסרטן השד, דודי סבל מסרטן המעי וסבתי נפטרה מסרטן ריאות, היה צפוי שגם אלי הוא יגיע. הסרטן", אמרה סיגל, תל אביבית בשנות השלושים לחייה, כשישבה במרפאתי.

"הכל החל ביום שבו המעלית בביתי לא פעלה ונאלצתי, עמוסת שקיות מהסופר, לעלות ארבע קומות ברגל. קוצר הנשימה לא הרפה ממני במשך שעתיים תמימות, אבל שכנעתי את עצמי שאני לא בכושר, סובלת מעייפות מצטברת ושלאחר תנומה אתאושש. כך אכן היה. הכל היה בסדר עד לערב שבו חזרתי הביתה אחרי יום עבודה מתיש. חלצתי נעליים ולפתע ראיתי נפיחות תמוהה בקרסולי, שלא היתה שם בעבר. דאגתי קצת, אבל הרגעתי את עצמי ש'כל היום עמדתי על הרגליים'.

"למחרת, בעודי צופה בסרט מתח בטלוויזיה, הרגשתי איך לאט-לאט גואה בי נחשול של מתיחות, לופת את כולי. צלצול טלפון הקפיץ אותי כמעט עד דירת השכנים. על הקו היתה חברתי הטובה, שבישרה לי כי החתולה שלה בהריון. פרצתי בבכי היסטרי - כפי שמעולם לא עשיתי קודם לכן בשום מקרה של לידת או פטירת יצור אנושי במשפחתי.

"באותו שבוע ציינו עמיתי לעבודה שאני חיוורת מהרגיל, ועוד לא אמרתי מלה על תבנית השינה שלי, שהשתנתה מן הקצה אל הקצה - השינה העמוקה שאיפיינה אותי התחלפה בשעות ספורות של שינה טרופה, מיוזעת ומלאת סיוטים. והדבר הקיצוני ביותר שקרה: ללא כל מאמץ השלתי מעלי חמישה קילו! ברור לך, דוקטור, כי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הרי לא צריך להיות רופא כדי להבין שאני גוססת מסרטן. אני רק רוצה לדעת כמה זמן נותר לי".

"יש לי בשורה טובה ובשורה רעה", אמרתי לסיגל. "הרעה, היא שאת לא כל-כך מוצלחת באבחנות. הטובה, היא שאין לך סרטן".

המחלה שממנה סובלת סיגל היא פעילות יתר של בלוטת התריס. שמה הנרדף הוא בלוטת המגן, אך היא כלל אינה קשורה לתריסים או למגנים. צורתה מזכירה "פרפר", והיא ממוקמת בקו האמצע של הצוואר, ממש מתחת לגרוגרת. הבלוטה מייצרת שני הורמונים, המסייעים לווסת את קצב חילוף החומרים בגוף. מצב שבו מיוצרים הורמונים בכמות עודפת נקרא פעילות יתר של בלוטת התריס, או "היפרתירואידיזם".

היפרתירואידיזם יכול להופיע בכל גיל. בקרב נשים, השכיחות היא מקרה אחד ל-1,250 בשנה, ואצל גברים המחלה נדירה פי 10, מסיבות בלתי ידועות. הבעיה אינה נפוצה יותר כיום מאשר בעבר, אך הודות לאמצעי האבחון המתייעלים עם הזמן - ניתן לזהותה בשלב מוקדם יותר.

אם לדמות גוף אנושי למנוע של מכונית - הרי ש"פול גז בניוטרל" הוא מה שמתחולל בגופם של אנשים שסובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס. המקרה של סיגל הוא "קלאסי", משום שהיא הציגה כמעט את כל תסמיני המחלה: ירידה במשקל, הזעת יתר, קוצר נשימה במאמץ קל ורגשנות מוגזמת. בבדיקה ניתן היה להבחין אף ברעד בכפות הידיים ובדופק מואץ מאוד. לעתים נלווית להיפרתירואידיזם גם מחלת עיניים המתבטאת בבלט עין, שילוב הידוע בשם מחלת גרייבס (Graves' Disease).

את החשד הקליני יש לאמת באמצעות בדיקת דם לשני הורמונים: TSH, שמיוצר על ידי בלוטת יותרת המוח ותפקידו לפקח על ייצור הורמוני בלוטת התריס, ו-T4, ההורמון העיקרי שמיוצר על ידי בלוטת התריס עצמה. הממצאים האופייניים לפעילות יתר הם TSH נמוך ו-T4 מוגבר. במקרים רבים, התופעות הקליניות הן מזעריות או לא קיימות כלל, והמחלה מתגלה בבדיקת דם אקראית.

היפרתירואידיזם נובע משלוש סיבות שכיחות: דלקת בבלוטה - שאינה זיהומית, אך גורמת להרס של חלק מהבלוטה ולשחרור מוגבר של ההורמון שלה לדם. אוטונומיה תפעולית - שנקראת בשפה הרפואית "זפק טוקסי". הבלוטה מפסיקה לסור למרותו של מנגנון הפיקוח המוחי הרגיל (ה-TSH) ומייצרת את ההורמונים שלה באורח עצמאי. הפעלת מנגנון עוקף - במקום להיות מופעלת על ידי ה-TSH, הבלוטה מופעלת באמצעות נוגדנים המשפעלים אותה וגורמים לה לעבוד ביתר שאת.

הטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס משתנה. במקרים של דלקת בבלוטה, בדרך כלל אין צורך בטיפול,אבל יש לעקוב אחר בדיקות הדם. לרוב מושגת נורמליזציה בתפקוד תוך כמה שבועות או חודשים. במקרים חריגים, שבהם מלווה הדלקת בחום גבוה או בכאב עז בגרון, ניתן לטפל בסימפטומים. לעומת זאת, פעילות יתר עקב מחלת גרייבס או "אוטונומיה תפעולית" בהחלט מחייבת טיפול. מצבים אלה אינם חולפים מעצמם והתמשכות המחלה לאורך זמן עלולה לגרום נזקים, כגון בעיות לבביות (הפרעות בקצב הלב ואף פגיעה בתפקודו) ודלדול סידן בעצמות (אוסטיאופורוזיס).

הטיפולים האפשריים נגד היפרתירואידיזם כוללים תכשירים תרופתיים, יוד רדיואקטיווי ואף ניתוח. ניתוחים במצב זה אינם שכיחים, ובדרך כלל נבחר הטיפול התרופתי. יוד רדיואקטיווי הוא טיפול חד-פעמי שניתן בבית חולים, ללא צורך באשפוז, וכרוך בבליעת כמוסה המכילה חומר שנספג בדם, מגיע לבלוטת התריס ו"שורף" אותה. כתוצאה מכך, הבלוטה פוסקת לתפקד לצמיתות - ויש ליטול מדי יום למשך כל החיים טבליה עם הורמונים מלאכותיים.

התכשירים התרופתיים הם Methimazole וכן Propylthiouracil, ומעלתם העיקרית היא שהם מדכאים את פעילות הבלוטה אך לא מוציאים אותה מכלל שימוש. המגרעות הן צורך בטיפול ממושך (שנה ומעלה), תופעות לוואי ובעיקר סיכון משמעותי להישנות המחלה לאחר הפסקת הטיפול (במיוחד במקרים של פעילות אוטונומית). הטיפול מותאם לכל חולה בהתאם לנסיבות, אולם לצורך השגת תוצאות אופטימליות, מומלץ לקבלו אצל מומחה באנדוקרינולוגיה (רופא המתמחה בהורמונים).

הכותב הוא מומחה באנדוקרינולוגיה וברפואה פנימית ב"מכבי שירותי בריאות"

briut@haaretz.co.il




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו