המאה ה-20 במזוודה

* אוצר של ממש - אלפי תשלילים של תמונות שצילם רוברט קאפה במשך מלחמת האזרחים בספרד - התגלה לאחרונה. הוא עשוי לפענח אחת ולתמיד את התעלומה, אם תמונת המלחמה המפורסמת מכולן היתה מבוימת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

קומץ מומחי הצילום שידעו על קיומה כינו אותה בפשטות "המזוודה המקסיקאית". בפנתיאון אוצרות התרבות המודרנית נערמו סביבה מיתוסים, ביניהם שהיא מכילה את כתבי היד המוקדמים של ארנסט המינגווי, שנעלמו בתחנת רכבת ב-1922. המזוודה - למעשה שלוש קופסאות קרטון דקות - מכילה אלפי תשלילים של תמונות שצילם רוברט קאפה, מחלוצי צילום המלחמה המודרני, במשך מלחמת האזרחים בספרד, לפני שנמלט לארצות הברית ב-1939 והשאיר מאחוריו את חדר החושך שלו בפאריס על תכולתו.

קאפה, שמת בעת משימת צילום במלחמת הודו-סין ב-1954, הניח כי עבודותיו אבדו בתקופת השלטון הנאצי. אולם ב-1995 החלו להתפשט שמועות שלפיהן התשלילים שרדו במלחמה, עברו מפאריס למרסיי ומשם לידיו של גנרל ודיפלומט מקסיקאי שהביאם למקסיקו סיטי.

שם נשמרו התשלילים במסתור במשך יותר מ-50 שנה, עד לפני כחודש, אז עשו את מסעם האחרון למרכז הבינלאומי לצילום במנהטן, שהקים אחיו של קאפה, קורנל. אחרי שנים של משא ומתן מקוטע על הבאת התמונות למקומן הראוי, הועברה לאחרונה הבעלות המשפטית על התמונות לעיזבונו של קאפה מידיהם של יורשי הגנרל, ביניהם יוצר סרטים מקסיקאי, שראה את התמונות ב-1990 והבין מיד את חשיבותן ההיסטורית.

"זה ממש 'הגביע הקדוש' של עבודתו של קאפה", אומר בריאן ווליס, ממנהלי המרכז. מלבד התשלילים מכילות הקופסאות המאובקות תמונות ממלחמת האזרחים בספרד שצילמו גרדה טארו, שותפתו של קאפה לצילום ובתקופה מסוימת גם לחיים, ודייוויד סימור, שנודע בכינוי צ'ים וייסד עם קאפה את סוכנות הצילום מגנום.

עיבוד קולנועי

התגלית מסעירה את עולם הצילום, ורבים מקווים כי היא תיישב אחת ולתמיד מחלוקת בשאלה חשובה הנוגעת למורשת קאפה: האם תמונתו המפורסמת ביותר - שהיא גם אחד מתצלומי המלחמה המפורסמים ביותר בכל הזמנים - היתה מבוימת. בתמונה ממלחמת האזרחים בספרד, ששמה "החייל הנופל", נראה איש מיליציה רפובליקאי מתנדנד אחורה במה שנראה כרגע שבו כדור חודר לחזהו או לראשו על צלע גבעה ליד קורדובה ב-1936. כשפורסמה התמונה לראשונה בכתב העת הצרפתי "וו", היתה לסנסציה ועזרה לגבש תמיכה במטרותיהם של הרפובליקאים.

אף שהביוגרף של קאפה, ריצ'רד וולן, הציג טיעון משכנע שלפיו הצילום לא בוים, נותרו ספקות בעניין. אחת הסיבות לכך היתה שקאפה וטארו לא הצטרפו כעיתונאים לאחת הפלוגות במלחמה - הם היו פרטיזנים קומוניסטים שתמכו במטרה - ונודעו כמי שנהגו לצלם תרגילים צבאיים מבוימים, שיטת צילום נפוצה בתקופתם. תשליל התמונה המפורסמת לא נמצא מעולם, והחשיפה של תשליל זה - ובעיקר של התמונות שצולמו לפניו ואחריו באותה סדרה - עשויה לשים קץ לתהיות.

במשך מאה רצופת מלחמות מילא קאפה תפקיד מפתח בהגדרת האופן שבו ראה הציבור את המלחמה, כשהביא אליו את זוועותיה קרוב מאי פעם: "אם התמונות שצילמת לא טובות מספיק, סימן שלא התקרבת מספיק", נהג לומר; ועם זאת, הוא עיבד את תצלומיו כך שייראו יותר קולנועיים ופחות אמיתיים (באופן לא מפתיע, הגיע קאפה בהמשך דרכו להוליווד, שם התיידד עם במאים כמו הווארד הוקס וגם ניהל רומן עם אינגריד ברגמן).

קאפה למעשה המציא את דימוי צלם המלחמות לבוש המדים שסיגריה תקועה בזווית פיו ומצלמה משתלשלת מצווארו. תעוזתו עוררה כבוד אפילו בקרב החיילים מושאי תצלומיו. בין הקרבות נהג להתרועע עם המינגווי וג'ון סטיינבק ולשתות יותר מדי.

כאילו נעשו אתמול

מנהלי מרכז הצילום הבינלאומי, שהחלו בתהליך של שימור החומרים וקיטלוגם, הצפוי להימשך כחודש, אומרים כי ייתכן שלעולם לא ייוודע כיצד בדיוק הגיעו החומרים למקסיקו.

ב-1995 קיבל ג'רלד גרין, מרצה באוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY), מכתב מיוצר סרטים ממקסיקו סיטי, שביקר בתערוכת תצלומים ממלחמת האזרחים בספרד. יוצר הסרטים ציין במכתבו כי קיבל לאחרונה חזקה על ארכיון תשלילים שהיה בבעלות דודתו, שירשה אותו מאביה, הגנרל פרנסיסקו אגילר גונסלס, שמת ב-1967.

מנהלי מרכז הצילום יצרו קשר עם יוצר הסרטים המקסיקאי וביקשו את התשלילים, אולם חילופי המכתבים ושיחות הטלפון בין הצדדים הסתיימו ללא התחייבות ברורה. מנהלי המרכז אפילו לא היו בטוחים כי טענותיו של יוצר הסרטים נכונות, מפני שאיש לא ראה את התשלילים (יוצר הסרטים ביקש להישאר אנונימי וסירב להתראיין).

נקבעו פגישות עם האיש, אך הוא לא בא אליהן. "ואז נותק הקשר לחלוטין מסיבה לא ברורה", מספר פיליפ בלוק, ממנהלי המרכז. מפעם לפעם נעשו ניסיונות כושלים לחדש את הקשר. כאשר החלו מנהלי המרכז לתכנן תערוכה חדשה של תצלומי קאפה וטארו, שנפתחה בספטמבר האחרון, החליטו לנסות שוב, בתקווה לכלול בתערוכה תשלילים מוקדמים מאותו ארכיון. "הוא לא רצה כסף", אומר ווליס על יוצר הסרטים. "הוא פשוט רצה לוודא שהחומרים יגיעו לידיים הנכונות".

המרכז פנה לעזרתה של אשת האקדמיה טרישה זיף, שהתגוררה במקסיקו סיטי במשך שנים רבות. אחרי שבועות של חיפושים אחר האיש, היא פתחה עמו במשא ומתן שנמשך כשנה. "זה לא שהיה קשה לו להיפרד מהחומרים", אומרת זיף; לדבריה, יוצר הסרטים חשש כי אנשים במקסיקו, המאמינים שלמדינה קשר היסטורי עמוק למלחמת האזרחים בספרד, ימתחו ביקורת על העברת החומרים לארצות הברית.

בסופו של דבר שיכנעה אותו זיף למסור את החומרים, בכפוף להבטחה של אנשי מרכז הצילום כי יוכל להשתמש בהם לסרט תיעודי שברצונו לעשות על גילוי התשלילים, מסעם למקסיקו סיטי ותפקידה של משפחתו בפרשה.

בדצמבר האחרון העביר סוף סוף יוצר הסרטים לידיה של זיף את התשלילים, שאותם הביאה לניו יורק בעצמה. "לא היתה לי כל כוונה לשלוח אותן בפדרל אקספרס", היא אומרת. "כשקיבלתי את הקופסאות חשתי שהן כמעט מתנועעות בידי".

לדברי ווליס, אף שמומחים לשימור רק מתחילים כעת לבדוק את מצבם של סרטי הצילום, נראה שהוא טוב להפליא בהתחשב ב-70 השנים שבהן שהו בקופסאות הקרטון. "הם נראים כאילו נעשו אתמול", הוא אומר, "הם בכלל לא שבירים".

וליס מוסיף כי "בתמונות הללו יצר קאפה סגנון ושיטה לתיאור מלחמה, שלפיהם הצלם אינו צופה אלא חלק מהקרב עצמו. וזה היה לסטנדרט שדרשו מאותו רגע ואילך עורכי העיתונים וקוראיהם. המהפכה הוויזואלית הזאת התרחשה ממש כאן, בתמונות המוקדמות הללו".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ