בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמונת דם

מה באמת עמד מאחורי השוד המסתורי של "הצעקה" ממוזיאון מונק באוסלו

תגובות

בבוקר יום ראשון קיצי ושקט עצרה מכונית "אאודי" שחורה בחזית מוזיאון מונק באוסלו. בתוך שניות נופפו שודדים חמושים באקדח מול פניהם של השומרים והמבקרים, ואז - היססו פתאום. הם נאלצו לבקש הדרכה כדי להגיע לשתי היצירות המפורסמות ביותר המוצגות במוזיאון. איש לא התווכח אתם. הם יצאו מהבניין כשבידיהם שתי תמונות ממוסגרות, נכנסו למכונית ונעלמו. כל זה התרחש ב-11:20, ב-22 באוגוסט 2004.

מטה משטרת אוסלו שוכן בבניין מודרני במרחק חמש דקות נסיעה מהמוזיאון, על גבעה שמשקיפה על רובע גרינלנד. בדרך כלל הבניין מלא שוטרים, אבל זה היה יום ראשון של סוף אוגוסט. כשהידיעה על השוד הגיעה לתחנה, התקשרו היומנאים בבהילות לבתי השוטרים הבכירים. זו היתה תחילתה של חקירה, שהציבה אותם באור זרקורים במשך חודשים רבים. המשימה לא הושלמה עד שנמצאה יצירת האמנות המודרנית המפורסמת ביותר.

מסוכן לתאר יצירת אמנות כ"נבואית", אבל "הצעקה", ציורו של אדוארד מונק מ-1893, הוא מסמך על ניסוי נבואי. מונק (1863-1944), שהוכרע על ידי בדידות, אבסינת, וניסיונות הכישוף הנוצריים של ילדותו, עשוי היה לגלוש להזיות.

מונק אמר, שהרגיש שצריחה אדירה פילחה את העולם. בחיבורים כתובים, הוא תיאר חזיון שבו הוא צעד ליד פיורד אוסלו עם שני ידידים, מביט על העיר מדרום-מזרח, בשביל שבציור נהפך לגשר או מזח, ונראה כנמלט מעיני המסתכל. במרחק, מאחורי האדם הצועק בדד, הוא ראה שני גברים חבושי מגבעות ונטולי פנים. השמים נהפכו ל"אדומים כדם" בשעת השקיעה. חולה ועייף הוא נשען על המעקה, "מביט אל מעבר לעננים הבוערים התלויים כדם וחרב מעל לפיורד הכחול והעיר". ידידיו המשיכו ללכת, וכשעמד שם, רועד בחרדה, "הרגשתי צעקה אין-סופית מהדהדת".

שודד בעל כורחו

את סמל הייסורים הזה (אחד משני עותקים של "הצעקה"; השני נמצא בגלריה הלאומית באוסלו) לקחו השודדים החמושים באוגוסט 2004. כמה דקות אחרי שיצאו מהמוזיאון, הם פירקו את המסגרות מ"הצעקה" ומציור נוסף שגנבו - "המדונה" הכהה והחושנית של מונק - כי חששו שהוסתרו בהן מתקני מעקב. מכונית המילוט שלהם נמצאה נטושה במרחק עשר דקות נסיעה מהמוזיאון, מרוססת מבפנים ומבחוץ בקצף לכיבוי שריפות, כדי למחוק עקבות ד-נ-א וטביעות אצבעות. הצילומים המטושטשים בקלטות האבטחה של המוזיאון לא חשפו את זהות השודדים.

הפרשה עדיין אפופת מסתורין. יש משפטים וערעורים שטרם הסתיימו, אבל מה שהתרחש בהמשך ברור. השודדים ידעו היכן יסתירו את התמונות, ולפי עדותו של נהג המירוצים הנורווגי תומאס נאטאס, הם לא היו מוכנים לקבל "לא" כתשובה. נאטאס, מנהגי מירוצי הכבישים העירוניים הבולטים באירופה, נוהג ב"באטמוביל" - מכונית שצבועה בצבעי גיבור הקומיקס באטמן. רוב מעריציו לא מודעים לכך שבשנה שעברה הוא זוכה מאישום פלילי על חלקו בגניבת "הצעקה".

בית המשפט קיבל את גרסת נאטאס, לפיה הוא היה מעורב בשוד נגד רצונו. נאטאס נוהג לתחרויות שבהן הוא משתתף באוטובוס, שבו הוא גם מתגורר. לפני השוד שאל אותו מכר אם אפשר יהיה "לשים משהו" באוטובוס. נאטאס סירב, אבל לשווא: שני הציורים הגנובים אוחסנו באוטובוס זמן קצר לאחר השוד. נאטאס אמר שהסכים לכך ולא פנה למשטרה, משום שחשש לחייו.

ב-25 בספטמבר 2004, כחודש לאחר השוד, התכנסו השותפים לפשע באזור כפרי, ליד אוסלו. האוטובוס של נאטאס חנה במקום שנקבע מראש ושני הציורים הועברו ממנו למכונית. לא ידוע לאן נלקחו משם.

במטה המרכזי של משטרת אוסלו ניהל הבלש הוותיק איוור סטנסרוד את החקירה. הוא ואנשיו ידעו על המפגש ליד העיר, אך המידע לא היה ממוקד. הם ידעו שמשהו קורה, אך לא שהדבר קשור ל"צעקה", ורק מאוחר יותר הבינו שהיו קרובים מאוד למציאת התמונה.

רצח בסטוואנגר

החקירה העסיקה את אמצעי התקשורת בעולם וריתקה את המומחים לפשעי אמנות. כמו רוב הנורווגים, סטנסרוד ביקר במוזיאון מונק, אולם לפני שהחל בחקירה, לא קלט עד כמה "הצעקה" מפורסמת.

בראיון במשרדו, סטנסרוד אמר שהוא גאה במונק ובעובדה שהיצירה אהובה כל כך בעולם. אולם, הוסיף, כשהחקירה נמשכה ללא תוצאות, הפרסום היקשה על עבודתו. מומחים אמרו באמצעי התקשורת, שסביר שהציור הוברח למזרח אירופה בידי המאפיה הרוסית. בהמשך פורסמה שמועה על כך שהציור הושמד לחלוטין. כל זה, ציין סטנסרוד, הוא סטייה ממה שלדעתו אמורה להיות עבודה משטרתית - כלומר "להפוך כל אבן".

כמה ימים לאחר השוד, מסרו מקורות בעולם התחתון של אוסלו למשטרה שמות של כמה חשודים אפשריים. נורווגיה היא אמנם מדינה עשירה, אבל איכות החיים והמחירים הגבוהים בה גרמו לבעיית פשע. סמים, כמו כל דבר אחר, עולים שם הרבה והיבוא שלהם הוא עסק רווחי. מאחר ומדובר במדינה קטנה, הכנופיות שסוחרות בסמים פועלות גם בתחומים אחרים ולמעשה, כולם מכירים את כולם.

סטנסרוד טוען שהאמין כבר מתחילת החקירה ששודדי "הצעקה" היו מקומיים, מן הסתם כאלה ש"מוכרים למשטרה". ההשערות על גניבה שהוזמנה, או על מעורבות המאפיה פשוט לא נשמעו לו סבירות. "זו לא היתה עבודה מקצועית. הם לא הכינו שיעורי בית. היה בלבול לגבי מיקום התמונות. זה נתן לנו חומר למחשבה", אמר סטנסרוד.

לשוד התמונה היה מאפיין אחד מוזר ביותר - התזמון שלו. כאשר בוצעה הפריצה למוזיאון מונק, היו משאבי המשטרה מרוכזים בחקירת פשע אחר, מבעית בקנה מידה נורווגי. באפריל 2004, במהלך שוד של חברת מזומנים בעיר הנמל סטוואנגר שבמערב נורווגיה, נורה למוות קצין משטרה בכיר - ארנה סיגווה קלונגלנד. חוקרי משטרה רבים, כולל הצוות של סטנסרוד, היו עסוקים בחקירת רצח עמיתם.

זה נראה יותר מסתם צירוף מקרים. סטנסרוד העלה את הרעיון ששוד מוזיאון מונק נועד למעשה להסיט את משאבי המשטרה מהמצוד אחר מבצעי הרצח והשוד המזוין בסטוואנגר: הרי "הצעקה" מפורסם בעולם הרבה יותר מאשר ארנה סיגווה קלונגלנד המנוח. הלחץ למצוא את התמונה עשוי להסיח את הדעת ממותו.

כשאדם בשם דייוויד טוסקה נעצר באפריל 2005 והואשם שעמד בראש השוד בסטוואנגר, החוקר סטנסרוד אמר לתקשורת הנורווגית שלדעתו הדבר יביא לגילוי הציורים של מונק. עד כדי כך הוא היה משוכנע בקשר בין שני הפשעים. באותו זמן כבר הוחזקו במעצר שישה אנשים בקשר לגניבת התמונות, ובאביב 2006 נפתח משפטם. שלושה מהם הורשעו והאחרים - כולל הנהג תומס נאטאס - זוכו. אבל הציורים עדיין לא נמצאו ואף אחד מהנאשמים לא גילה את מקום הימצאם.

מתוך רצון להפעיל עליהם לחץ, הורה שופט לשניים מהמורשעים לשלם את השווי המוערך של התמונות. הסכום שבו נקב - כ-120 מיליון דולר - עשוי להרתיע כל אדם סביר, אך למעשה, קשה להעריך כמה כסף יתקבל ממכירת "הצעקה". ניתן רק לומר, כי הוא עשוי לשבור את כל שיאי המחירים ששולמו אי-פעם עבור ציור מודרני.

דייוויד טוסקה נדון ל-19 שנות מאסר, לאחר שהורשע בהנהגת הכנופיה שביצעה את השוד המזוין בסטוואנגר. עיתוני נורווגיה דיווחו כי היה זה פרקליטו שסיפר לשוטרים היכן יוכלו למצוא את "הצעקה" ואת "המדונה". לכן נראה, שהחוקר סטנסרוד צדק, והציור המפורסם אכן נגנב כדי להסיח את הדעת ממותו של קצין המשטרה.

נזק בלתי הפיך

בקיץ שעבר, שנתיים לאחר השוד, המשטרה קיבלה מידע חיוני ממקור כלשהו, שהיא נזהרת עד היום שלא לגלות דבר עליו. האוצרת הראשית של מוזיאון מונק, אינגבורג אידסטי, קיבלה באוגוסט 2006 את שיחת הטלפון המיוחלת. המשטרה זימנה אותה לפגישה, בתנאי שתשמור על סודיות מרבית, כדי שתייעץ אילו אמצעי זהירות יש לנקוט אם יילכו לאסוף את התמונות. אחר צהריים אחד היא נלקחה למטה המשטרה, שבו נאספו חוקרים ליד מכונית מסחרית חונה. "20 או 30 בלשים עמדו בשורה. זה היה מרגש מאוד. כשהם פתחו את הדלת האחורית של המכונית וראיתי את הציורים, עיניי התמלאו דמעות", היא נזכרת.

מציאת "הצעקה" ו"המדונה" על ידי סטנסרוד וצוותו ב-31 באוגוסט 2006 זכתה לכותרות רבות בעולם, כמו השוד עצמו. אבל מה שלא זכה להבלטה רבה היתה העובדה שהדיווחים הראשונים של אנשי המוזיאון שהתבוננו בציורים היו אופטימיים מדי. הציורים יוצגו שוב לקהל רק לקראת סוף 2007, בשל הנזק שנגרם להם, שחלקו - למרבה הצער ב"הצעקה" - לא ניתן לתיקון.

הנזק מספר סיפור אכזרי. לדברי אידסטי, "הצעקה", שצוירה על קרטון, "נרטבה. החלק התחתון של הצד השמאלי של הדמות נרטב. המים או הלחות הגיעו מבחוץ. אולי הציורים היו עטופים במשהו לח". ב"מדונה" התגלו כמה קרעים, שניתנים לתיקון. "זה לא היה פשע מתוחכם", אמרה אידסטי. כשמתבוננים כעת ב"הצעקה", ברור שהנזק נגרם על ידי חוסר זהירות והזנחה. כתם מים ענק, בדומה לכתם מים על שקית תה, חילחל לתחתית הפינה השמאלית - על המדרכה ואפילו על חלקה התחתון של הדמות. הפיגמנט נמס או נשטף.

מדוע זה קרה? אולי משום שהציור כלל לא עניין את הגנבים. גם באוטובוס של נהג המירוצים וגם במקום שאליו נלקחה "הצעקה" אחר כך, אף אחד לא טרח להתבונן בציור. הוא היה עטוף בשמיכה לחה ופשוט נשכח. הכנופייה היתה זקוקה ל"גופה מפורסמת", כפי שמכנה זאת המאפיה הסיציליאנית, כדי להסיט את תשומת הלב מהגופה בסטוואנגר. ומה מרשים יותר מגניבת "הצעקה"?

בסופו של דבר, ייתכן שהפתרון לפשע הזה היה כל הזמן במוזיאון מונק. בספריית המחקר של המוזיאון, אידסטי מראה אוסף של פריטים מהעולם, שנוצרו בהשראת "הצעקה": קריקטורות של הנשיא ג'ורג' בוש שגורם ל"הצעקה" לצעוק, סמלים פוליטיים שונים שבהם מופיע הציור, טי-שרטים ועוד. "כוכבת" התצוגה היא מסיכת ליל כל הקדושים שהופיעה בסדרת סרטי האימה "הצעקה". לכן, בעיני הפושעים, הם לא גנבו יצירת אמנות, אלא פשוט את הפרצוף המפורסם ביותר בנורווגיה.



"הצעקה". חזון נבואי של צייר שהוכרע על ידי בדידות ואלכוהול


החוקר סטנסרוד מודיע על מציאת הציורים, באוגוסט 2006 למטה: נהג המירוצים תומאס נאטאס, שזוכה במשפט על חלקו בשוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו