בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנפקד הכי נוכח

אחרי שקנה את תושבי הדרום והקים מפלגה, ארקדי גאידמק פונה לבדווים בצפון. העדרו מכינוסי הבחירות רק מעצים את קסמו. אם הבדווים יביאו מספיק תומכים, מבטיחים עוזריו, יזכו בנוכחותו של גאידמק בעצמו

תגובות

איור: ערן וולקובסקי
אחת המכוניות שחנו בפתח ביתו של תמיר מזאריב ביישוב הבדווי בית זרזיר שבצפון מעוטרת בסטיקרים ישנים של אביגדור ליברמן, מפלגת מולדת והליכוד. בפנים, מתחת למראה, התנדנד תליון של מגן דוד כחול, ועליו המלים: "אין לי ארץ אחרת". מכל ההצהרות הגלומות בלקט הזה, נותרה קבועה בחייו של בעל הרכב רק זו האחרונה. ארץ אחרת עדיין אין לו, אבל מפלגה אחרת הוא דווקא מחפש.

מכוניתו חנתה בפתח מפגש רב-משתתפים של ראשי רשויות בדוויות בצפון, ומוזמנים אחרים שבאו לפגוש את אנשיו של ארקדי גאידמק. לא שיחת נימוסים גרידא, שיחת תכל'ס פוליטית בביתו של מזאריב, בן לשבט הגדול ביותר ביישוב. מזאריב, בן 38, סגן ראש מועצת בית זרזיר, הוא בעצמו סיפור ישראלי גדול: הוא אחיינו של הלוחם הבדווי המיתולוגי עמוס ירקוני, מפקד סיירת שקד, שנולד בשם עבד אל-מג'יד חד'ר; אביו נפל במלחמת ההתשה עוד קודם ללידתו של תמיר, דוגמן שהיה ללוחם וב-1992 נפצע קשה בבופור.

תמונות הדוד, האב והבן המעטרות את קירות הבית, מספרות סיפור שבתוכו משתלב עתה האיש הפחות מתקבל על הדעת בתפאורה הזאת - ארקדי גאידמק. אבל עובדה, זה קורה. עשרות אישים, ביניהם ראשי מועצות ובכירי פורום ראשי הרשויות הבדוויות בצפון, הטריחו עצמם למפגש הזה, שהוא חלק מהקמפיין של מפלגת "צדק חברתי" לבחירות המוניציפליות ולכנסת.

על המבצע המורכב הזה מופקד השילוש הבא: האב, יעקב נרודצקי שאף הגיע לבית זרזיר; הבן, דוד נרודצקי שהיה עסוק אותה שעה בעניינים בוערים אחרים של המפלגה, ורוחו של גאידמק עצמו, שבהעדרו המתמשך מישראל, מרחפת על התהליך. נרודצקי האב, בעבר איש ליכוד שהקים את ההתנחלות בית אריה, הוא מנכ"ל המפלגה. הבן, דוד, גם הוא עד לא מכבר חבר מרכז הליכוד, הוא היועץ המשפטי של המפלגה החדשה, ואחוז אמביציה אישית לחבל בליכוד ככל האפשר.

גאידמק הוא הנפקד הכי נוכח. העדרו מן המפגשים לרגל עסקיו, מעורר ערגה אצל המארחים והופך לטקטיקה של בחירות: כך יכול הצוות שלו לשמר אותו כאגדה, באמת הדבר הקרוב ביותר לגודו שיגיע, יום אחד, וישנה את חייהם של בוחריו. גם הם יוכלו לגעת בעושר. אולי גם באושר.

האסטרטגיה של צדק חברתי מבוססת על שלושה מעגלים משיקים: התמודדות אישית של גאידמק על ראשות עיריית ירושלים; הבחירות המוניציפליות, בהן תריץ המפלגה מעט מועמדים לראשות הרשויות, אך תבקש להשתלב בקואליציות רבות ככל האפשר; והבחירות לכנסת. השילוב אמור ליצור סינרגיה, שבה כל מערכה בנפרד אמורה להזין את המשיקה לה.

המערכה על ירושלים

גם אם המיקוד הוא עתה בזירה המוניציפלית, כל מהלך מחשב כבר את ההשלכות על הבחירות לכנסת. המסובכת מכולן היא המערכה של גאידמק על ירושלים. מקורביו מייחלים לעתים שהבחירות לכנסת יקדימו את הבחירות לראשות העיר, כדי שהבחירות בירושלים יתקיימו רק אחרי שצדק חברתי תהיה ישות פוליטית בעלת כוח והשפעה, ותוכל לשמש מנוף להתמודדות בירושלים.

בסקר "הארץ-דיאלוג" (המפורסם בעמוד 3), קיבל גאידמק 4 מנדטים. בסקר שהוזמן על ידי גוף העוקב אחר התפתחות המפלגה החדשה, היא זוכה ל-6-7 מנדטים - הישג לא מבוטל למפלגה שנרשמה, פורמלית, רק בשבוע שעבר. רובם באים מאזור הדרום, שהם התמקדה עד כה רוב הפעילות, ושם מתנהל מפקד עירני. על פי סקר זה, נקודת התורפה העיקרית של גאידמק עד כה היא דווקא בציבור דוברי הרוסית. יריבו העיקרי בזירה זו הוא בנימין נתניהו, האיש שעד לא מכבר ראה בו גאידמק את המועמד הראוי ביותר לראשות ממשלה.

בעניין הבחירות המוניציפליות הציב גאידמק תנאי אחד: לא הולכים לאופוזיציה, בשום תנאי ובשום מקום. שלוחיו תרים ברחבי הארץ רק אחר אישים או חיבורים שיביאו אותם אל השלטון ביישוביהם או לקואליציה. רק מתוכה אפשר לעשות, לא רק לדבר.

בזירה הארצית, רק אדם אחד נושא כבר באמתחתו הבטחה מפורשת: לשלמה אלנקווה, מראשי ארגון הנכים, מובטח תפקיד שר, ככל הנראה שר רווחה. בעיני רוחם רואים אנשי גאידמק את השר הראשון שמגיע למשרדו בכיסא גלגלים, והוא שלהם. מעבר לביקורת המוטחת ב"תופעת גאידמק", אנו עדים לתהליך חדש. אחת הטענות המרכזיות כלפי גאידמק היא שהוא קונה לו את השלטון. לבד מן העובדה שהוא לא הראשון, יש פה חידוש: זו הפעם הראשונה שהמיעוטים נרכשים ראשונים. בדרך כלל, הם נקנים במחירי סוף עונה לקראת סיום מערכת הבחירות.

"תמיד בסוף עושות המפלגות הערכת מצב, ומגיעים אלינו עם שקים של כסף", מספר פעיל בדווי. הפעם הם ראשונים. גם אם אין זו תפישת עולם אלא כורח פוליטי, יש משום חידוש מרנין במצב החדש הזה. לבדווים זה נראה לגמרי טבעי: "גאידמק נותן יותר מכל אחד אחר, אבל הכל נשכח אצלנו מהר מאוד. לא כך אצל הבדווים", מסביר אחד המשתתפים בכינוס השבוע. "אצלנו, אם בן אדם עושה טובה, נזכור לו את זה עוד מאה שנה. אצל ערבים, יהודים ורוסים, זה שונה". את הניתוח הזה הוא מסכם בביטוי הרוסי "ראזגאבורי", גירסה משלו ל"קאלם פאדי" בערבית.

מתי הוא יבוא?

לפני כחודש ערך גאידמק בביתו בקיסריה ארוחת ערב לבכירי העדה הדרוזית. הם שטחו את מצוקותיהם, והגדירו עצמם כעדה הדפוקה ביותר. בביתו של מזאריב השבוע, תבעו הבדווים להחזיר לעצמם את כתר העדה הכי הדפוקה. המצוקה מולידה סוג של תחרות מעוותת. "הדרוזים הם הפיילוט שלנו", אמר חסן אל-הייב, ראש מועצת בית זרזיר, במפגש עם מפלגתו של גאידמק. "הם ידעו להוביל את עצמם נכון. השב"ס מלא בכירים דרוזים, הקצינים שלהם בצבא בכירים יותר. אנחנו פה הבית של חללי צה"ל, אבל יש לנו גם 35% אבטלה".

זה אינו הכאב היחיד. "ביום שבו בדווי לובש מדים, הוא ציוני לכל דבר", המשיך אל-הייב. "ביום שבו הוא פושט אותם..." ועוד קודם שהספיק לסיים את המשפט, סיים אותו באירוניה מישהו מן המשתתפים: "ביום שבו הוא פושט מדים, הבדווי הופך לפנאט ערבי בעיני היהודים".

בהמשך סיפר אל-הייב כי בדיוק השבוע ביקרו בלשכתו נציגי השב"כ, לברר עמו את הסיבות לירידה במוטיווציה של הצעירים הבדווים להתגייס לצה"ל. לקינוח הוסיף אזהרה שכוונה לאוזניהם של נרודצקי ורון אלדר, הממונה על הארגון והאבטחה במפלגה: "אנחנו אנשים שלא נמכרים במהירות". והמבין יבין.

נרודצקי בחר לשווק חידוש: "אנחנו בונים מפלגה יחד אתכם", אמר. "אתם תגדירו את הכיוונים". אל-הייב לא נשאר חייב: "אני לא רוצה את הכסף של גאידמק ושיבנה לי בתי מלון באזור", פסק. "אני רוצה תפקידים. אנחנו נבחן אתכם".

בשיחה אחרי הכינוס, מתקומם תמיר מזאריב על יחס השלטון לגאידמק. "רק חלאה רואה בכל אדם אחר חלאה", הוא אומר בשאט נפש. "אני מעדיף אותו פי אלף על מנהיגים מושחתים וסוטי מין. באים ומספרים לי שהיה סוחר נשק. אז מה? ואלופים ורמטכ"לים שלנו לא סחרו בנשק?" מזווית הראייה הזאת, המדינה ומנהיגיה אינם נראים אטרקטיווים במיוחד.

הניתוח הזה מופרע כשהאורחים מתפזרים והמארח נותר לשוחח חמש דקות עם אנשי גאידמק. "חמש דקות" הן, כמובן, מושג מופשט שמתייחס לפרק הזמן שבו נסגרים הדברים האמיתיים. נרודצקי מבהיר בעדינות מה מצופה מן הפעילים הבדווים בשטח; רון אלדר מוטרד במיוחד מהסתננות של גיס חמישי לשורות המפלגה. "אם נחזור לרגע לצבא, אנחנו מגיעים למושג של זיהוי אויב-ידיד", הוא מסביר למזאריב, כדבר גבר אל גבר. "נעשה עוד פגישה ועוד פגישה, עד שנהיה בטוחים שאנחנו עובדים רק אל מול ידידים. נאתר את העשבים השוטים ולא יהיה לנו עשב שוטה".

מזאריב מסכים, אך עדיין נותר מוטרד. "מתי יבוא גאידמק?" הוא דוחק לדעת. נרודצקי מבטיח שהוא יגיע פעם, חודשיים-שלושה לפני הבחירות. "לא יורים בתותחים על ציפורים", הוא מצטט פתגם רוסי. אלדר מבהיר ש"גאידמק הוא מותג. כשאתה הולך לקנות מרצדס, אתה לא מבקש שהאדון בנץ יבוא ללחוץ את ידך. אני רק יכול להבטיח לכם בוודאות, שגאידמק יגיע אליכם לפני שיילך לארסוף, לסביון או לכפר שמריהו". מזאריב מהנהן. הוא קלט את הדיל. "אתה צודק", הוא אומר. "קודם שנביא לכם תוצאות בשטח, ואז תביאו את גאידמק".



מנכ"ל מפלגת צדק חברתי, יעקב נרודצקי


בתור לאוטובוסים של גאידמק בשדרות, נובמבר 2006



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו