בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה מורות לא ישנות בלילה

הסבב הנוכחי של מבחני המיצ"ב, שהסתיים בשבוע שעבר, הכניס את בתי הספר לסחרור. באופן שבו המיצ"ב מתקיים, הוא נהפך לשוט על המנהלים והמורים, וזה מקורם של מקרי הרמאויות והלחצים - קובע הפרופ' דוד נבו, שהתפטר לאחרונה מתפקיד המדען הראשי של משרד החינוך

תגובות

מקרי הרמאות במבחני המיצ"ב (מדד יעילות וצמיחה בית ספרית) הארציים שהתפרסמו בשבועות האחרונים, בתי ספר בתל אביב שבהם עזרו מורים לתלמידים ובית ספר בכפר ערבי בגליל שבו המורה הוציאה שלושה תלמידים לפני תחילת המבחן כדי שלא יפגעו בתוצאות של בית הספר - אלה אינם, לפי עדותם של אנשי חינוך, מקרים בודדים. הסבב הנוכחי של מבחני המיצ"ב שהסתיים בשבוע שעבר בכיתות ה' וח', המצוי למעשה רק בשנתו השנייה במתכונת מלאה, הכניס את בתי הספר לסחרור. "לסטודנטים שלי שביקשו מבתי ספר לערוך אצלם מחקרים", מספרת פרופסורית לחינוך, "אמרו 'תחזרו אלינו אחרי המיצ"ב'".

הלחץ שבו נתונים המנהלים והמורים בא לידי ביטוי בדרכים שונות. לדברי נ', מורה ותיקה בבית ספר אזורי בצפון, "ביקשו מהמורים לאנגלית ומתמטיקה לבוא בימים החופשיים שלהם כדי לעזור לתלמידים במבחן. למשגיחים אמרו שאלה המחנכים שלהם ושהם מסבירים להם את השאלות". בבית ספר אחר, בשבועות שלפני המבחן, לימדו מורות-חיילות את הכיתות הצעירות בבית הספר, והמורות מן השורה גויסו כדי לתרגל עם תלמידי כיתות ח' בקבוצות קטנות שאלות שאולי יופיעו במיצ"ב. תלמידים בבית ספר אחר, הנחשבים לחלשים יותר, התבקשו ללכת לפינת החי במשך המבחן.

במיצ"ב נשאלים גם המורים והמנהלים שאלות. בבית ספר אחד ישבו המורים עם המנהלת, שעברה על השאלון ותיאמה אתם את התשובות שיענו. "חינכנו את הילדים שמותר לשקר", סיכמה מורה אחת את תקופת המיצ"ב בבית ספרה. הפולמוס בעניין זה רק גבר לפני שלושה שבועות כשהמדען הראשי של משרד החינוך, הפרופ' דוד נבו מאוניברסיטת תל אביב, התפטר מתפקידו, בין השאר בעקבות חילוקי דעות על יישום המיצ"ב.

מנהלת האגף למדידה והערכה במשרד החינוך, הד"ר גילי שילד, המגדירה את עצמה כ"אמו הורתו של המיצ"ב" והאחראית במערכת להפעלתו, מודעת לקיומם של מקרים כאלה. לדבריה, היא קיבלה כ-40 עד 50 דיווחים מסוג זה, אבל כשמביאים בחשבון שהמיצ"ב התקיים ב-1,100 בתי ספר, מחצית מבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים, אין היא חושבת שאפשר להגדיר זאת כתופעה. "לא כל האיים במערכת קלטו עד הסוף שזה כלי עבודה שלהם", היא מתרצת, "הם עוד לא הבינו שאין כאן תחרות, אבל הם עוד יקלטו".

במיצ"ב נבחנים כל תלמידי כיתות ה' וח' בישראל, בסבב של שנתיים, במתמטיקה, אנגלית, הבנת הנקרא ומדעים. בנוסף לכך התלמידים, המנהלים והמורים, משיבים על שאלות שונות הנוגעות לאווירה בבית הספר, לרמת האלימות ועוד.

מבחנים ושיטות הערכה של בתי ספר הם נושא מעורר מחלוקת, לא רק בישראל אלא גם בעולם. גם בעבר, ניסיונות להנהיג מבחנים ארציים עוררו התנגדות. "ברגע שדבר כזה מתחיל להיות משמעותי למערכת, תמיד מתחילים לשמוע טענות על זיופים ולחצים", מספרת הד"ר זהבה שש, שבתחילת שנות התשעים היתה שותפה למדען הראשי אז של משרד החינוך, הפרופ' יוסף באשי, לניסיון להנהיג מבחן משוב ארצי. "אבל ניתן להתגבר על הבעיות האלה", היא אומרת, "הדיון צריך להיות הרבה יותר עקרוני, אם משתמשים במבחנים האלה כדי לשפר את המערכת לאורך זמן".

למעשה, במשך 40 שנה בקירוב לא היה לראשי מערכת החינוך בישראל כלים לבחון את רמתם של בתי הספר, חוץ ממבחני הבגרות. באמצע שנות השישים בוטלו מבחני הסקר, שלפיהם מוינו התלמידים שסיימו כיתות ח' בין בתי ספר מקצועיים לעיוניים. חטיבות הביניים הוקמו, בין השאר, כדי לאפשר "אבחון דינמי" של התלמידים לקראת ניתובם לתיכון.

במשך השנים נעשו ניסיונות להחזיר את מבחני ההערכה למערכת החינוך. אחד ממובילי המגמה היה הד"ר שמשון שושני, ששימש בשתי תקופות מנכ"ל משרד החינוך. עוד כשניהל את מינהל החינוך של תל אביב הכניס מבחני הערכה לבתי הספר שבאחריותו. בכהונתו הראשונה כמנכ"ל המשרד התחיל לתכנן עם הפרופ' באשי מבחן ארצי חדש.

אבל "המשוב", שנעשה לראשונה בתחילת שנות התשעים, עורר התנגדות עזה במערכת החינוך. שולמית אלוני, שמונתה לשרת החינוך ב-1992, הזדהתה עם המבקרים. היא טענה, שאסור ליצור אצל הילדים לחץ של מבחנים וביטלה את המשוב. בשנים שלאחר מכן ניהל המשרד מבחנים במדגמים קטנים יחסית של בתי הספר, לכל היותר 10%.

במקביל פיתח האגף להערכה ומדידה במשרד תפישות חדשות של בדיקת בתי ספר בכל המערכת. לפני שנתיים וחצי הורתה מנכ"לית המשרד החדשה, רונית תירוש, להיערך להפעלת המיצ"ב ברחבי הארץ. כיום המיצ"ב נחשב למעשה לפרויקט הדגל של משרד החינוך, או כפי שמגדירה אותו הד"ר שילד, "זה אורח החיים של המשרד".

המדען הראשי הפורש, הפרופ' דוד נבו, אומר כי "הנהלת המשרד צודקת בכך שהם מדגישים את השאיפה להישגיות, אבל יש המון מחקרים שמראים כי מבחנים כאלה עוזרים רק באותם דברים שנבדקים, כל השאר נזנח". הביקורת המרכזית שלו היא, שבאופן שבו המיצ"ב מתקיים הוא נהפך לשוט על המנהלים והמורים, ולראיה סיפורי הרמאויות והלחצים. "אם המטרה היא שהמערכת תדע מה פני האומה", אומר נבו, "לא צריך 1,100 בתי ספר, מספיק מדגם של 150 בתי ספר. ואז לא מכניסים את המערכת לכזה לחץ. אם המטרה היא להראות לבתי הספר איפה הבעיות שלהם ולגרום להם לעבוד קשה יותר, צריך ליצור מצב שבו העגל רוצה לינוק, שבית הספר ירצה להשתמש בזה".

לדעת נבו, המנהלים כיום מרגישים מאוימים על ידי המיצ"ב ביודעם שאם תוצאותיהם יהיו נמוכות, הם ייקראו לשיחות בירור אצל מפקחי המשרד. בנוסף לכך, משרד החינוך לא מקצה משאבים כדי לאפשר לאותם בתי ספר שהתגלו כבעייתיים לעשות תיקונים. "אם בית הספר ירגיש שמדברים אתו, שבאמת רוצים לעזור לו ונותנים לו משאבים לשם כך, אז המיצ"ב יועיל". עם זאת, נבו מדגיש שהוא לא היה מבטל את המיצ"ב "בשום אופן".

ביקורת חריפה יותר משמיעה הפרופ' מיכל ירושלמי מבית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה. "המיצ"ב זה כוחנות של המשרד, אינפורמציה זה כוח". לדעתה, מערכת החינוך השתעבדה למבחנים בשנים האחרונות. "זה רק סימפטום אחד. המערכת כולה מתכוננת רק למבחנים. אם רונית תירוש צריכה אינפורמציה על המערכת שבראשה היא עומדת, מספיק היה לעשות מדגם. הן רוצות לאיים על כל מנהל, והמנהל מאיים על מורים, ומורים על תלמידים. זה לא נותן לנו תמונה אמיתית על מצבם של בתי הספר אלא על איך הם התכוננו למבחן".

אחד המניעים המרכזיים שהובילו את הנהלת משרד החינוך להשליך את יהבה על המיצ"ב היה סדרת התוצאות העגומות של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים. הפרופ' ירושלמי טוענת שלא כצעקתה. "גם באותו מבחן מפורסם בשנות השישים, שבו יצאנו במקום הראשון בעולם במתמטיקה, זה היה כי בדקו רק כיתה אחת בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. רק בשני המבחנים האחרונים בדקו לראשונה את כל המערכת, כולל את המגזר הערבי. לא שהמיקום שלנו היום טוב, אבל אנחנו גם לא מרחיקים תלמידים חלשים מבתי הספר, כמו שעושים בארצות אחרות".

הד"ר שילד עונה למבקרי המיצ"ב, ש"אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצותיו: להגיד שמצב מערכת החינוך לא טוב, וכשאנחנו מנסים לבדוק מה הבעיות, להגיד גם שזה לא בסדר לבדוק". היא מתעקשת להדגיש שוב ושוב, שהמיצ"ב הוא "לא מבחן, זו מערכת הערכה הוליסטית שתופשת את בית הספר מכל ההיבטים שלו". או במלים אחרות, המיצ"ב אינו בודק רק את הציונים אלא גם פרמטרים נוספים של תפקוד בית הספר.

לדבריה, אם המיצ"ב יופעל רק במדגם של בתי ספר הוא יחמיץ את מטרתו המרכזית, שהיא, לדבריה, להיות "בראש וראשונה כלי עבודה למנהל ולצוות בית הספר".

בשבועות הקרובים, לאחר שיסתיים איסוף מחברות המבחנים והראיונות, יתחילו בעיבוד תוצאות המיצ"ב, ובעוד כארבעה חודשים, לקראת שנת הלימודים הבאה, אמור כל מנהל שבית ספרו נסקר לקבל חוברת אישית שבו יפורטו הישגי התלמידים וכן עמדות התלמידים והמורים.

הד"ר שילד מודעת להלוך הרוח בקרב חלק מהמנהלים, לכן חלק גדול מזמנה מוקדש להסברה. היא נוסעת ברחבי הארץ ומרצה לפני אנשי חינוך כדי להסביר להם על המיצ"ב. המשרד גם פיתח, ביחד עם המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), תוכנית ללמידה מרחוק של מנהלים, האמורה להדריך אותם כיצד להשתמש במיצ"ב.

אבל היא גם אינה מתכחשת לכך שהמיצ"ב מלחיץ את המערכת. "קראתי על מורות שמתלוננות שהן לא ישנות בלילה בגלל המיצ"ב. הייתי אומרת להן, אם בכיתה ה' שלך תלמידים לא יודעים את החומר במתמטיקה של כיתה ד', שלא תישני. בלי קצת לחץ אין למידה. אם יש שאננות, אין למידה, קצת לחץ זה דבר בריא".

היא גם לא מקבלת את הטיעון שהמשרד מהלך אימים על המנהלים באמצעות תוצאות המיצ"ב. "אם המנהל לא מנהל טוב את בית הספר, אז שיקראו לו לשיחות הבהרה. האם צריך להתעלם מזה?" היא גם אינה מופתעת ממקרי הרמאות שהתגלו. "אלה בעיות שקיימות בכל מקום שבו הכניסו הערכה חיצונית, ואפשר להילחם בזה. חשוב שהמנהלים שמרמים יידעו שהם מרמים את עצמם". לדבריה, כשהמשגיחים החיצוניים נתקלים במורה שעוזר הם מעירים לו, ואם הוא לא מפסיק, הם מדווחים על כך בפרוטוקול הבחינה. כשיש חשד לרמאות במבחן בנושא מסוים, יקבל מנהל בית הספר חוברת תוצאות שבה אותו נושא יישא את הכותרת "לא נמסרו נתונים בגלל חשש לטוהר הבחינות".

ויכוח ער נוסף המתקיים בהקשר למיצ"ב הוא פרסום התוצאות. כיום, מלבד מנהל בית הספר, רק המפקחים ומנהלי המחוזות והאגפים הרלוונטיים במשרד החינוך מקבלים לידיהם את תוצאות בתי הספר השונים. מידת החשאיות הנהוגה ביחס לתוצאות היא גבוהה במיוחד, שכן מנהלים ומורים חוששים שיכניסו אותם לתחרות הישרדות בין בתי הספר; זו עשויה להתרחש אם הורים יוכלו לקרוא בעיתון המקומי או באינטרנט את דירוג בתי הספר באזור מגוריהם (כמו בבריטניה, ארצות הברית וקנדה) ובהתאם לכך יחליטו לאן לשלוח את ילדיהם.

כיום, אפילו מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות אינם מקבלים את התוצאות של בתי הספר שבאחריותם, מחשש שייעשה בתוצאות שימוש פוליטי על ידי ראשי הרשויות. יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ח"כ אילן שלגי, הגיש באחרונה הצעת חוק שתחייב את משרד החינוך למסור את התוצאות לרשויות המקומיות.

בפתיחת מבחני המיצ"ב לפני כחודש אמרה שרת החינוך, לימור לבנת, למנהלים ולמורים שפגשה בירושלים, כי היא מתנגדת לפרסום התוצאות כדי שלא ליצור "רייטינג פופוליסטי של בתי ספר". אבל מנכ"לית המשרד תירוש אמרה כי היא מאמינה, שיחד עם המגמה לאפשר להורים בחירה נרחבת יותר של בתי ספר לא יהיה מנוס מלפרסם את תוצאות המיצ"ב בשנים הבאות. גם הד"ר שושני שתמך במיצ"ב דוגל בעמדה הזאת. "אני מאמין בשיטה האנגלית, שלפיה מפרסמים את התוצאות, ובית ספר גרוע מאבד תלמידים ובסופו של דבר אף נסגר. היום ההורים בעצם שפוטים של המערכת שמכריחה אותם להמשיך לשלוח ילדים לבתי ספר שהם לא יודעים מה רמתם". הפרופ' נבו אינו חושב שצריך לפרסם את התוצאות בהבלטה, אבל "כל אחד שהתוצאות רלוונטיות לגביו צריך לדעת, ולהורים זה רלוונטי".

לפי הנתונים שבידי הד"ר שילד, כמחצית מהמנהלים שיתפו ביוזמתם את ההורים בתוצאות. גם היא, באופן עקרוני, רואה באהדה את פרסום התוצאות. "היום יש יותר פתיחות כלפי הפרסום, אבל הסתדרות המורים עדיין תהיה מוכנה להשבית על כך את המערכת".



נבו. די במדגם של 150 בתי ספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו