בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"נמאס מהם, פשוט נמאס"

קצינים וחיילים בחברון חושבים שהדרך היחידה להתמודד עם יהודי חברון היא "כוח ועוד כוח". אחרת, תהיה פה אנרכיה

תגובות

מצלמת האבטחה הצבאית תיעדה רק קטע קצר מהתקרית, בקושי עשר שניות: פעוט ערבי, אולי בן שלוש, מנסה לחמוק מהתקפה של שני ילדי מתנחלים. השניים, הנראים בני שבע או שמונה, חובטים בו שוב ושוב. הפעוט מוטח ארצה. הילדים היהודים בועטים בו בעודו מוטל על הקרקע. ילד שלישי, כנראה גם הוא יהודי, צופה בהם ממרחק מה.

ההתקפה, שאירעה לפני כחצי שנה, צולמה במדרגות סמוך לשכונת תל-רומיידה בחברון. משטרת חברון עדיין חוקרת, בניסיון לאתר את המעורבים. סרט הווידיאו, השמור במחשביהם של כמה קציני צבא ומשטרה, מעולם לא הוקרן בציבור. איכשהו, הצפייה בו מצמררת יותר מכל מה שנכתב או שודר השבוע מחברון. בגלל הברוטליות של ההתקפה, הרבה יותר מקטטת ילדים ממוצעת, בשל גילו הרך של הקורבן ואולי משום שהסרט מזכיר את מה שהדיון הציבורי בישראל נוטה להדחיק: שהקורבנות האמיתיים של אלימות המתנחלים בחברון אינם החיילים והשוטרים שספגו מהם אבנים וביצים השבוע, אלא השכנים הפלשתינאים. אלה שנתונים למערכת הפחדה שיטתית, יומיומית, ונדחקים בהתמדה משכונות מגוריהם - אמנם על ידי המתנחלים, אך תוך כדי סיוע, במעשה ובמחדל, של כוחות הביטחון.

באמצע השבוע דעכה המהומה בחברון, שהשתלטה בתחילתו על סדר היום הציבורי. ראשי המתנחלים בעיר הגיעו למסקנה שגל ההתפרעויות שעודדו חדל לשרת את עניינם. מאות הצעירים, תלמידי ישיבות ובנות אולפנה מהשומרון וממרכז הארץ ששמחו לחמוק מלימודים לצורך ההשתתפות באינתיפאדה היהודית, נשלחו על ידי מארחיהם בחזרה הביתה. צה"ל והמשטרה אמנם נקטו סדרת צעדים, שנועדה להחזיר להם מראית עין של שליטה ברחוב החברוני הפרוע.

אולם, בד בבד הובהר למתנחלים כי פינוי המשפחות היהודיות שפלשו לשוק הסיטונאי הפלשתיני לא ייעשה כנראה בשבוע הקרוב. מאחורי הקלעים עדיין מתנהלות שיחות על גיבוש פשרה, שתאפשר את חזרת המתנחלים לשוק, בגיבוי חוקי, בעוד כמה חודשים. כך שפינוי בכוח של הפולשים עדיין אינו ודאי, למרות תאריך היעד האחרון שנמסר לבג"ץ, 15 בפברואר. וכרגיל בחברון, אפשר לשער שכבר יימצא הטרוריסט הפלשתינאי שינסה לפגוע במתנחלים ויזכיר לכל הצדדים היכן עובר קו החזית האמיתי ביניהם.

גל האלימות האחרון פרץ ביום חמישי שעבר. מתנחלי חברון נערכו לקראת יום ראשון, 15 בינואר, שבו נכנסו לתוקף צווי הפינוי לפולשי השוק. נראה שסברו בטעות כי בצבא הוחלט על פינוי מיידי. המתנחלים הכריזו על גיוס חירום וכמה מאות צעירים נענו לקריאה. באורח אופייני, ועד היישוב היהודי נזהר מקריאה מפורשת לאלימות, אבל היו די אנשים רבי השפעה ביישוב שדאגו גם להלין את ה"מתגברים" וגם להסיתם למתקפה.

חרף הסימנים המוקדמים, צה"ל נימנם מעט בשמירה. החטיבה המרחבית נמנעה מלבקש תגבורת מיוחדת של כוחות משטרה לסוף השבוע. לאורך השבת פגעו מתנחלים ואורחיהם ברכוש פלשתיני, תקפו והיכו תושבים פלשתינאים ומתנדבים זרים מארגוני זכויות אדם והתגרו בחיילים. לקצין צה"ל שספג מהם אבן בראש נגרם שטף דם בעין.

המהומות, אומר בכיר במטכ"ל, היו המשך צפוי לפרשת ההתנתקות. פינוי הרצועה חולל שבר גדול בין רבים ממתנחלי הגדה לצה"ל ולמדינה. בהתנחלויות, השוליים התקרבו למרכז ואילו המרכז סובל מחוסר מנהיגות. "מועצת יש"ע היא יישות פיקטיווית. לא רק אנשי חברון, אפילו במאחז עמונה כבר לא סופרים אותה. מנגד, גוברת ההשפעה של רבנים קיצונים כמו דב ליאור מקרית ארבע ואליקים לבנון מאלון מורה".

הסגנון החדש של יש"ע מורגש בכל עימות. בנות אולפנה שנעצרו אחרי שהסתננו להריסות שא-נור השחיתו את המשאית הצבאית שהובילה אותן למעצר וכתבו סיסמאות כמו "מוות למדינת ישראל, תחי מדינת יהודה". בחברון עטו מתפרעים מסיכות, כדי לחמוק מתיעוד משטרתי. "הצעירים שהחליטו להופיע רעולי פנים פשוט איבדו כל בושה", אומר הקצין הבכיר. "אנשים כאלה עלולים, בנסיבות מסוימות, גם ליידות בקבוקי תבערה ואפילו לירות על שוטרים. זה צעד אחד לפני אנרכיה".

היה זה עימות מלאכותי במקצת (לנוכח העובדה שצה"ל טרם נערך לפינוי הפולשים) ובכל זאת הושקעו בו הרבה אמוציות. ביום ראשון בבוקר עמד במרכזו אלוף משנה מוטי ברוך, מפקד חטיבת חברון. ברוך, מפקד קרבי מצטיין, אהוד מאוד על אנשיו. הוא שירת כמפקד גדוד 890 של הצנחנים בימיה האחרונים של רצועת הביטחון בדרום לבנון ופיקד על יחידת העילית "מגלן" בתחילת האינתיפאדה השנייה.

אבל בשדה המוקשים הפוליטי-התקשורתי, המח"ט מיומן פחות. בסיור במרכז העיר, הבחין במאות בני נוער יהודים הצועדים לכיוון "חסם שוטר", מחסום שמצדו השני שכונה פלשתינית. יחד עם חבורה קטנה של קצינים וחיילים, שמונה אנשים, החליט לבלום אותם. הצעירים היכו ודחפו את החיילים, שהגיבו בכוח. המח"ט, שכמה מתפרעים ניסו להפילו לרצפה, דרך את נשקו. המתנחלים המזועזעים מיהרו לדווח לתקשורת: איך מעז מח"ט יהודי לאיים בנשק על אזרחים? בדיעבד, סבורים ברוך ומפקדיו ששגה. אילו היו ברשותו אמצעים לפיזור הפגנות, כמו גז מדמיע ואלות, מוטב היה להשתמש בהם. אבל רבים מעמיתיו הביעו השבוע הזדהות מלאה עם צעדו. "נמאס מהם, פשוט נמאס", היתה התגובה הרווחת.

התקרית עם המח"ט סומנה כ"נקודת ההיפוך" בחברון. המתנחלים ספגו גינויים מכל עבר והמשטרה מיהרה להזרים לעיר תגבורות. ביום שני בלילה הוציא אלוף פיקוד המרכז, יאיר נוה, צו המכריז על אזור היישוב היהודי כעל שטח צבאי סגור. על יהודים שאינם תושבי האזור נאסרה השהות בו. במקביל, החלה המשטרה להפגין נוכחות. פרשים על סוסים הופיעו בכיכר גרוס, ליד שכונת "אברהם אבינו". המראה, כשברקע ה"פילבוקס", מגדל שמירה צה"לי, הזכיר סצינה מימי הביניים. צעירים יהודים עוכבו לבדיקה ברחובות השכונה. אבל המעצרים היו מועטים. מרבית ה"מתגברים" כבר עזבו את חברון, ממתינים בבית לקריאה מחודשת לבוא להצלת עיר האבות.

בינתיים, נמשכו מגעים לא רשמיים בין הצדדים, שבהם עמדו ראשי המתנחלים בהתנגדותם להצעת הפשרה של נוה: פינוי מרצון של המשפחות מהשוק, בתמורה להבטחה של המדינה לשוב למקום, לאחר שזו תפקיע את השוק מעיריית חברון, בעוד כמה חודשים. ההצעה נשענת על העובדה שהקרקע היתה בעבר בבעלות יהודית ועיריית חברון קיבלה אותה לרשותה ב-1948 מידי הממונה הירדני על נכסי נפקדים.

בצה"ל הופתעו מעיקשותם של המתנחלים. "הם מחמיצים כאן הזדמנות למתן חותמת חוקית לנכס שברשותם. הגישה הזאת, לצד ההתפרעויות, תביא לכך שבסוף לא יישבו יהודים בחברון", אמר קצין בכיר. קצינים אחרים הפגינו פחות אהדה למפעלו של הרב לוינגר. "הדרך היחידה היא כוח ועוד כוח", אמרו. "רק אכיפה משטרתית נוקשה תרסן אותם. אין שום סיבה לנהל עמם משא ומתן".

שאלת המפתח היא אחרת: עד כמה הממשלה, רגע לפני הבחירות, נחושה לעמוד בהבטחותיה לפנות את המתנחלים מהשוק בחברון, להרוס את הבתים בעמונה ולסלק את שלוש החוות הבלתי חוקיות בשומרון. שנים שידר הדרג המדיני עמימות מכוונת בסוגיות האלה, עמימות שהצבא נתן לה פירוש בשטח בגילוי רפיון מוחלט מול הפרות חוק של המתנחלים.

אבל המציאות הפוליטית, אחרי ההתנתקות ומחלת שרון, השתנתה. הסבלנות הציבורית למתנחלים פחתה מאוד. חשוב מכך, הפחד מהם נעלם. ההתנתקות הוכיחה שפינוי הוא משימה אפשרית. בהשתוללות בחברון ובעיקר בשימוש ברעולי הפנים, הזיקו המתנחלים לעצמם. ביטויים כמו "חמאס יהודי" הפכו למטבע לשון מקובלת. ייתכן שממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מריח כאן גם הזדמנות פוליטית, שלא לדבר על השבחים הצפויים מוואשינגטון. ביום רביעי, בהתייעצות שרים מיוחדת שכינס, נשמע ממלא המקום נחרץ מאוד: אין מקום לפשרות עם המתנחלים, אמר. יש להיערך לפינוי מהיר של השוק בחברון והבתים בעמונה. אך אם אולמרט עדיין מתלבט בקשר לטיבה האמיתי של המציאות בחברון, הוא יכול להתייעץ עם מזכירו הצבאי, האלוף גדי שמני, לשעבר מח"ט הגזרה.

לחיילים בחברון כבר אין אשליות. אם בעבר הפעילו מתנחלי העיר טקטיקה משולבת, פעם נאצות ופעם חלוקת עוגות ל"חיילים השומרים עלינו", אחרי ההתנתקות אין עוד עוגות. השירות בעיר הוא התנסות מתמשכת בהטרדות ("מקריאות כמו נאצים כבר הפסקנו להתרגש", אומר אחד המפקדים). את גדודי גולני אין מציבים בעיר זה שנים, אבל מחזור אחרי מחזור של הצנחנים והנח"ל נושאים עמם את החוויה ההזויה של חברון. "באתי לעיר הזאת ימני ויצאתי שמאלני", סיפר השבוע קצין לשעבר בצנחנים. העובדה שמהשירות בעיר נולדה התארגנות "שוברים שתיקה", שהקימו חיילים משוחררים מהנח"ל, אינה מקרית.

המטכ"ל, לעומתם, מדבר בשני קולות. נוה חובש הכיפה בוטה יחסית ביחסו למתפרעים. אבל דווקא השבוע בחרו הרמטכ"ל דן חלוץ וראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן, לפייס את מועצת יש"ע בשתי מחוות. הם ביטלו את הקפאת גיוסם של 137 צעירים שנחשדו בהפעלת אלימות כלפי חיילים ושוטרים במהלך ההתנתקות. במקביל, הוציא שטרן הנחיה האוסרת על מפקדים ביחידות מיוחדות לשאול את המיועדים לשירות, אנשי הציונות הדתית, מה עשו בהתנתקות ולמי יישמעו במקרה של מחלוקת - לרב או למפקד. כאילו יש שאלה רלוונטית מזו, לנוכח גילויי הסרבנות (המוגבלים אמנם בהיקפם) סביב פינוי הרצועה. בצה"ל מדברים על שבר שלא אוחה בזמן ההתנתקות, אבל הקצינים שוכחים את חלקו של הצבא; את העובדה שזרעי הפורענות של השבוע בחברון נזרעו בהבלגה המוגזמת לעתים שגילו חיילים מול החרפות והגידופים בנוה דקלים ובכפר דרום.

לאן הולכים מכאן? שני תסריטים אפשריים - ותחזיות בדבר שניהם ניתן היה לשמוע בצה"ל ובמערכת הפוליטית השבוע. לפי גרסה אחת, יישמר הקו הנוקשה שנקטה המשטרה השבוע, בעידוד הדרג המדיני. השוק יפונה לקראת סוף ינואר, לאחר שצה"ל והשוטרים ישברו את ההתנגדות שירכזו המתנחלים. הנקמה תבוא בהמשך, בשורה של פגיעות ברכוש פלשתיני בחברון. לא מן הנמנע שייצאו ממאורתם גם הטרוריסטים היהודים, שחוליה אחת שלהם פעלה בעבר באזור חברון (תזכורת: שבעה פלשתינאים נרצחו על ידי ארגון טרור יהודי בפיגועי ירי בכבישי הגדה ב-2001-2002; המבצעים מעולם לא נעצרו). המדינה תגיב בהקשחה הדרגתית של צעדי הענישה נגם מתנחלים קיצונים. "בסוף, יטפלו בהם כמו באוכלוסייה מורדת", מתנבא קצין אחד.

התחזית השנייה, ההפוכה, מסתמכת על לקחי העבר. אין ודאות שלא תושג לבסוף פשרה על פינוי מרצון, תמורת חזרה יהודית לשוק בעתיד. וגם אם יפונו המשפחות בכוח, צה"ל כבר הכריז שבכוונתו לאטום את החנויות ולא להחזירן לידי הפלשתינאים. כשבוחנים את אירועי 12 השנים האחרונות בחברון, מגלים שצעד אחר צעד מצליחים המתנחלים להרחיב את אזורי המגורים שלהם.

סדרת הפיגועים הרצחנית נגד יהודים, הטבח שעשה ברוך גולדשטיין במתפללים פלשתינאים - שניהם הובילו בדיוק לאותן תוצאות: דחיקת תושבים פלשתינאים מהשכונות הצמודות למובלעת הישראלית (השוק הרי נסגר דווקא לאחר הטבח במערת המכפלה). אם השרים והקצינים עדיין משתעשעים בפתרון חוקי, שישאיר את המתנחלים בשוק, כדאי להזכיר את ההשלכות הקבועות שהיו להרחבת היישוב היהודי בחברון, מאז הגיע הרב לוינגר למלון פארק ב-1968: עוד חיכוך ועוד הרוגים, משני הצדדים.



חיילי צה"ל בדרכם לפיזור מהומות בשכונת אברהם אבינו בחברון, השבוע. ההתנתקות הוכיחה שפינוי הוא משימה אפשרית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו