בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ימימה נעלמה אבל נמצאת בכל מקום

שש שנים לאחר מותה של ימימה אביטל - פסיכולוגית, צדקת ונביאה - נהפכה תורת השיפור העצמי שלה לטרנד המעודכן ביותר בתחום הרוחניות

4תגובות

בשלב כלשהו בשנות התשעים הראשונות היא החלה להיעלם: תחילה לימדה מאחורי וילון, ואז - מראש גרם מדרגות, חצי קומה מעל כיתתה. קולה ודבריה הספיקו כדי למלא את החדר בנוכחותה. היא היתה רגישה ביותר לאנרגיה של אחרים, לקונפליקטים שלהם ולהפרעותיהם הנפשיות. היא ראתה יותר מדי. היא ראתה אותם לפני ולפנים, בדיוק כפי שהיו, והדבר הסיח את דעתה, הפר את הקשב שלה. גבי לב, שחקנית ומנהלת תיאטרון שהחלה להשתתף בשיעורים של ימימה אביטל ב-1989, כאשר אביטל עדיין נהגה לשבת מול תלמידיה, אומרת שימימה נזפה בה לפעמים. "'גבי, אל תסתכלי עלי!' נהגה לומר". פעמים אחרות, הוסיף נתן, בעלה של גבי, היא היתה חשה שתלמיד חושב עליה והיא היתה מדברת אליו ואומרת: תפסיק, אל תחשוב עלי, תחשוב על מה שאני אומרת לכם. אבל היה קשה לא לחשוב על ימימה אף שהיא הרבה פעמים הדגישה שהיא רק כלי לשטף של מלים ורעיונות שבאים אליה מלמעלה. לפי נתן לב, הוא לפעמים חש שטוף אור. הוא חווה התרוממות רוח, חש כאדם שהופחו בו חיים חדשים רק מעצם השהות במחיצתה. כאשר ימימה לימדה, היא ראתה מלים חקוקות באור זוהרות מולה. "אתם נסערים מדי", אמרה לתלמידיה, לפעמים בעיצומה של קבלת תורה מממד עליון, "זה נפסק, המלים לא יורדות יותר".

אבל בהדרגה המלים חזרו. במרוצת השנים הן התחברו לשורה כמעט אין-סופית של טקסטים, שתכופות היו מורכבים ואידיוסינקרטיים, בעלי שיטה ושפה ייחודיות. למרות הדרך החריגה שבה נגלתה, וחרף מבנה המשפטים הסתום לפרקים, המשנה עצמה נסבה לפחות במישור אחד סביב האתגר הפרוזאי ביותר: ללמוד איך להיכנס למצב של קשב רגוע ולרכוש איזון רגשי בחיי היום-יום.

"חלקים" הוא השם שבו מכנה ימימה את השיעורים שקיבלה לדבריה מממד עליון, שאותם היא הכתיבה בקצב דיבור רגיל. חסידיה השתדלו כמידת האפשר להעלות כל מה שאמרה על הכתב ומאוחר יותר השוו את רשימותיהם, כדי למלא את החסר. בתחילת כל שיעור נהגה ימימה לבקש מתלמידיה לחלוק את התובנות שרכשו ולנסות ליישם בחייהם את מה שלמדו בשיעורים קודמים. אז השיבה על שאלות בנושאים שהטרידו אותם.

לפני מותה במאי 1999, לאחר שמעדה במדרגות, נהגה ימימה ללמד שבעה או שמונה שיעורים בשבוע ב"מכון מעיין" שהקימה. אולם רק לאחר פטירתה החלה משנתה להתפשט כשריפה בשדה קוצים ונכנסה ללב התרבות הישראלית, בכמה ערוצים בעת ובעונה אחת. היא חדרה לחוגים דתיים ולא-דתיים, לחוגים של בעלי מקצועות חופשיים בתל אביב ולמחפשי ניו-אייג' למיניהם. לפי כמה אומדנים, לפחות עשרת אלפים ישראלים - בהם היוצרים והזמרים שלמה ארצי ואתי אנקרי, לצד ידוענים אחרים מעולם הפוליטיקה, התיאטרון והמוסיקה - נוהגים להיפגש מדי שבוע ללמוד את תורתה, בדרך כלל מפי תלמידיה.

מדברים ימימה

בפרדס חנה, המתפארת לפחות בשישה מדריכים בשיטת ימימה, גם מי שמעולם לא נכחו בשיעור כזה מכירים אי-אלה מונחים מאוצר המלים הבסיסי שלה. "כשאתה מדבר עם מישהו", אמרה האמנית והמומחית לעשבי מרפא אורלי לאופר, בנימה שהיתה בה גם ביקורת, "אני יכולה תוך דקה או שתיים לומר מי לומדים 'ימימה', רק לפי אוצר המלים שלהם".

הקלידו את שמה של ימימה אביטל במנוע חיפוש באינטרנט ותמצאו פורומים המתפקעים מחילופי מידע. כולם סובבים סביב השאלה היכן מוקמות קבוצות הלומדות את המשנה הידועה פשוט בשם "ימימה" (השם הרשמי הוא "חשיבה הכרתית"), או היכן קבוצות כאלה כבר פועלות, או היכן ניתן למצוא שיעורי ימימה מיוחדים על נושאים כהריון, לידה, גידול ילדים, נישואים, או המלצות על מורים ודיונים בסוגיות שנויות במחלוקת: מי מוסמך ללמד? האם מומלץ שגברים ונשים ילמדו יחדיו באותה קבוצה? והאם לימוד "ימימה" מוביל באורח בלתי נמנע לשיבה ליהדות?

שאלה אחרונה זו מצביעה על אתגר מחשבתי, על מסתורין. "אף כי המורה המייסדת היתה דתייה והקפידה לקיים מצוות", נאמר בפתח סקירה על משנת ימימה באתר ניו אייג' באינטרנט, "לחומר הלימוד אין כל תוכן דתי והוא רלוונטי לכל אדם, דתי כחילוני, המעוניין בהרחבת גבולות תודעתו האישית ויישומה בחייו". ובכל זאת, האתר רואה לנכון להוסיף אזהרה: "חשוב לזכור שמספר משמעותי בקרב תלמידיה חזרו בתשובה או 'התקרבו' ליהדות (עיין ערך אתי אנקרי)".

לפי כל הדיווחים, ימימה לא שידלה בני אדם לחזור בתשובה. השיעורים שהכתיבה לתלמידיה לא כללו הדרכה דתית או תוכחות דתיות - דתיים ולא-דתיים כאחד יכולים ללמוד וליישם אותם בה במידה. עם זאת, מאות אנשים שהושפעו מאישיותה ומרעיונותיה חזרו בתשובה בדרך זו או אחרת. הרוב מכ-20 התלמידים שעודדה ללמד את כתביה ואת שיטותיה מקיימים מצוות, אם כי שיעור ניכר מהם לא היו כאלה כאשר החלו ללמוד אצלה.

בספר הזיכרון שיצא לאור שנה לאחר מותה מכנים אותה רבנים שהכירוה - ספרדים ואשכנזים, חסידי ברסלב וחב"ד, ציונים דתיים וחרדים - בשם "צדקת", אשה המחוננת בכוחות רוחניים ייחודיים. על פי עדותה, היא לא היתה בת סמכא בקבלה. אבל כמה מקובלים דיברו אתה על קבלה ונראה שהם נדהמו מתובנותיה. א', מדריך בשיטת ימימה מפרדס חנה שלמד קבלה שנים רבות, זוכר ששאל אותה על פסקה בספר הזוהר וקיבל בתשובה פרשנות מפורטת ומדויקת שגרמה לו להשתאות. "מנין את יודעת זאת?" שאל. "אני משערת שמאותו מקום שממנו ידע זאת רבי שמעון בר יוחאי (הנחשב בדרך כלל למחבר הזוהר, מ"א)", השיבה.

נשים מתנבאות

ימימה אינה האשה היהודייה הראשונה שזכתה להכרה, אפילו בקרב רבנים בני סמכא, כחוזה ובעלת כישורים רוחניים ייחודיים בלא שקיבלה הכשרה בדיסציפלינה התובענית של הקבלה. היא רק הראשונה זה זמן רב מאוד. לדברי הד"ר יוסי חיות, מהחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, נשים שהיו מורות רוחניות נזכרות בתדירות קבועה ברשומות של המאות ה-15 וה-16. בווידויים של המומרים, שנחשדו כיהודים בסתר, כפי שתועדו על ידי האינקוויזיטורים הספרדים, מדברים גברים על נשים מתנבאות שסיפקו הדרכה רוחנית לחברים בקהילה הדתית היהודית החשאית.

הרב חיים ויטל, תלמידו של הרב יצחק לוריא (האר"י) בצפת של המאה ה-16 ובעצמו אחד המיסטיקנים הגדולים באותה מאה, סיפר ב"ספר החזיונות" שלו על מפגשיו עם כמה נשים שהיו לדעתו בעלות כוחות רוחניים עצומים. אחת מהן, סוניה דורה, שהיתה ידועה בשם "החולמת", קראה לויטל מסר על עתידו. לדבריה, היא ראתה את המסר כתוב באותיות אשוריות שצפו בשמן בקערית מים. אחרת, פרנססקה שרה, נחשבה בעיני ויטל ובעיני עובדיה סמברי, היסטוריון יהודי מהמאה ה-17, כמקושרת ל"מגיד" - יצור מלאכי המשוחח אתה או המעביר לה בדרך אחרת ידע שמימי. היא זכתה למוניטין כה רבים, שכאשר הזהירה כי מגיפה מתרגשת על העיר צפת, הורה רב העיר, משה דה קוריאל, לקהילה כולה לקיים יום צום ותפילה. מאחורי המחיצה בעזרת הנשים בבית הכנסת לחשה שרה לנשים שהעיר ניצלה מהמגיפה אולם הרב שבו בחרו השמים לקורבן לצאן מרעיתו ימות במהרה. הרב מת כעבור שמונה ימים. ההיסטוריון חיות אמר, כי לאחר פרשת שבתי צבי צונזר אזכורן של נשים מתנבאות כאלה בספרים שבהם הופיעו סיפורים על אודותיהן, ככל הנראה משום שהן מילאו תפקיד חשוב בתנועה המשיחית ההרת אסון.

קיימים, עם זאת, הבדלים משמעותיים בין ימימה אביטל לבין אותן נשים מהתקופות המוקדמות בהרבה. בעוד שבמאות ה-15 וה-16 הנגישות של נשים אל החינוך הרשמי היתה מוגבלת, ימימה אביטל, שלא היתה בעלת השכלה רשמית בקבלה, זכתה להכשרה נרחבת בתחום אחר - פסיכולוגיה. גם בנה ישי וגם תלמידים שלמדו אצלה תקופה ארוכה, כמו מזכירתה האישית עידית, אינם מוכנים לגלות פרטים על הביוגרפיה של ימימה ומסבירים את סירובם בצניעותה המופלגת. אבל עובדות מועטות זמינות בכל זאת.

קזבלנקה, תל אביב

ימימה נולדה בקזבלנקה שבמרוקו ב-1929, סיימה שם לימודי תיכון ובאה לישראל בגיל 20. היא למדה באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטת תל אביב וקיבלה תואר אם-אי בפסיכולוגיה. באמצע שנות השלושים שלה התאלמנה וזמן מה לאחר מכן התפרסמה כמי שמסוגלת לרפא בכוח התפילה וכבעלת מיומנות בשימוש בתובנותיה הפסיכולוגיות ובכוחותיה הנפשיים לשם ייעוץ לסובלים מבעיות שונות. עד מותה נהגה ימימה להקצות יומיים בשבוע לריפוי וביקרה דרך קבע חולים במחלקות בתי חולים. לפעמים התפללה במשך שעות ליד מיטותיהם. ב-1987 או 1988 היא הקימה את "מכון מעיין" בתל אביב וב-1990 העבירה אותו להרצליה. שם החלה לראשונה להנחיל לקבוצת תלמידים את שיטת החשיבה ההכרתית.

בשיטה הזאת נעוץ ההבדל החשוב ביותר בין ימימה אביטל לבין קודמותיה. ימימה היא מן הסתם האשה המיסטיקנית הראשונה הפועלת במסגרת המסורת היהודית - מבחינת אדיקותה ומבחינת קשריה לפחות עם חברים מסוימים בממסד הרבני - שהותירה לעולם תורה שיטתית, שתועדה בכתב בידי תלמידיה. את קולה היא לא התירה להקליט וגם הקפידה שלא להצטלם, ומשנתה עדיין לא פורסמה בספר, אולם כל אחד מתלמידיה הקרובים - והיו לה עשרות - מחזיק בביתו מאות דפים הגדושים בשיעוריה. אלה המלמדים את משנתה משתמשים בחומר זה כבסיס להוראה.

להקשיב, להמתין, לפעול

משיחות עם שמונה תלמידים ותיקים של ימימה, שרובם ביקשו להישאר בעילום שם, ומחשיפה לקטעים מהטקסטים שלה, ברור שרעיונותיה מתמקדים בתחום המשותף לפסיכולוגיה ולדת: הנפש האנושית. הטקסטים של ימימה מיועדים להדריך בני אדם בתהליך של גילוי עצמי שבמסגרתו הם לומדים להיות קשובים למצבם הרגשי, המשפיע על פעילות הגומלין שלהם עם האחר - בני/בנות זוג, הורים, ילדים או סתם זרים, עוברי אורח.

כפי שגם גורסת הפסיכולוגיה החוקרת את נבכי נפש האדם, ימימה מאמינה שהתנסויות ילדות מותירות בני אדם לעתים קרובות עם רשמים רגשיים שליליים המוטבעים בזיכרון, שאותם הם עלולים לשאת כל חייהם. היא מכנה רשמים מוטבעים אלה בשם "עומס", ועיקר תורתה נועדה לעזור לאנשים להשתחרר מהנטל הרגשי המשתק שהם נושאים. אולם שלא כמו כמה שיטות טיפוליות, ימימה אינה מדגישה את הצורך בבדיקה וחקירה של זיכרון טראומות מן הילדות. לפעמים היא אפילו תוקפת מאמצים אלה, שאותם היא מתארת כ"חיטוט" בפצע. במקום להתמקד בזיהוי המקור הראשוני של ה"עומס", מיישמי שיטת ימימה לומדים לחשוב על רגשות שליליים הצצים בזמן אמת - בחיכוכים עם בן זוג, הורה או בוס.

תלמידי ימימה אמורים להפנים, באמצעות לימוד ויישום של כתביה, דפוסי תגובה בסיסיים לפרובוקציות שבאמצעותן המציאות בוחנת אותנו ללא הרף. הם אמורים להקשיב, להמתין, ורק אז לפעול או להשיב במצב נתון. דפוסים אלה, בשילוב עם מודעות מוחרפת, כמעט מדיטטיווית, של האדם לתחושותיו הפנימיות, מסייעים למיישמי השיטה לזהות ולתחום את מטען חומר הנפץ של כאב ילדות - הדוהר מהעבר ותכופות מזין את זעמנו או תסכולנו בהווה. הנחת היסוד של ימימה היא, שתכופות אנחנו דבקים בתחושות הקורבנות או החסר שלנו. כאשר אנחנו מונעים מפצעי העבר לדמם לתוך מעשינו ורגשותינו בחיי היום-יום, אנחנו מצליחים להתנתק מהם בהדרגה; עד לשלב שבו אנחנו משתחררים מאותן התנסויות שליליות אחת ולתמיד. ס', פסיכולוגית קלינית ומיישמת שיטת ימימה זה יותר מעשר שנים, אומרת: "המפלס של חיי עלה. אני לא נופלת לעתים כה תכופות. היום אני אדם מאושר בהרבה. אני לא שומעת את הזמזום המתמיד המטריד של כאב ומרירות ששמעתי לפני שהתחלתי בכך".

ללמוד כיצד לתחום את העומס, לזהות אותו, ולבסוף להיפטר מהחלק המיותר של ההרכב הרגשי - אינו מטרה בפני עצמה. מטרת התהליך שתלמידי שיטת ימימה מעורבים בו היא לגלות, ובראש ובראשונה לאדם עצמו, את טבעה המהותי של ישותו - האני שלו, שהוסתר וטושטש תקופה ארוכה בשל סערות רגשיות והעדר קשב פנימי. במידה שאדם מסוגל לעמוד בתוך "המקום שלו" - המרחב של טבעו המהותי - הוא יוכל יותר ויותר להישען על מודעות ההולכת ונעשית מדויקת יותר ורגישה יותר; מודעות המאפשרת לו להבין מתי פעולותיו כלפי אחרים משתלבות בציווי התנ"כי "ואהבת לרעך כמוך", שהוא אולי היעד העליון של שיטת ימימה.

"האם לבי פתוח או סגור ברגע זה ממש?" שואל א'. "אתה לומד להתבונן פנימה, להבחין הבחנות דקות, וכל זאת בשבריר שנייה". תלמידים ותיקים של ימימה כמו ס' אומרים שהם לומדים לשמוע "את המסרים של אנשים מבעד למלותיהם, כמעט כמו תדר שהם משגרים".

הזכות להתקיים

אמונתה של ימימה בטיבה של נשמה הייחודית לכל אחד, שכל אחד יכול ללמוד ולהבין בתוכו פנימה, היא חלק חשוב ממה שהופך את משנתה לרוחנית או דתית. "יש אופק רוחני", אמרה ורד גולדברג, שלמדה עם אחד מתלמידי ימימה לאורך שנים, אם כי היא עצמה לא חזרה לקיים מצוות. "זוהי ההבנה שזכותי להתקיים היא מעל ומעבר לביוגרפיה שלי ולכל בעיותי". כמה מתלמידי ימימה מצטטים את שפתה, שלפרקים שואבת מהקבלה, ואת שיעוריה על עונות השנה המתבססים על החגים היהודיים, כאשר הם נשאלים מה הופך את משנתה ליהודית כל כך. ס', הפסיכולוגית, רואה בדגש על אחריות כל אדם לכלל את המרכיב המבדיל בין משנת ימימה לבין הפסיכולוגיה. "אתה אמור ללמוד מהקשיים הרגשיים שלך", זוכרת ס' שימימה נהגה להדגיש. "הפסיכולוגיה אינה אומרת זאת. לדברי ימימה, אתה מחויב לתקן את נשמתך. התיקון הזה אינו מותרות, משום שכל ישראל ערבים זה לזה". ח', עוד תלמידה של ימימה המלמדת כעת את שיטתה, אומרת: "אתה יכול ללמוד 'ימימה' רק כדי להיות רגוע ומאושר יותר, והדברים אינם חייבים לגעת ברוחניות או בדת. אבל מלכתחילה טמונים בחומר קשרים מאוד ספציפיים ועמוקים לרוחניות יהודית, שניתן להבין אותם רק בשלבים מאוחרים יותר".

"עצם הדרך שבה פילסה את דרכה ופיתחה רעיונות ומושגים היא שהפכה את שיטתה ליהודית", אמרה רות ויידר מגן, זמרת ושחקנית שלמדה עם ימימה. "היא הורידה למטה את האנרגיה העליונה שינקה ויצקה אותה בדמות הרצאה, לימוד - לא מדיטציה או מנטרה. היה ברור שלא רק האנרגיה שלה או ההרצאה השפיעו, אלא הדרך שבה השתיים השתלבו באופן מושלם".

כולם מלמדים ימימה

אך מה קורה עכשיו, כאשר ימימה אינה עוד כאן כדי ליצור אותו שילוב מושלם? מה הוא עתיד משנתה של ימימה בעידן של פוסט-ימימה? חילוקי הדעות על הדרך הנכונה להפיץ את מורשתה צצו בחלל הריק שנוצר עם מותה בטרם עת. עידית, מנהלת "מכון מעיין", סבורה שבני אדם רבים מדי מלמדים כיום "ימימה", וכי "ימימה" ללא ימימה אינה באמת ימימה. "ימימה נהגה להוליך אנשים לאורך הדרך בכוחה המאוד מיוחד עד אשר תיקנו את נשמותיהם", אמרה עידית. "חסרונה מאוד מורגש. הלימוד כיום אינו מדויק במידה מספקת. אנשים שלא שהו זמן רב או זמן כלשהו עם ימימה - מלמדים". לדעת עידית, רק אלה שלמדו עם ימימה במשך שנים רבות זכאים ללמד את תורתה. היא היתה רוצה ש"מכון מעיין" יישאר המרכז בר הסמכא ללימוד משנת ימימה, אך נראה שזהו יעד לא סביר כאשר "מורי ימימה" ו"שיעורי ימימה" פורחים בישראל.

א', שימימה עצמה עודדה אותו ללמד, נמצא מעברו האחר של המתרס. הוא מאמין ששיטת ימימה היא בדיוק הדבר שישראל זקוקה לו כעת - חברה המוצפת במתחים בין-אישיים והנושאת ב"עומס" קיבוצי רב. "קיבלתי עלי", אמר א', "מתוך מחלוקת גדולה, לשלוח אנשים ללמד. מי שלמד במשך שנתיים או שלוש, ובאמת התמסר לכך, חייב להיות מורה". רבים הלומדים כיום את משנת ימימה באים מהמחנה הדתי-הלאומי; א' מנסה להכניס קבוצות ימימה לעולם החרדי, שלדעתו זקוק לשיטותיה לא פחות. בניגוד לעידית, הוא אינו מאמין שהעוצמה הטמונה במשנת ימימה פחתה בשל מותה. "כאשר צדיקים מתים, הם משאירים לנו נשמה יתרה", אמר.

ס' עומדת אי שם בין שני המחנות. כמי שלמדה גם אצל ימימה וגם אצל אחד מתלמידיה, היא משוכנעת שכאשר התלמיד מודרך על ידי מורה אחראי, יש לתהליך הלמידה ולטקסטים הנלמדים עוצמה שאינה אובדת בשל פטירתה של ימימה. עם זאת, כפסיכולוגית, היא יודעת שעוצמה זו מסוכנת: "מורים שאינם אנשים טובים או טהורים עלולים להזיק".

בין שהוא מזיק ובין שלא, בישראל החדשה, שבה רוכך הקיטוב הדתי-החילוני - המיזוג הייחודי לימימה בין שפה פסיכולוגית לשפה רוחנית, וסוג האדיקות הדתית המשתמע משפות אלה, מעוררים היענות עמוקה. בגל הראשון של השיבה ליהדות, בשנות ה-70 וה-80, הדגם היה חזרה בתשובה פתאומית שלוותה בדחיית הזהות החילונית הקודמת (למשל אורי זוהר). שיבה ליהדות באמצעות לימוד ימימה נתפשת כתהליך הדרגתי בהרבה. באמצעות הדגש שהיא שמה על יחסים, ולא על איסורים, על צמיחה אישית כניגוד לחטא, ועל רגשות במקום על תיאולוגיה - הטקסט של ימימה מדבר אל ישראל פוסט-אידיאולוגית שעם זאת כמהה, כפי שמעולם לא היתה, לריפוי נפשי ולהארה רוחנית.



איור: יאיר פרץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו