בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציירו להם חמור

אמן הגרפיטי הבריטי המסתורי בנקסי צץ שוב בבית לחם לפני שבועיים וריסס על קירותיה ציורי ענק נגד הכיבוש. לא כל תושבי העיר רואים בזה אמנות - אבל חלק כבר חושבים איך עושים מזה כסף

תגובות

מייק קנוואטי, מנהל חנות המזכרות והתכשיטים "שלוש הקשתות" ברחוב הראשי של בית לחם, לא האמין שמישהו יכול להיות חצוף כל כך. בשעת צהריים מנומנמת לפני כשבועיים ישב האיש כבד הגוף במשרדו שבירכתי החנות הגדולה, בוהה בתמונות שהעבירו מצלמות האבטחה שהציב בתוך החנות ובכניסה אליה.

הלקוחות בחנות התנהגו למופת והתנועה ברחוב זרמה באטיות מרדימה, אבל אז קנוואטי שם לב שמשהו קורה בצדו השני של הרחוב. אדם "לא גבוה ולא נמוך, לא שמן ולא רזה - רגיל כזה", הצמיד שבלונת פלסטיק גדולה אל קיר בניין ששייך למשפחתו של קנוואטי, הוציא פחית ספריי שחור והחל לרסס.

"בהתחלה לא ממש הבנתי מה הוא עושה", אומר קנוואטי. "הגדלתי את התמונה על המסך והסתכלתי טוב, ואם לומר את האמת די התעצבנתי. רציתי לקום וללכת אליו ולהעיף אותו משם, אבל בדיוק נכנסה שיחת טלפון חשובה, אז דרך המצלמה הסתכלתי במה שהוא עשה בזמן שדיברתי. הוא עבד במשך משהו כמו 45 דקות ואז פשוט התנדף".

לאחר שהאלמוני נעלם נשארה על הקיר מזכרת - ציור בגודל טבעי של חייל צה"ל שעוצר חמור לבדיקת תעודות. קנוואטי התבונן בגרפיטי והתרגז. "יש לציור הזה שתי משמעויות: האחת, שעושה צחוק מהצבא שלכם שמתעסק בבדיקת תעודות של חיות, וזה בסדר, והשנייה, שלא אהבתי - היא שאנחנו, הפלשתינאים, חמורים", הוא אומר.

הוא שקל להורות לאחד מעובדיו למחוק את הגרפיטי אבל אז, הוא אומר, "הבנתי שהוא איזה אמן בריטי מפורסם. אמרו לי שאף אחד לא יודע מי הוא באמת, ואז אמרתי לעצמי שאולי אפשר לעשות מזה ביזנס".

לאכזבתו, הסרטון שתיעד את האמן המסתורי נמחק, אבל, הוא אומר, "מאז כבר הגיע אלי תייר ושאל אותי כמה אני רוצה תמורת הקיר עצמו. הוא עוד לא נתן הצעת מחיר אבל עכשיו, אחרי שעשיתי בירורים, אני חושב לחתוך את הקיר מהבניין בחתיכה אחת ולמכור אותו למי שיהיה מוכן לשלם. חשבתי על 250 אלף דולר. מה אתה אומר?"

פיל מכוסה טפטים

האדם שריסס את החייל והחמור על הקיר של קנוואטי הוא בנקסי, אמן הגרפיטי המצליח והמפורסם ביותר בעולם היום. בחשאיות מוחלטת, עם מערך יחסי ציבור שהופעל רק לאחר שעזב את העיר, הגיע בנקסי לפני כשבועיים לבית לחם - בפעם השנייה בתוך שנתיים - בראש משלחת של כ-15 אמנים. הקבוצה פעלה במרץ, ובתוך כמה ימים ולילות השאירה חותם על קירות בעיר ועל חומת ההפרדה הישראלית.

"ידוע" היא מלה משונה בהקשר של בנקסי. האמן - שנחשב לאחד החתרניים בעולם האמנות מאז פרץ לתודעה הציבורית ב-2003 - התראיין רק פעם אחת, והוא מסתיר את זהותו בקנאות. תחקיר של ה"גרדיאן" הבריטי גילה ששמו האמיתי הוא רוברט בנקס, בן 33, שהוא גדל בבריסטול שבבריטניה, אולם לא הוא ולא איש מאנשיו הסכימו לאשר או להכחיש את הפרטים הללו. הפרטים הידועים עליו הם שהחל לרסס גרפיטי כנער צעיר, שבשלב כלשהו עבר לשימוש בשבלונות ושכיבד לא מעט מקומות בעולם ביצירותיו, שיש הרואים בהן ונדליזם.

יצירותיו מתאפיינות במסרים אנטי-מלחמתיים, אנטי-קפיטליסטיים ואנטי-ממסדיים. בלונדון הוא צייר, בין השאר, שומר ממשמר המלכה משתין על קיר ושני שוטרים מתנשקים בלהט. בבריסטול הוסיף לבניין חלון מצויר, שממנו משתלשל מאהב עירום ומתוכו נשקפות דמויות של אשה וגבר קנאי.

לבית לחם הגיע בנקסי לראשונה ב-2005, והשאיר על חומת ההפרדה סדרת ציורים המתארים את "החיים מהצד השני". בתערוכה שהציג בלוס אנג'לס ב-2006, הוא צבע פיל חי בדוגמאות טפט בצבעי בורדו וזהב, והציב אותו בסלון מעוצב, כדי להמחיש את הביטוי "יש פיל בחדר", שמשמעותו בעיה שאיש אינו רוצה לדבר עליה. הוא אף הגניב לתוך דיסנילנד בובה מתנפחת לבושה במדי עציר של הכלא האמריקאי שבמפרץ גוואנטאנמו, כולל כיסוי ראש שחור ואזיקים.

למרות הבוז שהוא מביע כלפי הממסד האמנותי, נמכרות יצירותיו במאות-אלפי דולרים ובין מעריציו השחקנים אנג'לינה ג'ולי וג'וד לאו, הזמרת כריסטינה אגילרה והכדורגלן דייוויד בקהאם. יש האומרים שהוא מכר את עצמו. לו עצמו, כך נראה, לא ממש אכפת.

יונה בשכפ"ץ

מפורסם בהרבה מכפי שהיה בביקורו הקודם בעיר, שב בנקסי לבית לחם, ונוכחותו מורגשת מיד אחרי שעוברים את המחסום. עוד לפני שרואים את ציור העכברוש אוחז הרוגטקה, שריסס מתחת למגדל שמירה צה"לי, יפנו נהגי מוניות זריזים ויציעו "סיור בעקבות האמן המסתורי". תמורת 100 דולר יזכה התייר לסיור שמתחיל בתחנות ליד הציורים החדשים שבנקסי וחבריו השאירו בעיר ועל החומה, ממשיך בגביית עדויות ממקור ראשון שני ושלישי, על אנשים שאולי ראו אותו בפעולה, ומסתיים בביקור בגלריה שמול כנסיית המולד, שם נמכרות עבודותיו במכירה פומבית - תמורת סכומי עתק.

על קיר חנות במרחק כ-500 מטר מהגדר, צייר בנקסי באחד הלילות יונת שלום צחורה עוטה שכפ"ץ. "ראיתי אותו ועוד שניים מהחברים שלו עובדים על הציור", סיפר בהתרגשות נהג מונית שביקש ששמו לא יוזכר. "הוא אמר לאשה אחת, ששאלה אותו מה הוא עושה, שהוא מקדיש את הציור לעם הפלשתיני. הנה, פה הם שמו את הזרקור שלהם". המוכר בחנות שעל הקיר שלה צוירה היונה מתלהב פחות. "אין יופי בעבודה הזו", הוא פוסק בעברית. "בלי שלום אין שום יופי. הכל שטויות במיץ עגבניות. הבנתי שלמרות שבנקסי קיבל אישור מבעלת הבית לצייר על הקיר, היא רוצה למחוק את השכפ"ץ ולהשאיר רק את היונה הלבנה".

במורד הכביש, מאחורי קיר צדדי, גרפיטי שנראה מרחוק כמעט פוטו-ריאליסטי לולא היה כה מופרך: ילדה בשמלה ורודה מבצעת חיפוש גופני על חייל צה"ל שפניו אל הקיר, ידיו מורמות ונשקו מפורק לרגליו. "זה גרפיטי שאף אחד לא יודע שהוא פה", מצהיר בגאווה נהג המונית לפני שאנחנו ממשיכים שוב אל החומה ומשם אל כנסיית המולד.

מלבד אמנות קיר, השאירו בנקסי והאמנים שהתלוו אליו בביקור הנוכחי עשרות הדפסים, שמוצעים למכירה פומבית מ-4 בדצמבר ועד ערב חג המולד בגלריה הנושאת את השם הזמני "הגטו של סנטה". ההכנסות מהפרויקט, שהמארגנים מקווים שיעברו בהרבה את רף חצי מיליון הדולר, ייתרמו לקרן למען ילדים פלשתינאים.

אנדי, מפיק מוסיקלי בן 28, בא לביקור בזק בן 36 שעות בבית לחם, כדי לנסות ולרכוש בנקסי אוריגינל. "נחתתי הבוקר ומיד הגעתי משדה התעופה. אני אוהב את העבודות שלו כי הוא שנון, הוא צוחק על כל דבר". הוא מבקש לרכוש תדפיס ממוספר, שמחירו ההתחלתי 3,500 דולר, אחד הפרטים הזולים בתערוכה. "זו אחת מהעבודות היחידות פה שאני יכול להרשות לעצמי", הוא אומר ובוחן פסל של תינוק-מלאך שסלע גדול משסע את חזהו. המחיר ההתחלתי: 130 אלף דולר.

מחירה של פלטת פלדה שעליה מרוסס עכברוש עם רוגטקה מתחיל ב-125 אלף דולר, ובעבור דגם מגולף מעץ של בית לחם שיצר האמן הפלשתיני תאופיק בישארה סלאסה, ושזכה לתוספת של מגדלי שמירה מתוצרת בנקסי, דורשת הגלריה סכום התחלתי של לא פחות מ-175 אלף דולר. ללא התוספת של בנקסי, אומר סמיר אבו זולוף מהגלריה, היה מחיר היצירה עומד על 45 אלף דולר בלבד.

חובבי אמנות ואספנים מכל העולם מגיעים לבית לחם מאז פתיחת התערוכה. החוקים שקבע בנקסי למכירת יצירותיו נוקשים: הרוכשים חייבים להגיע אל הגלריה בעצמם ולתת הצעת המחיר. סוכנים ואוצרים לא יתקבלו בברכה, ולכן, אומר אבו זולוף, יש שמועות על ביקור אפשרי של ג'ולי ובקהאם. היצירות יישלחו אל האמנים לחתימה, ויישלחו לרוכשים בדואר. בכל מקרה, הם לא יזכו לפגוש את בנקסי.

"רצינו למשוך תשומת לב למקום הזה, מקום לידתו של ישו, ואל המצב פה, ולגרום לאנשים לבקר פה כי אנשים לא חושבים לבקר בפלשתין מעבר לסיבות דתיות", אומר טריסטן מנקו מ-Pictures on Walls, החברה שמוכרת את עבודותיו של בנקסי. מנקו, שטוען שמעולם לא פגש את בנקסי, סבור שאמנות צריכה לתקשר עם הסביבה שבה היא מוצגת. לדעתו, האוכלוסייה המקומית מעריכה את הפרויקט. כשאני מספר לו שיש אנשים שנפגעו מציור החייל והחמור, ועל תוכניותיו של קנוואטי לחתוך את הקיר שעליו הם רוססו, הוא מתרגז: "גם באנגליה אנשים ניסו לעשות את זה ולמכור קירות שלמים, ואני חושב שזה אידיוטי. אני חושב שזה נראה נהדר במקום שבו זה נמצא", הוא אומר.

האמן הפלשתינאי סלימן מנסור, שגם עבודותיו מוצגות בגלריה, משבח את בנקסי, אבל מוסיף ש"אני לא אוהב את השימוש בעכברושים כדי לייצג את הפלשתינאים תחת כיבוש". הוא חושב שהאוכלוסייה המקומית מגלה עניין מועט וש"בסופו של דבר, התערוכה הזו מדברת בעיקר אל תיירים ומערביים ואל התקשורת הזרה".

כנראה שמנסור צודק. הזרים נעצרים ליד ציורי הקיר ברחוב בעוד שהמקומיים חולפים על פניהם באדישות, והיחידים שממלאים את הגלריה הם תיירים, אספנים וצוותי טלוויזיה זרים. תושבי בית לחם רק מנסים לנצל את ההפנינג המוזר הזה כדי לנסות ולהכניס לכיסם עוד שקל או שניים.

נהג המונית שלנו מספר בגאווה איך השיג במרמה תמונה של בנקסי שצילם חברו, מדריך תיירים מקומי, שלא הבין את מי הוא מצלם: "הקבוצה שהוא הדריך ראתה את בנקסי מצייר ועצרה להצטלם לידו. החבר חיבר את המצלמה למחשב שלי כדי להראות לי תמונה וכשהגדלתי אותה הבנתי שאפשר לראות בה את בנקסי בבירור. מיד העברתי אותה למחשב ומחקתי אותה מכרטיס הזיכרון שלו. היה כבר עיתונאי שהציע לי תמורתה 5,000 דולר אבל מכר בריטי אמר לי שאם אני אחכה קצת, אני אוכל למכור אותה ב-10,000", הוא אומר. אולי לא בדיוק לזה התכוון בנקסי כשרצה להפיח רוח חג מולד בבית לחם. ואולי דווקא כן. אין את מי לשאול.



ציורי הקיר של בנקסי בבית לחם (למטה: פסל של האמן המוצע למכירה פומבית בגלריה מקומית). תמורת 100 דולר יזכו תיירים לסיור שמתחיל בציורים על החומה וממשיך בגביית עדויות ממקור ראשון, שני ושלישי על אנשים שאולי ראו את האמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו