שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חלומות מהונדסים

* תוכנית חדשה של משרד ראש ההממשלה מבקשת לקדם את החינוך הטכנולוגי בתיכונים, כדי לספק אנשי מקצוע לתעשייה ולצבא. החששות הם שהתוכנית תבוא על חשבון הקניית ידע ביקורתי, ותגדיל את הפערים החברתיים שהיא שואפת לצמצם

תהל פרוש
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תהל פרוש

בגבול שבין תל אביב ליפו, מול הים, במרתף של של בניין משרדי גדול, נבנה חדר ישיבות למנהלים בתעשייה. אלא שבכיסאות הנוחים, כורסאות מנהלים, מול שולחן הישיבות הגדול ומערכת המחשוב המשוכללת, יישבו ילדים - שלרגע, כך מבקשים המתכננים, יוכלו לשוות בנפשם כיצד חש מנהל בתעשייה. חדר המנהלים הזה, שנבנה על ידי העמותה לחינוך של התאחדות התעשיינים, תעשיידע, הוא רק חלק אחד, גם אם סמלי, של תוכנית מקיפה בעלת יעדים לאומיים, שנדונה בימים אלה במשרדי החינוך וראש הממשלה. מטרת התוכנית להגדיל את היקף לימודי המדע והטכנולוגיה, החדשה והמסורתית, בבתי הספר התיכוניים, בין השאר במענה למצוקת כוח האדם בתעשייה ובצה"ל.

כבר כעת שליש ממסיימי כיתות י"ב בכל שנה הם בוגרי מגמות טכנולוגיות (כ-35 אלף תלמידים), אך שרת החינוך יולי תמיר אומרת כי השאיפה היא שמחצית מבוגרי י"ב ילמדו לבגרות במקצועות אלה. לדבריה, מחקר שערכה המועצה הלאומית לכלכלה מצא, כי אם תתממש שאיפה זו, יהיה בכך כדי לצמצם את הפערים הכלכליים והחברתיים במדינה. "המשק הישראלי משווע לידיים מקצועיות", אומרת תמיר, "ואנחנו רוצים לפתוח את האפשרות לפני תלמידים להשתלב בעבודה רווחית". אלא שמשיחה עם גדי פרנק, עורך המחקר, עולה כי המחקר מבוסס על מודלים כלכליים שאינם ודאיים, ואף עלולים להתברר כמוטעים.

במסמך שהגיש פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, וכותרתו "האג'נדה הכלכלית-חברתית ל-2008-2010", נכתב כי "הכרחי להחיות את מסלול החינוך המקצועי והטכנולוגי, שבמסגרתו יתקיימו מסלולי לימוד המוכוונים להתמחויות מקצועיות. העדר מסלולים מעין אלה לא רק קוטע את האופק התעסוקתי של צעירים רבים, אלא גם גורם למחסור הולך ומחמיר בעובדים מיומנים בתעשייה ובצה"ל". עוד נכתב כי "יש לשים דגש על הבטחת יכולת ניידות בין מגוון המסלולים, כדי למנוע את הבעיות שיצרה שיטת ה'הסללה' שהיתה נהוגה בעבר בחינוך הטכנולוגי".

על שיטת ההסללה שמזכיר טרכטנברג נמתחה ביקורת רבה, משום שתוצאותיה היו העמקת חוסר השוויון החברתי. רובם המכריע של התלמידים שהופנו למסלולים מקצועיים הגיעו מרקע סוציו-אקונומי נמוך, ובהם מזרחים רבים; כל אלה כוונו לעסוק במקצועות בעלי סטטוס נמוך ויכולת השתכרות נמוכה. זאת אולי הסיבה לכך שהשרה תמיר וד"ר חנה ויניק, מנהלת מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, מדגישות את הגוון ההיי-טקי בתוכנית. לדברי תמיר, דנים למשל על העלאת מספר מגמות אלקטרוניקה, מחשבים וביו-טכנולוגיה.

לדברי ויניק, מה שמעניין בתוכנית הוא פיתוח ההון האנושי, כלומר "חינוך לתחומים שפוטנציאל ההשתכרות בהם גבוה ובהם תלמידים יוכלו לממש את יכולתם: משק מודרני צריך גם טכנאים וגם מהנדסים". היא מוסיפה כי "לפי התוכנית יהיו תחומים שבהם יעשו השלמות של חינוך מקצועי - זה חינוך לעבודה וזו לא בושה. בנוסף, היא אומרת, "יש צרכים לאומיים".

בית ספר או חברת כוח אדם

הצרכים הלאומיים הללו, אומרות תמיר וויניק, נקבעים בוועדה שבה חברים בכירים מהתעשייה, ביניהם נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, אנשי צבא וחברי סגל בכירים מאוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון. ויניק אומרת כי "הוועדה עשתה מיפוי ותמונת מצב, אספה נתונים לגבי הצרכים ויצרה שלד"; תמיר מוסיפה כי התעשיינים הצביעו על צורך בעשרות אלפי אנשי מקצוע בתחומי הטכנולוגיה. מדבריהן משתמע כי עתיד מדינת ישראל כולה, הכלכלי והביטחוני, עומד על כרעי תרנגולת בגלל מיעוט הפונים למקצועות טכנולוגיים. "אם לא יהיו מספיק אנשים שעובדים בתעשייה, במחקר ופיתוח ובכל הרמות, התעשייה תייצר בחוץ", אומרת ויניק. "ואם לא יהיו מספיק בוגרים שיוכלו ללכת לצבא ולספק מערך טכני - מה נעשה? זה לא התפקיד שלנו להכשיר חיילים מקצועיים - אבל גם הצבא צריך כוח אדם מקצועי".

אלא שטענות אלו אינן מתיישבות עם תהליך ההפרטה שעוברות התעשיות הביטחוניות - תעשייה אווירית ותעש - שמשמעותו פיטורי עובדים דווקא. תהליך זה מציב סימן שאלה על הצורך בהכשרת עובדים חדשים לתעשייה, כבר בגיל תיכון. במקום הפרויקט השאפתני והיקר, אפשר להשקיע את הכסף בהגדלת שיעור הזכאים לבגרות עיונית.

האם משרד החינוך נהפך לחברת כוח האדם של התעשייה והצבא? ד"ר יוסי דהאן, מנהל חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן ומחבר הספר "תיאוריות של צדק חברתי", סבור כי התשובה לכך חיובית. לטענתו, "מערכת החינוך אינה צריכה להיות בית ספר להכשרה מקצועית ואינה צריכה להתייחס לתלמידים כאל עובדים פוטנציאליים של התעשייה". עוד אומר דהאן כי "גם כשמלמדים כימיה או מחשבים, קיימים מסרים סמויים לגבי מה חשוב ואיזה אדם ראוי להיות; למשל, שחשוב וכדאי להיות עובד בחברת היי-טק".

תמיר אומרת בתגובה כי "משרד החינוך מנסה למצות את הפוטנציאל של כל אדם לפעול במשך חייו; זו לא בושה לעבוד בתעשייה ובצה"ל". ויניק אומרת כי "במדינות אחרות כל אחד יכול לבחור את התחום שלו, אבל בישראל אין הפריווילגיה הזאת, כי אנחנו מדינת עלייה ולא הגירה. גל העלייה הידלדל ומה שיש לנו זה משאב אחד - הון אנושי, ועלינו לטפח אותו. מה יקרה אם כולם ילמדו תחומים שאין בהם פוטנציאל השתכרות גבוה?"

לדברי תמיר, יישום התוכנית יצריך השקעת כסף רב, אך עדיין אין לה אומדן כמה. האם התאחדות התעשיינים תשתתף במימון התוכנית ויישומה? לדברי תמיר, "כרגע לא סוכם על כיוון של כספים וכוח אדם; יש הרבה מודלים ולא הוחלט על מודל סופי".

"משרד החינוך מתומרן"

פרופ' אילן גור זאב מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה, העוסק בפילוסופיה ובפוליטיקה של החינוך, סבור ששרת החינוך אינה טועה בזיהוי הצורך בחינוך לטכנולוגיה. "משטר הקיום של הגלובליזציה הקפיטליסטית", הוא אומר, "מחייב אוכלוסייה משכילה וטרנספורמציה של אזרחים לצרכנים ויצרנים זריזים והיברידיים". גם הילדים, לדבריו, מסרבים להיות תלמידים במובן המסורתי. "יש ציפייה מהם ליזמות בגיל צעיר. בתי הספר איבדו רלוונטיות במובן הידע המסורתי, ולכן יש פלישה של כוחות התעשייה, ומנהלי בתי ספר ומורים נהפכים לסוכניהם", הוא אומר.

אבל, לדבריו, ההבטחה הגלומה בטכנולוגיה לעולם פתוח, מתגמל, חופשי וחסר הייררכיה - באשליה יסודה. "קיימים אינטרסים והייררכיה ומרוויחים, שאפשר להצביע על המניפולציות שלהם", הוא אומר. "משרד החינוך ובתי הספר מתומרנים; אין להם ביטחון עצמי והם מחפשים אופנות שיהפכו את הלמידה בבתי הספר לרלוונטית ועדכנית".

הרחבת החינוך לטכנולוגיה, אומר גור זאב, "היא שירת הלל לסדר הקיים ולמשפחות המעטות שמתעשרות מכך, תוך מראית עין של שוויון ודמוקרטיה; זהו ניצחונו של הידע לתכלית היום-יומית הפרגמטית על ידע בעל הקשרים מוסריים וביקורתיים".

לדבריו, הטכנולוגיה היא ביטוי וזרוע לתהליך הגלובליזציה, המייצר דווקא פערים חברתיים גדולים ולא מקטין אותם. "זה אסון גדול שהחינוך נשאב אליו בתשוקה גדולה", הוא אומר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ