בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רמטכ"ל ליום אחד

דורון אלמוג גילה שצה"ל זקוק לטלטול. השבוע היתה המנה הראשונה, ויהיו עוד

תגובות

1. מחולל השדים

הערה פיקודית לראש אגף המודיעין, האלוף עמוס ידלין. הערה פיקודית למי שהיה ראש אגף המבצעים ועבר לכהן כאלוף פיקוד הצפון, גדי אייזנקוט. הערה פיקודית לאלוף פיקוד הצפון, אודי אדם. והשיא, בהעדר מנגנון של הערה עצמית: אמירה קשה על הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ.

זה הבציר הצפוי בסיבוב הבא של דו"ח ועדת דורון אלמוג לבדיקת חטיפתם של החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב בידי חיזבאללה ב-12 ביולי. ועדת אלמוג טילטלה השבוע את הצבא בהגישה 43 עמודים ותורה שבעל-פה; לעיתונות, ובאמצעותה לציבור, נחשפה רק מצגת חלקית ותמציתית. במרכז הסערה עמד מפקד אוגדה 91, תא"ל גל הירש, שהודיע לחלוץ על התפטרותו משירות הקבע, חצי שעה לפני פתיחת דיון המטכ"ל בדו"ח אלמוג. הודעתו של הירש הסבה תחילה הנאה לשר הביטחון עמיר פרץ, ששמח לראות כי הדלת שטורק הירש בצאתו חובטת בחלוץ. שלושה ימים חלפו בטרם גינה פרץ בהתחסדות את "מחול השדים", שחולל בעצמו. "תנו לעבוד", זעק בנהמת לבו, לאחר שנתן למקורביו לעבוד מאחורי הקלעים נגד חלוץ.

שמחתו של פרץ היתה נמהרת מדי. בניגוד לפרסומים, ואולי בעקבותיהם, בהתאם לאופיו הדווקאי, חלוץ לא השלים עם הגזירה שלא ישלים את שלוש שנותיו. לכך תידרש תפנית שתהיה בעיניו מרחיקת לכת ומהדהדת, כגון הודעה של הממשלה שמינתה אותו כי אבד לה האמון בו, או קביעה של ועדת וינוגרד כי תפקודו לקה בטעות חמורה בשיקול דעת. אפילו יועמד חלוץ בפני התפתחות כזאת, לא מאליו מובן שהמועמד לרמטכ"ל הבא שיציע פרץ, או מי שיהיה בעת ההיא שר הביטחון, יהיה בהכרח מקובל על אהוד אולמרט, או מי שיהיה או תהיה בעת ההיא ראש הממשלה.

חלוץ אטם השבוע את אוזניו מפני תופי הטם-טם של הסקרים והכותרות. הם לא יניאו אותו מכוונתו להישאר כדי "לייצב" את הצבא. דומה שהשקפתו מבחינה בין טייס קרב המפעיל את כיסא המפלט ונוטש אף-15, שגם אותו צריך להרחיק מעיר שלתוכה הוא עלול להתרסק, לבין קברניט ג'מבו גדוש נוסעים שנקלע למצוקה ומנסה להנחיתו בשלום. חלוץ רואה עצמו נוחת, לא נוטש.

אלא שבינתיים אבד לו, כמדומה, הפיקוד המעשי על המטוס. הנה הוא עדיין ליד ההגה - ואם לא הוא, לפחות הטייס האוטומטי - אך יותר ויותר משפיעים על מסלולו דיילים, אורחים ופקחי קרקע, שהוא מוצא את עצמו אנוס לממש את משאלותיהם. החשוב באלה השבוע, ושוב בעוד כשבועיים, הוא "צוות המומחים" - כהגדרתו הרשמית - של האלוף במילואים אלמוג. צוות זה רחוק מאוד מלהיות גולם; אבל הוא קם על יוצרו, קימה שכמעט אין ממנה תקומה. עד שחלוץ נזכר שהמלצות אין חובה לקבל, נוצרה אווירה ציבורית של ציפייה ממנו לעשות זאת, גם אם יהיה בעצמו קורבנן הבא.

סמכויותיו של צוות אלמוג מוגבלות. הוטל עליו לבדוק - בעצם, להרחיב בדיקה קודמת, של צוות בראשות תת-אלוף אבי אשכנזי - ולהסיק ולהמליץ. לא ניתן לו כוח לכפות את דעתו. העוצמה היחידה שלו היא החולשה של חלוץ. על גזר דין של בית משפט אפשר לערער בפני ערכאה גבוהה יותר. המלצות תחקיר מומחים, שלהלכה אינן מחייבות, מתקבלות בנסיבות הזמן כסופיות וחלוטות יותר מדבר המלך במועצתו.

הסיבוב הראשון של אלמוג היה סיבוב גל הירש. הסיבוב הבא יהיה סיבוב ידלין-אייזנקוט-אדם, וסיבוב אלופי פיקוד הצפון לפני אדם, גבי אשכנזי ובני גנץ, וסיבוב חלוץ עצמו. חלוץ מגלה בהדרגה שהתקתוק הקצוב הרוחש מעליו אינו מאוורר תקרה, אלא להב החרב המתהפכת של מסוק שחדר ללשכה ומאיים לרסק בה ראשים.

בחירה שרירותית, מקרית, הביאה לכך שהאלוף (במיל') גיורא איילנד התמנה לחקור את חטיפת גלעד שליט, ואלמוג - את חטיפת גולדווסר ורגב. שתי אותיות ושורות מעטות מפרידות בין איילנד לאלמוג, באלפון של חלוץ. שהות רגעית בחו"ל - והסדר היה מתהפך, אלמוג היה חוקר בדרום ואיילנד בצפון, והתוצאות בהתאם.

דו"ח איילנד התפרסם יומיים לפני חטיפת גולדווסר ורגב. איילנד מצא פגמים במדיניות הממשלה, בתפקוד המטכ"ל ובפעילותם של אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, מפקד אוגדת עזה אביב כוכבי ומפקד החטיבה הדרומית אבי פלד, אבל לא קרא להדיח איש. איילנד נרתע מריצוי תאווה עממית לקרקפת עסיסית. תא"ל כוכבי עמד שבועות מעטים, ואל"מ פלד ימים מעטים, לפני סיום תפקידיהם כמתוכנן. המלצה להדחתם היתה בעיניו ענישה מחמירה, מופרזת. הוא הסתפק בתורה שבעל-פה, לאוזני הרמטכ"ל: תפקיד תא"ל נוסף לכוכבי, ולא קידום מיידי לאלוף, כציפייתו, וגריעת נקודות מפלד בהתמודדות עם מקביליו על פיקוד חטיבת גולני.

איילנד ואלמוג, לפנים אברוצקי, הם בני אותו דור בצבא, צנחנים במלחמת ההתשה. מסלוליהם התפצלו בעשור שעבר לאחר שמילאו בזה אחר זה את תפקיד קצין חי"ר וצנחנים ראשי: אלמוג הלך לפקד על אוגדת עזה, איילנד היה מוכן להשתחרר אם יידרש לעשות זאת, אלמוג היה לאלוף פיקוד, איילנד - לראש שני אגפים במטכ"ל, מבצעים ותכנון. הם יותר משלימים מאשר הפכים, אבל אם איילנד רך - אלמוג קשה.

אלמוג היה מח"ט 35, חטיבת הצנחנים הסדירה, לאחר שאול מופז ולפני משה יעלון. יחסיו עם מופז התאפיינו בהערכה הדדית; לא כך עם יעלון. מופז, בחודש הראשון שלו כרמטכ"ל, העניק לו דרגת אלוף ופיקוד על גיס. אחר כך מינה אותו לאלוף פיקוד הדרום. בהיותו שר הביטחון, כשאלמוג הודיע כי די לו בשלוש שנים מתישות של עימות בעזה, הציע לו מופז להישאר עוד קצת ולהתמודד על סגנותו של יעלון לאחר אשכנזי, לקראת ההחלטה על הרמטכ"ל הבא. לא היה בכך טעם, כאשר ראש הממשלה, אריאל שרון, רצה בחלוץ. אלמוג סיים בדרום ולאחר לימודים בבוסטון ובוואשינגטון פרש מצה"ל. בהדרגה התרחק מחיי הצבא, ולא היה חוזר אליהם במילואים לולא הפציר בו חלוץ לחקור את החטיפה.

כמו גל הירש, אלמוג הוא חייל משנתו ה-14, בוגר הפנימייה הצבאית; כך גם אבי אשכנזי, בן מחזורו של הירש, ואחיו הבכור גבי, המתקין עצמו כנסיך גולה במשרד הביטחון לתפוס את הכתר שהונח שלא כדין על ראש חלוץ, גרסת מושב ילדותם המשותף חגור ל"מלחמות השושנים" של בית לנקסטר ובית יורק. מזכיר ועדת אלמוג, סא"ל צור קרן, היה הפסיכולוג הארגוני של פיקוד הדרום ואביהן של האחיות הזכורות לטוב מפינוי עזה, רגישות ונחישות. כאדם, וגם כראשון מפקדיהם של בסיסי ההדרכה שפתח שערים לביקורי הורים, אלמוג שופע רגישות. כקצין, הוא משדר בעיקר נחישות, ההופכת במהירות לעיקשות מתריסה עד כדי התאכזרות, יותר מכל לעצמו. "יצא ממנו האברוצקי", אומרים עליו במקרה כזה בני משפחתו. הוא לא החמיץ הזדמנות לאתגר את אמינותם או מקצועיותם של מפקדיו, במיוחד אמנון ליפקין-שחק, במחיר קיפוח קידומו לעומת אחרים ובראשם יעלון.

שנים, כמו רבים המטפסים במעלות הפיקוד הצבאי לאוגדה סדירה ולפיקוד מרחבי, חלם אלמוג להיות רמטכ"ל. עם הגיל והמציאות השלים עם אובדן החלום ועסק בענייניו, עד לטלפון ההוא מחלוץ. גם עכשיו אינו משלה עצמו שיתחננו בפניו לחזור לצה"ל ולפקד עליו; עד כדי כך אין לו שיגעון גדלות. ובכל זאת, חלוץ לא ידע עם מי יש לו עסק. הרמטכ"ל היה כראש עיריית תל אביב, המזמין פעם בשנה אחד מראשי מועצות התלמידים לכהן יום אחד כראש עיר הנוער. זה תפקיד סמלי וטקסי, כבוד מצועצע לצעיר תמים או לפרח עסקנים פוליטי. אבל מה אם יגיח לפתע התלמיד שיתייחס לתואר ברצינות, יפטר פקחים ויורה להפוך את כל כיווני הנסיעה בכבישי העיר?

לנוכח ריק מנהיגותי, המשווע בעיניו למפקד שיקום ויעשה מעשה, מינה אלמוג את עצמו לרמטכ"ל ליום אחד. המערכת צריכה טלטול, ואין מושיע; לו יהי הוא המטלטל. לו יהי גל הירש קורבן הטלטול. שנים התחנכו לוחמים על המופת של נתן אלבז, שהשליך עצמו על רימון שתיכף יתפוצץ והקריב עצמו למען חבריו. אם הירש אינו קופץ לחבק את הרימון, אלמוג ישכיב אותו עליו. זה אולי לא לגמרי לטובת הירש, אבל זה מחיר נסבל בהשוואה לטובה שתצמח למערכת.

2. במקומך הייתי מתפטר

לאחרונה פשטה בארץ אסכולת "אני במקומך". אנשים שמעולם לא התפטרו מסבירים לזולתם שהם, במקומם, היו מתפטרים. כך אבי דיכטר למפכ"ל משה קראדי, עם פרסום אזהרותיה של ועדת זיילר. כך, בעצם, אלמוג להירש. כאילו מדובר בתקנון התנהגות של סמוראים יפאנים.

אלמוג התפעל מברק הניתוח והניסוח של הירש. יש לו, אמר לא כל כך מזמן, כישורים להיות ראש אמ"ן מצוין. מתקופתם יחדיו בצנחנים, הוא כמח"ט והירש כמפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית, זכר אלמוג את עצמו כשדאי, נווט וחייל טוב יותר. אוי למפקד פלוגה באוגדת אלמוג, אוי למפקד אוגדה בפיקוד הדרום של אלמוג, אם נחשד ברפיון מבצעי, אם רובהו לא תלה על צווארו בכוננות מתמדת. ואצל אלמוג היו מדדים לכשירותן של יחידות. לפי מספר החיילים שהתייצבו במרפאה וביקשו לנוח או להתאשפז, ידע מי חולה; לא החייל, אלא הגדוד, כי הרי בסוף, בהיתקלות, קובע הקורפורל ולא הגנרל. מה תועלת יש באוגדונר המבריק ביותר במזרח התיכון, אם שישה דרגים מתחתיו, בסיור היוצא ל"נקודת תורפה מבצעית", או "מרחב אדום", הסמל והרב"ט שאננים ומשוחחים עם מיפקדת הפלוגה, במלים האחרונות שהוקלטו, על ארוחת הבוקר שתמתין להם? לאלמוג זה לא היה קורה.

אמנם קרו לו דברים אחרים. ב-1991, לקראת מלחמת עיראק, התאמנה אוגדת המילואים שבפיקודו; החיילים טענו שהאימון נכשל כדי ביזיון וקצף, ואלמוג הועבר במהרה לתפקיד אחר. בפיקוד הדרום, שאת לחימתו בטרור הפלשתיני הוביל בהצלחה מרשימה - גם בזכות גדר הגבול ששיקם ולאורכה מתח רצועת ביטחון שהמתקרבים העוינים אליה הסתכנו בנפשם בלא פלפול משפטני - היו לו כישלונות נקודתיים חמורים לא פחות מהחטיפה. למשל, החדירה למוצב מרגנית ברצועת עזה, באוגוסט 2001, שהסתיימה בשלושה הרוגים. שני תת-אלופים, ישראל זיו וגדי שמני, תיחקרו את האירוע. האלוף, כמובן, לא ניזוק. בחשבון הכללי, כנראה בצדק, אבל לא אותו צדק שהוקצה אצלו לגל הירש.

אלמוג לא רק שבר את הכלים: הוא גם עיקם את ההיגיון. לשיטתו, חטיפת אזרח מזרעית, ולא חייל מהכוח המגן מאחור על זרעית, היתה נתקלת בסלחנות מסוימת מצד המתחקרים. ועוד: אם בכרם שלום היתה התרעה מודיעינית, ולמרות הדריכות לא סוכלה החטיפה, הכישלון קטן יותר מאשר בזרעית, ללא התרעה, כי במצב של העדר התרעה על כוחות "הביטחון השוטף" להיות מוכנים עוד יותר. קו טיעון זה נשמע מופרך מיסודו. כוחות הביטחון השוטף הרי היו בעצמם יעד לחטיפה, התרעה אסטרטגית על כוונות חטיפה סופקה בהצהרות חסן נסראללה ובניסיונות החטיפה הקודמים, וכוננות מתמדת לאורך הגבול, בכלל זה ב-30 נקודות התורפה מסוגו של קו דיווח 105, היא שאיפה נמלצת אך לא מעשית כאשר המטכ"ל והפיקוד אינם מתרגמים למשאבים את הנחיית אגף התכנון מאז החטיפה בהר דב ב-2000, לכלול חטיפה כזאת בתרחיש שאליו מתכונן של צה"ל.

לקראת הנסיגה מלבנון ב-2000 ניהל אלמוג משחקי מלחמה שתובנתם הברורה היתה שאסור להניח לחיזבאללה להתמקם על הגדר. ממשלות ברק, שרון ואולמרט, המטות הכלליים בראשות מופז, יעלון וחלוץ והאלופים בפיקוד אשכנזי, בני גנץ ואדם התעלמו בפועל מתובנה זו, ואמ"ן לא אסף די מודיעין לחפות עליה. המסקנה התמוהה: האחראי לסגירת הפירצה הוא מפקד האוגדה, במיוחד אם הבין זאת ותיכנן סגירה כזאת, כי הפער שבין התכנון לביצוע הוא כישלון פיקודי חמור.

3. חלוץ שגה, פסק אלמוג

כשדחף את הירש להתפטר מצה"ל, במקום להתייבש בתפקידי רוחב ולראות את דרגת האלוף מנגד בלי להגיע אליה, חולל אלמוג מפץ קטן. בהמליצו לחלוץ לרשום הערות שורטות אגו, אם גם נטולות משמעות מעשית, בתיקיהם של ידלין, אייזנקוט ואדם, יחולל מפץ בינוני - או יאלץ את חלוץ לנמק מדוע הפעם לא אומצו ההמלצות. ידלין, ששהה השבוע בחו"ל, מוחה ומערער, אך העובדה בעינה עומדת. בסדר העדיפויות של אמ"ן נדחקה חטיפה בידי חיזבאללה למקום רביעי, לאחר השטחים, איראן וסוריה. זה אופייני לצה"ל. קובעים מאמץ עיקרי, מסמנים את האחרים כמשניים, וכשמסתבר שבעיני האויב המשני הוא העיקרי, מאשימים את האוגדה, שלא קיבלה את המודיעין שלא היה, או שהיה ושלא הועבר אליה.

אלמוג התלבט אם להמליץ להדיח את הירש מצה"ל - המלצה שלא היתה עומדת בשום מבחן של מידתיות - או להסתפק בפסילתו לקידום ולפיקוד. כך או כך, הוא לא היה מתלונן אילו ניצל חלוץ את זכותו לשקלל את תחקיר החטיפה עם התחקיר החיובי יותר על הכנות האוגדה למלחמה ומבצעיה בה, שהכין האלוף (מיל') יורם יאיר, ולהגיע לתוצאה רכה יותר. חלוץ הוא שהחליט לקבל את ההמלצה בעניין הירש, ויתפתל לנמק אם לא יקבל את אלה העוסקות באגפי המודיעין והמבצעים. מסקנות התחקיר, הנפתחות בקביעה "הרמטכ"ל שגה", יכבידו גם על חלוץ אישית. הוא יידרש לנמק, ציבורית, מדוע השתהה בתרגום האזהרה מפני חטיפות חוזרות ונשנות להפעלת הצבא. גם דרישה כזאת תהיה במקומה רק למחצה: פרץ, שנכח בתרגיל הפיקודי "שילוב זרועות" ביוני, אישר למעשה את מתכונת ההבלגה וההמתנה הסבילה של צה"ל לחטיפה.

רק בחודש שעבר התגאה פרץ כי הוא ששלח את אייזנקוט לצפון. אולי יוכל להסביר, עכשיו, מדוע לא חיכה עד לגמר תחקיר אלמוג, המלקה את אייזנקוט על שלא קיים הערכות מצב ופעולות אחרות של אגף המבצעים כמתחייב מההתרעה המודיעינית; ואיך הוא מתרץ את פעלתנותו למען התפטרות חלוץ, על רקע המלחמה, עם חתירתו למנות במקומו את אשכנזי, היוצא מצולק מדו"ח אלמוג, ספג מהלומה קודמת בדו"ח יוסי פלד על חטיפת 2000 ועדיין אין לדעת כיצד ייצא מדו"ח ועדת וינוגרד.

לוועדת וינוגרד אין עדיין סגל מקצועי של מומחים. היא מגששת באפלה; העדים הראשונים מאירים את דרכה. לפי התרשמות חלקית, שלושה מחבריה - הפרופסורים רות גביזון ויחזקאל דרור והאלוף (מיל') מנחם עינן - בולטים עד כה בחדות שאלותיהם יותר משני האחרים, היו"ר וינוגרד והאלוף (מיל') חיים נדל. אם הכיוון הנוכחי יישמר עד לסופה הרחוק של החקירה, על המוקד יימצאו בעיקר סדרי העבודה של הממשלות והמטכ"ל, לא ליקויי המילואים והאפסנאות.

החלפת רמטכ"ל לפני תום ועדת וינוגרד תכביד על מינוי אלוף בקבע (סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי או מפקד זרוע היבשה גנץ) או במילואים (אשכנזי), הנגוע במידה זו או אחרת באותם פגמים המיוחסים לחלוץ ועלול לספוג מהוועדה חותמת כזאת. אילו נערך משאל בקרב האלופים, היו רובם בוחרים באשכנזי, עם נספח צה"ל בוואשינגטון דן הראל כסגנו - סידור שיהיה מקובל על קפלינסקי, שייצא לוושינגטון כדי להתמודד לאחר שלוש שנים על ירושת אשכנזי.

אבל אם האחראים בשש השנים האחרונות פסולים כולם, אין כיום גרסה סבירה של מוטה גור מ-1974 (להראל, תותחן, לא היתה בדרום סמכות מקצועית מספקת ולא תהיה לו כזאת במטכ"ל), והמכרז יוגבל למועמדים נטולי פוליטיקה, יוצאי כוחות היבשה ונקיים מכל רבב, לפחות בהקשר זה - ירחיק החיפוש לאחור, לאלופי העבר הקרוב. בין השמות הצפים: שלמה ינאי, מנכ"ל "מכתשים" ובקרוב "טבע", לשעבר אלוף פיקוד הדרום וראש אגף התכנון, עמירם לוין, שהיה אלוף פיקוד הצפון לפני אשכנזי והמשנה לראש המוסד, ובסיכוי זעום יותר, אלמוג. מי שיתבקש ויסכים, יתמנה תחילה לסגן הרמטכ"ל ויתעדכן בענייני הצבא, כמבוא לעלילה העיקרית. לתכנן צריך, כדי שלא להישאר ללא רמטכ"ל, אבל אם העיתוי תלוי בחלוץ, המסרב להמריא בקרוב לגיחתו האחרונה, יהיה שוב פער בין התכנון והביצוע.



חלוץ. נוחת, לא נוטש. הירש: "יכול להיות ראש אמ"ן מצוין". אלמוג. יצא ממנו האברוצקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו