שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כואב לו אז הוא בוכה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יאיר שלג

לפני כשלושה חודשים התקיימה בגוש קטיף תפילה המונית "לביטול גזירת ההתנתקות". עשרת אלפים איש מכל רחבי הארץ השתתפו באירוע. כמה מהרבנים הבולטים בציונות הדתית, כמו הרב מרדכי אליהו והרב דב ליאור, נכחו בו. רבנים אחרים, כמו הרב אברהם שפירא והרב עובדיה יוסף, שלחו ברכה בווידיאו. ואז הגיע תורו של הרב שמואל טל, ראש ישיבת "תורת החיים" השוכנת בגוש. טל ניגש אל המיקרופון והחל להתפלל. אבל אז נשבר קולו והוא פרץ בבכי שנמשך דקות ארוכות. ביום חמישי שעבר הוא שוב השתתף בתפילה לביטול הגזירה ושוב נשבר קולו בבכי.

הרב טל הוא בן 43, צעיר מאוד במונחים רבניים אבל שובל של תלמידים מעריצים כבר נכרך אחריו. כמו רבנים נערצים אחרים, גם הוא לא מתראיין. לא הוא ולא תלמידיו. לאחרונה התבלט בעמדותיו הנחרצות נגד הפינוי. הוא מנהיג היום קו המגיב לפינוי בהתנתקות גורפת מהמדינה. בישיבה שלו הורה השנה שלא לחגוג את יום העצמאות ושלא לומר ביום זה את תפילת ה"הלל" (קובץ של פרקי תהילים הנאמרים כתפילת תודה בחגים; אמירתם ביום העצמאות מבדילה באופן ברור בין הציונות הדתית לחרדים, ובהפסקת אמירתם יש מסר של התקרבות לעמדה החרדית ביחס למדינה). למעשה, הפינוי רק מחדד קו של התנתקות מהציונות שטל החל להוביל כבר לפני שנים אחדות. הסימן הבולט לכך: ההנחיה שנתן לתלמידי הישיבה שלו להתגייס, אם בכלל, רק במסגרת הנח"ל החרדי מכיוון שבמסגרת זו יוכלו להישמר משירות משותף עם נשים.

מכריו טוענים שאין לראות בכך אימוץ מלא של העמדה החרדית. הם מצביעים על כך שהרב טל אמנם הפסיק לחגוג את יום העצמאות, אבל חגג בישיבה את "יום ירושלים". במידה מסוימת אפשר לראות בכך זיקה של טל לעמדותיו של הרב קוק (האב) כלפי הציונות: מצד אחד, תמיכה מובהקת בתהליך שיבת ציון והבניין הלאומי; מצד שני, הסתייגות מהתנועה הציונית עצמה (הרב קוק חלם להקים תנועה לאומית דתית נפרדת בשם "דגל ירושלים").

טל גדל בבית בורגני בבני ברק, בלב השמנת של הציונות הדתית: אביו הוא עורך הדין הדתי בן-ציון לנגנטל ואחיו הוא חבר הכנסת לשעבר נחום לנגנטל (מהמפד"ל). למרות הבדלי ההשקפות ביניהם (לנגנטל ייצג בעשור האחרון את הקו הליברלי במפד"ל), השניים קרובים מאוד ומשוחחים ביניהם כמעט מדי יום. הרב הד"ר בני לאו, אחד הרבנים המתונים יותר בדור הצעיר של הציונות הדתית, למד אתו באותה כיתה בבית הספר היסודי ובישיבה התיכונית ויחד היו גם ב"בני עקיבא". לאו מספר ש"כבר באמצע י"א טל בישר לנו שהוא מתכוון להשלים באותה שנה את הבגרויות ולהתמסר ללימוד תורה עד שיהפוך לאחד מגדולי הדור. הוא עזב את הישיבה שנה לפני הזמן והתמסר לגמרי לעולם של לימוד בישיבות גבוהות". מה שמייחד את טל, לפי לאו, זו העובדה שההתפתחות שלו היתה עצמאית מאוד ואקלקטית: הוא למד בכמה ישיבות, גם ציוניות וגם חרדיות, אבל אף לא באחת מהן לא עשה לעצמו "רב מובהק", כלומר, אדם שהוא סר למרותו. המשמעות היא, אומר לאו, שהוא עצמאי מאוד, "לא חייב כלום לאף אחד".

*

עד לפני שנים אחדות עוד שאף טל להשפיע גם מחוץ לעולם התורה. הוא היה אחד מיוזמי הקמתו של השבועון "מקור ראשון". השלב ההוא של העיתון הסתיים בכישלון כלכלי חרוץ. העיתון נסגר לתקופה מסוימת וטל נקלע לחובות אישיים בעקבות המפלה. הוא נחלץ מהם בסיועה של משפחת אשתו, יפעת, נכדתו של עורך הדין נפתלי ליפשיץ, אחד מעשירי חיפה.

בדבר אחד כבר הצליח טל בשאיפתו להידמות לגדולי התורה: סיפורי ההערצה על שקדנותו בלימוד מתקרבים לאלה המסופרים על אותם רבנים. ח"כ צבי הנדל (מפד"ל), שבתפקידו בעבר כראש המועצה האזורית חבל עזה שיכנע את טל לבוא לגוש קטיף, מספר שאחד האירועים שנחרתו בזיכרונו היה ש"ביום שהם הגיעו לגוש, עם המשאית הגדולה, אשתו ירדה מהרכב ושלחה אותו לשבת ללמוד, כי 'אסור שהוא יבזבז את זמנו'. היא אירגנה צוות של גברים אחרים שיעזרו בפריקת המטען".

כמו את עצמו, גם את הישיבה הוא בנה בתודעה של יחידה מובחרת. לדברי הנדל, "בישיבה הזאת, מי שלא משקיע את כל כוחו בלימוד לא יחזיק מעמד". כך נוצר מוסד ה"רבע שעה": אחת לזמן מה מקבל כל תלמיד רבע שעה ללבן שאלות בארבע עיניים עם מורו. מכיוון שההזדמנויות הללו נדירות והזמן מוקצב בדייקנות, התלמיד חייב להתכונן לקראת אותו רבע שעה ולהכין את שאלותיו. הדרישות קפדניות גם בנוגע להתנהגות שמחוץ ללימוד. טל קבע כלל שאין להוציא יותר מ-6,000 דולר על חתונה של תלמיד, ומי שיחרוג מכך, גם אם הוא בן למשפחה עשירה ביותר, יורחק מהישיבה. אין פלא שבישיבה שלו נוצרה נורמה, שלפיה רבים מסתובבים עטופים בטלית ותפילין בכל שעות היום (ולא, כמקובל, בתפילת שחרית בלבד), נורמה שלא היתה נהוגה גם בקרב "גדולי דור".

*

בני לאו רואה בכיוון החינוכי של טל בעיה מהותית: "אני נגד ישיבות שמחנכות את התלמידים למרוד בבית ההורים, וממה ששמעתי מתלמידיו זו בדיוק המגמה שם". לפני כמה חודשים הגיע לאו לביקור בגוש קטיף עם כמה מתלמידיו. יום קודם לכן ביקש לארגן פגישה עם חברו טל, "אבל קיבלנו תשובה שהוא לא יכול להתפנות לכך".

האם הפנייה של טל כנגד המדינה תתורגם גם לאלימות מצד תלמידיו? הנדל משוכנע שלא: "גם אם אידיאולוגית אני חולק על יחסו הנוכחי למדינה, ברור לי שזה בא ממקום של כאב, וברור לי שהוא לא מטיף לאלימות ותלמידיו לא ינהגו כך". אחרים פחות בטוחים בהערכה הזאת. אף שמנהיגי גוש קטיף יצאו לאחרונה נגד חסימות הכבישים, בין חוסמי הכבישים הצעירים שנעצרו לפני כשלושה חודשים היו גם שבעה המתגוררים בגוש, כולם תלמידי "תורת החיים" או בוגריה. אחד מתלמידיו של טל אמר לכתב "הארץ" ניר חסון, שלהערכתו, גם אם טל עצמו אינו מטיף לפעילות אלימה, "התלמידים קולטים את הראש שלו. הוא לא שולל את הפעולות האלו". לאו אומר ש"הבעיה העיקרית היא שהעצמאות המוחלטת של טל יכולה להפוך אותו לבלתי צפוי. אני לא יודע אם עמדתו הנוכחית מובילה לאלימות", אומר הרב בני לאו, "אבל אם יחשוב ש'האמת' היא שצריך להתנגד 'בכל האמצעים', הוא לא יהסס לבטא את המסר הזה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ