בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רוצה ערבים בבית

תגובות

"אין לי דבר נגד ערבים, ולקרוא לי גזען זה יותר ממעליב. אבל הכנסת משפחות ערביות למרקם של ההתיישבות היהודית במשגב זה קעקוע של מפעל ההתיישבות הציוני, וזה מה שהם מתכוונים לעשות" (צבי גרינגולד, מועמד לראשות המועצה האזורית משגב, ערוץ 2, 30 בספטמבר, 2007)

34 שנים בדיוק אחרי שבלם בגבורה את הכוחות הסוריים ברמת הגולן חוזר "כוח צביקה" להילחם בערבים. רק שהפעם המלחמה של צביקה גרינגולד לא תזכה אותו בעיטור הגבורה, כפי שקרה אחרי מלחמת יום כיפור; היא רק תכתים אותו בכתם הגזענות (אפילו שזה "יותר ממעליב" אותו). כי הפעם, האויבים של צביקה לא לובשים מדים ולא תוקפים בטנקים - הם רק בני זוג מסכנין, פאתנה ואחמד זבידאת, שרוצים לממש את זכותם כאזרחי ישראל ולהתקבל ליישוב הקהילתי רקפת שבחבל משגב בגליל.

אבל בעיני גרינגולד, הם לא פחות מסוכנים למדינה. "הניסיון הפרובוקטיווי להכניס ערבים הוא לא ניסיון לפתור בעיה הומנית", הכריז השבוע בערוץ 2, "אלא ניסיון לקעקע את מפעל ההתיישבות היהודית במשגב. על רקע המצב הפוליטי במדינת ישראל, על רקע העובדה שמדינת ישראל היא בית לאומי לעם היהודי, ועל רקע העובדה שהערבים בחלקם לא מסכימים לדבר הזה, יש חשדנות בין הקהילות ולא נוצרו תנאים שהן יחיו במשותף".

גרינגולד יכול להיעלב עד מחר, אבל הנימוקים שהוא מעלה מגדירים במפורש את המונח "גזענות". אין בבני הזוג זבידאת שום דבר שמפריע לו חוץ ממוצאם האתני. הם לא מהווים סיכון ביטחוני, פלילי או כלכלי לתושבי רקפת. הם בסך הכל ערבים. ומאחר שישראל היא בית לאומי לעם היהודי וחלק מהערבים לא מסכימים לכך, אין לפאתנה ואחמד זבידאת אותן זכויות שיש ליהודים.

הם לא רשאים לבחור את מקום מגוריהם כמו כל אזרח יהודי, אפילו שמחוז החפץ שלהם הוא בבעלות המדינה. יותר מזה, בעיני גרינגולד עצם הרצון שלהם לגור ברקפת הוא "פרובוקציה" שנועדה לחבל במפעל ההתיישבות היהודי. הוא מבקש שנאמין כי משפחת זבידאת היא חלק ממזימה ערבית נרחבת לקעקע את הציונות.

לזכותו של גרינגולד צריך לומר שהוא קצת יותר ישר מוועדת הקבלה של רקפת; הוא לפחות לא מסווה את הסיבה האמיתית לדחיית בקשתם של בני הזוג זבידאת, גם אם אינו קורא לה בשמה הנכון. ועדת הקבלה, לעומת זאת, השתמשה בנימוק המכובס לעייפה שנקרא "אי התאמה חברתית". היא הסתמכה על הנהלים של מינהל מקרקעי ישראל, המאפשרים ליישוב המונה עד 300 משפחות לא לקבל לשורותיו משפחות שאין להן יכולת כלכלית לבנות בית, או שאינן בעלות "התאמה לחיי חברה בקהילה מצומצמת". הקריטריון השני מאפשר לוועדה לפסול באופן שרירותי כל מועמד ערבי ולצאת מזה בשלום.

רקפת אינו היישוב היחיד שמשתמש בתרגיל המסריח הזה. 25 שנה חלפו מאז הקמת חבל משגב ועד היום לא נמצא אף ערבי שמתאים להתגורר באחד מ-29 היישובים היהודיים בו. כחמישים משפחות ערביות הגישו בקשות, אך תמיד נדחו מאותה סיבה - "אי התאמה חברתית". נכון שניתנה להן הזכות לפנות לוועדת ערר ציבורית, אבל רוב המשפחות ויתרו על ההשפלה הכרוכה במאבק ומצאו לעצמן מקום מגורים אחר. התושבים היהודים היו מרוצים - השיטה עובדת והיישובים נקיים מנוכחות ערבית.

עד שבאה משפחת זבידאת והחליטה להיאבק בשיטה. באמצעות כמה ארגוני זכויות (יהודיים וערביים) עתרו בני הזוג בערב סוכות לבג"ץ, בתביעה לפזר את אחד המוסדות המיתולוגיים בחברה הישראלית - ועדות הקבלה ליישובים הקהילתיים. גרינגולד נרעש מהסכנה האורבת למרקם החיים היהודי במועצה שהוא מבקש לעמוד בראשה, והתייצב בערוץ 2 כדי לבלום אותה.

אפשר לקבל את ההיגיון מאחורי ועדת הקבלה, כשמדובר ביישוב קהילתי קטן שאוכלוסייתו היא בעלת מאפיינים ייחודיים. נניח, קהילה שמאמצת אורח חיים רוחני או טבעוני. סביר גם שיישוב קהילתי קטן יבדוק את האפשרויות הכלכליות של מועמדים לבנות בית ולהתפרנס. אבל לא סביר שיישוב נטול מאפיינים ייחודיים, שנבנה על קרקע של המדינה, יפסול אזרח ישראלי על סמך קריטריון שרירותי כמו "אי התאמה חברתית". ברור לכל שזה מסווה לאפליה של קבוצות מיעוט על רקע מוצאן ופגיעה בעקרון השיוויון האזרחי.

כדאי לגרינגולד ללמוד את פסיקת השופט אהרן ברק בעתירת עאדל ואימן קעאדן נגד היישוב קציר (15 בפברואר 2000), שבה קבע שלערבים וליהודים זכות שווה ליהנות ממשאבים ציבוריים: "כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משיוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי (חוק השבות), אך משמצוי אדם בבית כאזרח כדין הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות אשר קראה לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, ?לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה'".

מצד שני יכול גרינגולד לשאוב עידוד ממסלול הייסורים שעבר קעדאן בדרך להגשמת חלומו - שבע שנים של מאבק ביורוקרטי ופוליטי עברו מאז פסיקת בג"ץ ועד שקיבל השנה את הקרקע והיתרי הבנייה לביתו. יחד עם חמש השנים שעברו בין דחיית בקשתו (95') להכרעת בג"ץ נמשכה הסאגה המשפילה כ-12 שנה, מה שלא מבשר טובות לזוג זבידאת ומעמיד באור מגוחך את עקרון "האזרחות המלאה והשווה" ממגילת העצמאות.

לא פלא שראשי הציבור הערבי מתנגדים כעת להחלטה להחתים את כל תלמידי בתי הספר בישראל (כולל הערבים) על מגילת העצמאות במסגרת פרויקט מיוחד לרגל חגיגות ה-60 למדינה. כשראש השב"כ מגדיר אותם "איום אסטרטגי" וכשצביקה גרינגולד טוען שאסור להם להתגורר בחבל משגב, קצת קשה להם להקים "פינת לאום" בכל בית ספר ולהיות שותפים לחגיגה הלאומית שמארגנת להם השרה רוחמה אברהם.



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו