בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כישלון צורב של מועצת יש"ע

שיחות עם ותיקי הסכסוך. כרמי גילון, בעבר ראש השב"כ, מעריך שנסיגה נוספת תהיה קשה מבחינה מבצעית. כתבה שישית

תגובות

כרמי גילון, ראש המועצה המקומית מבשרת ציון ולשעבר ראש השב"כ, מרבה לקחת את אורחיו לתצפית על גדר ההפרדה הנבנית בגבולה הצפוני של המועצה. פעם היה שם מוצב גבול ירדני והיום עומד במקומו מגדל מים שאפשר להשקיף ממנו על הר אדר, הצריח של נבי סמואל והכפר בית סוריכ, שמאחוריו שטחי הנפה הכפרית של רמאללה. כדי להגיע לנקודת התצפית צריך לטפס על מדרגת אבן גבוהה. לפני זמן מה ביקר שם שמעון פרס. הוא בא בלוויית מאבטח אישי צעיר, דילג על מדרגת האבן, פנה לאחור למאבטח ושאל: "אתה צריך עזרה?"

כרמי גילון צוחק. בראשית 1995 מונה לראש השב"כ. אחרי שמונה חודשים נרצח יצחק רבין. גילון קיבל עליו את האחריות הכוללת לכישלון מערך האבטחה והתפטר.

הוא נולד וגדל בירושלים. כסטודנט הצטרף לשב"כ. ב-1982 מונה לראש "היחידה היהודית" העוקבת אחרי פעילות מחתרתית של קבוצות קיצוניות. משימה חשובה באותם ימים היתה גילוים של אלה שהצמידו, שנתיים קודם לכן, מטעני נפץ למכוניות של ראשי הערים שכם ורמאללה ולמוסך של ראש העיר אל-בירה. חקירת האירועים עד אז הגיעה למבוי סתום.

בין החשודים שאיתרו גילון ואנשיו היה צעיר דתי, דוד בארי (אז הנדלר), מפקד לשעבר בסיירת מובחרת שהשתתף במאמץ של המתנחלים מחברון להגן על כלי הרכב הישראליים שהותקפו ללא הרף בדרך לירושלים. בארי קיבל זימון (כוזב כמובן) למבחני קבלה לשב"כ ונאמר לו שעליו לעבור מבחן פוליגרף. במבחן נשאל עשרות שאלות, בהן אחת שנוסחה כך: האם היית שותף אי פעם, ואפילו בידיעה בלבד, לפיגועים פרטיזניים בערבים? בארי ענה בשלילה. בתום המבחן אמרו לו שיש בעיה קטנה עם השאלה הזאת - המכשיר מראה שלא בטוח שהוא דובר אמת. מה עושים? בעבר הציעו אמנם חברים לבארי להשתתף בפיגוע בראשי הערים ובהכנות לפיצוץ בהר הבית, אבל הוא סירב ולכן ענה בשלילה על השאלה. עכשיו אמרו לו אנשי הפוליגרף שאפשר בקלות לפתור את הבעיה. עליו לכתוב על פתק, שיישאר כמובן אצלו, ולו שמץ ממה שהוא מסתיר, ואז ישאלו אותו אם קיימים עוד דברים שהוא מסתיר. אם יתברר שענה תשובת אמת, יוכלו לקבוע שעמד במבחן.

בארי, שמנהל מאז ועד היום את ההתנחלות היהודית בסילוואן (כפר השילוח), רצה מאוד להצטרף לשב"כ. הוא הסכים לסידור שהוצע לו וכתב פתק ובו מלים ספורות: אקל'ה - ראשי הערים, יהודה עציון - הר הבית. אחר כך נשאל במכונת הפוליגרף אם הוא עדיין מסתיר משהו, ענה בשלילה, ותשובתו היתה אמת. הוא עבר בהצלחה את המבחן אבל לא התקבל לשב"כ. בארי הניח את הפתק בכיסו, אחר כך קרע אותו לגזרים והשליכו.

זמן קצר לאחר מכן שוב זומן בארי לפגישה בשב"כ. הפעם הראו לו את הפתק שקרעיו לוקטו ואוחו, והוא נדהם. לאחר הפגישה מיהר להזהיר את מי שהוזכרו בפתק. אקל'ה, הוא יצחק גנירם מרמת הגולן, דמות מרכזית באותה מחתרת, מיהר לירושלים לספר זאת לחבריו. המחלקה של גילון כבר היתה בעקבותיהם.

המחתרת היהודית צמחה לפני 25 שנה ויותר גם על רקע הסכמי קמפ-דייוויד, שהביאו לפינוי חבל ימית. לכאורה לא היתה זו מחתרת ראשונה ולא אחרונה. מאז הקמת המדינה התגלתה שורה ארוכה של קבוצות מחתרתיות והתארגנויות של בודדים שביצעו פעולות טרור. היו קבוצות לאומיות ודתיות נוסח "מחתרת צריפין", משנות ה-50, שהשליכה פצצה בחצר שגרירות רוסיה בתל אביב; והיו חבורות ריגול של שמאל קיצוני וטרוריסטים יוצאי "כך". היו תמהונים שרצו לפגוע במסגדי הר הבית והיו שפעלו כבודדים, כמו אלן גודמן שירה ברחבת אל-אקצה. ברוך גולדשטיין, ובמידה רבה גם יגאל עמיר, פעלו כמעט לבדם, וכך גם הרוצחים האחרונים משפרעם ומהתנחלות שילה. היתה גם המחתרת האחרונה מהתנחלות בת-עין וקיימת חבורה שרצחה כמה ערבים בשנים האחרונות ואנשיה לא נתפסו.

עם כל החומרה של מעשים אלה, אין להשוותם לפעולות המחתרת היהודית, שהיתה המחתרת הרצינית היחידה שקמה בישראל. היו לה כמה פעולות חשובות: הראשונה, הכנות לפיצוץ כיפת הסלע. ההכנות הושלמו למעשה. נעשו תצפיות ומדידות ונאספו חומרי נפץ. הכל היה מוכן והעיכובים בביצוע נבעו מהיסוסים מדיניים והלכתיים. חוליות של המחתרת התנקשו בחייהם של ראשי ערים בגדה ופצעו קשה את בסאם שכעה משכם ואת כרים חלף מרמאללה. שתי פעולות נגד אברהים דקאק ממזרח ירושלים והד"ר חמזה נתשה מבית לחם נכשלו. חוליה של המחתרת רצחה סטודנטים במכללה המוסלמית של חברון והטמינה פצצות במגרש כדורגל ובמסגדים בחברון. בעת חשיפתם ניסו חברי המחתרת לפוצץ אוטובוסים ערביים.

פעילי המחתרת, כשלושים במספר, היו כולם אנשים רציניים ממרכז ההוויה הישראלית של מחנה הכיפות הסרוגות - המתנחלים. היו בהם קצינים בכירים (עד סגני אלופים) במילואים ובסדיר ובעלי עמדות חשובות במשרדי ממשלה, במינהלת חברון וקרית ארבע ובמזכירות גוש אמונים.

האם בנסיבות הפוליטיות של היום יכולה לקום מחתרת דומה? כרמי גילון סבור שבמישור הפוליטי סיפור ההתנתקות מעזה הוא כישלון צורב של מועצת יש"ע. לא היתה סרבנות, והם לא הצליחו לגייס חוגים רחבים מעבר לכיפות הסרוגות. הלקח הוא ששלב נוסף של נסיגה יכול להיות קל יותר מבחינה פוליטית. אבל מבחינה מבצעית הוא יהיה קשה יותר. זאת מכיוון שעזה, במידה מסוימת כמו ימית, איננה בדיוק נחלת האבות. אבל כאשר יצטרכו לסגת מלב הארץ, מנפת שכם, מאלון מורה ומשילה - הקשיים המבצעיים יהיו גדולים פי כמה וכמה. מחתרת? אולי.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו