שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

העתיד של ג'יימס בונד נראה ורוד מתמיד

מה היה קסמו של ג'יימס בונד אז, כשנוצר לראשונה? לגברים שהלכו למשרד עם תיק ג'יימס בונד הוא סיפק אשליה שגם הם יוכלו יום אחד להיות כמוהו, אם רק ישמרו על כושר, ולנשים - את הפנטסיה שאולי גם הבעלים המשעממים שלהן ישלפו יום אחד קסם מהשעון. אז בעצם למה שיתיישן?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמנון ז'קונט

קזינו רויאל איאן פלמינג. תירגם מאנגלית: יואב כ"ץ, הוצאת פן, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 198 עמ', 88 שקלים

כל תקופה מצמיחה את גיבוריה מתוך אוסף המצוקות והתקוות שבו היא מבוססת; ג'יימס בונד הוא גיבורו המובהק של העידן שאחרי מלחמת העולם השנייה, שבו טוב ורע עוד היו ניתנים להגדרה פוליטית כמעט מדויקת: ארה"ב היתה "מנהיגת העולם החופשי", מזרח אסיה נחשבה אקזוטית ותו לא, וכל הרשע העולמי התנקז בקומוניזם על גווניו השונים. אך יותר מכל, בונד הוא גיבור בריטי, תשובתה של אימפריה לשעבר למיקום השולי יחסית שנכפה עליה בסדר העולמי הדו-מעצמתי.

הבעיות שבהן נתקל בונד אינן מטופלות בברוטליות (אותה שומר איאן פלמינג לסובייטים) וגם לא בכוח (השמור אצלו לאמריקאים) אלא בעיקר בתבונה, בתושייה, ותוך שמירה על כללי המשחק ההוגן הבריטיים; גם האבזרים שבהם עושה בונד שימוש, החל במכונית האסטון-מרטין שהוא מחבב וכלה בשעונים מתוחכמים, פצצות חכמות וחפצים שונים ההופכים בלחיצת כפתור לכלי נשק, מבטאים עליונות טכנולוגית בריטית. הנבלים, לעומת זאת, שייכים כולם לארגונים טוטליטריים, לברוני ממון שנטלו לעצמם שלא בזכות כוח להשחית, ולבריה"מ או לגרורותיה, בעיקר מן המזרח הרחוק.

אין צורך לומר שבספריו של פלמינג, בניגוד למציאות, העניינים נגמרים בטוב, לפחות מבחינתם של ה"טובים"; אין פשרות עם חוטפים, שום אמצעי להרג המוני אינו נשאר בידי מי שאינם ראויים להחזיקו, וכל הנשים היפות חוזרות לביתן לעת ערב בסיועו האדיב של 007.

במידה לא פחותה משקף בונד בדמותו גם את מצבו הפסיכולוגי, החברתי והכלכלי של היחיד בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. בימים שבהם הובהר סופית שאין דרך חזרה מן העיר אל הכפר, ושתושביהן של ערי הענק ברחבי העולם רק יתרבו, לא נותר לו, לגבר העירוני הכלוא רוב שעות האור במשרד, בחנות או במפעל, אלא לוותר על האידיאל הבלתי ניתן להגשמה של הקאובוי או שודד הים ולחפש לו דמות אחרת, אורבנית יותר, למלא בה את החלל שנפער בין החיים לבין מה שהיו צריכים להיות. ומי מתאים לכך יותר מג'יימס בונד, שדמותו אינה בלתי אפשרית אלא, לכל היותר, מותחת את גבולות האפשרי עד לקצה: הוא אינו אתלטי במיוחד, ואפילו קצת שביר; מוצאו אינו אריסטוקרטי, אך הוא יודע את כל כללי ההתנהגות הנאותה, ונראה (בקולנוע וגם בתיאורים המעטים שפלמינג מספק) כמו שיכלו להיראות קוראיו, אילו הקפידו על אימוני כושר.

סקירת האבזרים שבהם משתמש בונד תעלה, כי רובם מוצרים זמינים-לכל ששודרגו: אפילו לאסטון-מרטין האגדית נמצאה בשוק בת דודה, שנמכרה במחיר שווה לכל נפש, הלא היא ה"טריומף ספיטפייר"; ומי שממש התקשה לעמוד בתשלומים יכול היה להסתפק גם ב"טריומף הראלד ספורט". לפיכך יכולים גם דיק, טום או הארי, שרכשו לעצמם מזוודה מרובעת ("תיק ג'יימס בונד") כדי לשאת בה כריכים למשרד, לקרוא למזכירותיהם דרך חיבה "מיס מניפני" ולהרגיש כמו 007, או לפחות כמעט.

והנשים? גם הן הבינו שאת אביר חלומותיהן לא יוכלו עוד לקושש ביער שבו משוטט מאהבה של ליידי צ'טרלי; עובד מדינה בעל מראה סביר ומוטיבציה מספקת, יכול, בהדרכתן המעודנת, להתגלגל בפנטסיה לגרסה ביתית של 007 הקשוח אך מעודן, וגם אם אינו נוהג בנשים כשוות לו (בעולמו של בונד, רק ה"רעות" עצמאיות; ה"טובות" ממלאות תמיד תפקיד של מזכירות, עוזרות במבצע או יפהפייה בצרה), הוא אדיב כלפיהן באופן מושלם.

מה אפשר לצפות מגיבור תקופתי שכזה, כמעט 40 שנה אחרי שנס ליחו? לכאורה, לא כלום. אין מחלוקת על כך שאופן כתיבתו של פלמינג וגם דמותו של בונד חסרים את העוצמה הספרותית ההופכת יצירה לעל-זמנית. בונד תוכנן כדי להיות מוצר צריכה, וכך גם שווק בקולנוע. אלא שבמהלך ייצורם של הסרטים המבוססים על ספרי פלמינג וסרטי ההמשך שנכתבו בידי יורשיו, עברו על בונד כמה שינויים, המתאימים את דמותו למודל הגברי המועדף של שנות ה-80 ואחריהן שנות ה-90, ולבסוף לעשור הראשון של האלף השלישי. בונד מודל 2006 הוא "גבר חדש": רחב פחות משון קונרי; מהודר פחות ושעיר פחות (לבונד-קונרי היתה על פניו צללית כהה של זקן המאיים לפרוץ, ושער חזה שגרם לו לומר פעם, כשישב בסאונה ושלוש נערות חן מתרפקות עליו: "ציפורים מעדיפות לקנן בעץ עתיר עלים").

הספרות, לעומת זאת, נידונה להתיישן אם אינה מכילה יסוד על-זמני כזה או אחר. לכן, הוצאתו לאור מחדש של "קזינו רויאל", ספרו הראשון של פלמינג בסדרת ספרי בונד, נראית על פניה כניסיון מצד המו"ל לרכוב על גל העניין שמעורר הסרט החדש הנושא אותו שם, ולהעתיק את ההצלחה הצפויה לסרט אל שדה הספרות. אלא שכאן מזומנת לקוראים הפתעה: הספר עדיין נקרא בנשימה עצורה כאילו נכתב אתמול, ואף שמדובר במרגל רוסי ובלוחמה בקומוניזם, הוא רלוונטי לגמרי. חלק מן השרידות של "קזינו רויאל" יש לזקוף לזכות תבונתו של המחבר, שאולי לא יצר ספרות בעלת עוצמה, אך הקפיד לספק לדמותו של בונד רקע פסיכולוגי ואידיאולוגי.

בונד נשמע, למשל, משכנע מאוד כשהוא מסביר מדוע בדעתו לפרוש מן השירות (אל דאגה, הוא יחזור בו), ומשקף את העובדה שאינו דמות מקרטון אלא "דמות עגולה", שנטייתה להסתכן מייצגת "משאלת מוות": "תוך כדי המכות והעינויים (...) פתאום מצא חן בעיני הרעיון של לחיות" (עמ' 146). במקום אחר, בונד מסביר את עמדתו האידיאולוגית תוך ביטוי של רלטיביזם פוסט-מודרני, שיכול היה להישמע גם מפיה של דמות ספרותית בת ימינו: "כמובן (...) שאז מגיע הרגש הפטריוטי וגורם לכל זה להיראות בסדר. אבל העסק הזה של המדינות הצודקות מול ציר הרשע מתחיל להיראות קצת מיושן. כיום אנחנו נלחמים בקומוניזם. בסדר גמור. כל הסיכויים שלפני 50 שנה היו קוראים 'קומוניזם' לסוג השמרנות שבו אנחנו חיים כיום והיו אומרים לנו ללכת להילחם בו. ההיסטוריה מתקדמת בזריזות בימינו והגיבורים והנבלים מחליפים ביניהם תפקידים כל הזמן" (עמ' 148).

קריאה מחודשת ב"קזינו רויאל" שבה אם כך ומשקפת את כישרונו של פלמינג ליצור דמות שאפשר להאמין בקיומה, למרות שהעלילה והסביבה שבמסגרתן היא פועלת אינן אלא פנטסיה למבוגרים. אל כישרונו של פלמינג מצטרף במקרה זה גם כישרון נוסף, שאינו מובן מאליו בישראל: התרגום המצוין של יואב כ"ץ, שהופך את קריאת הספר לחוויה שלא היתה מזומנת לקוראי פלמינג במהדורה העברית הקודמת. תיאוריו של פלמינג מסורבלים משהו וגדושים במשפטים מורכבים. כ"ץ משכיל שלא ליפול במלכודות הסרבול הללו וגם לא במעקשים שהעברית מלאה בהם כשמדובר בתיאורים טכניים וטכנולוגיים. עם זאת, הוא אינו מוותר על התקניות והתוצאה היא דיאלוגים אמינים ותיאורים זורמים השואבים את הקורא אל תוכם.

לידתה של אגדת ג'יימס בונד במזל; בראיון שהעניק ב-1961 נשאל הנשיא ג'ון קנדי אילו ספרים מונחים ליד מיטתו. התשובה היתה: "ג'יימס בונד". לכך הצטרפה השמועה כי בעקבות הספר "גולדפינגר", שבו נפרץ המבצר שמוחזק בו מלאי הזהב של ארה"ב (פורט נוקס) על ידי החדרת גז אל תעלות מיזוג האוויר, תוקנה המערכת. "גולדפינגר" זינק באחת לראש רשימת רבי-המכר ואחריו כל ספרי בונד שנכתבו מאז 1953. אם לשפוט על פי "קזינו רויאל" המחודש, נראה שהמזל לא נטש את בונד: לא זו בלבד שצלח את מחסום הזמן ואף מצא לו מתרגם נאות לעברית, דומה גם שהעתיד צופן לו רק טובות. בעולם שבו מדינות טרור מוסלמיות מתעצמות, סין נמצאת בדרכה ליהפך למעצמת-על ותחושת שלהי-אימפריה הופכת לנחלת המערב כולו, ג'יימס בונד ייהפך נחוץ מתמיד.

אמנון ז'קונט הוא סופר והיסטוריון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ