בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגין: שובו של הנסיך ששנא פוליטיקה

ה"אני" של בגין הוא דרכו, ודרכו היא ה"אני" שלו - אמירה שספק אם ניתן לומר על פוליטיקאים רבים אחרים בישראל

תגובות

חזרתו של בני בגין לחיים הציבוריים מחייה את אחת הקריירות המוזרות, אך גם המופלאות, בעולם הפוליטי הישראלי. בראש ובראשונה, מדובר באדם שבאופיו הוא האנטי המוחלט של הפוליטיקאי המצוי. כרטיס הביקור הכה מוכר של בני בגין - לבד מדעותיו המדיניות הנחרצות - הקנה לו הערכה רבה גם בקרב יריביו האידיאולוגיים, כולל אינטגריטי, יושר קיצוני, תום לב, עקביות ודבקות בדרך. אבל מה שהופך את בגין לאנטי פוליטיקאי היא העובדה שמדובר, ככל הנראה, באחד מנבחרי הציבור הבודדים בישראל שהם כמעט חסרי אגו.

ה"אני" של בגין הוא דרכו, ודרכו היא ה"אני" שלו - אמירה שספק אם ניתן לומר על פוליטיקאים רבים אחרים בישראל. בדרכו, היה בגין גם נביא, ולנביאים, כמו שאמר עם פרישתו של בגין ח"כ בני אלון, אין רייטינג, בעיקר לא לנביאי זעם. בודד עמד בגין ב-96' מול מרכז הליכוד וזעק נגד ההסכם ששריין בכנסת היוצאת את מקומם של חברי גשר וצומת.

בודד עמד בגין מול מרכז הליכוד שאישר את הסכם וואי וניבא כי "עוד תשמע זעקת היתומים ושוועת האלמנות", כתוצאה ממנו. בודד הוא התפטר מוועדת ההסברה של הליכוד ב-94', כשחש כי אינו יכול להשלים עם מצע התנועה, שמותן בעקבות הסכמי אוסלו. בודד הוא מחה נגד הפגישות הראשונות של נתניהו ודוד לוי עם ערפאת אחרי בחירות 96', ובודד הוא גם עזב את הממשלה ואת תפקיד שר המדע אחרי הסכם חברון.

בגין גם היה הבכיר היחיד, שעזב את הליכוד על רקע אידיאולוגי ולא אישי, כדי להקים את חרות החדשה ואת "האיחוד הלאומי". אבל רק כאשר נוכח בשלהי הקריירה הפוליטית שלו, שהמעגלים הרחבים של הציבור אינם מעניקים תמיכה לדרכו, החליט בגין שגם לבדידות יש גבול, ושאינו יכול עוד להמשיך ולכהן כ"שלוח ציבור ללא ציבור".

הנשיא, שמעון פרס, זוכר אותו למשל בעיקר בשל המחשבון ומאגר הנתונים שבעזרתם הביך אותו פעם אחר פעם תוך הבאת ציטטות מדבריהם של ראשי הרשות הפלשתינית והחמאס. "אבו אמר" כינה אותו פרס פעם, אבל בגין לא נלאה מלהציג שוב ושוב את המובאות מדבריהם של ראשי הרשות, שלא בדיוק התיישבו עם רוח אוסלו והשלום דאז.

גם לנתניהו לא עשה בגין הנחות ואת אותם נתונים שבהם השתמש נגד פרס ורבין הוא הציג גם בישיבות הממשלה. נתניהו התייחס אל "הדרשות של בני" כאל כורח המציאות, אך לא ממש התחשב בדעתו. בגין היה הראשון שחשף את הסכם ההבנה להמשך ביצוע פיגועים בישראל בין אש"ף והחמאס, והוא גם שעמד מאחורי קמפיין ההסברה של הליכוד בנושא האמנה הפלשתינית בבחירות 96', אמנה שבגין מתעקש עד היום שלא שונתה.

במאבקו הבלתי פוסק היו לבגין גבולות. הוא מסרב להסית, אפילו מעט, ומדרכו נעדרו כל קורטוב של רוע או רשעות. בשלטון הוא ראה שליחות ולא הסתיר בעבר את סלידתו ממי שניצל או נהנה מכוח שבו. זרותו בימין נובעת לא רק מעמדותיו האידיאולוגיות והביטחוניות הבלתי מתפשרות, אלא גם מעמדותיו בסוגיות של חוק, משפט, חברה ודמוקרטיה, שהקנו לו דווקא את הערכת השמאל.

כך הוא יצא להגנת בית המשפט העליון בעת שרבים מחבריו בליכוד נמנעו מלעשות זאת, הגן על חופש העיתונות, גם על החופש של עיתונאים בשמאל, והסתייג מהדה-לגיטימציה שעשה הימין החוץ פרלמנטרי לרבין אחרי שנחתמו הסכמי אוסלו. ב-88' נבחר בגין לראשונה לכנסת, וב-92' הפסיד בהתמודדות הפנימית בליכוד על המועמדות לראשות הממשלה. על קיר חדרו בכנסת מיסגר בגין אמרת חכמים עתיקה הלקוחה ממסכת סנהדרין: "כך היו נקיי הדעת בירושלים עושין. לא היו חותמין על שטר אלא אם כן יודעים מי חותם עמהן ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעים מי יושב עמהן", אלא שבהוויה הפוליטית הישראלית, "נקיי דעת" לא היו סחורה עוברת לסוחר.

בציבור הצטייר בגין במהלך כהונתו הראשונה כפוליטיקאי, כ"מיסטר קלין" - צח כשלג, לא מניפולטור, לא פוליטיקאי, עד כדי נאיוויות. על אביו, ראש הממשלה המנוח מנחם בגין, סירב הבן לדבר והקפיד בקנאות שלא לקשור את פעילותו הפוליטית לשמו של האב. עם היוודע תוצאות הבחירות אמר בגין שהאמת שנשאו הוא וחבריו היתה קשה מדי לעם, והיתה בפיו גם ביקורת מרוסנת על הציבור שאותו כינה: "מפונק מעט".

חברו הטוב רובי ריבלין אמר עם פרישתו מהפוליטיקה, כי ייתכן שבעתיד יתברר, כי דווקא הערכתו של בגין את המציאות היתה נכונה. אבל ריבלין גם ציין שאת הציבור מעניין בעיקר ההווה והעכשיו, ופחות העתיד. מבלי משים הניח אולי ריבלין את אצבעו על סוד כשלונו של בגין בתקופתו הראשונה כפוליטיקאי. בגין מדבר על העתיד ועל המחר ועל האתמול ועל העבר, אבל הוא מצטייר כמי שרחוק מההווה והעכשיו.

הוא פרש מהפוליטיקה מכיוון שהגיע למסקנה שאין לדרכו גיבוי ציבורי רחב מספיק, אבל מעולם לא סבר שטעה. "הפלת ממשלת נתניהו והקדמת הבחירות הייתה צעד בלתי נמנע", הוא אמר ואינו מתחרט על הפניית העורף ליו"ר מפלגתו. "הוא המשיך להניח, שכולם מצויים בכיסו", אמר בגין על נתניהו, שותפו המתחדש, והגדירו גם כ"הרע במרבו". ובכל זאת, הפוליטיקאי האחר החליט לחזור לחיים הציבוריים, ובדרכו המקורית. את חזרתו, אגב, חזו מקורביו שעם פרישתו העריכו כי "הדבר בהחלט אפשרי".



בני בגין הקטן, בזרועות אביו ואמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו