בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברי כיבושין

תגובות

בכיתה ו' של בית הספר היסודי לימדה אותנו המורה ש"מלה לא ציפור - פרחה, לא תחזור". תלמיד אחד, די בלתי נסבל, החליט ללעוג לאחת התלמידות שהיה משוכנע שהיא פחות חכמה ממנו, ופנה אליה בשאלה מכשילה: "אם המלה איננה ציפור, אז מהי?" היא חשבה רגע ואמרה "יונה". כולם פרצו בצחוק, ואני עד היום די מתבייש בעצמי.

נשיאות הכנסת נדרשה באחרונה לסוגיה "מהי מלה". על פי דיווחו של שחר אילן ("הארץ", 25.6), לפני כשלושה שבועות ביקש ח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) להגיש בשם סיעתו הצעת אי-אמון במלאת "40 שנה לכיבוש הישראלי בשטחים". במנגנון הכנסת, המקפיד על שפה מתונה בכותרות ההצעות (בדיונים נהנים חברי הכנסת מחסינות על דבריהם), שונתה כותרת ההצעה ל"שליטה הישראלית בשטחים".

הנושא הגיע לנשיאות הכנסת. היו"ר דליה איציק, סברה שאפשר להותיר את המלה "כיבוש", אך גברה דעתו של סגן היו"ר יולי אדלשטיין (ליכוד) שהתעקש להשליט על כותרת ההצעה שפה מתונה, בנימוק "שאם ניתן דרור לפנטזיות של חברי הכנסת (...) זו תהיה תחרות קופירייטינג".

"קופירייטינג" היא מלאכת ניסוח סיסמאות קליטות, שמטרתן למכור (מוצרים ורעיונות) ואינן בהכרח תיאור מהימן של המציאות. מה מסמנת, בעצם, המלה "כיבוש", והאם השימוש בה לתיאור המתרחש בשטחים הוא עניין של השקפה, כמו "שחרור"?

ביום החמישי של הבריאה, אחרי בריאת האדם (זכר ונקבה), אלהים בירך אותם ואמר: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ" (בראשית, א', כ"ח). על כן מפרש אבן-שושן "כיבוש" כ"לכידה, השתלטות על מקום בכוח הזרוע (...) לחיצה, דחיסה" (הפירוש האחרון מבוסס על מלה דומה בארמית-סורית וערבית).

אברם הלך לו מארצו והגיע לארץ כנען, שכפי ששמה מעיד עליה, "הכנעני והפרזי אז ישב בארץ" (בראשית, י"ג, ז'). כלומר, קודם נתן האל כנראה את הארץ לכנענים, אבל ה' נותן וה' לוקח, ועל כן הוא יכול לומר לאברהם: "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה: כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית, י"ג, י"ד-ט"ו).

קשה להניח שהכנענים נתנו את ארצם בלי התנגדות, אבל המקרא לא מספק מידע על כך. אחרי שיעקב ובניו ירדו מצרימה וצאצאיהם חזרו כעבור זמן, נאלץ משה לומר לבני שבט ראובן, גד וחצי מנשה: "ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו והייתם נקיים מה' ומישראל והיתה הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה'" (במדבר, ל"ב, כ"ב).

כתוב "נכבשה הארץ", ולא נאמר מפורשות על ידי מי. על פי הפרטים, כדי לממש את ההבטחה האלוהית, היו צריכים בני ישראל עצמם לכבוש את הארץ (אמנם בסיוע אלוהי, ע"ע נפילת חומות יריחו), דבר שהיה כרוך בחורבן ערים (ע"ע יריחו ועי) וקורבנות רבים בנפש משני הצדדים, למרות שהמקרא אינו מפרט את אבדות כוחותינו.

על כך כתב חנוך לוין: "הנה הארץ השלמה אשר הבטיח אלוהים לאברהם,/ לו ולזרעו אשר יהיה כחול אשר על שפת הים;/ אבל אני אינני חול אשר על שפת הים,/ ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם (...) הנה הארץ השלמה, ועליה לא אמסור את נפשי,/ ומה שמבטיח אלוהים, שיקיים על חשבונו הפרטי". ("קטשופ", 1969).

על פי המקרא, הקושאן שלנו על ארץ ישראל, עדיין צריך היה לכבוש אותה, אז ועתה. לפיכך צריך בעצם לדבר כיום על "40 שנות כיבוש ישראלי חוזר בשטחים". זה בוודאי מדויק אם נביא בחשבון את השטח הכולל של הכבישים שנסללו מאז 1967 בשטחים, שהתנועה עליהם אסורה על הפלשתינאים המתגוררים שם.

ארבעים שנה נדדו בני ישראל במדבר, כדי שימותו בני הדור שהוציא את דיבת הארץ רעה, אחרי שהמרגלים תרו אותה ארבעים יום. בארבעים השנה שחלפו ממלחמת 1967 גדל כאן דור שהעובדה שהשטחים נכבשו ב-1967 היא מחוץ לתודעתו. בוודאי שדור זה אינו ער לעובדה שגם במלחמת 1948, למרות המנדט האלוהי מקדמת דנא, השטחים שלא נכללו במדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה של האו"ם "נכבשו" על ידה. כדי לדייק לחלוטין מן הראוי לדבר על "כיבוש ישראלי חוזר ונשנה ונמשך בשטחים".

רבים סבורים שלמרות מעשה הכיבוש יש לנו זכויות על ארץ ישראל. בוודאי קיימת הסוגיה של "מי התחיל", אלא שהכרעה בה לעתים רחוקות מביאה לפתרון סכסוכים. כל אלה סוגיות למשא ומתן, שאם יתקיים סוף סוף, יעסוק במלים, משמעותן והבנתן על ידי הצדדים. אך הדבר שלו אנו קוראים כיבוש, גם תחת כל שם אחר יהיה פסול באותה מידה.

אפילו זית, מלפפון וכרוב (כבושים) מסוגלים להבין שזה לא איך שזה נקרא, אלא מה שזה, ומה המחיר שזה גובה מהנכבשים וגם מהכובשים. יש בינינו כאלה שקשה להם לחיות עם המלה "כיבוש". הפלשתינאים לא רוצים לחיות עם הכיבוש עצמו. להם זה עולה הרבה יותר. וזה לא צריך להימשך.



כיבוש יריחו בתחריט מהמאה ה-19 (מימין) ומחסום ליד העיר, בחודש שעבר | תחריט: גוסטב דורה, תצלום: אורי לנץ / באובאו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו