בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתאום קוראים להם "פולשים"

מחרתיים יפונו 30 משפחות מהבתים שבהם גרו בדרום תל אביב משך עשרות שנים, בלי אגורה של פיצויים. אז מה אם המדינה שמה אותם שם מלכתחילה

תגובות

ב-1949 שוכנו משפחות חרזי ומעודה באותו בית בכפר סלמה, שנהפך בן-לילה לשכונת כפר שלם, בדרום-מזרח תל אביב. החוזים שחתמו אבות המשפחה עם המפקח לנכסי נפקדים, מעידים שהסוכנות היהודית שלחה אותם לשם עם עלייתם מתימן, ושהם נכנסו לבית הערבי הנטוש בסמכות וברשות. למרות זאת, אם לא יקרה שוב דבר יוצא דופן, בתחילת השבוע הבא הם יפונו, יחד עם עוד 30 משפחות, מבתיהם שבמתחם שבין רחוב מח"ל לרחוב משה דיין - ללא פיצוי. הפינוי-בלי-פיצוי קיבל הכשר משפטי, גם מבית המשפט העליון, לאחר שנקבע שהקרקע שעליה גרות המשפחות נמצאת בכלל בבעלות פרטית.

מתחם מח"ל-משה דיין הוא אולי מקרה קיצוני, אבל זה עוד נדבך במאבק המר שמנהלים זה כמה עשורים תושבים רבים בכפר שלם כדי שיינתן להם פיצוי הולם תמורת פינויים מהבתים הישנים בשכונה. הרשויות טוענות שהפינוי נועד לשפר את פני השכונה, אבל לתושבים קשה להשתחרר מהתחושה שהמדינה, ששלחה אותם לבתי הכפר כדי למנוע מתושביו הפלשתינאים לחזור, מתנערת מהם.

הרגשתם התחזקה אחרי שהממשלה החליטה לפני כשבועיים, שתושבי מושבים שקיבלו בעבר אדמות מהמדינה ללא תמורה לצרכים חקלאיים, יכולים לבנות עליהן ולמכור אותן. במלים פשוטות, אילו בני משפחות סלם ומעודה היו תושבי מושב, היה מעמדם שונה. אבל הם בסך הכל תושבי שכונת עוני בדרום תל אביב ולכן, אחרי כמעט 60 שנים במקום, הם מוגדרים פולשים שדינם גירוש.

במינהל מקרקעי ישראל, בעמידר ובחברה הממשלתית האחראית על פינוי כפר שלם, חלמיש, מגדירים את תושבי מתחם מח"ל-משה דיין קודם כל "פולשים". "את הקיבוצים והמושבים הושיבו בספר. השכונות האלה לא היו ספר", מסביר אלי מורן מהמינהל את ההבדל בין כפר שלם להתיישבות העובדת. "המדינה רק רצתה לתת לעולים האלה קורת גג. מי חשב אז על זכויות?" לכן, הוא אומר, המינהל רשאי למכור קרקעות ליזמים פרטיים בלי להסדיר את זכויות האנשים היושבים עליהן. "בחוזים כתוב שעל הקונה לפנות את התושבים, אבל לא כתוב איך ולכמה פיצוי זכאים המחזיקים בקרקע".

אין לכם בעיה אם הקונה מפנה אותם בלי פיצוי?

"זה לא עניין שלנו. זו בעיה של הקבלן".

עולים במקום ערבים

עד קום המדינה, סלמה היה אחד הכפרים הגדולים באזור יפו ואדמותיו הגיעו עד אזור התחנה המרכזית הישנה. בין 7,000 תושביו היו רבים מאמידי יפו, שבנו שם בתי כפר. תושבי שכונת התקוה הסמוכה סיפרו לאפי בנאי, יליד כפר שלם שמכין סרט תיעודי על תולדות המקום, שעם פרוץ קרבות 1948 ירו מסלמה על השכונה. לכן, כשנפוצה השמועה שתושבי סלמה ברחו, שמחו בשכונת התקוה.

עד מהרה תפסו את מקום הפלשתינאים בכפר הנטוש 20 אלף יהודים: חלקם פליטים מאזורי הקרבות, רובם עולים מתימן. הצפיפות היתה גדולה, לא היו כבישים סלולים ולא מערכת ביוב. רוב המתיישבים עסקו בחקלאות. המוסדות - הסוכנות היהודית, ההסתדרות וגם עיריית תל אביב - ביקשו למצוא פתרונות דיור לעולים, אבל גם לתפוס את השטח, מחשש שערבים ישובו למקום הסמוך כל כך לעיר הגדולה. "זו היתה מצווה ליישב את המקום הזה", אומרת מרים חרזי, שנזכרת איך גירשה ערבייה מיפו שהציעה למכור לה את ביתה.

המדינה רצתה ששרידי סלמה הערבית ייעלמו ושבמקומה תוקם שכונה חדשה. לכן, כבר ב-1965 נחקק חוק פינוי-בינוי בכפר שלם והשכונה ההומה החלה להיעלם. בתהליך פינוי התושבים שגרים בבתים הישנים היו עליות וירידות. אחד מרגעי השפל נרשם בדצמבר 1982, כששוטר ירה למוות בתושב השכונה שניסה למנוע את הריסת ביתו. רגעי השיא היו בתחילת שנות ה-90, כשמאות משפחות פונו וקיבלו פיצויים נדיבים. נדיבים מדי, טוענים היום בחלמיש. "תבדוק למה המינהל הקפיא את הפרויקט ב-1996 ואת דו"חות הביקורת שלו בנושא", אומר מנכ"ל חלמיש, איתן פדן.

איבה לתושבים

בשנים האחרונות, היחסים בין פדן לתושבי כפר שלם עכורים, בלשון המעטה. לפני כחודש, לאחר שחלמיש שלחה צווים לעשרות תושבים לקראת פינויים בכוח, דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא, ביוזמת הח"כים דב חנין מחד"ש ומשה כחלון מהליכוד. ההאשמות המתונות שהטיחו התושבים בפדן היו שהוא "חדל אישים" ושהחברה שהוא מנהל "מושחתת".

פדן, איש ציבור, אינו מסתיר את איבתו לתושבים ואומר שוועד השכונה פועל "כדי לסחוט כסף מהקופה הציבורית". הוא אמנם מודה שבין מאות התושבים המועמדים לפינוי יש "קבוצה" של כאלה הנוהגים בסבירות, אבל "כל עוד גורמים מסוימים מלבים ציפיות. תהליך הפינוי נתקל תמיד באלימות".

תושבי כפר שלם אומרים, שפדן מועל בתפקידו. לדבריהם, שאותם הם מגבים במסמכים, ב-2004 החמירה חלמיש בחשאי את הקריטריונים למתן פיצוי למפונים, בניגוד להחלטה קודמת של מינהל מקרקעי ישראל. מזכיר ועד השכונה, אהרון מדואל, אומר שלאיש אין סמכות לשנות את הקריטריונים שעליהם החליט המינהל, ולכן פדן וחלמיש איבדו את הסמכות המוסרית והחוקית לפעול בשכונה. פדן מודה שהקריטריונים הורעו, אבל טוען שהדבר נעשה לפי הוראות המינהל. במינהל דווקא הופתעו השבוע משינוי הקריטריונים. "רק מועצת המינהל רשאית לקבוע קריטריונים ולא שום גוף אחר", מסרה דוברת המינהל.

בכל מקרה, פדן אומר שבשנתיים שבהן הוא פועל, פונו ופוצו רק 15 מ-400 המשפחות שגרות במתחמים המיועדים להריסה. זאת, אף שהמינהל קבע ב-2004, שעד סוף 2006 יפונו 200 משפחות. מדואל טוען שחלמיש גוררת רגליים ומציעה לתושבים הצעות מעליבות, כדי שהעניין יגיע לבתי המשפט. לדבריו, "הם רוצים להתיש אותנו ולהראות לנו שאם לא נקבל את תנאיהם, נגמור כמו תושבי מח"ל-משה דיין, בלי פיצויים".

חלמיש אינה קשורה לפינוי הצפוי של 30 המשפחות מהמתחם הזה. בתי המשפט, שפסקו שצריך לפנות את המשפחות בלא פיצוי, קבעו שלא מדובר בפולשים אלא בצאצאי העולים שיושבו שם עם קום המדינה. הבעיה של המשפחות אחרת: השופטים החליטו שהמדינה נתנה להן שטח שמעולם לא היה שלה - ושמדובר באדמה בבעלות פרטית. לכן התושבים אינם דיירים מוגנים ואין חובה לפצותם.

מסכנים האשכנזים

הקביעה הזאת מוזרה. כאמור, סלמה היה כפר ערבי ולכן אפשר היה להניח שכל הנכסים שבו הועברו לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, לאחר שהפלשתינאים עזבו. אבל במקרה זה השופטים קיבלו את טענת בעלת המתחם, רומה אפרתי, שלפיהן האדמות לא הופקעו ב-1948 משום שהיו שייכות למשקיע בריטי שלא נחשב נפקד. עם זאת, בית המשפט קבע ש-30 המשפחות התגוררו במתחם הזה כל השנים ופשוט נמכרו מיד ליד, יחד עם הקרקע, עד שהגיעו לידי אפרתי - כמו וסאלים בימי הביניים. ייתכן שבית המשפט טעה. ממינהל מקרקעי ישראל נמסר השבוע, שלפחות אחת החלקות, שהשופטים קבעו שהיו פרטיות מאז ומעולם, היתה בידי המדינה ונמכרה לידיים פרטיות בשנות ה-50, עם התושבים שעליה.

הפרשה נעשית מוזרה עוד יותר, כשמתברר שחלק מהמשפחות החיות במתחם משלמות כבר שנים את שכר הדירה לעמידר, חברה ממשלתית, ולמרות זאת הוצאו נגדן צווי פינוי. כיצד הגיעו דיירי עמידר לידי בעלי קרקע פרטי? האם מדובר בטעות, או שעמידר מכרה את השטח עם הדיירים המוגנים שעליו? התושבים מספרים שפקידי עמידר אמרו להם ששכר הדירה נגבה בטעות ושהוא יוחזר להם. אבל יו"ר החברה, דורון כהן, הופתע השבוע לשמוע על כך. "אם יתברר שהם שילמו במשך 60 שנים נעמוד מאחוריהם, משום שהם לקוחות שלנו", הוא אומר.

המשפטן ד"ר סנדי קדר מאוניברסיטת חיפה, שפעיל ב"אגודה לצדק חלוקתי", אומר כי בהיבט הצר, ייתכן שבית המשפט צדק כשקבע שאין לפצות את תושבי המתחם. אבל לדבריו, "אם מסתכלים מה קורה בכפר שלם בהשוואה, לדוגמה, לקיבוץ גליל ים, אפשר לטעון שזאת מדיניות מפלה הגובלת באי-חוקיות". קדר מזכיר את החלטת הממשלה מלפני כשבועיים: "זאת מתנה של כמיליון דולר לכל בעל נחלה במושבים, גם אם נקזז את התשלום למדינה על השימוש באדמות". פדן, יש לציין, מתקומם מההשוואה בין הרעת התנאים לתושבי כפר שלם לשיפור התנאים למושבים ולקיבוצים.

קדר מוסיף שסיפור כפר שלם מגלם את "אי-השוויון האתני-המעמדי" שעליו בנויה ישראל: ערבים שאדמותיהם הופקעו, מושבים וקיבוצים שהפכו את האדמות האלה למכרה זהב, תושבי שכונות מזרחים שהמדינה מתנערת מהם אחרי שהשתמשה בהם עם הקמתה ותהליך הפרטה מואץ.

"מסכנים האשכנזים האלה", אומרת מרים חרזי, כשהיא מציגה מסמכים מצהיבים כדי להוכיח שהמתחם המתפורר היה ביתה ב-60 השנים האחרונות. "הם כל כך סבלו מאנטישמיות באירופה. למה הם מוציאים את זה עלינו?"

תצלום: אלכס ליבק; תצלום ארכיון: יעקב סער / לע"מ



כפר-שלם, השבוע (בתצלום הימני) וטקס נטיעות בשכונה, ב-1974. הרשויות טוענות שהפינוי נועד לשפר את פני השכונה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו