בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופ' ביגר פותר לאבו-סביח את כל הבעיות

איברהים אבו-סביח מתמודד בפריימריס של העבודה. הוא גר ביישוב לא מוכר; לא זורמים בו מים, אין בו חשמל, אין טלפון, אין כביש שמוביל אליו ? לגיאוגרף הפרופ' גדעון ביגר יש פתרונות מצוינים לכל מיני ערבים שמתלוננים

תגובות

"חצי ממשלה אצלך בבית, והיישוב שלך עדיין לא מוכר" ידיד של איברהים אבו-סביח

השם איברהים אבו-סביח זר לרוב הקוראים. עם זאת, יש סיכוי גדול ששמו של אבו-סביח, המתמודד על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, יהיה מוכר הרבה לפני שיוכר היישוב שבו הוא מתגורר. הוא גר באלבאט, אחד מ-20 היישובים הבדוויים הלא מוכרים בנגב. זו תמצית הסיפור: בישראל של 2005 יכול אדם להיות חבר כנסת בעוד מדינתו אינה מכירה בקיומו של היישוב שלו.

כך נראים חייו של מועמד לכנסת ביישוב לא מוכר: עשרות פחונים או מבני בלוקים ארעיים פזורים בשישה מקבצים על אדמה צחיחה. אין חשמל, אין מים זורמים, אין קו טלפון ואין כביש שמוביל אליו. את החשמל מספקים ל-1,100 התושבים, בני שבט אבו-קרינאת, גנרטורים שקנו במיטב כספם. עם רדת החשיכה מפעילים אותם לארבע שעות. המים מגיעים מ"שיבר" מרכזי של חברת מקורות, שהותקן בסמוך לכביש הגישה ליישוב. מדי בוקר קם אחד מבני השבט ופותח את השיבר המזרים מים למקבץ שלו. באותו זמן אין המים יכולים להגיע למקבצים האחרים. סממן הקידמה היחיד באלבאט הוא צלחות הלוויין לקליטת שידורי טלוויזיה. לידן פזורות עששיות נפט. הן לא לקישוט. פה משתמשים בהן.

בתנאים אלה גידל אבו-סביח, בן 52, 15 ילדים משתי נשים. לגדולים הקנה השכלה גבוהה. אחד מהם סיים לימודי משפטים, והוא משרת כקצין התביעות הבדווי הראשון במשטרת ישראל. גם אבו-סביח למד והשכיל: בתנאים הבלתי אפשריים האלה, סיים את המכללה לטוענים שרעים בבקה-אל-גרבייה, ואחר כך סיים תואר בפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטה הפתוחה בירדן. "שום דבר אינו עומד נגד הרצון", הוא אומר.

במקביל, הקים אבו-סביח עם חבריו את המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים ושימש כסגן יושב הראש שלה. בתמיכת הקהילה, העלו את הסוגיה האומללה על סדר היום הלאומי. ב-1993 הפך לפעיל במפלגת העבודה. באין טלפון, היה נוסע למרחקים לתקשר עם העולם. אז הגיעו הטלפונים הניידים, והתקשורת השתפרה. כשהיה מגיע לישיבות ולפגישות, התקשו החברים להאמין שכך הוא חי. שנים היה מסתיר בבד יוטה, כמו כל שכניו, את המבנה הקשיח שהקים במקום המאהל, כדי שלא ייראה בצילומי האוויר של מינהל מקרקעי ישראל.

רק לפני הבחירות, כולם פתאם מוצאים את הדרך ליישוב, ששום שילוט אינו מכוון אליו, בגלל שאינו קיים. הולכים בעקבות הקול, נכון יותר בעקבות 60 אלף קולותיהם של בני שבט מטה עדולם. כשסיים בכורו את לימודי המשפטים לפני שנתיים, עשה אבו-סביח חפלה גדולה. כולם הגיעו. ידיד מרהט גיחך. "חצי ממשלה אצלך בבית, והיישוב שלך עדיין לא מוכר", אמר.

"כל פעם שאני חוזר הביתה בלילה ואני צריך לחפש מצית כדי להאיר לי את הדרך למיטה, אני כועס מאוד" איברהים אבו-סביח

עכשיו מתמודד אבו-סביח בפריימריס של העבודה במשבצת "מגזרים", מקום 29 ברשימה. משבצת מעניינת, שמשקפת במידה רבה את יחסה של המפלגה למיעוטים. יש משבצת ל"ערבים", מקום 19; יש משבצת ל"דרוזים", מקום 20. 29 היא משבצת של "עודפים". מול אבו-סביח מתמודד באותה משבצת חסים עבוט, מועמד נוצרי מהצפון, מצב שמעמיד את שני הציבורים בעימות מיותר. שניהם תלויים בעוד התניה של "המשבצת": המקום בה יתפנה להם רק אם יצליחו חמש נשים להתברג ל-30 המקומות הראשונים. אם לא, שמור המקום לאשה החמישית. אבו-סביח, איש נאור ממילא, הופך לפמיניסט נלהב. הוא מייחל להצלחתה של המועמדת נדיה חילו, עושה "דיל" עם נדה צ'זוי, שמתמודדת במשבצת ה"עולים" במפלגה. ניצחונן מפנה את המשבצת; כישלונן משאיר אותו בחוץ.

אבו-סביח מביא אתו ניסיון מפלגתי עשיר כיועץ לחיים רמון בהסתדרות, כראש מטה בחירות של אהוד ברק במגזר הבדווי, ונדוניה נאה של 14.5 אלף בעלי זכות בחירה, בני השבט שלו, שתומכים בו. הוא מצוי היטב ברזי המפלגה ותככיה, מוקשים אותם הוא עוקף במיומנות גדולה במהלך השיחה. הוא מוכן רק לומר, שמי שקבע לבדווי מקום 29 עשה טעות גדולה, כי בדווי במקום ריאלי יכול להביא למפלגה "מנדט פלוס". עכשיו הוא מתרוצץ ברחבי הארץ, בחוגי בית ובסניפים, בישיבות המפלגה, מציג את מרכולתו. מרגיש שווה בין שווים.

רק החזרה הביתה קשה עדיין."כל פעם שאני חוזר הביתה והאור כבה, ואני צריך לחפש מצית כדי להאיר לי את הדרך למיטה, אני כועס מאוד", אומר אבו-סביח; "בכל פעם אני שואל את עצמי איך המדינה שידעה לקלוט מיליון עולים ולספק להם דיור, לא מצליחה לפתור את הבעיה שלנו. זה מה שאני חושב בכל פעם שאני פותח את הברז ולא יוצאים ממנו מים, ובכל פעם שהרכב שלי שוקע בבוץ באין כביש, ואני צריך להזעיק מישהו לחלץ אותי. את צודקת: אחרי כל ישיבת מרכז עם החברים אני חוזר לחיים אחרים לגמרי מהחיים שלהם, וזה יוצר אצלי מערבולת פנימית ותהייה למה אני שייך, בעצם?"

"השטח מחפש מנהיג שלא יעסוק בפתרון הסכסוך הישראלי-הפלשתיני, אלא בחיבור לחשמל או למים" איברהים אבו-סביח

חוץ מהנדוניה האלקטורלית, אבו-סביח מביא עמו להתמודדות גם אג'נדה ברורה. יותר מ-30 שנה לא היה חבר כנסת בדווי שלא מתוך המפלגות הערביות, ואבו-סביח רואה בכך כשל גדול. "אם אהיה מועמד, בדווים מעטים יצביעו למפלגות ערביות. בבחירות האחרונות טלב א-סאנע והתנועה האיסלאמית (שהתמודדו ברשימת רע"מ, ל"ג) קיבלו ביחד רק עשרת אלפים קולות מן הבדווים בנגב. השטח מחפש מנהיג שלא יעסוק בפתרון הסכסוך הישראלי-הפלשתיני, אלא בחיבור לחשמל או למים. החיבור למים טעון עדיין אישור של ועדה מיוחדת, בה חברים גם נציגים של גופי הביטחון, שצריכים להכריע אם אני לא איום ביטחוני וזכאי למים", אומר אבו-סביח בנאום בחירות שונה במקצת.

גם אם הכל נשמע עתה כמו תעמולה, יש גם עובדות: 60% מן הבדווים בנגב ו-75% מתושבי היישובים הלא מוכרים בחרו שלא להצביע בבחירות האחרונות. אבו-סביח גם לא מתרשם מן העובדה שאריאל שרון שם עצמו כראש מטה הבחירות של קדימה במגזר הלא-יהודי: "אני חושב שזה רק מעיד באיזו מצוקה הוא נמצא במגזר הזה, ועל כן בחר באופן הפגנתי בתואר הנוצץ, שלא ימחוק את הפגיעה במגזר בשנים האחרונות".

אבו-סביח בטוח שהוא עצמו יכול לספק פתרונות. יש לו משנה סדורה שעיקריה חינוך, קידום נשים והשכלה. הוא אומר שאי אפשר להטיף לבדווים לא להוליד הרבה ילדים. זו זכותם והם עשו זאת גם הרבה לפני שהחלו לקבל קצבאות מהביטוח הלאומי. לשיטתו, צריך פשוט להקנות להם השכלה. אדם משכיל חושב אחרת ויודע לקבל החלטות נכונות למשפחתו. בינתיים, מצויד ברכב שטח מסחרי, שגם הוא מתקשה לנוע באדמת הטרשים של השבט, נע ונד אבו-סביח ברחבי הארץ, משווק את עצמו ואת קהילתו. כסף לשלוח איגרת לבוחר הרי אין לו.

"למה לא ירצה ערבי לחיות עם עמו ועם משפחתו? " הפרופ' גדעון ביגר על תוכניתו לספח ערבים-ישראלים למדינה הפלשתינית

על פי התוכנית ארוכת הטווח של הפרופ' גדעון ביגר, גיאוגרף מדיני מאוניברסיטת תל אביב, אבו-סביח בכלל לא אמור לחיות במקום שבו הוא מתגורר, אלא בגבולותיה החדשים של המדינה הפלשתינית העתידית. אבל זאת התוכנית לטווח הרחוק באמת, הרבה אחרי שתיפתר בעייתם של אזרחי ישראל הערבים המתגוררים באזור שמכפר קאסם וצפונה, דרך טייבה וכל יישובי ואדי ערה. כל אלו, כ-150 אלף איש, אמורים על פי תוכנית שהגה כבר לפני שש שנים, להיות הראשונים להסתפח למדינה הפלשתינית. לא בטרנספר, חלילה. הם יעברו לשם על בתיהם ועל אדמתם, כשקו הגבול יוסט מערבה ויותיר אותם מעברו השני.

"זה טוב ליהודים וטוב לערבים", אומר ביגר, "נכון שבהתחלה יהיה להם קשה לוותר על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי שיש להם פה, אבל ילדיהם ונכדיהם כבר יוכלו להשתלב שם באמת. אני יודע שזה נשמע נאיווי, אבל זהו פתרון הומני. זה לא טרנספר ולא פגיעה באדם, להוציא פגיעה בדמי הביטוח הלאומי שלהם. אבל על ביטוח לאומי לא בונים מדינות. למען האמת, קשה לי להבין את התנגדותם של הערבים לתוכנית הזאת. למה לא ירצה ערבי לחיות עם עמו ועם משפחתו?"

ביגר, בן 60, עלה לכותרות השבוע כשנחשפה ב"הארץ" זיקתו של מי שמכהן כיו"ר ועדת גבולות ערים, שדנה בבקשת סכנין להרחבת שטח שיפוטה, למפלגת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן. הקשר בין השניים נמשך כבר יותר משנה, מאז הפך ליברמן את תוכניתו של ביגר לחילופי שטחים ואוכלוסייה לציר המרכזי של המצע המדיני שלו. מאז, ביגר הפך לחבר פעיל בוועדה המדינית של ישראל ביתנו, והוא שואף להיבחר לכנסת מטעמה. מימושו של החולם תלוי ב"וועדה המסדרת" של המפלגה, שאם לא ילקה ליברמן, חלילה, בסכיזופרניה, היא מורכבת מאיש אחד. ליברמן.

"עד היום לא היה גיאוגרף בכנסת", מנמק ביגר, "זאת, בעוד שכבר יותר מ-70 שנה כל הסכסוך בינינו לבין הפלשתינאים מתמקד בשאלה אחת - איפה לשים את קו הגבול". וביגר, מומחה לגבולות, יודע בדיוק את התשובה לשאלה הזאת. הוא הרי כתב אנציקלופדיה על הגבולות בעולם שיצאה לאור בניו יורק; בשליחותו של ראש הממשלה, אהוד ברק, הוא ישב מול הסורים בשיחות השלום בשפרדסטאון, ואף הכין עבורו חומר מקצועי לשיחות קמפ דייוויד. בהחלט מומחה. רק עכשיו חזר ממפגש עם מומחים פלשתינאים בברלין, שם עסקו בניסיון מעניין לחבר ביחד אטלס ראשון מסוגו של מלחמת 1948. אגב, השותפים הפלשתינאים למפעל אינם מכירים את תוכניתו האחרת של ביגר.

ביגר מספר כי בהחלט היו לו היסוסים קודם שחבר לליברמן. "התלבטתי בגלל התדמית של האיש והערות של חברים, שתמהו איך אני מתחבר ל'מאפיונר' הזה", הוא משחזר, "אבל כשהכרתי אותו, ראיתי שהדימוי שונה מאוד מן המציאות. הרי אחרי כל החקירות לא דבק בו רבב. יש לליברמן ראייה מפוכחת של המהלכים ותוצאותיהם. הוא גם עבר מהפך, מאיש ארץ ישראל השלמה לפוליטיקאי שמדבר על מדינה פלשתינית והחזרת שכונות ערביות בסביבות ירושלים, באופן שיוציא מתחומי ישראל עוד 220 אלף ערבים. הוא הראשון שהרים את הכפפה שלי".

ליברמן מספק לביגר את האכסניה הרעיונית והפוליטית; ביגר וחבריו בוועדה המדינית - בהם מנכ"ל חברת החשמל לשעבר, משה כץ, הפרופסור לרפואה יצחק ליפשיץ והמשנה לראש השב"כ בעבר, ישראל חסון - מספקים ליו"ר ישראל ביתנו את מעטפת המכובדות. הם גם מחלצים אותו ממשבצת "מפלגת העולים הרוסית", עליה אין ליברמן רוצה להמשיך לשבת. בוועדה בת 30 החברים אין כמעט דוברי רוסית. גם סיסמת הבחירות הראשונה, שתיחשף אחרי שישקע אבק הקרבות בליכוד, פונה לכלל ישראל: "ישראל ביתנו - פלשתין ביתם". עוד פרפראזה על "אנחנו כאן, הם שם", שדווקא השמאל הרים להנחתה.



איברהים אבו-סביח. "איך מדינה שקלטה מיליון עולים לא מצליחה לפתור את הבעיה שלנו. זה מה שאני חושב כשאני פותח את הברז"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו