שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עניין פנימי

"סיקו" של מייקל מור

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

לכ-50 מיליון אמריקאים אין ביטוח רפואי. למיליונים מתושבי אמריקה יש ביטוח רפואי, אך העובדה הזאת אינה מבטיחה להם טיפול רפואי נאות. חברות הביטוח מתחמקות מהתחייבויותיהן, ואם הם בכלל זוכים לקבל טיפול רפואי, הוא לרוב כושל. בסוגיות האלה עוסק "סיקו", סרטו התיעודי החדש של מייקל מור, שנחשף לראשונה בקול תרועה רמה בפסטיבל קאן האחרון וכעת מוקרן בישראל.

סביר להניח שלולא היה "סיקו" סרט של מייקל מור הוא לא היה מוקרן בפסטיבל קאן (שבו זכה סרטו "פארנהייט 11/9" ב-2004 בפרס דקל הזהב) וגם לא היה עולה לאקרנים בישראל. היו כבר יוצרים נודעים רבים של סרטי תעודה, אך הם היו מוכרים בעיקר למתעניינים בתחום. מור הוא הדוקומנטריסט הראשון שהיה לכוכב; בהקרנה של הסרט בקאן אפשר היה להבחין שהקהל הרב והנלהב בא להשתעשע במשך שעתיים בחברתו של מור; להשתלהב עמו, לזעום עמו ולהשתתף עמו בתעלולים התיעודיים שמוכרים כבר מסרטיו הקודמים.

הוא האמריקאי שאוהבים לאהוב מחוץ לאמריקה - וגם בחלקים רבים של החברה האמריקאית - מכיוון שהוא תוקף את אמריקה; הוא בעד "האיש הקטן" ונגד הממשל, הממסד והחברות הגדולות שמנצלים אותו. הוא יוצר הסרטים התיעודיים בדמותו של מעין טרובדור עכשווי, המשוטט מנושא לנושא ותוקף לכל עבר. חלק מחציו פוגעים במטרתם וחלק לא, אבל זה לא ממש משנה. וזה גם לא משנה שנושא סרטו החדש לא ממש רלוונטי למי שמתגורר מחוץ לארצות הברית. זהו סרט של מייקל מור; הבה נריע לו.

גם סרטיו התיעודיים הקודמים של מור עסקו בנושאים כל-אמריקאיים, אך היתה בהם מידה של רלוונטיות ללא-אמריקאים; כך "רוג'ר ואני" ב-1989, שעסק בהשפעתו של הקפיטליזם על חייו של הפרט, כך "באולינג לקולומביין" ב-2002, שדן בקלות הבלתי נסבלת של האלימות הפושטת בכל מקום, וכמובן, "פארנהייט 11/9".

מצבה של מערכת הבריאות באמריקה עגום, והעיסוק בה הוא נושא מרכזי במערכת הבחירות המתקיימת בארצות הברית השנה, אך זו בעיה פנים-אמריקאית, ומור אינו מצליח להציג אותה כך שהשלכותיה ייצאו מתחומה של אמריקה. להיפך אפילו. אחת ממכשלותיו העיקריות של הסרט נוגעת בניסיונו להשוות בין מה שקורה בארצות הברית בתחום מערכת הבריאות למה שמתרחש במדינות אחרות, כגון קנדה, בריטניה וצרפת, שבהן מתקיים ביטוח רפואי כללי.

כחלק ממלאי התחבולות שבהן הוא משתמש בסרטיו, מור אוהב להתחזות לעובר ושב נאיווי, השואל שאלות תם כדי לחשוף את האמיתות שהוא מבקש להציג. ב"סיקו" הנאיוויות המעושה הזאת חוצה את גבול היעילות שלה. האם מור באמת מאמין, או רק רוצה שאנחנו נאמין, שרק מפני שתושבי קנדה, בריטניה או צרפת מבוטחים, הכל מושלם במערכת הבריאות במדינות אלו? הרי רק צריך לחשוב על מה שקורה בישראל בהקשר הזה כדי לדעת שגם אם מצבנו טוב יותר מזה של מיליוני אמריקאים, מערכת הבריאות רחוקה מלהיות מושלמת.

אף יותר מבסרטיו הקודמים, ב"סיקו" חותר מור לאמירות פשוטות, חד משמעיות, שמנוסחות בבהירות: אמריקה - רע, מחוץ לאמריקה - טוב. במלים אחרות, אף יותר מסרטיו הקודמים, מדובר בסרט תעמולה. לו לפחות היתה זו תעמולה אפקטיווית, היה אפשר להתעלם מהעובדה הזאת; אבל "סיקו" אינו עובד גם כתעמולה טובה - אף על פי שהמטרה טובה - מכיוון שהוא מתעלם מכל ההשלכות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות של הנושא שבו הוא דן למען אמירות פשוטות עד כדי מגמתיות פשטנית.

לשפל המדרגה מגיע "סיקו" כאשר מור מעלה חבורה של כבאים, שנפגעו באירועי 11 בספטמבר 2001 ואינם זוכים לטיפול רפואי נאות, יחד עם חולים נוספים, לשלוש סירות, ויוצא עמם לכיוון מפרץ גואנטאנמו שבקובה; כחלק מניסיונה של אמריקה להציג את מעשיה באור חיובי דווח כי האסירים שם זוכים לכל טיפול רפואי שהם זקוקים לו. מובן שהוא יודע שהממשל לא יאפשר לו ולנוסעיו להיכנס למחנה המעצר; הוא סוחב את החולים עמו רק כדי להוכיח את צדקתו (ולהציג סצינה דרמטית; ואמנם, הקהל בקאן צחק והריע לאורך הסצינה: "תראו איך מייקל מור 'מכניס' לאמריקה").

בעקבות דחייתה הצפויה מגואנטאנמו נוסעת החבורה להוואנה, היכן שמור מעמיד פני נאיווי פעם נוספת: הוא "מופתע" לגלות שכל תושב של המדינה, שמוצגת באמריקה באור שטני, וגם אזרחים של מדינות אחרות, כולל אמריקה, יכולים לקבל בה טיפול רפואי בחינם או בחלקיק מהמחיר שזה יעלה בארצות הברית.

אין סרט תיעודי טוב שהוא לא רלוונטי, גם אם הוא עוסק בנושא ספציפי למקום שבו הופק, ושלא מעורר הזדהות במישור האנושי הנעלה ביותר של הסרט. אפשר היה לפיכך להתעלם משאלת הרלוונטיות של "סיקו" לו לפחות היה סרטו של מור חשוב או מעניין מבחינת השימוש שהוא עושה בקולנוע התיעודי; אבל "סיקו" הוא מפגן מייגע למדי של כל מצבור התחבולות והמניפולציות שמור השתמש בהן כבר בעבר, ומי שלא התלהב מהן בסרטיו הקודמים והמשמעותיים יותר, ודאי לא ייסחף לתוכן בסרט הנוכחי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ