בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על אישור חוק ההמנון

תגובות

תקווה חרישית

בשקט בשקט, בטון שאין חרישי ממנו, נהפך ביום רביעי בשבוע שעבר המנון המדינה, "התקוה", לחוק מדינה, ונקבע שכל שינוי בו יחייב תיקון בחוק. החוק אושר בכנסת ברוב של 38 נגד 8, ללא כל דיון או הסתייגויות. 118 שנים לאחר שפירסם נפתלי הרץ אימבר את השיר "תקוותנו" הצטרף ההמנון לאחיו, הדגל הכחול לבן וסמל המנורה, שמעוגנים בחוק כבר 55 שנות.

מה שהפך את האירוע הסמלי והחגיגי של עיגון התקווה בחוק לחשאי ודל כל כך בסיקור תקשורתי, היה מותו המתמשך של יו"ר הרשות הפלשתינית. את המקום המועט שהותיר ערפאת ייחדו העיתונים לגלולת הפלא שתגמול הן מעישון והן מהשמנה ושאר נושאים שהופכים באמת נפש יהודי להומייה.

תקווה שנכזבה

כל כך הרבה פעמים, כל כך הרבה חברי כנסת, ניסו להפוך את התקווה בת שנות אלפיים לחוק ונכשלו. חבר הכנסת פנחס גולדשטיין מסיעת הליברלים בליכוד הציע כבר ב-1984 לעגן את ההמנון בחוק ולהציג את מלות השיר בכל כיתה. ב-1993 הציעו חברי הכנסת סילבן שלום ואברהם הירשזון מהליכוד עונשי מאסר למי שיפגע בכבוד התקווה.

שנת המילניום, בימי ממשלת ברק, היתה תקופת הצעות חוקי היסוד שניסו לעגן בחוקה את אופיה היהודי, הדמוקרטי והציוני של ישראל, כולם ביחד או כל אחד לחוד. בין המציעים היה גם ח"כ יוסף לפיד משינוי. סביר להניח שהעובדה שלפיד עומד היום בראש ועדת השרים לחקיקה סייעה מאוד לגיוס תמיכת הממשלה בחוק ההמנון בסיבוב הנוכחי. השרה לבנת, אז ח"כ, הציעה באותה תקופה לשריין את ההמנון ברוב מיוחס של 90 ח"כים. לא פחות.

תקווה רוסית

היו עוד הצעות רבות, אבל כל החבורה המכובדת הזאת נכשלה. ודווקא לסגן יו"ר הכנסת, ח"כ מיכאל נודלמן, הח"כ החורג של סיעת האיחוד הלאומי, חייב שירו של נפתלי הרץ אימבר את מעמדו הרשמי. בכלל, חוק ההמנון היה קו-פרודוקציה מבית היוצר של העלייה מרוסיה. מי שקידם את החוק בוועדת הפנים והציג אותו במליאה היה ח"כ יורי שטרן מהאיחוד הלאומי. "ברוסיה כשהיו שומעים את ההמנון הלב של כל יהודי קפץ", מסביר נודלמן.

תקווה משוכתבת

ח"כ רן כהן ממרצ היה אחד היחידים שהצביעו נגד החוק, לדבריו, פשוט מפני שחשב שהוא מיותר. אם עכשיו ירצו לשנות את ההמנון, הוא שואל, יצטרכו לשנות את החוק? בדיוק. איזה מזל שהחוק לא היה תקף ב-1905 כאשר ד"ר י.ל. מטמן כהן, מורה מראשון לציון, שיכתב את השיר של אימבר והחליף את המלים "לשוב לארץ אבותינו לעיר בה דוד חנה", ב"להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".

העיבודים למנגינת התקווה, זו שמזכירה כל כך את הפואמה "מולדבה" של המלחין הצ'כי סמטנה, היו גמישים אפילו יותר. ב-1958, שנת העשור, דווח לראש הממשלה דוד בן-גוריון כי המנצח גארי ברתיני אילתר כשניצח על נגינת ההמנון בחידון התנ"ך העולמי. "הזקן" דרש לנזוף חמורות באחראי לכך ש"מנגנים המנונים משופרים כביכול שהיה בהם חוסר טעם מעליב ופוגע". בדיעבד התברר שלא היה מדובר באלתור, אלא שבגלל התאורה הגרועה התזמורת פשוט לא ראתה את המנצח.

תחרות התקווה הטובה

האמת היא שלא מעט אנשים בדקו תקוות חלופיות. נכון, כשננעל הקונגרס הציוני השישי ב-1903 כבר שרו בו את התקווה. אבל רק שש שנים קודם לכן, ערב הקונגרס הציוני הראשון, ערכו בנימין זאב הרצל ומקס נורדאו תחרות לבחירת ההמנון הלאומי והבטיחו פרס כספי יקר ערך. בשל בעיות שפה, רוב 43 השירים שהוגשו היו בגרמנית.

את החוויה המתסכלת סיכם נורדאו במכתב להרצל: "ביליתי עם השירים האלו יום עגום. הם מוכיחים שאף אחד מבעלי הכישרון שלנו (שאיני רוצה לפקפק בקיומם) אינו נרכש לרעיון שלנו". את המתחרים כינה נורדאו "חובבנים עלובים". נורדאו הרבה לחלק להמנונים הפוטנציאליים את הציון 0. הרצל, הנדיב יותר, דגל בציון 4. אף שיר לא זכה בפרס.

תקווה אחרת

לא בקלות נקלטה התקווה. אנשי העלייה השנייה, למשל, העדיפו את שירו של ביאליק "ברכת עם" ("תחזקנה"). הציבור הדתי תמך ב"שיר המעלות, בשוב ה' את שיבת ציון". אחרי מלחמת ששת הימים הציע ח"כ אורי אבנרי להחליף את העין שלציון צופייה ב"ירושלים של זהב" של נעמי שמר.

גם המחנה הלאומי חטא במחשבות על החלפת ההמנון. בימי ממשלת נתניהו הונחו לזמן קצר על שולחנה של ועדת השרים לסמלים ולטקסים שתי הצעות לשיפור ההמנון. זה היה ב-1996, שנתיים לפני היובל למדינה, והיה קשה להתעלם מהעובדה שמלות ההמנון עדיין עוסקות בכמיהה להיות עם חופשי בארצנו. שגרירנו בקולומביה לשעבר, ז'אק דקל, הציע להוסיף שני בתים שכללו בין היתר את משפט המחץ, "מדינת ישראל קמה להחזיר עטרה ליושנה". בהמנון הזה, סביר להניח, ש"ס היתה שמחה לתמוך.

תקווה של יהודים

לאנשי הציבור הערבים היתה תמיד בעיה עם המלים "נפש יהודי הומייה". ב-1984 טען ועד ראשי המועצות המקומיות הערביות שההצעה של ח"כ גולדשטיין לעגן את ההמנון בחוק היא גזענית. קונסול ישראל באטלנטה באמצע שנות ה-90, מוחמד מסראווה, סירב לשיר את התקווה בטענה שזה לא ההמנון שלו. מבקרת המדינה לשעבר, מרים בן פורת, הציעה עם פרישתה בשנת 2000, להנהיג המנון שני, למען התושבים הערבים.

אז איפה היו הח"כים הערבים כשעבר החוק של נודלמן לפני תשעה ימים? ח"כ עזמי בשארה למשל, שמע לראשונה שהחוק עבר, שלשום, מכתב "הארץ". "אולי בגלל הראיס לא שמנו לב"? אמר. מלבד זאת, לדבריו, "אנשים עייפו מרוב הצעות לאומניות. למי יש כוח למהומות? לי אין כוח".

תקווה בלי אלוהים

גם החרדים אף פעם לא התלהבו משיר "התקווה", שאינו מזכיר שם שמים והם מרבים ללעוג לחיבתו של המחבר לטיפה המרה. ב-1993 פרצה סערה כשמנהיג ש"ס, הרב עובדיה יוסף, העדיף לעיין בספר קודש במקום לעמוד בשעת נגינת ההמנון. ח"כ שלמה בניזרי טען אז, ש"התקווה זה שיר חילוני שאין בו שום מוטיב יהודי".

כמו בשארה, גם בניזרי וח"כ אברהם רביץ מיהדות התורה שמעו על העברת החוק מכתב "הארץ". "אף פעם לא התנגדתי להמנון", טען בניזרי, "רק לניסיון לכפות אותו". "לא הייתי ער להצבעה", אמר רביץ. הוא לא חושב שהיה טעם למחות. "מי שומע היום מחאה? זאת לא תקופה שעניינים שברוח נידונים בה ברצינות".





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו