בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתרון מהפכני לשוביניזם הלכתי

2תגובות

דרכה של הלכה: קריאת נשים בתורה, מאת דניאל שפרבר, הוצאת ראובן מס, 2007

ספרו הנועז של הרב הפרופסור דניאל שפרבר עוסק בשאלה: כיצד אפשר להתיר לנשים לקרוא בתורה בקול בבית הכנסת במסגרת ההלכה? קרי, כיצד ניתן להתגבר על המשנה: "אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור"? הפתרון המוצע הוא שאפשר להתיר לנשים לקרוא בתורה מכוח העיקרון הרדום יחסית: "גדול כבוד הבריות, שדוחה 'לא תעשה' שבתורה". כלומר, מאחר שהכלל-המנהג, המורה לנשים שלא לקרוא בתורה בבית הכנסת, פוגע בכבוד הבריות של הנשים, הרי הוא נדחה. הניתוח של שפרבר מגרה להחיל את העיקרון גם על מקרים אחרים, שבהם ההלכה פוגעת בכבוד הבריות. ואכן, מהדיון בקריאת נשים בתורה יוצא המחבר לדיון בשיטות פסיקת ההלכה והתפתחותה ומבקר את הפסיקה בדורות האחרונים, שאינה מעדיפה עוד עקרונות כללים של צדק, נועם ושלום על כללים הלכתיים נוקשים.

הפתרון המוצע הוא מהפכני בהגנתו על נשים, בכך שהוא נוקט עיקרון רחב ואפקטיווי שיכול לדחות את מכלול ההלכות השוביניסטיות. ראשית, העיקרון "גדול כבוד הבריות, שדוחה 'לא תעשה' שבתורה" יכול לחול על כל הלכה שנגועה בשוביניזם או בגזענות. שנית, העיקרון הזה אינו מסתפק בפרשנות הדין הקיים, אלא הוא אף דוחה אותו. עקרון "כבוד הבריות" קובע למעשה חוקת על, המכפיפה אליה את כל ההלכה. המחבר דווקא איננו מבחין במפורש בין עקרון זה לעקרונות פרשניים אחרים, אם כי אפשר למצוא רמז לכך בצטטו את פרופ' רקובר, שרואה ב"כבוד הבריות" ערך קונסטיטוציוני.

מכאן שהפתרון הוא מהפכני, שכן הוא מאפשר דחיית כל ההלכות הבלתי הומניסטיות במסגרת ההלכה. בכך הוא מגשר בין הרפורמה לאורתודוקסיה. באמצעותו אפשר להגיע להישגי הרפורמים והקונסרבטיווים בהגנה על הערכים ההומניסטיים, אך הפעם מכוח ההלכה. אבל במידת מה יש גם במהפכנות של שפרבר אלמנט ריאקציוני: הוא מציע להחזיר את עטרת "כבוד הבריות" ליושנה, ואילו התלמוד הבבלי מגביל את תחולת עקרון "גדול כבוד הבריות..." רק להלכות שנקבעו על ידי חז"ל, ולא להלכות בתורה עצמה, שעה שהתלמוד הירושלמי מרחיב את תחולתו גם עליהן. לדעתי, אפשר לומר לדעתי שעקרון "כבוד הבריות" עצמו דוחה כל הגבלה על תחולתו.

אבל הפתרון הוא מהפכני רק באופן מוגבל. ראשית, אף שהעיקרון "גדול כבוד הבריות שדוחה 'לא תעשה' שבתורה" ידחה את הכלל שנשים אינן קוראות בתורה ויאפשר לשנות את אופיו השוביניסטי של בית הכנסת, המשנה "אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור" תישאר במקומה. מכאן שהאפליה הסימבולית בטקסט לא תיעלם; היא תמשיך לעצב את הדימויים שלנו על ההיררכיה של נשים וגברים, אך במידה מופחתת. שפרבר לא הגיע להעזתו של ישעיה ליבוביץ', שכתב: "יסודות הרחקת האשה מקריאה בתורה בציבור אינם כלל בתורה ובהלכה, אלא במושגים חברתיים-חילוניים". על התקבלות הנוהג כמחייב כתב: "זהו אחד מסימניה המרובים של ההתנוונות של החשיבה ושל המעש הדתיים היום".

שנית, המחבר אמנם רואה בתי כנסת שבהן נשים תקראנה בתורה כלגיטימיים, אך הוא אינו שולל את הלגיטימציה של בתי כנסת מדירי נשים שיתקיימו לצדם. שלישית, מבין למעלה ממאתיים אנשים שהוא מתייחס לכתביהם, רק שתיים הן נשים. זו בעיה טבועה בהסתמכות על מקורות הלכה. רביעית, הפמיניסט-המרקסיסט יטען שהפמיניזציה של ההלכה בידי שפרבר דווקא מאפשרת להלכה השוביניסטית לשרוד באמצעות התגמשות - במקום לקרוס. המתנגד יעדיף את הדרך של סלמאן רושדי, המצביע עד כמה האיסלאם שוביניסטי, על זו של כלת פרס נובל שירין עבדאי, המציעה פרשנות פמיניסטיות לקוראן.

החיבור של שפרבר מתקיים בסביבה רעיוניות דומה של המשפט החוקתי הישראלי. על פי פסיקת בג"ץ מ-1995 יש לבית המשפט כוח לבטל חוק שנוגד את כבוד האדם, אם אינו עומד בפסקת ההגבלה בחוק היסוד. והנה, כמה שנים אחר כך, שפרבר מקנה כוח לבטל גם הלכות שנוגדות את העיקרון הדומה של "כבוד הבריות".



נשים רפורמיות קוראות בתורה. שינוי במסגרת ההלכה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו