שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תפילת שבת חילונית למהדרין

מאות חילונים בעשרות קהילות ובתי כנסת מיוחדים מקבלים את השבת בתפילות מסורתיות ובשירים עבריים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאיר שלג

רני יגר, מרצה להיסטוריה ומחשבת ישראל במכללת "עלמא" בתל אביב, הוא ממייסדי "בית תפילה ישראלי" - בית כנסת חילוני שמתכנס במכללה אחת לשבועיים, לתפילת קבלת שבת. הם התחילו לפני כשבעה חודשים עם 15 איש והיום, לדבריו, משתתפים בתפילה כ-80 איש "והאולם מלא". הרעיון עלה אחרי שהיוזמים ביקרו בבית הכנסת "בני ישורון" במנהטן, שנהפך ללהיט בקרב האליטה היהודית המקומית בזכות השילוב הנהוג בו בין תפילות, מוסיקה, ריקודים ודרשות אקטואליה.

"ביקרנו שם", אומר יגר, "במסגרת פרויקט שאירגנה הפדרציה היהודית בסן פרנסיסקו, שנועד להפגיש ישראלים עם מגוון החיים היהודיים בארצות הברית. זו היתה חוויה משמעותית לכל האנשים שהשתתפו בנסיעה, כולל אורתודוקסים. בעיקר היה ברור לנו שזה לא דומה לשום בית כנסת שאנחנו מכירים בארץ. כיום אני ירושלמי, אבל גדלתי בלב תל אביב ונראה לי שדווקא העיר החילונית היא מצע נוח יותר לניסיונות דתיים חדשים מאשר ירושלים. גם חשבנו ששם נמצא הקהל שאנחנו רוצים לדבר אתו".

יגר מדגיש שהמדובר בתפילה, ולא ב"סתם קבלת שבת חילונית. אנחנו באים להתפלל, עם כל הבעייתיות של המושג הזה לאדם חילוני". התפילה מערבת את מזמורי קבלת השבת המסורתית עם שירה עברית חדשה - לאה גולדברג למשל. "יש לנו ספר עשוי מניילונים שבתוכם טקסטים, וכל פעם אנחנו בוחרים מה להכניס ומה להוציא, אבל יש גם כמה טקסטים קבועים, כמו 'לכה דודי' או קריאת שמע, ורבים מבטאים הזדקקות דווקא ליציבות הזו", מסביר יגר.

איזה צורך ממלאת התפילה החילונית? "קודם כל, לאנשים יש צורך גדול בתחושה קהילתית דווקא בתוך הניכור העירוני", אומר יגר. "יש מי שבא לדבר עם אלוהים, יש מי שבא לדבר עם יהודים אחרים ויש מי שפשוט זקוק לאיזה מבט מסכם על השבוע ויש לו רצון שהזמן לא יהיה הומוגני. אבל מעבר לכך, יש צורך רוחני עמוק, צורך בתחושת התעלות שמעבר לבילוי ליל שבת מול הטלוויזיה. בבית כנסת אורתודוקסי יש משהו מקובע מדי מבחינתנו, ולי באופן אישי היה חשוב להתחיל לבנות את הקדושה מתוכנו, לא כמשהו חיצוני שאנחנו נענים לו. רציתי גם מקום שבו לא צריך בהכרח להיות מחויבים לטקסט המסורתי. מבחינתי, בשבוע שבו יש פיגוע גדול קשה להתחיל תפילה בניגוני קרליבך של קבלת שבת, כאילו כלום לא קרה.

"אצלנו, גם כל יום בשבוע מקבל זמן להגיב עליו. לאחר כל אחד ממזמורי קבלת השבת אנחנו שואלים את האנשים מה היה היום הזה בשבילם השבוע (לפי המסורת, כל אחד מששת המזמורים שלפני 'לכה דודי' מקביל לאחד מששת ימי השבוע. 'לכה דודי' מציין את השבת, י"ש). כך התפילה מתחברת גם לאירועי השבוע שעברו בני הקהילה. מצד שני, לא רצינו להקים עוד קהילה רפורמית. לא מפני שיש לנו משהו נגדם, אלא כי לא רצינו להיות מחוברים לאיזושהי אידיאולוגיה או תנועה עם אג'נדה פוליטית".

"בית התפילה הישראלי" הוא אחת הקהילות שהוצגו בשבוע שעבר בכנס גדול בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, שהוקדש למעמדה של השבת בחברה הישראלית. את הכנס אירגנה "המדרשה" במכללת אורנים של התנועה הקיבוצית, מוסד שמטפח כבר שנים רבות את לימוד ארון הספרים היהודי בציבור החילוני. בשנים האחרונות עוסקת "המדרשה" יותר ויותר גם בעיצוב טקסים יהודיים המתאימים לציבור חילוני.

אחד ממושבי הכנס עסק בקבלות השבת החילוניות, שצברו תאוצה מסוימת בשנים האחרונות. מנהל "המדרשה", הד"ר מוטי זעירא, מכיר אישית 12 קהילות המקיימות תפילות כאלה בכל רחבי הארץ: תל אביב, יבנה, נצרת עילית, עפולה, טבעון ועוד, חלקן יותר ממוסדות וחלקן פחות. לדבריו, בכל אחת מהקהילות משתתפים 100-20 איש. "יש גם קהילה שמונה כמה מאות אנשים ביישוב הקהילתי שמשית בגליל התחתון, שהמוביל שלה הוא איתמר לפיד, בנו של 'משחרר האסירים' חרות לפיד".

שי זרחי, ממורי המדרשה ומיוזמי קבלת השבת החילונית בנהלל, סבור ש"הביקוש היה יכול להצמיח הרבה קהילות נוספות. יש הרבה אנשים שעובדים קשה כל השבוע ומחפשים תוכן רוחני לפחות פעם בשבוע, אבל מרגישים שלהם עצמם חסר ידע כדי להוביל את זה. לכן, צוואר הבקבוק הוא אנשים בעלי ידע שיובילו קהילות". למימוש היעד הזה חברו אנשי המדרשה עם "קולות", בית מדרש דתי-חילוני בירושלים, להכשרת מובילי קהילות (תחליף לרבנים) חילונים.

רבים מיוזמי הקהילות הם אנשים שהתנסו שנים ארוכות בלימוד ארון הספרים היהודי, עד שהגיעו למסקנה שלימוד עיוני בלבד כבר איננו מספק. אחת מהם היא חן בן-אור צפוני, מיוזמי קהילת התפילה בנהלל (הראשונה בגל הקהילות מסוג זה, שהוקמה לפני יותר מארבע שנים). צפוני, שגם היא נמנית עם אנשי המדרשה באורנים, אומרת: "בשלב מסוים הרגשתי שכל המסעות שלי, של לימוד וחידוש טקסים, כבר לא מספקים. כל הזמן 'מדברים על', או עושים טקסים לאחרים, ורצינו גם משהו לעצמנו". עם זאת, כמו שאומר יגר, "הקהל שבא אלינו כבר אינו מורכב דווקא מבוגרי לימוד ארון הספרים היהודי, אלא מאנשים שישר התחברו לתפילה". יתר על כן: גם בוגרי ארון הספרים נזקקו לביקור בארה"ב ולחשיפה לחיים היהודיים שם, כדי להבין שתפילה יכולה להיות רלוונטית גם לחילונים. רוב הדוברים בכנס אף הזכירו באופן נקודתי את בית הכנסת "בני ישורון", שגרם להם להרהר בכך.

אחד המשתתפים בכנס, אופק מאיר, שקודם השתתף בתפילות שבת בקהילה הרפורמית "ליאו בק" בחיפה, אמר שאפילו בשבילו המפגש עם בתי הכנסת במנהטן היה משמעותי. הוא למד שם על חשיבותה של המוסיקה בטקס. מאיר, מוסיקאי בעצמו, אומר: "במשך שנים קיימנו קבלת שבת צנועה בליאו בק, עם 30 איש, אבל בעקבות הביקור במנהטן הבאנו חליל, גיטרה, פסנתר, ומדי שבת מגיעים בין 200 ל-250 איש". גם הוא מדבר על מגוון של צרכים שקבלת השבת ממלאת, "משירה בציבור ועד הצורך האינטלקטואלי בדרשה", אבל גם לדעתו, "הצורך העיקרי הוא בכל זאת התפילה עצמה".

הדילמה הפילוסופית של תפילה לחילונים אמנם קיימת, אבל הצורך בתפילה גדול עד כדי כך, שצפוני אמרה בכנס: "אנשים לא מתעסקים בדילמה הזו, אלא פשוט מתפללים". יגר מוסיף: "ודאי שהשאלה מה משמעותה של תפילה לאדם חילוני - למי מתפללים, האם הוא באמת שומע - נמצאת כל הזמן באוויר. אבל זה לא מפריע למעשה עצמו. יש פה עוצמה של חוויה שהיא מעבר לשאלות האלה".

הדילמה באה לביטוי בבחירת הטקסטים. "ההתקרבות לטקסט המסורתי היא הדרגתית", מסבירה צפוני. "בהתחלה 'שמע ישראל' היה נשמע לנו מאוד אורתודוקסי, מאוד מחובר למושג אלוהים, ולא כללנו אותו. אחר כך כללנו אותו בסידור שלנו בלי לומר אותו. היום את הפסוק של 'שמע' אנחנו קוראים בקול, אבל את הפרשה שלאחריו בשקט. גם בתפילת העמידה לאנשים קשה עם הנוכחות האלוהית. כל הזמן יש דיאלוג בקהילה בין מי שנרתעים מעודף טקסט מסורתי, במיוחד אנשים שבאו מבתים דתיים ועזבו את אורח החיים הזה, לבין מי שמאוד רוצים אותו".

מה כן כוללים הטקסטים? בכל הקהילות מדובר בשילוב של הטקסט המסורתי עם שירה עברית. בקהילה בנהלל, באופן טבעי, יש דגש מיוחד על שירי השבת של התנועה הקיבוצית, כמו "ירדה השבת אל בקעת גינוסר", שיר שחובר בעמק יזרעאל (על ידי יהושע רבינוב מקיבוץ גבת).

זרחי כבר הולך צעד אחד קדימה. בעידן שבו בציבור הדתי-הלאומי גוברות היוזמות לדגש רוחני במקום הלכתי, הוא, החילוני, מדבר על הצורך ב"הלכה חילונית". בכנס הוא ציטט בעניין זה את חיים נחמן ביאליק. לפני 75 שנים, בתשובה לאחד מחברי קיבוץ גניגר שביקש את עצתו בנוגע לחגיגת סדר פסח, כתב המשורר: "חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה". זרחי אומר, "בעיני, לא רק השבת אלא כל התחדשות תרבותית בישראל, אם לא יהיה בה היבט נורמטיווי של מחויבות לקיים דברים באופן מעשי ובאופן שוטף, ולא רק 'לדבר על', לא תהיה לנו תרבות". עם זאת, הוא מדגיש מיד, "בארץ ישראל, כפי שהבין כבר ביאליק, מכיוון שתחושת השייכות הבסיסית לעם היהודי קיימת ממילא, גם ההלכה יכולה להיות פחות רחבה מכפי שהיתה בגולה. אבל ברור שהשבת חייבת להיות עוגן מעשי כזה".

בלי קניות, עם תחבורה ציבורית

אחת ממטרות הכנס ביפעת היתה לקדם את המאמץ לחוקק חוק שבת שיאכוף משפטית את האבחנה בין מוסדות תרבות ובילוי שיהיו פתוחים בשבת, לבין גופים מסחריים עליהם תיאסר הפעילות (כולל שטחי המסחר והקניונים הפתוחים כיום).

ראשיתו של המאמץ הזה באמנה דתית-חילונית שנוסחה לפני כשנתיים בין הפרופ' רות גביזון מהאוניברסיטה העברית והרב יעקב מדן מישיבת ההסדר בגוש עציון. בנפרד, נוסחה במכון הישראלי לדמוקרטיה הצעת חוקה כללית למדינה, שתהיה בה התייחסות לעניין השבת.

הפרופ' ידידיה שטרן מהמחלקה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, שהוא עמית בכיר במכון לדמוקרטיה וחבר במטה ליישום האמנה, ויואב ארציאלי, משפטן חילוני העומד בראש המטה ליישום האמנה, הכינו את הצעת החוק. בנוסף להפרדה בין מסחר לתרבות ובילוי, ההצעה כוללת הפעלת תחבורה ציבורית בהיקף מצומצם ומוסד גישור שיוסמך לקבוע את הסדרי השבת ולהכריע בסכסוכים מקומיים בעניין זה.

שטרן הביא את ההצעה למועצת יח"ד (יחד חילונים דתיים), גוף הידברות דתי-חילוני שהוא חבר בו, ובימים אלו מגייסים אנשי המועצה תמיכה פוליטית לחוק. לפי שטרן, "רוב אנשי הליכוד תומכים וכך גם רבים מאנשי העבודה. בשינוי מתנגדים אבל גילינו הבנה בין אנשי סיעת יחד, לפחות מטעמים סוציאליים, והחידוש העיקרי: החרדים הסכימו לא להתנגד, כלומר הם לא יצביעו בעד אבל גם לא יטרפדו את ההבנה באמצעות הסכמים קואליציוניים".

לכאורה, לא ברור מה יקבלו החילונים מהחוק, שהרי כיום גם המסחר וגם מקומות הבילוי פתוחים בשבתות. נתן שרנסקי, השר המקשר בין הממשלה למועצת יח"ד ועוסק בגיבוש הלובי הפוליטי להצעה, סבור ש"החילונים יוכלו לקבל הסכמה ארצית עם הדתיים, כי היום בכל זאת יש הרבה מקומות שבהם עניין מקומות הבילוי נמצא במלחמה בקואליציה העירונית, ואנחנו מבינים שהסכמה כזו צריכה לכלול גם נכונות דתית לתקצוב מוסדות התרבות הפתוחים בשבת. גם עניין התחבורה הציבורית הוא משמעותי, אבל בעיקר אנחנו מקווים שגם החילונים יבינו שדמותה השונה של השבת צריכה להיות חשובה גם להם".

עם זאת, גם שרנסקי עצמו מעריך שתנאי הכרחי לקידום היוזמה, גם אם לא מספיק, הוא הכרזה על יום שישי כיום שבתון מלא במשק, שיאפשר לחושקי הקניות ולבעלי העסקים גם יחד לקיים בו את פעילות הקניות. המלצת ועדת דוברת בעניין המעבר לשבוע לימודים של חמישה ימים בהחלט מקדמת את התסריט הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ