בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבחן חייהם

שום קורס צבאי לא הכשיר את תת אלוף טל רוסו ותת אלוף אביב כוכבי לתפקיד שהם ממלאים עכשיו. לצד הלחימה בטרור וההכנות להתנתקות הם מתפקדים כבולמי הזעזועים של המדינה, מול ציבור של אלפי מתנחלים

תגובות

בתוך פחות מ-24 שעות בתחילת השבוע ספגו שתי גזרות ההתנתקות, שידעו באחרונה תקופות ארוכות למדי ללא קורבנות, פיגועים קטלניים. רב-סמל אבי קארותשי, שנהרג מאש פלשתינית מול רפיח, הוא ההרוג הישראלי הראשון ברצועה לאחר הפוגה של כחמישה חודשים. רצח יבגני ריידר, תושב חרמש, קטע כמעט חודשיים בלא אבידות בשומרון.

ביומיים שבהם אירעו הפיגועים הצטיירו מפקדי שתי הגזרות, תת אלוף טל רוסו בצפון השומרון ותת אלוף אביב כוכבי ברצועה, כשני קצינים בכירים בתקופת ביניים, בין טרור לרגיעה, המתכוננים לקראת מה שנראה כמבחן חייהם. שניהם יידרשו להשלים את הפינוי במינימום אבידות ישראליות (אם יהיו התקפות פלשתיניות) ותוך פגיעה קטנה ככל האפשר במה שנותר מהמרקם הלאומי, לנוכח המחלוקת החריפה על מידת ההצדקה של תוכנית הנסיגה ועל תועלתה.

למרות הקווים המשותפים, המשימות המצפות לרוסו שונות למדי מאלה של כוכבי. הגזרה שיפנה רוסו גדולה בהרבה מהרצועה (פי שלושה וחצי), אך דלילה ביישובים ישראליים: רק ארבע התנחלויות לעומת 18, רק כמה מאות תושבים (ומספר לא ידוע של מצטרפים מבחוץ) לעומת כ-7,500 מתנחלים בעזה.

בשומרון גם מצפים להתנגדות חמורה פחות. למעט שא-נור, שם התרכזו קיצונים המבטיחים להפוך את היישוב ל"מצדה שנייה", עתיד הפינוי בשומרון לעבור בצורה חלקה יחסית. עיקר הקשב של הצמרת הצבאית מופנה, לפיכך, דרומה. במלאכת הפינוי ברצועה יעסקו ארבע מפקדות אוגדתיות, בסיוע המשטרה; בשומרון מופקד רוסו לבדו על הפינוי, לצד סיוע היקפי של המשטרה ושל האוגדה השכנה, יהודה ושומרון (איו"ש).

גם אם הפינוי עצמו אמור להיות קל יותר (החלום שלי, אמר רוסו באחרונה, הוא לפנות את השומרון בלילה אחד, בעוד התקשורת שקועה כולה בעימותים בגוש קטיף), עומדות לפני מפקד המבצע בעיות מסובכות אחרות. בניגוד לרצועה, שבה קיימת הפרדה ברורה יחסית בין הכבישים המועטים המשמשים את המתנחלים לבין האזורים הפלשתיניים, בצפון הגדה הכל מעורבב. אין-ספור דרכי גישה מובילות אל היישובים שיפונו. החיילים בשומרון יצטרכו לדלוק אחר פעילי ימין שיצעדו דרך הכפרים, גם כדי להגן עליהם וגם כדי למנוע ניסיון לטבוח בפלשתינאים מתוך תקווה שהדבר יעצור את ההתנתקות.

קיים עוד הבדל מהותי. ביום פקודה, כוכבי לא יעסוק בפינוי עצמו. אוגדת עזה מופקדת על המעגל השלישי והמעגל הרביעי של הפינוי, ואנשיה יעסקו בהגנה מפני התקפות טרור פלשתיניות ובתפיסת שטחי הרשות במקרה הצורך. לנסיגה עצמה יהיו אחראיות שתי אוגדות משוריינות, בפיקודם של תת אלוף גרשון הכהן ותת אלוף עוזי מוסקוביץ. מפקדה שלישית, בראשות תת אלוף עמוס בן-אברהם, תטפל במקרי התבצרות של מתנגדים חמושים.

אבל כוכבי עסוק מאוד בהתנתקות: הוא שנדרש, יחד עם אלוף פיקוד הדרום דן הראל, לשמר את הקשר עם מתנחלי הרצועה ולשמש אוזן קשבת לצרותיהם. בעיני מתנחלי הגוש, מפקדי אוגדות הפינוי הם עדיין בגדר אורחים לא מוכרים ובלתי רצויים. אצל רוסו קורה תהליך הפוך. האוגדה שלו, אוגדה 162, מתכוננת לפינוי זה קרוב לשנה, אבל רק בחודש האחרון קיבלה את האחריות המבצעית לאזור שיפונה. עכשיו, בצד הטיפול היום-יומי במתנחלים, הוא אחראי גם ללחימה בטרור באזור.

הן רוסו והן כוכבי ממלאים עכשיו, לצד הלחימה בטרור וההכנות להתנתקות, תפקיד שלא הוכשרו לו בשום קורס צבאי. הם מתפקדים כבולמי הזעזועים של המדינה מול ציבור של אלפי מתנחלים, החשים - לצד התנגדותם הקשה לעצם סילוקם מבתיהם - גם התמרמרות גוברת לנוכח הטיפול הממשלתי הכושל בקליטתם לאחר ההתנתקות. בלא המאמצים של הקצינים, הנתק בין המדינה לאזרחיה העומדים לקראת פינוי עלול היה להיות חריף בהרבה.

כעס וניכור

בעקבות מלחמת יום הכיפורים התפכחה החברה הישראלית, ברובה, מפולחן הגנרלים. מי שעבר את השרות הסדיר ביחידה עורפית, לא מדבר על הצבא במונחים שדיברו עליו אחרי הניצחון ב-1967. השילוב של כעס וניכור גרר במקרים רבים יחס עוין. קצינים בכירים מתוארים כ"דגנרלים", כחבורת שוטים החפה מכל רגישות והבנה בעניינים אזרחיים מורכבים. אבל מי שנועד למפגש בלתי אמצעי עם אנשי הצבא, מגלה קצינים אחרים. הצבא השתנה.

הביוגרפיות של שני מפקדי גזרות ההתנתקות רלוונטיות לשינוי הזה. רוסו, שגדל בקיבוץ חולתה שבגליל העליון, הוא בן 45, מבוגר מכוכבי בארבע שנים. כשהדריך, לפני הגיוס, בקן של תנועת המחנות העולים בקרית ביאליק, כוכבי היה אחד החניכים - נער ארוך שיער ("פריק", אומר רוסו) שניגן בגיטרה. רוסו התעניין יותר בכדורסל: הוא שיחק בהפועל כפר גלעדי (היום גליל עליון) ועזר להעלותה לליגה הלאומית.

בצבא היה רוסו איש הצוות הראשון של יחידת שלדג. במלחמת לבנון שימש מ"פ ביחידה בעודו סמל ראשון בלבד והועלה לדרגת סרן בלי לעבור דרך בית הספר לקצינים. משלדג עבר לסיירת מטכ"ל, שם היה סגנו של המפקד משה יעלון. פעמים אחדות עזב את שירות הקבע וחזר אליו. הוא היה מח"ט מצטיין של הנח"ל והאריך את תפקידו בכמה חודשים, כדי לפקד על חייליו בעת הנסיגה מלבנון במאי 2000. כוכבי החליף אותו פעמיים: כמח"ט מילואים וכמפקד אוגדה מובחרת. רוסו, רווק, מתגורר בתל אביב.

כוכבי התגייס ב-1982 לחטיבת הצנחנים. מבני הדור שלו בצבא, קשה לחשוב על צנחן ייצוגי יותר: רהוט, יסודי, מחושב. בלבנון היה מ"פ, מג"ד וגם מפקד חטיבה מרחבית, תחת תת אלוף ארז גרשטיין, שנהרג שנה לפני הנסיגה. בשיא המלחמה בפלשתינאים התמנה כוכבי למח"ט הצנחנים והוביל פעולות במחנות הפליטים ואת כיבוש הקסבה בשכם במבצע חומת מגן. בנובמבר האחרון, אחרי שתת אלוף שמואל זכאי נאלץ לפרוש, היה כוכבי הבחירה הטבעית למחליפו כמפקד הרצועה. כוכבי, נשוי ואב לשלוש בנות, מתגורר ביישוב קטן בצפון.

מלחמת לבנון, שרוסו לחם בה וכוכבי התגייס במהלכה, היתה חוויה רעה לצבא. לא רק בשל המחלוקת הפוליטית. מבחינה מבצעית, צה"ל כשל בה קשות. התפקוד החובבני הוליד צורך בשינוי, שבא לביטוי בתהליך של התמקצעות הקצונה. צבירת ידע כבר לא היתה בושה וקצינים רבים עברו קורסים בפו"ם ויצאו ללימודים באוניברסיטאות או במכללות ביטחוניות בארצות הברית ובבריטניה.

קצין צנחנים במילואים, המבוגר מרוסו וכוכבי בשנים אחדות, אומר: "צריך להשוות אותם עם המפקדים מימי לבנון. אז היה לצה"ל רמטכ"ל עם תואר ראשון בזיתים (רפול) ומפקדי האוגדות קיבלו תואר בהתכתבות בלימודי ארץ ישראל (רוסו למד מינהל עסקים; כוכבי פילוסופיה ואחר כך גם מינהל ציבורי בהארוורד; לשניהם תואר שני, ע"ה). מפקדי האוגדות במלחמת לבנון היו חותמים כל פעם קבע לחצי שנה. גם אצל הדור החדש אפשר לשמוע רטוריקה במונחים לאומיים, אבל הם לא מפחדים לדבר על הצבא כקריירה". דור המפקדים הנוכחי (ונראה שככל שיורדים בדרגות התופעה מתרחבת) קשוב יותר לחברה האזרחית, מתעניין יותר מבעבר בהתפתחות האזוריות. אין זה מקרה שרוב הקצינים הללו פחות חרדים מהתקשורת בהשוואה לקודמיהם.

הממשלה נעדרת

כותרת המשנה של "בומרנג", הספר החדש של רביב דרוקר ועפר שלח על המלחמה בפלשתינאים, מדברת על "כישלון המנהיגות באינתיפאדה השנייה". זו נקודה חשובה. לצה"ל יש אחוז מסוים בכישלונות, כשם שיש לו מניות בהצלחה היחסית בבלימת גל הטרור. ועדיין, גם ימי טרום ההתנתקות מדגישים את הפער בין הדרג הצבאי לדרג המדיני. בירור עם מתנחלי הגוש, למשל, מגלה שהממשלה נעדרת מהחזית הבוערת. מרבית השרים מסתפקים בתשלום מס שפתיים של הזדהות עם מצוקת המפונים.

ראש הממשלה אמנם פטור מלהגיע לרצועה, בשל חשש מהותי לחייו, אבל הטיעון אינו חל על כל שריו. שר הביטחון, שאול מופז, ביקר פעמיים את המתנחלים ושיווק היטב את עוז רוחו מול הביקורת. שר החקלאות, ישראל כץ, קפץ לגני טל, פיזר הבטחות ונעלם. רבים מעמיתיו לא דרכו ברצועה אפילו פעם אחת מאז אישור תוכנית ההתנתקות.

צה"ל, כתוצאה מכך, נשאב למחוזות שהוא אינו אמור להיות בהם: האלוף הראל טורח על הרגעת הנהגת הגוש, עמיתו מפיקוד מרכז, יאיר נווה, מכלה את זמנו בהתרוצצות בין רבנים. רוסו הפעיל קשרים אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אילן כהן, פקוד לשעבר מסיירת מטכ"ל, כדי לזרז פתרון בעיות נקודתיות של המתנחלים באזורו.

המפונים רואים בצה"ל את הכתובת היחידה כמעט. הקצינים מקטרים, אך לא מעיזים לערער. רק אחד מהם הציג את האמת כפשוטה. בינואר, כשאריאל שרון ביקר במחסום ארז, אמר לו מפקד החטיבה בדרום הרצועה, אל"מ אבי פלד, שהאווירה בגוש עשויה להשתפר מאוד אם רק יבחרו ראש הממשלה והשרים לדבר ישירות עם המתנחלים, במקום להשאיר את המשימה לצבא. חמישה חודשים עברו והעצה לא התקבלה.

קשה להגזים בכובד המשימה המוטלת על כתפי המפקדים, מאלוף הפיקוד ועד המ"מ. כשתצא ההתנתקות לדרך, הם יידרשו להוביל את אנשיהם למילוי פקודה לא פופולרית בעליל. אין כמעט חייל שלא היה מעדיף הקיץ הצבה בגזרה אחרת. חרף המאמץ העצום שהצבא משקיע בהכנות, דברים רבים עלול לקרוס ברגע האמת.

אף שהקצינים מתקשים להעריך את עוצמת ההתנגדות הצפויה, ברור להם שהשילוב בין חום אוגוסט, הרגשות המתפרצים ועשרות מצלמות הטלוויזיה יהיה רע לתפארת. ועם זאת, הם מאמינים שיעמדו במשימה. כישלון, בעיניהם, יהיה סוף המדינה. עיתונאי ששוחח השבוע עם אחד ממפקדי אוגדות הפינוי הביע רצון עז להירדם בשלהי יולי ולהתעורר באוקטובר. הקצין, שעודף הדאגות בתחומי אחריותו לא מאפשר לו הרבה שעות שינה, היה משועשע. "אתה רוצה ללכת לישון?" שאל.



תת אלוף אביב כוכבי. במעגל השלישי והרביעי


תת אלוף טל רוסו. גזרה רחבה אך דלילה ביישובים ישראליים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו