שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יוסי מלמן
לוגאנו, שווייץ
יוסי מלמן
לוגאנו, שווייץ

הודעה ראשונה מבין שלוש הושארה ב-13:52. "הלו. היי, אני בקשר לספר. תתקשר אלי לנייד. תודה".

"בקשר לספר" היה אחד הקודים שבהם השתמש סוכן המוסד ד"ר אשרף מרואן, כדי לזהות עצמו בשיחות עם המרצה הישראלי ד"ר אהרן ברגמן. שתי הודעות נוספות הושארו בשעה וחצי הבאות. מיד עם חזרתו הביתה בפרבר לונדוני זמן קצר לאחר מכן, החזיר לו ברגמן צלצול. הם קבעו להיפגש למחרת וסיכמו שמרואן ייצור קשר כדי לקבוע שעה ומיקום מדויקים. זו היתה שיחתם האחרונה. יום לאחר מכן, ב-27 ביוני, נמצאה גופתו של מרואן מתחת למרפסת דירתו שבשכונת מייפר בלונדון. נסיבות המוות אינן ברורות.

מרואן, איש עסקים מצרי וסוכן מוסד בארבע השנים שלפני מלחמת יום כיפור - שסיפק לישראל התראה אסטרטגית על תוכניות מצרים לתקוף - לא הצליח להבין עד יום מותו מדוע ראש אמ"ן לשעבר, אלי זעירא, וכמה עיתונאים בחרו לחשוף את זהותו. באופן מפתיע, הוא התיידד עם ברגמן - על אף שהוא היה הראשון שציין את שמו במפורש בכלי תקשורת - והשניים ניהלו קשר, טלפוני ברובו, במהלך השנים האחרונות.

ביום שלישי השבוע קבעה משטרת לונדון כי אין ראיות לפלילים בנסיבות מותו של מרואן, וסגרה את תיק החקירה. נותרו שלושה הסברים אפשריים: הראשון, הוא מעד מהמרפסת (וכל מי שראה את מעקה המרפסת הגבוה יתקשה לקבל את ההסבר הזה); השני, הוא שקע בדיכאון וקץ בחייו בגלל שרשויות הביטחון, המודיעין והחוק בישראל לא מנעו את פרסום שמו ברבים; השלישי, בכירים במצרים רמזו לו שהם יודעים על בגידתו במולדת ו"יעצו" לו להתאבד. בהלווייתו בקהיר, שבה השתתפו רבים מצמרת השלטון במצרים, הצביע הכבוד שזכה לו על התעלמות מהפרסומים כי ריגל לטובת ישראל.

קיבלתי את המעטפה

"אם יסתבר שהטרגדיה הזאת נגרמה עקב פרסום שמו, אצטרך לעשות חשבון נפש", אומר ברגמן בראיון בלעדי ל"הארץ", שבו הוא משחזר את שיחותיו עם מרואן. הוא בן 49, תחקירן של הבי-בי-סי, מחבר ספרים על המזרח התיכון ומרצה במחלקה ללימודי מלחמה ב"קינגס קולג'" של אוניברסיטת לונדון.

השיחה עמו מתקיימת בלוגאנו, שבה הוא מעביר כל קיץ זה כמה שנים קורס בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי. על השולחן מונח סליל הקלטה של משיבון, ועליו ההודעות שהשאיר מרואן יום לפני מותו. "ברור לי מההיכרות אתו", הוא אומר, "כי העובדה שהתקשר אלי שלוש פעמים תוך שעה וחצי יכולה להעיד על מצוקה. הטון שלו לא היה כתמול-שלשום. זה לא נשמע כמו אשרף מרואן שאני הכרתי".

כשבוע לפני כן שלח ברגמן למרואן מעטפה ובה מאמרים (בין השאר של כותב שורות אלה) שעסקו בבוררות משפטית שהסתיימה בחודש שעבר, בתביעת דיבה שהגיש ראש אמ"ן לשעבר זעירא נגד ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר. בראיונות לתקשורת האשים זמיר את זעירא כי הדליף את שמו של מרואן לעיתונאים ולסופרים, ובכך חשף סודות מדינה. זעירא הכחיש.

הבורר, השופט לשעבר תיאודור אור, דחה את תביעתו של זעירא וקבע כי הוא אכן חשף את שמו של מרואן. בהנחה שאף גורם רשמי ישראלי לא שמר על קשר עם הסוכן המצרי, היה ברגמן הישראלי היחיד ששוחח עמו בשנים האחרונות.

וכך התנהלה שיחתם האחרונה.

ברגמן: "שלום, מה שלומך?"

מרואן: "בסדר, מה שלומך אתה? קיבלתי את המעטפה שלך".

ברגמן הסביר לבן שיחו את תוצאות פרשת הבוררות. בשלב מסוים, הוא מספר, שאל אותו מרואן "מה השורה התחתונה?"

ברגמן: "השורה התחתונה היא שגם השופט פירסם את שמך. יש לי את הדין וחשבון שלו, אבל איני יכול למסור לך אותו. אני לא רוצה שהרשויות בישראל יאשימו אותי בדברים שאולי איני אמור לעשותם".

מרואן: "אני מבין".

ברגמן הבטיח כי יביא עמו לפגישתם הבאה את פסק הבוררות ויאפשר למרואן לעיין בו. השיחה מסתיימת בחילופי הדברים הבאים:

ברגמן: "ובאופן כללי מה שלומך?"

מרואן: "בסדר גמור. חוץ מכאב הראש הזה" (הכוונה לפרסומים אודותיו).

היחסים בין השניים התחילו תוך חשדנות הדדית. "הכל התחיל במריבה ילדותית", אומר ברגמן, "כשפירסמתי ב-2002 ספר ובו רמזתי על היות מרואן סוכן כפול, שהטעה את ישראל ולא מסר לה את השעה המדויקת שבה תפרוץ המלחמה ב-1973. אבל מאז עשינו סולחה".

את תיאוריית "הסוכן הכפול" החל זעירא לפתח בעקבות מסקנות ועדת אגרנט, שחקרה את מחדל מלחמת יום כיפור ומצאה אותו אחראי לכישלון המודיעיני - משום שפסק עד לשעות אחדות לפני המלחמה שיש "סבירות נמוכה" שמצרים וסוריה יעזו לתקוף. נטען, כי זעירא ביקש להטיל את האשמה לכישלון המודיעיני על המוסד, שהיה אחראי להפעלת סוכנים.

יד ימינו של סאדאת

מרואן נולד במצרים ב-1944, בן של קצין במשמר הנשיאות של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר. לאחר שירותו הצבאי למד כימיה באוניברסיטה, ובגיל צעיר התחתן עם מונה, בתו של נאצר. בניגוד לתקוותו להיות יד ימינו של הנשיא, נאצר לא לקח את חתנו ברצינות, ומרואן פנה לקריירה עסקית.

ב-1969 נכנס מרואן לשגרירות ישראל בלונדון והצהיר כי ברצונו להתנדב למוסד. הוא הופגש עם קצין איסוף של המוסד שביקש לדעת מיהו, מהם קשריו, איזה מידע יש לו, כמה כסף הוא מבקש וכו'. בגמר השיחה, ולאחר שהוחלפו פרטים ונקבע נוהל קשר, נאמר לו כמקובל, שאם ימצאו לנכון יתקשרו אליו.

לאחר בדיקה יסודית הוחלט לא לפנות למרואן. זאת, גם מכיוון שבמודיעין מסתייגים ממתנדבים וחוששים שהם שליחי ארגון יריב, אבל בעיקר מכיוון שלא היה ברשותו מידע בעל ערך. מבדיקת הרקע עלה, כי לא יצליח להשיגו גם בעתיד. אולם מרואן היה נחוש. בחלוף כמה חודשים הגיע לשגרירות בשנית, הפעם עם מידע מרשים יותר. לאחר בדיקה נוספת הוחלט בכל זאת להפעילו.

במרוצת שנות הפעלתו היו לו כמה שמות קוד, בהם "בבל", "המלאך" ועוד. המפגשים בינו לבין קצין האיסוף ד' התקיימו בלונדון ובערים אחרות באירופה אחת לחודשיים-שלושה. עד מהרה הוא קודם למעלת סוכן "מתריע", שתפקידו הוא בראש ובראשונה לספק לישראל התרעה על כוונות מלחמה. איכות המידע היתה כה גבוהה עד שזמיר בצעד נדיר החליט לפגוש אותו בעצמו כדי לתהות על קנקנו.

ב-1970 מת נאצר והוחלף על ידי אנואר סאדאת. מרואן התקרב מאוד לנשיא החדש ולעוזריו, ומעמדו השתפר לאין ערוך לעומת היחס אליו בתקופת חתנו. כך, בצד עסקיו הפרטיים, הוא שימש גם כיועץ לסאדאת - התלווה למסעותיו בעולם הערבי, נכח בפגישותיו והשיג נגישות רבה לחומר אסטרטגי-מדיני וצבאי. כבר ב-1971 סיפק למפעיליו מידע אסטרטגי שלפיו סאדאת ואנשיו קיבלו החלטה לצאת למלחמה נגד ישראל.

בערב של 4 באוקטובר 1973, יומיים לפני פרוץ המלחמה, יצר מרואן קשר עם מפעילו בנוהל חירום. במסר שהעביר ביקש להיפגש עם זמיר וקבע את מקום המפגש והמועד. מנוהל התקשורת היה ברור כי בפיו של מרואן מידע חיוני ביותר על המלחמה.

זמיר וד' יצאו למחרת בבוקר ללונדון. בעשר בערב נפגשו עם מרואן. מקור בכיר הבקיא בנושא אמר ל"הארץ" כי הפגישה נמשכה כשעה וחצי, וכי מרואן מסר בה שהמלחמה עומדת לפרוץ יום לאחר מכן, בשבת. ואולם, לדברי הגורם - ובניגוד לפרסומים קודמים - מרואן לא מסר את השעה המדויקת שבה תתחיל המתקפה; לא בשש בערב וגם לא "עם חשיכה" או "עם שקיעה", כפי שייחסו לו פרסומים קודמים. פער זה של כמה שעות בין שעת פריצת המלחמה (14:00) לשעת הערב הוא שמזין את החשד המרכזי כלפי מרואן כאילו היה סוכן כפול.

בסיום הפגישה התקשר זמיר, בטלפון רגיל ממקום המפגש, כפי שסיכם מראש, לראש לשכתו ודיווח לו בקודים מוסכמים מראש על שיחתו ועל המידע. המידע הועבר מראש הלשכה למזכיר הצבאי וממנו לראש הממשלה, גולדה מאיר. למחרת פרצה המלחמה. מרואן שב כעבור ימים אחדים למצרים. הקשר עמו נמשך על "אש קטנה", אך בהדרגה דעך והסתיים. לפי הערכות, בסך הכל קיבל מהמוסד כמיליון דולר בעבור עבודתו.

תראה לי דרכון

ב-1993 פירסם זעירא ספר על המלחמה, בהוצאת "ידיעות אחרונות" ובעריכת רמי טל. מהדורה מעודכנת יצאה ב-2004. בספריו פיתח בפומבי את תיאוריית "הסוכן הכפול" ממלחמת יום כיפור. מסוף שנות התשעים, כמה עיתונאים בישראל ובעולם, בהם גם ברגמן, נחשפו באמצעות זעירא ומקורות אחרים להשערת הסוכן הכפול. לדברי ברגמן, נתקל בסיפור באקראי: "ההתעניינות שלי לא היתה קשורה למחקר על ספר מסוים שעשיתי, סתם סקרנות ועניין". הוא מכחיש שדיבר עם זעירא בנושא: "חקרתי, חיברתי פיסה לפיסה, חשבתי והגעתי לשם".

בעדותו בדיון הבוררות אצל השופט אור ניסה ברגמן לא להסגיר את מקורותיו, אך לבסוף נאלץ להודות כי נפגש עם עורך הספר טל: "שתינו כוס קפה", סיפר בעדותו, "אמרתי לו ?אשרף מרואן' וראיתי משפת הגוף שלו". אור קבע כי "העד הבין מתגובת רמי טל שמרואן הוא האיש".

ברגמן היה הראשון שהחל להפיץ בפומבי רמזים על זהות הסוכן. בספרו "Israel's Wars" מ-1999 כינה אותו "יד ימינו של הנשיא סאדאת"; בספר נוסף שפירסם ב-2002 ובמאמר ב"ידיעות אחרונות" באותה שנה, קרא לו "החתן". "הכינוי היה המצאה שלי", מספר ברגמן. "המצאתי את זה כקו הגנה. חשבתי שאם מרואן יתבע אותי לדין על הוצאת דיבה, אגיד לו שהכינוי שלו במוסד היה החתן ולא שהוא עצמו היה החתן".

בדצמבר 2002 אמר מרואן לעיתון מצרי שהספר של ברגמן הוא "סיפור בלשי טיפשי". ברגמן מיהר להגיב בראיון ל"אל-אהרם": "נפגשתי עם עיתונאי שלהם בבית קפה בשכונת מגורי, ושם גיליתי שה'חתן' עליו רמזתי הוא מרואן ושהוא היה סוכן כפול. פניתי אליו ישירות בראיון ואמרתי: ?אם אתה לא המרגל, תראה לי את הדרכון שלך, איפה היית ב-5 באוקטובר'". כעבור שלושה שבועות נאלצה הצנזורה הצבאית בישראל להתיר ל"הארץ" לפרסם מאמר בנושא, עם ציטוט מהעיתון המצרי. כך פורסם לראשונה בישראל שמו של מרואן.

איך נוצר הקשר בינך לבין מרואן?

ברגמן: "שלחתי אליו כל כתבה וכל ספר שלי. את ספרי הראשון שלחתי לו עם הקדשה ?לאשרף מרואן, גיבור מצרים'. אחרי הראיון ב'אל-אהרם' הוא התקשר. ?מדבר האדם שכתבת עליו', אמר. הוא אף פעם לא הזדהה בשמו. שוחחנו מעט ואז הוא אמר, ?אני רוצה לומר לך שלושה דברים: אחד, אני לא מתווכח אתך (על טענת הסוכן הכפול, י"מ). שתיים, לך יש את אויביך ולי יש את אויבי. אל תקשיב לאויבי. שלוש, אנחנו צריכים להיפגש'".

בשיחה טלפון נוספת, כעבור כחצי שנה, שאל מרואן את ברגמן שאלה שחזרה על עצמה פעמים רבות אחר כך: "למה הם עושים לי את זה?" לדברי ברגמן, הוא התכוון "לישראל בכלל ובמיוחד למוסד. הוא חשב שהמוסד הוא שמדליף את שמו ומפיץ את גרסת הסוכן הכפול. הוא שאל שוב ושוב למה הם מחפשים נקמה. הוא כמעט בכה".

"לא היה סוכן כפול"

ב-23 באוקטובר 2003 נפגש ברגמן עם מרואן, בפעם הראשונה והאחרונה. כשהגיע ללובי המלון שבו התקיימה הפגישה, מספר ברגמן, "ראיתי אותו צועד הלוך ושוב. הוא מאוד גבוה, רזה ומרשים. לבש חליפה עם צעיף אדום. הבאתי לו כמה כתבות שנכתבו עליו בעברית ושתירגמתי עבורו. הוא סיפר לי שהוא כותב ספר, אבל שזה ייקח קצת זמן. ?אתייעץ אתך מעת לעת', אמר, וביקש שאעדכן אותו על הקייס בישראל".

למה הכוונה?

"נראה לי שהוא רצה לשמוע מה כותבים ומה אומרים עליו בישראל. שאלתי אותו על מצרים ואיך הגיבו שם לסיפור והוא ענה: ?אנו (המצרים) לא מדברים על כך'".

ברגמן חוזר להקריא מזיכרון הדברים על הפגישה: "היה מאוד זהיר במלותיו וקצת עצבני. כשנגעתי בעניבה שלי הוא הפגין עצבנות, כנראה חשש שאני מצלם אותו או מקליט אותו בסתר".

שאלת אותו במפורש אם היה סוכן המוסד או סוכן כפול?

"לא. לא לחצתי עליו כי ידעתי שזה רגיש. אבל שאלתי אותו לגבי האזהרה שנתן או לא נתן לפני המלחמה לגבי זה שתתחיל בערב".

כיום ידוע שהנחה זו אינה נכונה. כתבו על כך במפורש ד"ר אורי בר יוסף בספרו "הצופה שנרדם" ובכירי המוסד דוד ארבל ואורי נאמן בספרם "שיגיון ללא כיפורים".

"אני לא יודע אם זה נכון או לא. אבל מרואן ענה לי: ?כמה שעות? מה זה חשוב'".

מרואן, מספר ברגמן, חתם את השיחה באומרו כי היה רוצה "שכל העניין ימות".

ברגמן מספר על שיחת טלפון נוספת באוקטובר 2006: "אשרף צילצל סתם הפעם, בלי שאשלח לו משהו. הוא היה בארצות הברית בטיפולים רפואיים. זו היתה שיחה של 40 דקות. הוא השתמש בטריק הישן שלו - צילצל ושתק. לאחר ששמע את קולי ניתק, ואז התקשר בשנית. הוא ביקש את שמו של הספר החדש של אריה שלו (ראש מחלקת המחקר באמ"ן במלחמת יום הכיפור וסגנו של זעירא, שגם אותו מצאה המלחמה אחראי לכישלון המודיעיני, י"מ). הוא אמר ?הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, התוצאה מדברת בעד עצמה. גולדה מאיר רצתה להתאבד. הישראלים איבדו מאות טנקים בימים הראשונים למלחמה. אני לא סופרמן'. הוא סיפר לי שכתב את כל נאומי סאדאת ושהם היו צוות של 40 איש שמשימתו היתה ?להזין את הקונצפט לישראלים'".

איזה קונצפט?

"להחדיר בישראל את התחושה כי מצרים לא מסוגלת לצאת למלחמה. ואז הוא אמר לי את המשפט שלעולם לא אשכח: ?לא היה סוכן כפול. היתה כל מצרים'".

הנה ההוכחה שהוא אמר בעצמו שלא היה סוכן כפול, אתה לא משתכנע?

"אפשר להבין זאת בכמה צורות. כולל גם את ההיפך. בקונטקסט של הטרגדיה של מותו, כל פעם שאני מנסה לחשוב אם היה סוכן כפול או לא, אני אומר לעצמי שזה באמת לא חשוב. תמיד כשנשאלתי מדוע לחשוף את שמו, אמרתי שכל אחד צריך לעשות את תפקידו: מרגלים תפקידם לרגל ועיתונאים תפקידם לחשוף אותם. מרואן ריגל ואני חשפתי. כל אחד עשה את מלאכתו. ובכל זאת כל הפרשה הזאת מעוררת אצלי מחשבות. אולי הכל יצא מכלל שליטה".

אתה חש אחראי למותו?

"לא. עוגת האחריות תתחלק בין כמה אנשים. אם מותו קשור בכלל לחשיפת שמו, כי עדיין יכול להיות שזאת סתם תאונה. כולנו אחראים. כל מי שפירסם. אך לא אנקוב בשמות. כל אחד שיעשה חשבון נפש. השורה התחתונה שלי היא שאני עם מרגלים גמרתי. יותר לא אתעסק בנושאים כאלה. אשרף היה מבחינתי מרגל אחד יותר מדי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ