שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עקיבא אלדר
עקיבא אלדר

במאמר מקיף שפירסם אתמול ב"הארץ", הציג חבר הכנסת יובל שטייניץ את ספרי הלימוד המצריים כעדות מסייעת לטענתו שפניה של מצרים אינן לפיוס. "ברוב המפות בספרי הלימוד", כתב ד"ר שטייניץ, "מה שמסומן ממזרח למצרים אינו 'ישראל' כי אם 'פלשתין'". מעניין כיצד שטייניץ וחבריו בימין יגיבו על ההוראה של שרת החינוך, יולי תמיר, לבדוק את כל ספרי הלימוד שבהן מופיעות מפות ישראל ולוודא שהמהדורות החדשות יציגו בפני התלמידים גם את הקו הירוק. תמיר אומרת שאי אפשר לדרוש מהשכנים הערבים לציין את גבולות 4 ביוני 1967, בשעה שמערכת החינוך שלנו מחקה אותם מספרי הלימוד ומתודעת התלמידים.

הטענה שספרי הלימוד גויסו למערך התעמולה הערבי מופיעה (בשלוש שפות) גם בפרק שזכה לשם "תעשיית השנאה" באתר האינטרנט של אגף המודיעין בצה"ל, שמנתח את ספרי הלימוד שמפיקה הרשות הפלשתינית. המחברים מצביעים על כך ששמה של ישראל אינו מצוין על גבי המפות. הם מתלוננים שבמפות שבהן מסומן הקו הירוק, היחידה שכוללת את ישראל ואת ה"שטחים" (הגרשיים במקור) מסומנת בצבע אחיד. זאת אחת מ"השיטות המתוחכמות לעקיפת הבעיה", נכתב שם, זאת "כדי להקל על התמודדות עם ביקורת צפויה שהוטחה בהם בשל התעלמותם מישראל".

וכיצד מתמודדים בישראל עם ביקורת על ההתעלמות מהקו הירוק ומהעובדה שהשטחים שממזרחה לו אינם שייכים לה? מתעלמים. לפני שנתיים פורסמו כאן עיקרי המחקר של ד"ר נורית פלד-אלחנן מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, על שישה ספרי לימוד שיצאו לאור אחרי הסכם אוסלו, בהם כאלה שזכו לאישור רשמי של משרד החינוך. ספרים אחרים אומצו בידי מורים רבים גם בלא אישור רשמי. בין הממצאים הבולטים במחקר היו טשטוש הקו הירוק, התעלמות מערים ערביות בישראל והצגת אתרים והתנחלויות ב"יהודה ושומרון" (לא "גדה מערבית") כחלק אינטגרלי ממדינת ישראל.

מחקרה של פלד-אלחנן ועבודות של חוקרים אחרים, ובראשם ד"ר רות פירר מהאוניברסיטה העברית, שהצביעו על אותה תופעה, הצהיבו והעלו אבק בספריות. פרופ' יורם בר-גל, ראש החוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה, אומר שלגבי המפות תופס אצלנו הכלל האוניוורסלי, לפיו "המפה שלי היא חינוכית - המפה שלך היא תעמולתית". הוא מציין כי "מפות זוכות לאמינות גבוהה, ומדינת ישראל והציונות, כמו מדינות ותנועות אחרות, מנצלות זאת לצרכיהן".

בר-גל כתב באחד ממאמריו שפוליטיקאים שנושאים באחריות להחלטות גורליות של מלחמה ושלום, אחראים גם להקניית המפה המנטלית שמשפיעה על המוטיווציה של הצעירים של היום להתייצב מחר להגנת גבולותיה של הטריטוריה. לדבריו, ההוראה של שרת החינוך להחזיר את הקו הירוק למפות תהיה קשה למימוש, שכן רוב ספרי הלימוד מופקים על ידי הוצאות ספרים פרטיות, שלא יתנדבו להחליף על חשבונן את הגלופות. המבחן של פרופסור תמיר יהיה, אפוא, בספר התקציב.

בר-גל כלל לא בטוח אם מחיקת הקו הירוק מהמפות, העלימה אותו מהתודעה של כלל הציבור ובאיזו מידה החזרתו לספרי הלימוד תהיה גורם מכריע בעיצוב המפה המנטלית של התלמידים. לדבריו, ספרי הלימוד אינם אלא חלק קטן מ"ים החשיפה" של מפת ארץ ישראל השלמה, באמצעות הטלוויזיה והעיתונות הכתובה. "האם עיתון 'הארץ' הכניס את הקו הירוק למפת מזג האויר שהוא מפרסם בכל יום?" מקשה החוקר החיפאי.

מוות בחוג לפיסיקה

לאזרחים בריטים שנקלעו לסביבתו של סוכן הק-ג-ב לשעבר אלכסנדר ליטוויננקו לא מומלץ להתקרב לספרו החדש של מיכאל קרפין: "The bomb in the basement - How Israel went nuclear and what that means for the world" (הוצאת סיימון אנד שוסטר). לעומת זאת, הספר מומלץ לאזרחים ישראלים שמדיניות העמימות הגרעינית והסכנה של דליפה רדיואקטיווית מטרידות את מנוחתם. קרפין מגלה בספרו כי החומר הרדיואקטיווי, פולוניום 210, שבאמצעותו חוסל ליטוויננקו, גרם לפני שנים רבות למותם של כמה מדענים ישראלים. המדענים ממכון וייצמן נחשפו לאותו חומר מסוכן, ששרידים ממנו נמצאו בכמה אתרים בלונדון שבהם שהה הסוכן המנוח, וכן בשלושה מטוסים של חברת "בריטיש איירווייס", שטסו בקו לונדון - מוסקווה.

לפי הספר, באמצע שנת 1957 נתגלתה דליפה במעבדה במכון וייצמן, שהופעלה על ידי הוועדה לאנרגיה אטומית (AEC). שרידים של פולוניום 210 אותרו על ידי הפיסיקאי פרופ' דרור שדה, שעסק במחקר של חומרים רדיואקטיוויים, וגם על חפצים שונים בבית משפחת שדה. הוועדה טיפלה בתאונה תחת מעטה עבה של סודיות. אחרי חקירה קצרה, שתוצאותיה לא פורסמו אפילו בין העובדים, המעבדה נסגרה הרמטית למשך כמה חודשים.

חודש לאחר סגירת המעבדה מת סטודנט לפיסיקה ממחלת הלוקמיה. שנים מעטות לאחר מכן הלך לעולמו ד"ר יהודה וולפסון, שהיה הממונה הישיר של שדה, ואילו פרופ' עמוס דה שליט, שהיה מנהל המחלקה במכון ויצמן, מת ממחלת הסרטן בשנת 1969, בגיל 43. כשנתגלה דבר הדליפה, שדה נתקף חרדה, אך בבדיקות רפואיות שנערכו לו לא נמצאו סימנים מדאיגים. ואולם, לפי הספר של קרפין, הבדיקות לא כללו את מוח העצם. בני הזוג הסתירו את הפרשה מפני קרובי משפחה וידידים, עד למותו בטרם עת של שדה. סיבת המוות - סרטן. הרשויות בישראל לא הודו בקשר בין הדליפה לבין מותם של הארבעה, ואולם מקורביו של שדה מאשרים שהמדינה לקחה אחריות על התאונה ושילמה פיצויים למשפחה.

האמינות של אמ"ן

"לראשונה אחרי הרבה שנים, אנחנו יכולים לומר שהמודיעין ביצע את משימתו החשובה והיא מתן התרעה אסטרטגית למלחמה הזאת" - ראש אמ"ן לשעבר אלוף בדימוס אהרן זאבי-פרקש בראיון לגאולה אבן בערוץ 1 (3 בנובמבר 2006)

"אני לא הייתי קורא לזה התרעה למלחמה, כי אנחנו הפתענו את עצמנו. זאת לא היתה מלחמה שהצד השני פתח בה" - זאבי-פרקש בתשובה לשאלתו של רביב דרוקר בערוץ 10 האם התריע מפני המלחמה שעומדת לבוא, והמערכת לא הפנימה ולא נערכה למלחמה (3 בדצמבר 2006)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ