בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוא היה ביצועיסט

מאז הורדוס, לא היה מנהיג ששינה את פניה של ירושלים כפי שעשה זאת טדי קולק

תגובות

סביב טדי קולק, ראש העיר ירושלים לשעבר שמת השבוע, נרקם מעין מיתוס, בשל מעורבותו הרבה בפיתוח הפיסי של הבירה. "הורדוס השני", כינה אותו יצחק רבין בעת חנוכת קריית העירייה ב-1993. קולק קיבל את המחמאה ברגשות מעורבים: בניגוד למלך הורדוס, שהתמקד בבניית מבצרים וארמונות מונומנטליים כדי לפאר את שלטונו, המיזמים העצומים שלו נועדו - לפחות לפי כוונותיו - לרווחת כל תושבי העיר. תרומתו האישית שינתה את פני ירושלים בדור אחד בלבד.

עד 1965, הקשר של קולק עם ירושלים היה בעיקר בשל יוזמתו ופעילותו להקמת מוזיאון ישראל, המפעל התרבותי הגדול הזה שנחנך בבירה החצויה במאי של אותה שנה. כמה חודשים אחר כך שיכנעו ראשי מפלגת רפ"י את קולק לעמוד בראש רשימתם בבחירות המוניציפליות בירושלים. קולק ניצח בבחירות שנערכו בנובמבר 1965, אבל עד מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, כהונתו היתה שגרתית למדי. לאחר איחוד ירושלים, בעקבות המלחמה, נקשרה נפשו בעיר. במשך 28 שנות כהונתו ועד יומו האחרון, קולק פעל לקדם את העיר הבעייתית, הענייה והמסוכסכת במסירות אין קץ, ברוחב לב ובדעת.

שנות כהונתו של קולק הן פרק זמן קצר יחסית בתולדות העיר בת אלפי השנים. אבל מדובר בתקופה חסרת תקדים מבחינת תנופת הבנייה והיקפה - שטח העיר גדל פי שלושה והאוכלוסייה יותר מהוכפלה. במקביל, התאפיינה הכהונה במאבקים בשני תחומים בולטים: לאומי-פוליטי-דמוגרפי, על נוכחות פיסית ועל שליטה; ואורבני-ארכיטקטוני, שעיקרו שימור אופייה הייחודי של העיר מול לחצי הפיתוח.

בתחום האורבני-ארכיטקטוני, החלטות הממשלה ומדיניותה לאחר 1967 הובילו להרחבת ירושלים באמצעות הקמת שכונות היקפיות במזרחה, כדי למנוע אפשרות שהיא תחולק שוב בעתיד. במסגרת זו גם הוחלט על שיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה, על שיבה להר הצופים ועל הקמת קריה גדולה לאוניברסיטה העברית עליו. פעילות הממשלה ינקה את השראתה מהאידיאולוגיה הציונית המסורתית, לפיה רק התיישבות ובנייה יאפשרו שליטה יהודית על שטחים.

העירייה, בהנהגת קולק, כמעט ולא הצליחה להשפיע על קביעת מיקום השכונות החדשות, ממדיהן והיקף האוכלוסייה שתתגורר בן. הקמת שכונות אלה דלדלה את אוכלוסיית העיר ה"פנימית" והחלישה אותה חברתית וכלכלית. סביר להניח שלו היה קולק מכהן כיום כראש העיר, היה מתנגד ל"תוכנית ספדיה" להרחבת העיר מערבה (תוכנית שהוקפאה לאחרונה).

מראשית כהונתו השכיל קולק להבין שפיתוח עיר ענייה כירושלים לא יוכל להתבצע רק באמצעות תקציבים עירוניים וממשלתיים. לכן, הוא ייסד ב-1966 את "הקרן לירושלים", שבאמצעותה גייס במהלך השנים מאות מיליוני דולרים כדי לממן הקמת מבני ציבור לצורכי תרבות, פנאי וספורט ופרויקטים של שימור ופיתוח. הודות לקשריו הענפים של קולק עם מדינאים ועם עשירי העולם - יהודים ואחרים - ובעזרת קסמו האישי, הקימה הקרן מאות פרויקטים פיסיים, חברתיים ותרבותיים. עד יומו האחרון שימש קולק כיו"ר הכבוד של הקרן.

ב-1970 יזם קולק את הקמת "ועד ירושלים", שכלל מתכננים, אדריכלים, סופרים, היסטוריונים ופילוסופים, שהתמחו בניהול, תכנון, שימור ופיתוח ערים היסטוריות. הצוות התכנס מדי כמה שנים כדי לדון בבעיות העיר, בעיקר בתחום התכנון הפיסי. כך, לדוגמה, הוועד דן בתוכניות לשיקום הרובע היהודי ובתוכנית לבנייה מחדש של מתחם ממילא הסמוך לשער יפו. המלצות הצוות השפיעו על ביטול מערכות הכבישים והמחלפים האימתניים שהוצעו במסגרת תוכנית האב מ-1968. עם זאת, לוועד, שחסר סמכויות ביצועיות, לא היתה השפעה רבה על פרויקטים רבים אחרים.

מהפיכה ירוקה

תקופת קולק הצטיינה בהישגים שהפכו את ירושלים לירוקה ואסתטית, באמצעות בניית גנים ציבוריים, טיילות ותצפיות נוף בכל חלקי העיר. עם זאת, בעבר הושמעה ביקורת על כך שהשטחים הירוקים במזרח העיר הערבית מועטים לעומת היקפם בשכונות היהודיות.

המרכיב המרכזי ב"מהפיכה הירוקה" היה הקמת הגן הלאומי סביב חומות העיר העתיקה, רעיון שראשיתו בתקופת המנדט הבריטי. לאחר איחוד העיר נשקפו לאגן העיר העתיקה סכנות חמורות, בשל הצעות לתוכניות בנייה בסמוך לו. אולם, הרשויות זיהו נכונה את ההזדמנות החד-פעמית לתקן כמה "עיוותים" אורבניים, כמו מבנים שנבנו בצמוד לחומת העיר והסתירו אותה. הרגע ההיסטורי נוצל עד תום. כמה ימים לאחר תום המלחמה נהרסו קירות הבטון שחצו את העיר מאז מלחמת העצמאות - בעיקר במתחם ממילא, בכיכר צה"ל של היום ובאזור מוסררה - וכן כל הבתים ההרוסים-למחצה מקרבות 1948 שלאורך החומה. כך נפתחה הדרך להגשמת "הטבעת הירוקה" סביב החומות.

ביולי 1967 הוחלט בישיבה, שבה השתתפו ראש הממשלה לוי אשכול, כמה שרים, קולק וחברי הנהלת רשות הגנים הלאומיים, להקיף את חומת העיר העתיקה בגן לאומי. זו היתה אחת הפעמים הבודדות שבהן גברו השיקולים התכנוניים על אלה הפוליטיים בקבלת החלטות תכנוניות בעיר. במשך 15 שנים הושלם פסיפס של גנים קטנים וגדולים סביב החומות, בעיקר הודות למאמציו של ראש העיר.

הגן הלאומי משתרע כיום על פני 2,400 דונם - מהמורדות המערביים של הר הצופים במזרח ועד שולי שכונת ימין משה ומתחם ממילא במערב, ומשטח ההפקר לשעבר שמול שער שכם בצפון ועד שולי שכונת אבו-טור בדרום. הקמתו בוצעה בהדרגה, וסביב חלקים ממנו התנהלו מאבקי תכנון, למשל במתחם ממילא.

השטח המרשים ביותר של הגן הלאומי, שתרם יותר מכל ל"מהפיכה הירוקה", הוא השלוחה הדרומית-מערבית שלו, הידועה בכינוי שהעניק לה קולק: "מייל התרבות". רוב אזור זה, הנמשך משער יפו, דרך גיא בן-הינום ועד לתיאטרון "החאן" בדרום, היה במשך 19 השנים שבהן היתה העיר חצויה שטח הפקר מוזנח, שבו מבנים הרוסים. בשנות ה-70 היו תוכניות לבנות במקום כביש רב-מסלולי וכמה מגדלי מגורים, אך מאבקים ציבוריים הביאו לביטול התוכנית. במקביל, העירייה רכשה חלק מהשטח מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית, ו"הקרן לירושלים" הקימה במקום את גן בלומפילד. כיום, "מייל התרבות" כולל רצף גנים שבהם 15 מבנים היסטוריים ששוקמו וששופצו לשימושים תרבותיים-ציבוריים.

מפעל מוצלח נוסף במסגרת "המהפיכה הירוקה" היה הקמת גן החיות התנ"כי המחודש, בעמק בדרום-מערב ירושלים. במשך עשרות שנים שכן הגן באזור סנהדריה שבצפון ירושלים, עד שנסגר ב-1991. ב-1993 נחנך גן חיות גדול, משוכלל ומטופח, שהקמתו התאפשרה הודות לתקציבים שגייס קולק באמצעות "הקרן לירושלים". מאז, גן החיות נהפך לאתר פנאי פופולרי, והוא אחד ממקומות הבילוי היחידים בעיר שבו נפגשים חילונים, דתיים וערבים.

בתחילת שנות ה-70 ביקשו יזמים לבנות מלונות ובנייני מגורים על המדרונות הצפוניים של רכס ארמון הנציב, שמהם נשקף אחד הנופים המרשימים ביותר של ירושלים. בעקבות מאבק ציבורי עיקש ומוצלח, התוכניות בוטלו. ביוזמת קולק ובאמצעות תרומות גדולות שגייס לשם כך, הוחלט להקים במקום שתי טיילות - האז ושרובר, שנחנכו בסוף שנות ה-80. לטיילות, שמשמשות כמחסום פיסי בפני בנייה במדרון הרכס, יש גם חשיבות היסטורית: קיומן מבטיח את שימור תצפיות הנוף הנפלאות שלאורכן.

בשנות כהונתו של קולק הוכשרו בעיר גנים רבים, חלקם בעלי אופי מיוחד, כגון גן הוורדים הסמוך לכנסת וגן צ'רלס קלור שלאורך עמק המצלבה. גן זה, פרי מאבק ציבורי שאותו הוביל יגאל ידין בשנות ה-70, תוכנן בשני מפלסים נפרדים, שביניהם רצועת ירק, כדי למתן את הפגיעה בייחודיות הנוף הטבעי. בנוסף לגנים הגדולים, הוכשרו בעיר עשרות גנים קטנים, שנועדו לשרת את תושבי העיר, משכונות המצוקה ועד שכונות הלוויין.

עד סוף שנות ה-60 היו בחוצות ירושלים מעט פסלים, בין השאר מטעמי דת - היהדות והאיסלאם שוללות עשיית צלמי אדם. רוב הפיסול בעיר היה במבני דת נוצריים או באתרי הנצחה, אך לא היה בה "פיסול סביבתי" כמקובל במדינות המערב, שמשמש כנקודות ציון במרחבים אורבניים ומדגיש שערי כניסה, צירי גישה וצמתים. הדבר השתנה בתקופת קולק, כאשר בעיר הוצבו כ-70 פסלים, בעיצוב אמנים ישראלים וזרים. לפיסול הסביבתי תפקיד מרכזי בשיפור הדימוי העצמי של תושבי השכונות החדשות, שבאחדות מהן נוצרה תחושה של התעלמות מההיבט התרבותי-אסתטי- ציבורי.

חלוצה בתחום השימור

כהונתו של קולק תיזכר, בין השאר, הודות להישגים רבים בתחום השימור והשיקום של שכונות ובניינים בעלי ערך ארכיטקטוני, היסטורי ואתנוגרפי, שעמדו בסכנת הריסה או התדרדרות פיסית. גולת הכותרת של הישגים אלו היא השיקום היסודי והאיכותי של חומות העיר העתיקה ושעריה ושל מגדל דוד, שנהפך למוזיאון לתולדות ירושלים.

רוב בתי הרובע היהודי בעיר העתיקה נהרסו על ידי הירדנים ב-1948. לאחר מלחמת ששת הימים, הממשלה ועיריית ירושלים יזמו בנייה חדשה ברובע, בהתאם לקנה המידה המסורתי במרקם הצפוף של העיר העתיקה. בין עבודות השימור והשיקום החשובות שבוצעו במקום היו חשיפת הרחוב העתיק ("הקרדו") והקמת מבני מסחר ומגורים מודרניים מעליו.

בין הפרויקטים הבולטים מחוץ לחומות היה שימור ושיקום שכונת ימין משה, שבתיה נפגעו במלחמת העצמאות. עוד פרויקט מוצלח היה ביטול התוכניות להריסת שכונת נחלת שבעה, שיקומה באמצעות בנייה חדשה והסבת צירי תנועה בה למדרחובים. במסגרת תוכנית שימור קפדנית סמטאות השכונה רוצפו מחדש, פונו ממנה בתי המלאכה, חזיתות החנויות והבתים שופצו והם הוסבו לגלריות, בתי קפה, מסעדות ופאבים. כך נהפך האזור לחי ותוסס.

לאחר כמה ניסיונות כושלים למנוע הריסת בניינים בעלי ערך ארכיטקטוני-היסטורי, הכינה עיריית ירושלים באמצע שנות ה-70 תוכניות שימור עבור שכונות ייחודיות, כמו המושבה הגרמנית, מוסררה ושכונת החבשים. תוכניות אלה הצליחו לשמר את אופיין המקורי של השכונות, ובהדרגה הן נהפכו ליוקרתיות ולמבוקשות. על בניינים היסטוריים בולטים שניצלו מהריסה, באמצעות הסבתם לשימוש חדש, נמנים בית טיכו, שמשמש כיום כמוזיאון וכבית קפה וטחנת הרוח ברחביה, ששופצה כמרכז מסחרי. עד שלהי כהונת קולק הובילה ירושלים את תחום השימור והשיקום; מאז, היא מפגרת אחרי תל אביב.

התנגד למחיקת מרכז העיר

ב-1967 היו החזות והתפקוד של מרכז ירושלים דומים לאלה של עיר נידחת. לאחר המלחמה הוחלט לשקם באופן מיידי ויסודי את מרכזה, כיאה לבירה מתקדמת בעלת מעמד בינלאומי. השאיפה למהפך דרמטי במרכז העיר השתלבה היטב באופוריה הפוליטית, הצבאית והכלכלית ששררה בישראל בין 1967 ל-1973. בהתאם לכך הוצעו תוכניות שאפתניות, שניזונו גם מאופנות תכנון מיובאות מחו"ל, שהטיפו לפיתוח מקיף ולבנייה מסיווית של מתחמים שלמים, תוך הריסת המרקם הקיים והישן שלהם. אילו היו תוכניות כאלה יוצאות לפועל, חלקים ניכרים ממרכז ירושלים היו נמחקים כליל, בהם שכונות נחלת שבעה ואבן ישראל.

מלבד התוכנית לפיתוח ממילא, קולק הסתייג מתוכניות ההריסה והפיתוח מחדש ולא הביא אותן לאישור בוועדות התכנון. קולק גם התנגד לבנות בניין חדש לעירייה ברחוב המלך ג'ורג', כיוון שטען שעל העירייה להישאר במיקומה ההיסטורי הסמלי, על הגבול בין מערב העיר למזרחה.

חזונו של קולק התגשם וביוני 1993 נחנכה קריית העירייה החדשה בכיכר ספרא, בלב ירושלים, על קו התפר. המתחם החדש, שעד אז היה מוזנח, הביא לשיפור בתפקוד העירייה. התכנון האדריכלי של הקרייה זכה לשבחים בשל השילוב בין ישן לחדש, שכלל שיפוץ בניינים היסטוריים והקמת בניינים מודרניים. עם זאת, המתחם לא זכה להצלחה מסחרית, בשל הירידה בתנועה בין שני חלקי העיר בעקבות ההידרדרות הביטחונית. הקמת המתחם סימנה את תחילתה של מגמת התחדשות במרכז העיר, אף שזה לא השתנה מהותית בתקופת קולק.

בעקבות מלחמת ששת הימים החל עידן הבנייה לגובה ושינוי קו הרקיע הירושלמי המסורתי, דבר שלווה במאבקים ציבוריים קשים. מיד לאחר איחוד העיר החל לחץ כבד מצד יזמים שדרשו להקים רבי-קומות למגורים, מסחר ומלונאות בשטחים הפנויים שמסביב לעיר העתיקה ובמרכז העיר. בעקבות זאת, החלה מחאה מצד תושבים, ועדי שכונות, סטודנטים והחברה להגנת הטבע, שביקשו שרשויות התכנון יבטלו את הפרויקטים שישנו את קו הרקיע. בשלהי כהונתו תמך קולק בקביעת מדיניות ברורה בנושא, והציע להגביל את הבנייה לגובה לשמונה קומות, בדומה למה שנעשה בוואשינגטון. הצעתו לא התקבלה ומגדלים רבים ומגושמים שנבנו מאז עיוותו את קו הרקיע המסורתי של העיר.

הזניח הרובע המוסלמי

לצד הישגיו הרבים של קולק כראש העיר, היו גם משגים. תמיכתו הבלתי מסויגת בתוכנית הפיתוח והבנייה הגרנדיוזית של האדריכל משה ספדיה במתחם ממילא, חרף ההתנגדויות הרבות לה, היתה בין הגורמם שבלמו במשך שנים את פיתוח האזור. בתקופת כהונתו של קולק נהרסו כמה בניינים בעלי חשיבות ארכיטקטונית-היסטורית מהמדרגה הראשונה, כמו בית היתומות הגרמני "טליתא קומי" ברחוב המלך ג'ורג' ובניין בית הספר "כל ישראל חברים" ברחוב יפו.

אחד המשגים הבולטים שלו כראש עיר היה יצירת פער עצום בין השיקום המרשים של הרובע היהודי בעיר העתיקה לבין הזנחת הרובע המוסלמי. בנוסף מצער כישלונו לשכנע את הממשלה להגביל את היקף פיתוחן של שכונות הלוויין של ירושלים, ששאבו אליהן אוכלוסייה חזקה מהעיר.

קולק נעזר באנשי מפתח, שפעלו לצדו בתחום הפיתוח והטיפוח הפיסי של העיר. ביניהם בולטים רות חשין, שניהלה את "הקרן לירושלים" לאחר פרישתו; עוזי וכסלר, שיזם את הקמת הרשות לפיתוח ירושלים; וההיסטוריון מירון בנבנישתי, שכיהן כסגן ראש העיר לענייני תכנון ובנייה במשך כעשור. האחרון פרש מהעירייה ב-1978, לאחר שהתעמת עם קולק לגבי תוכנית ספדיה בממילא. מאבקו נשא פרי ובמשך השנים תוכנית ממילא תוקנה ושונתה מהותית. כיום הבנייה במתחם נמצאת בעיצומה.

לאורך כהונתו, קולק פעל ברוח אמרתו של מושל ירושלים בשנים 1918-1926, סר רונלד סטורס, לאחר שזה מונה למושל קפריסין: "ירושלים עמדה ועומדת יחידה ומיוחדת בכל ערי תבל. יש משרות רבות המקנות לבעליהן יתר שררה ופרסום, אך במובן-מה שלא אוכל לבארו, אין העלאה במשרה לאחר ירושלים". רבים מתושבי העיר הצטערו השבוע על כך שטדי קולק לא השכיל להכשיר לעצמו יורש, שימשיך בדרכו וברוחו את פיתוחה המושכל של ירושלים ואת טיפוחה האסתטי.



קולק. עד מלחמת ששת הימים, כהונתו היתה שגרתית למדי. לאחר איחוד ירושלים, נפשו נקשרה בעיר


הגן הלאומי סביב חומות העיר העתיקה. החלטה תכנונית א-פוליטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו