בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עדיין מחכים לבקשת הסליחה

זיכרונות העבר הכואבים מוסיפים להשפיע על היחסים בין צרפת לאלג'יריה, הקולוניה לשעבר. יותר מ-60 שנה אחרי "הטבח של סטיף" ממשיכים האלג'יראים לתבוע התנצלות צרפתית. ביקורו של הנשיא ניקולא סרקוזי במדינה השבוע הוכיח זאת שוב

תגובות

הגרסאות לגבי מה שקרה באותו יום עדיין סותרות, אך צרפתים ואלג'יראים מודים שהזוועות שניצתו ב-8 במאי 1945 בעיר סטיף היו החמורות ביותר ב-132 שנות הכיבוש הצרפתי של אלג'יריה. אותם מעשי טבח זרעו כעבור תשע שנים את זרעי המאבק המזוין של האלג'יראים שהביא לסילוקם של הצרפתים מארצם. זו היתה מלחמת שחרור עקובה מדם שעלתה בחייהם של כמיליון בני אדם ושלבסוף העניקה לאלג'יריה את העצמאות המיוחלת.

גם עתה, 45 שנים אחרי שזכתה בעצמאות, זיכרון העבר עדיין חי ומכתיב במידה רבה את התנהלותה של המדינה. מכל חוויות הכיבוש, דומה שמה שהחל ביום ההוא באותה עיר שלווה, השוכנת בצפון המדינה, הוא החוויה הקשה מכולן.

ב-8 במאי 1945 התכוננו אלפי צרפתים לציין את סיום המלחמה הגדולה במצעד ססגוני לאורך רחובותיה המרכזיים של סטיף. תמונתו של הגנרל שארל דה-גול, גיבור המלחמה, התנוססה מעל הגגות. תנועות הנוער התייצבו בראש המצעד ואחריהן כל שאר הצועדים.

גם המוסלמים תושבי העיר ביקשו לצעוד באותו יום כדי להניח זרי פרחים באתר ההנצחה של בני הקהילה המוסלמית. המפקדים הצבאיים נענו לבקשת המארגנים, אך אסרו עליהם להניף שלטים או דגלים שנושאים אופי לאומני. נאסר עליהם להתערבב עם המצעד של "האירופים".

על פי הגרסה הצרפתית, כשעה אחרי תחילת המצעד של המתיישבים הידהדו קריאות מאיימות מכיוון מצעד המוסלמים. הם צעקו: "תחי אלג'יריה החופשית!" "מוות למתנחלים!" ו"בוז לצרפת!" מתיישבים צרפתים סיפרו שהמוסלמים שלפו סכינים, מקלות, פטישים, גרזינים, אבנים גדולות וגם אקדחים שהסתירו מתחת לגלימותיהם.

הנשים, פניהן מכוסות, הן שנתנו את האות להסתערות. "טבחו בכובש!" הן צרחו. לפתע שלף מישהו אקדח וירה. ילדה אירופית נפלה בזרועות הוריה ללא רוח חיים. היא היתה הקורבן הראשון.

במהרה התפשטו המהומות ברחבי העיר. המוסלמים הסתערו על כל מי שנקרה בדרכם. עם רדת החשיכה באותו יום התעטפה העיר באבל כבד. 29 אירופים איבדו את חייהם במהומות.

הגרסה הצרפתית קשרה את אובדן חיי האדם באותו יום, ובימים שבאו בהמשך, עם התנהגות פרובוקטיווית של הצועדים המוסלמים. לפיה, אלה הפרו את ההסכמות לצעוד בנפרד ובשקט מתוך כוונה אחת ויחידה: להרוג כמה שיותר אירופים.

האלג'יראים מודים שהמפגינים קראו סיסמאות נגד הכיבוש הצרפתי והניפו שלטים לאומניים, אך כולם בדעה שמותם של המתיישבים והטבח שהתחולל לאחר מכן במוסלמים אירעו בגלל התנהגות אלימה של שלטונות הכיבוש.

עדי ראייה מוסלמים העידו בפני ועדת החקירה שהוקמה, כי קצין משטרה התקרב לראש המצעד של המוסלמים וניסה לתלוש בכוח מאחד מהם את הדגל האלג'יראי. הקצין שלף את אקדחו וירה במחזיק הדגל. זה נפל על הקרקע, מתבוסס בדמו. מותו הצית מהומה. הצועדים המוסלמים החלו להשתולל ופרצה מהומה שבסופה נהרגו מאות תושבים, 29 מהם מתיישבים אירופים.

התגובה הצרפתית לפגיעה במתיישבים היתה חסרת רחמים. כבר למחרת היום פתחו כוחות צבא במסע נקם אכזרי שעלה בחייהם של אלפים, רובם קשישים, נשים וילדים.

הגנרל דה-גול, ראש הממשלה החדש, הוא שנתן את ההוראה לנקום את מותם של המתיישבים. זעקת הייאוש שלהם הגיעה עד פאריס. גם דעת הקהל בצרפת דרשה תגובה מוחצת.

מסע הנקם והמוות נמשך 50 יום. קשישים, נשים וילדים הוצאו מבתיהם באישון ליל ונטבחו. שבטים שלמים חוסלו. משפחות נשרפו בעודן ישנות. כדי לייעל את מעשי הקטל, הועמדו קבוצות של עשרות מקומיים ונורו בידי חיילים שהקיפו אותם. גם המתיישבים הצטרפו לחגיגת המוות וניצלו את זעמם של החיילים והשוטרים כדי להיפרע מהמקומיים. בכפר עין אל-קבירה, לא הרחק מסטיף, הרגה מתיישבת תושב מוסלמי חף מכל עוון לעיני חבריו. היא ביתרה את גופתו לחתיכות, הכניסה אותן לשקית וסיפרה לכולם שלכלב שלה לא יחסר אוכל בתקופה הקרובה.

בתום 50 ימי הציד של כוחות הביטחון, נהרגו 45 אלף אלג'יראים ו-104 צרפתים. שלטונות צרפת הסבירו שהכוחות פעלו מתוך הגנה עצמית וכדי לתת את ההגנה הדרושה למתיישבים שחייהם נקלעו הסכנה.

"הטבח של סטיף" העיב על היחסים בין צרפת לקולוניה שלה לשעבר. גם בחלוף שישה עשורים תושבי אלג'יריה ממאנים לשכוח מה אירע בפרעות ההן.

ביקורו של הנשיא ניקולא סרקוזי באלג'יריה, שהתקיים השבוע, שקע לתוך זיכרונות העבר. שלושה ימים של קבלת פנים אדיבה ומנומסת, שאותם אירועים לא משו מהם לרגע. עד כדי כך שסרקוזי נאלץ להזכיר למארחיו שאין לו חלק במה שקרה, שהוא טרם בא לעולם ב-1945 ושב-1962, שנת העצמאות, הוא היה ילד בן שבע.

כבר זמן מה שהאלג'יראים דורשים שהצרפתים יביעו חרטה וצער על "פשעי המלחמה" שעוללו ויוקיעו את "חטאי הקולוניאליזם". הנשיא עבד אל-עזיז בוטפליקה הודיע לצרפתים שככל שחולף הזמן, הדרישה לחרטה רק גוברת.

המלכוד האלג'יראי ממשיך לייסר את צרפת ואינו נותן לה מנוח. השבוע, למשל, חתמו 160 אישים צרפתים ואלג'יראים בעלי שם על עצומה שבה נכתב "צרפת היא שפלשה לאלג'יריה ב-1830 ולאחר מכן כבשה אותה ושלטה בה ולא להיפך... זה מחייב אותה להביע חרטה על הקולוניזציה שנמשכה מ-1830 עד 1962".

סרקוזי לא הצליח להוציא מפיו את המלים הגואלות. הבעת חרטה הצטיירה בעיניו כמו הודאה בפשעים שביצעה ארצו כביכול. "ארצי גם עשתה כמה דברים טובים בארצות שבהן ישבה", אמר השבוע. "לא הכל שחור".

הסיפור הטרגי הזה אינו נטול נקודה יהודית. מיד אחרי קבלת העצמאות נמלטו מיליון מתיישבים צרפתים אל מולדתם הראשונה ועמם מאות אלפי יהודים אלג'יראים. רבים מהילדים והנערים היהודים שבאו אז לצרפת מאיישים כיום את האליטה הפוליטית, האינטלקטואלית, הכלכלית והתקשורתית בארצם החדשה.

אחד מהם, הזמר אנריקו מסיאס, ניסה לתפוס טרמפ על נסיעתו של סרקוזי כדי לשוב ולבקר בנופי ילדותו. לפני הבחירות לנשיאות תמך בסרקוזי וכשזה נבחר, הציע לצרפו לביקורו.

אף שתהילתו באה לו בצרפת, שיריו עדיין מושמעים ללא הרף באלג'יריה. הזמר היה בטוח שיתקבל בזרועות פתוחות, אבל התאכזב לשמוע שהוא אינו רצוי. ראש הממשלה האלג'יראי בכבודו ובעצמו הוא שבישר לו על כך.

העיתון "אל ואטאן" היוצא לאור באלג'יריה, כתב השבוע שביום שבו היהודים קשרו את גורלם בגורל הכובשים הצרפתים, "הם גזרו על עצמם דין אחד". העוינות ליהודים במדינה הובלטה על ידי אחד משרי הממשלה, שהאשים את נשיא צרפת כי הוא נציגו של הלובי היהודי. הנשיא בוטפליקה התנער מדברי שרו, אך עשה זאת בשפה רפה מאוד. כעונש, הוא אסר עליו להשתתף בקבלת הפנים לכבוד נשיא צרפת.



מקבלים את פני סרקוזי באלג'יריה, השבוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו