בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מאמין בכותל החדש

הרחבה ב"קשת רובינסון" נהפכה ל"כותל קונסרווטיווי". אבל נשות הכותל מעדיפות להמשיך להיאבק על הרחבה הכללית

תגובות

בבוקר יום חמישי שעבר, ראש חודש אדר א', בשיאו של גל הקור, היתה עזרת הנשים של רחבת הכותל ריקה מאדם. גם בעזרת הגברים היו רק מתפללים בודדים. על הרקע הזה התקיים בעזרת הנשים אירוע תקדימי קטן. נשות הכותל שהגיעו למקום, כדרכן מדי חודש, הוציאו ספר תורה והשלימו את קריאת התורה של ראש חודש.

מדובר בקטע קצר יחסית מספר במדבר (פרק כח, א-טו) שמפרט את המתכון המדויק להקרבת קורבנות בראשי חודשים בבית המקדש: "... ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה', פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני-שנה שבעה תמימים; ושלושה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לפר האחד ושני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד... " ספר התורה של נשות הכותל פתוח תמיד במקום הזה, מכיוון שזו הפרשייה היחידה שאותה הן קוראות במסגרת קבוצת הנשים. כל כך התבלה הספר באותו מקום, עד שהן נאלצו לשלוח אותו לתיקון אצל סופר סת"ם.

שלושה דברים מעלים את חמת החרדים בתפילת הנשים בכותל: ספר התורה, הקריאה בקול רם והתעטפות חלק מהנשים בטליתות. על רקע זה, חלק מהנשים התעטפו בטליתות מוסוות. מעילים שחוברו אליהם ארבע ציציות.

שתי הקוראות היו ענת הופמן, ראש המרכז לפלורליזם יהודי של התנועה ליהדות מתקדמת, וחביבה נר-דוד, דוקטור לפילוסופיה של היהדות ומי שלומדת במטרה לקבל הסמכה כרבה אורתודוקסית. הופמן היא אחת הנשים הרפורמיות המעטות בקבוצת נשות הכותל. בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא מדובר בארגון רפורמי אלא בארגון שרוב גדול של חברותיו הן פמיניסטיות אורתודוקסיות.

רק לעתים רחוקות זוכות נשות הכותל לקרוא בתורה ברחבה. אחת הפעמים הנדירות האלו היתה בדיוק לפני חמש שנים, בפברואר 2000. אין כמו פברואר הקפוא לקריאה חשאית בתורה. בדרך כלל נאלצות הנשים לעלות עם ספר התורה - שאותו הן מביאות בתרמיל או בעגלת תינוק - לשרידי האכסניה הצלבנית הגרמנית שברובע היהודי מול הכותל. שם הן קוראות.

המבוכה של הופמן

עם סיום הקריאה בתורה, בטרם הספיקו נשות הכותל לעזוב את עזרת הנשים, הגיע למקום מפקד נקודת המשטרה בכותל, פקד רון אבישר, ועיכב לחקירה את הופמן וניר-דוד. לאבישר היתה טענה מוצקה למדי: נשות הכותל הפרו לכאורה החלטה שהתקבלה בהרכב של תשעה שופטים של בג"ץ, שלפיו תוכשר בעבורן רחבת כותל חלופית בקשת רובינסון. שם, ולא ברחבת הכותל המקובלת, הן יכולות להתפלל כדרכן.

הופמן מתקשה להסתיר את המבוכה. בסופו של דבר, נשות הכותל הן גוף שניהל במשך 15 שנה דיונים בבג"ץ. הופמן עצמה עומדת בראש הזרוע המשפטית של התנועה הרפורמית, שהיא אחד העותרים הציבוריים החשובים בישראל. "אבישר צודק", היא אומרת, "אלא שזה היה כל כך ריק. הטענה של המשטרה כנגד הקריאה שלנו בתורה היא החשש מאלימות, אבל לא היה לידנו אפילו זבוב". היא גם מודה ש"אנחנו קבוצה שמעוניינת לקבוע עובדות בשטח".

אבישר אמר להופמן ולנר-דוד שהשאלה אם לקיים את פסק בג"ץ גם כשהרחבה ריקה או לא אינה נתונה לשיקול דעתן. הוא התרה בהן לא לחזור על המעשה. הופמן אומרת שהיא מצפה ש"ההתערבות של המשטרה תהיה כשיש ודאות קרובה להפרת הסדר. התפקיד של המשטרה זה להגן עלינו מפני בריונים. אבל לא היו בריונים ברחבה והוא רץ לבריונים ואומר 'עורו ישנים'. הרי לא הוגשה שום תלונה נגדנו. האיסור הזה נהיה יותר ויותר מופרך".

ממשטרת ירושלים נמסר כי "נשות הכותל הפרו החלטת בג"ץ שניתנה בהרכב של תשעה שופטים. המשטרה כגוף אוכף חוק לא תיתן בשום פנים ואופן לאדם או תנועה לרמוס ברגל גסה ולהפר את החלטת בית המשפט".

לא מחליפות כותל

קרוב לשני מיליון שקל השקיעה הממשלה בהכשרת רחבת הכותל האלטרנטיווית בקשת רובינסון, בתחום הגן הארכיאולוגי של דרום הר הבית, שנחנכה באמצע אוגוסט 2004. כדי לקיים את החלטת בג"ץ כהלכתה הותקן שביל בטון שמאפשר גישה לנכים והותקנה רחבת עץ שמאפשרת נגיעה ממש באבני הכותל. מכיוון שהרחבה הזאת מיועדת גם לשימושם של הזרמים המתקדמים, אין שם חלוקה בין גברים לנשים.

אלא שהופמן אומרת ש"רגלנו לא דרכה שם מהרגע שנפתח המקום. אנחנו לא מרגישות שזה הכותל. אף אחד לא מרגיש שזה הכותל. אנחנו לא אזרחיות סוג ב' שצריכות להתפלל בגן ארכיאולוגי. אני לא צריכה שהממשלה תדאג לי לכותל אחר. לא על הפסיקה הזאת תהיה תפארתו של בג"ץ". הזרמים המתקדמים אינם יכולים להשתמש ברחבת הכותל הקיימת מכיוון שהם מקיימים תפילות מעורבות. נשות הכותל מקיימות תפילות של נשים בלבד ולכן, כך אומרת הופמן, עזרת הנשים ברחבה הרגילה מתאימה להן מאוד.

בניגוד לישראל, שבה המאבק של נשות הכותל נתפש כעניין שולי וכמעט ביזארי, יהודי ארצות הברית מייחסים לו חשיבות גדולה. הופמן מספרת שבנסיעתה האחרונה לארצות הברית כמעט חצי מזמן ההרצאות שלה יוחד לנשות הכותל. "זה לא נתפש שם שבצד אחד של רחבת הכותל אפשר לקרוא בתורה ולהתעטף בטלית ובצד השני לא". הופמן סבורה שהפמיניזם האורתודוקסי שממנו יצאו נשות הכותל הוא המהפכה החשובה ביותר ביהדות היום. על רקע זה היא משוכנעת שמאבקן של נשות הכותל חייב להסתיים בניצחון. גם אם הוא יארך זמן רב.

רב המקומות הקדושים שמואל רבינוביץ' רואה את הדברים, כצפוי, אחרת לגמרי. רבינוביץ', מינוי של שר הדתות לשעבר יוסי ביילין מהעבודה, מונה לתפקיד בין היתר על סמך ההנחה שינסה להימנע ממאבקים. "כל המטרה של נשות הכותל", הוא משוכנע, "היא פרובוקציה לשמה, להפוך את הכותל לאתר מריבות. בנו להן רחבה חלופית, אבל כל הישר בעיניו יעשה. זו שערורייה ממדרגה ראשונה. זה כל כך כואב".

הקונסרווטיווים מרוצים

מי שמאוד מרוצים מרחבת הכותל האלטרנטיווית בקשת רובינסון הם הקונסרווטיווים. נשיא התנועה המסורתית בישראל, הרב אהוד בנדל, מעריך שבחודשי הקיץ מגיעות למקום יותר מעשר קבוצות בשבוע, רובן בימי הקריאה בתורה, שני וחמישי. זה, מלבד התפילות שהתנועה עורכת בחגים ומועדים כמו תשעה באב ושבועות.

לבנדל יש הרבה שבחים למקום. הוא אומר שהרחבה מאוד יפה. "אנחנו מאוד נהנים מההשקעה שנעשתה עבור נשות הכותל. אף אחד לא מתערב לנו שם. אנחנו מקיימים את התפילות על פי דרכנו והבנתנו. המניינים שוויוניים, נשים קוראות בתורה ומתעטפות בטלית". לדבריו, רבים מעדיפים לעשות שם חגיגות של בר מצווה ובת מצווה. "זה מאפשר לך להיות רק עם המשפחה, בלי ההמולה".

"בעיני זה הכותל המערבי. זה אותן אבנים ואותו קיר", הוא אומר. בתחרות בין הכתלים בנדל מוצא גם כמה יתרונות בכותל החדש, בייחוד בעובדה שהוא רב-מפלסי. הרחבה שהותקנה אמנם קטנה ויש בה מקום רק לכארבעים איש, אבל יש אפשרות לרדת למטה, למפלס הרחוב ההרודיאני. שם, אומר בנדל, אתה ברחוב של ימי בית המקדש ושם גם מצויות אבני המפולת של המקדש עצמו, לא של הכותל בלבד. "יש שם אווירת קדושה", הוא אומר. "אנחנו מקיימים תפילות בבוקר בשקט, עם ציוץ הציפורים. זו השראה אדירה מבחינה דתית". בנדל אמנם מקפיד להביע תמיכה במאבקן של נשות הכותל, אבל גם אומר - "אני מתקשה להבין איך אפשר לקיים תפילה כשכל הזמן המבטים נעוצים בך".

הרחבה סגורה בשבת

ובכל זאת, ספק אם הקונסרווטיווים נהנים מחופש פולחן אמיתי ברחבת הכותל החדשה. מי שמגיע לגן הארכיאולוגי אחרי שמונה בבוקר, מספר בנדל, נדרש לשלם דמי כניסה. "אנחנו צריכים להיכנס לשם כמו תיירים". בנוסף, הגן וגם רחבת הכותל שבו סגורים לקהל בשבתות. כל עוד מי שיבוא לרחבת הכותל האלטרנטיווית יידרש לשלם דמי כניסה, וכל עוד לא יהיה אפשר להתפלל שם בשבתות, ספק אם ניתן להפוך אותה לרחבה אמיתית. אילו היה מדובר ברפורמים, הם מזמן היו פותרים את הבעיות בבג"ץ, אבל הקונסרווטיווים תמיד העדיפו דרכים שקטות יותר. בינתיים, הם מנהלים משא ומתן ורק רומזים לאפשרות של הליכים משפטיים.

מי שמופקד באופן מסורתי על הטיפול בעניינן של נשות הכותל הוא מזכיר הממשלה. המזכיר הנוכחי, ישראל מימון, אומר שהוא העדיף לבדוק בחודשים הראשונים איך פועלת הרחבה החדשה בימי חול. בקרוב, לדבריו, יקיים דיון בהפעלתה בלילות שבת. לדבריו, "ודאי יש מניעה כי זה גן ארכיאולוגי, וגם בג"ץ אמר שצריך ליצור איזון בין השימושים. אבל אני מתכוון לקיים דיון ולראות אם אפשר להסדיר את זה". לדברי מימון, הקונסרווטיווים מקיימים תפילות לפני פתיחת הגן ואז הם אינם נדרשים לשלם.

הרפורמים הישראלים התנתקו מהכותל

מה שאיפשר את הפיכת הרחבה בקשת רובינסון לרחבת הכותל הקונסרווטיווית הוא ההימנעות של הרפורמים מהשימוש בה. כבר לפני כחמש שנים פירסם מזכיר מועצת הרבנים של הרפורמים אז, הרב יהורם מזור, מאמר שבו קבע שלכותל, כמו למקדש ולקורבנות, אין מקום בתפישה התיאולוגית הרפורמית. מזור ציטט בין היתר את הטענה של הפרופ' ישעיהו ליבוביץ', שהפולחן בכותל נהפך ל"עבודת אלילים". המשמעות המעשית של המאמר היתה, שיש להפסיק להילחם על הזכות להתפלל בכותל.

עמדתו של מזור, כך הוא מספר, התקבלה כמעט על ידי כל הרבנים הרפורמים בישראל. גם מי שלא קיבל את הטענה שאין לראות בכותל סמל דתי, אומרים בתנועה הרפורמית, הרגיש שבאווירה העוינת כלפי הרפורמים עדיף שלא ללכת לשם. חריג בעניין הזה שלא רצה לוותר על הכותל כסמל דתי היה מזכ"ל האיגוד העולמי של התנועה ליהדות מתקדמת, הרב אורי רגב. אבל רגב עצמו אומר ש"במידה רבה זה נכון שהתנועה הרפורמית בישראלת התנתקה מהכותל". יש תחושה חזקה ש"הכותל אינו ביתנו. הוא נתפש על ידי גורמים שהפכו אותו לדבר אחר ולא למרכז הרוחני של היהדות".

מי שהמשיכו לגלות עניין בכותל היו תיירים רפורמים, שבעבורם הכותל הוא עדיין סמל של ארץ הקודש. רגב האמין ברחבת הכותל החדשה כפתרון בעבורם. "היה פוטנציאל להפוך את המקום למוקד הזדהות של רוב היהדות הלא אורתודוקסית", הוא אומר. "אני ראיתי טעם רב ברחבה האלטרנטיווית". אבל הנהגת התנועה העולמית חשבה אחרת. הם, אומר רגב, ביקשו להתפלל "במקום שאותו רואים יהודים בדמיונם כשהם חושבים על הכותל. התחושה שלהם היתה שהרחבה החדשה זה לא הכותל, הפשרה היא לא פשרה והתחליף אינו תחליף". על רקע זה, אומר רגב, "משכתי את ידי כי התברר לי שאני לא מייצג".



תפילה שקיימו משתתפי הוועידה העולמית של כנסת הרבנים הקונסרווטיווית הבינלאומית בפברואר 2004 במתחם קשת רובינסון. מניחה תפילין: הרבה קלאודיה קריימן, רבת תנועת הנוער המסורתית, נוע"ם. למטה: טקס חנוכת רחבת הכותל האלטרנטיווית בקשת רובינסון באוגוסט 2004



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו