בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נפט זה כוח

תגובות

רוסיה של ולדימיר פוטין מאותתת בשנים האחרונות בבהירות רבה שהיא אינה עוד המדינה החלשה, הבעייתית והתלויה במערב שהיתה בשנים שאחרי קריסת ברית המועצות. רוסיה היא שוב מדינה גאה ואסרטיווית, שמזכירה להיסטוריונים של התקופה הצארית והתקופה הקומוניסטית את העבר.

רבים יאמרו שהתחזקותה של רוסיה מונחת על יסודות רעועים, ושהיא נסמכת כמעט לגמרי על מחירם הגבוה של הנפט והגז, ועל העובדה שהתמזל מזלה ונמצאו בתחומה כמויות אדירות של משאבים חיוניים אלה. אבל משטרו של פוטין משקיע בחוכמה לא רק בתשתיות, במעבדות ובשדרוג הצבא. הקרמלין מנהל מדיניות חוץ אסרטיווית, מתוך ידיעה שהנסיבות הנוכחיות בעולם - ארה"ב מקרטעת, והודו וסין פונות לצמיחה ולמודרניזציה פנימית - מעניקות ליצרניות הנפט בעולם יתרון אדיר.

רשימת הפעולות החד-צדדיות של מוסקווה בשש השנים האחרונות קצרה רק מזו של הבית הלבן. רוסיה ניצלה את הווטו שלה במועצת הביטחון לתמיכה בסרביה ולדיכוי תקוות העצמאות של קוסובו. באותו אופן מונעת רוסיה פעולות שמועצת הביטחון שוקלת לנקוט נגד איראן או צפון קוריאה.

שריו של פוטין מומחים בשימוש במה שמכונה "דיפלומטיית צינור הנפט", כדי לכפות על שכנות כמו בלארוס ואוקראינה כניעה לדרישות מוסקווה והכרה בתלותן באנרגיה רוסית. לכך יש גם השפעה על מדינות מערב אירופה. אסטוניה ולטוויה מותקפות בשל מה שנחשב במוסקווה לפעילות אנטי-רוסית, כמו סילוק אנדרטאות מלחמה סובייטיות או יחס לאזרחים דוברי רוסית.

חברות נפט מערביות מגלות, כי חוזים לכריית משאבי אנרגיה אינם נראים בעיני מוסקווה כהתחייבות משפטית מקודשת. תאגידי ענק בינלאומיים, כמו "בריטיש פטרוליום" ו"אקסון", שנחשבו במשך זמן רב לשחקנים ראשיים ועצמאיים בזירת האנרגיה, מוצאים את עצמם פתאום כשחקני משנה ונאלצים להכיר במעמדם הנחות בבואם לשאת ולתת. רבים ממנהליהם הבכירים ודאי שיפשפו עיניים בתדהמה כששמעו שרוסיה תובעת לעצמה זכויות נרחבות בקוטב הצפוני.

כל זה מטריד, אבל לא מפתיע. למען האמת, פעולותיה של רוסיה צפויות למדי. אלה הם צעדים שננקטים באופן מסורתי על ידי מעצמות-על, שלאחר תבוסות והשפלות מנסות להחזיר לעצמן נכסים, סמכויות ויכולת להטיל אימה.

ההיסטוריה של רוסיה, מאיוואן האיום ועד היום, מובילה למעשיו של פוטין. אם מדיניות זו בולטת יותר עתה, יש לכך אולי שתי סיבות: תלותו של העולם המודרני בנפט והכפייתיות של ממשל בוש בעניין עיראק והמאבק בטרור. פוטין בסך הכל נכנס דרך שער שפתח לו המערב.

הדיווחים המעניינים מרוסיה אינם על צוללות שמשייטות מתחת לכיפות קרח, או סיפורים על לחץ שמופעל על בלארוס כדי שתשלם את חובותיה. הדיווחים המעניינים הם על צעדים ערמומיים יותר שנעשים על ידי משטר פוטין כדי לקדם גאווה לאומית, ועוד יותר מכך, גאווה לאומנית. הם מצביעים על משהו הרבה יותר תכליתי ומבשר רעות.

שתי דוגמאות יספיקו: הקמת תנועת נוער פטריוטי, והשכתוב המגושם למדי של ספרי הלימוד על ההיסטוריה של רוסיה. תנועת הנוער הנקראת "נאשי" ("שלנו") גדלה במהירות והיא מקבלת עידוד רב מרשויות ממשלתיות, הנחושות בדעתן להחדיר ערכים נכונים בדור הצעיר, ולנצל את המסגרת האולטרה-לאומנית הזאת לתמיכה במשטרו של פוטין.

המדיניות של "נאשי" אקלקטית למדי. כמה ממאפייניה העיקריים הם הערצת המולדת, כיבוד המשפחה הנישואים והמסורת הרוסית, ושנאת זרים. קשה לומר במי הם רואים איום גדול יותר על סגנון החיים הרוסי - באימפריאליסטים האמריקאים, בטרוריסטים הצ'צ'נים או באסטונים כפויי הטובה.

עשרות אלפי צעירים חרוצים מתאמנים במחנות קיץ של "נאשי". הם עוסקים שם בהתעמלות אירובית המונית, מתווכחים מהי פוליטיקה "נכונה" ומהי פוליטיקה "רקובה", ועוברים אימון שיהיה נחוץ להם במאבקים עתידיים. רבים מהם גויסו באחרונה כדי להטריד את שגרירי בריטניה ואסטוניה במוסקווה, בעקבות סכסוכה של רוסיה עם שתי המדינות. לפי העיתון "פייננשל טיימס", "נאשי" מאמנת 60 אלף "מנהיגים", שיפקחו על ההצבעה בבחירות ויערכו הצבעה בקלפיות-מדגם כבר בבחירות שייערכו בדצמבר ובמארס. כל אלה מעבירים בי צמרמורת.

דיווחים מצמררים הם גם אלה שלפיהם פוטין החמיא אישית למחברי מדריך חדש למורים להיסטוריה בבתי ספר תיכוניים. מדריך זה שואף להחדיר בבני הנוער גאווה מחודשת במולדתם וסולידריות לאומית. בתור היסטוריון, אני נרתע מהרעיון ששרי חינוך מאשרים השקפה רשמית על העבר הלאומי, על אף שידוע לי שעושים זאת ביורוקרטים מיפאן ועד צרפת, שבקרב ההנהגה בבייג'ין תתחולל סערה אם ייוודע לה שבתי ספר בוחרים ספרי לימוד בכוחות עצמם, ושפונדמנטליסטים אמריקאים מנסים להשאיר את טביעות רגליהם המגושמות בחומר שילדיהם עלולים להיחשף אליו.

מקובל שילדים בצרפת ילמדו על גבורתה של ז'אן ד'ארק ושילדים אמריקאים ילמדו על מסעו של פול רביר בחצות הליל; כולם זכאים לאיזה רובין הוד. אבל קצת יותר מטריד לקרוא את ספר לימוד ההיסטוריה הרוסי החדש, שלפיו "הכניסה למועדון המדינות הדמוקרטיות כוללת ויתור על חלק מהריבונות לטובת ארה"ב", ושיעורי אקטואליה אחרים המרמזים לבני הנוער הרוסים שהם עומדים בפני כוחות אופל מחוץ למדינה.

מה כל זה אומר? אם יצנחו מחירי הנפט, מאמציו של פוטין לקדם רנסאנס לאומני עשויים לקרוס. אבל אין כל ספק לגבי התוכנית לבנות מחדש את העוצמה הרוסית. בטווח הארוך יותר, ההתמרמרות ברחובות נגד שגריר בריטניה וקריעת הדגל האסטוני על ידי קיצונים של "נאשי" עשויות להיות לא יותר מהערות שוליים מעורפלות בהיסטוריה. לעומת זאת, הקמפיינים המחושבים, שמטרתם להחדיר אידיאולוגיה לנוער הרוסי ולשכתב את ההיסטוריה של האומה הגדולה אך המעורערת, עשויים להיות הרבה יותר משמעותיים בפתח המאה ה-21.

הכותב הוא היסטוריון בריטי, העומד בראש התוכנית ללימודי ביטחון בינלאומי באוניברסיטת ייל



תצלום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו