בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצמץ, מצמץ, כוכב קטן

* "עריכת סרט היא יצירה של מוסיקה ויזואלית", אומר עורך הסרטים האמריקאי וולטר מרץ' ("אפוקליפסה עכשיו", "הסנדק"). בספרו "מצמוץ העין", שרואה אור בעברית, הוא מסביר גם מה הקשר בין עריכה למצמוצים

תגובות

מה בין עריכת סרטים לבין מצמוץ, אותו רפלקס אנושי שבדרך כלל איננו ערים כלל לקיומו? כיצד מצליח המוח האנושי לפענח סיפור קוהרנטי מתוך אלפי פיסות פילם שנחתכו והודבקו זו לזו? איך הוא מפענח את ה"קאטים", אותם חיתוכים והדבקות, שבשפה הקולנועית מסמנים לא פעם קפיצות מורכבות בחלל ובזמן? והאם יכולה פעולה אלימה וכוחנית להוליד יצירת אמנות חיה ומרגשת?

"אני זוכר שחזרתי פעם אל חדר העריכה לאחר כמה שבועות באולפן המיקס (שבו יש דגש על החלקת מעברים, עידון ותוספת רבדים) וחשתי מזועזע מהברוטליות שבתהליך החיתוך", כותב עורך הסרטים האמריקאי וולטר מרץ' בספרו "במצמוץ העין". "ממסמרים את 'המטופל' ללוח ואז: הכה! זה או זה! זה ולא זה! הכנס או הוצא! אנחנו גודעים את הפילם המסכן בגיליוטינה מיניאטורית ואז מחברים יחד את החלקים הכרותים כמו המפלצת של ד"ר פרנקנשטיין. ההבדל המפליא הוא שמתוך מה שנראה כקצבות, לא זו בלבד שהיצירה שלנו זוכה לעתים לחיים, אלא גם לנשמה".

מרץ', בן 64, החל את דרכו המקצועית כעורך סאונד דווקא. בין היתר, עבד עם פרנסיס פורד קופולה על הסאונד של "אנשי הגשם" ועם ג'ורג' לוקאס על "אמריקן גרפיטי". אבל ב-1974 הפך קופולה את הקריירה שלו על פיה. "כשהתחלנו לעבוד על הסרט 'השיחה'", מספר מרץ' בראיון טלפוני מביתו בסן פרנסיסקו, "פרנסיס אמר לי, 'הסרט הזה הוא על איש סאונד, ואתה הרי איש סאונד בעצמך, כך שאתה מכיר את הנושא היטב. לכן אתה צריך לערוך את הסרט הזה וגם לעשות את הסאונד שלו'".

מרץ' ציית. הוא ערך את הסרט ויצר את הפסקול שלו, ומאז, כמעט בכל סרט שעליו הוא עובד הוא מופקד גם על עריכת התמונה וגם על הסאונד - שילוב יוצא דופן בסרטים אמריקאיים. כיום הוא נחשב לאחד העורכים המוערכים והמבוקשים בהוליווד. עם הסרטים שיצאו תחת ידיו נמנים "אפוקליפסה עכשיו", סדרת סרטי "הסנדק", "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", "השיחה", "הפצוע האנגלי", "קולד מאונטיין", "ג'ארהד" ו"קראמב".

"השיחה" גם היה הסרט הראשון שזיכה אותו במועמדות לאוסקר (על עבודת הסאונד). מאז צבר מרץ' עוד ארבע מועמדויות לפרס היוקרתי בקטגוריית העריכה ולקח הביתה שלושה אוסקרים: פסלון אחד על עבודת הסאונד שלו ב"אפוקליפסה עכשיו" (שבעקבותיה טבע מרץ' את הצירוף "מעצב פסקול") ושניים על מלאכת העריכה ועל עבודת הסאונד בסרט "הפצוע האנגלי".

ברגע שמבינים

בימים אלה יוצא לאור בישראל ספרו של מרץ' "במצמוץ העין - מבט על עריכת סרטים" (הוצאת אסיה, תרגום: ינץ לוי). הספר מבוסס ברובו על הרצאה שנשא מרץ' בסידני, אוסטרליה, ב-1988; לצדה נוספו טקסט קצר שפירסם ב-1999 בעיתון "ניו יורק טיימס" ואחרית דבר מ-2001 שבה הוא מתייחס להתפתחויות עכשוויות בתחום העריכה הדיגיטלית.

חלקים מן הספר אמנם עלולים להיות קשים לקריאה למי שאינם עוסקים בעריכת סרטים, מכיוון שהם מתייחסים לשיטות עבודה ולהבדלים בין טכנולוגיות עריכה שונות. אבל חלקים אחרים בו - ובמיוחד אלה המתייחסים יותר לתיאוריה ופחות לטכניקה של מלאכת העריכה - מציעים הצצה מעניינת למתרחש באפלולית חדר העריכה. בשפה בהירה פורש מרץ' לפני הקוראים את הלבטים, שיטות העבודה ואופן קבלת ההחלטות של עורך מיומן; את אלה הוא שוזר בתובנות מסקרנות על האופן שבו אנו מתבוננים בסרטים, מפענחים את המעברים בין שוט לשוט, משתפים פעולה עם אחיזת העיניים שרוקח למעננו העורך, ועוד.

במסעו בעקבות השאלה "איך קאטים עובדים?", למשל, מציע מרץ' תשובה מעולם החלומות. לדבריו, בחלומותינו התמונות לא פעם מקוטעות ונשזרות אלה באלה בדרכים מוזרות וחטופות - בדומה לקאטים קולנועיים. "אנחנו מקבלים את הקאט כי הוא דומה לאופן שבו תמונות מצטרפות זו לזו בחלומותינו", הוא כותב (עמ' 70). ואולם, גם במציאות הערה שלנו, הוא טוען, אנחנו חווים דבר הדומה לקאטים. "התחלתי לקלוט את זה בסרט הראשון שערכתי - 'השיחה' - כאשר הבחנתי שוב ושוב שג'ין הקמן (הארי קאול בסרט) ממצמץ בדרך כלל קרוב מאוד לנקודה שבה החלטתי לחתוך. זה היה מעניין, אבל לא ידעתי מה זה אומר", כותב מרץ'. בעקבות זאת הוא החל לעקוב אחרי אנשים ולבדוק מתי הם ממצמצים, וגם קרא ראיון עם ג'ון יוסטון שהאיר את עיניו בנוגע לקשר שבין המצמוץ האנושי לבין הקאט הקולנועי.

"הבנתי שבחיי היום-יום שלנו, בלי קשר לסרטים, אנחנו ממצמצים ברגע שאנחנו מבינים משהו, גם אם זה משהו פשוט מאוד - כשמבחינים בחתול למשל, או חושבים מחשבה מופשטת, או מקשיבים למישהו בשיחה", מסביר מרץ' בראיון הטלפוני. "אם נשתמש במונח מעולם המחשבים, אנחנו ממצמצים כאשר יש לנו מספיק מידע כדי 'לאחסן אותו על הדיסק'. המצמוץ הוא כמו הצליל שמחשבים עושים ברגע שהם שומרים מידע על הדיסק הקשיח. כל עוד אנחנו קולטים מידע, העיניים שלנו פקוחות, וברגע שמגיעה הזדמנות לאחסן את המידע הזה, כלומר ברגע שהבנו אותו - באותו הרגע מתרחש המצמוץ.

"מצמוצים הם סימני פיסוק, הם הפסיקים והנקודות שעוזרים לנו לחלק את הטקסט של החוויות השונות שלנו למקטעים שניתנים לעיכול. כשהבנתי זאת הבנתי גם שהמצמוץ מפריד בין סדרות של מחשבות, וזה עזר לי להבין את המובן מאליו - שכל שוט בסרט הוא מחשבה. כשהמחשבה הזאת נגמרת, או כשיש אתנחתה, זה הרגע שבו אפשר לעבור למחשבה הבאה. התובנה הזאת עזרה לי לארגן באופן טוב יותר את השוטים בסרט".

מרץ' פיתח שיטה המסייעת לו להחליט באיזו נקודה בדיוק לחתוך את הפילם, המתבססת על תפישתו את הקאט כמצמוץ. הוא מריץ את הפילם במהירות רגילה, "וברגע הנכון - מקיש על המקש המתאים במקלדת, כדי לבחור את הפריים שבו אני רוצה לחתוך. לאחר שעשיתי זאת פעם אחת, אני מריץ את הפילם שוב ובודק אם אצליח להכות פעמיים באותו פריים. אם אני מצליח לעשות זאת, זו בשבילי אינדיקציה טובה לכך שזה הפריים הנכון לחתוך בו. אני מאמין שזה רפלקס לא רצוני, כמו מצמוץ, או כמו נגינה של קטע מוסיקלי שבה מחליטים מתי בדיוק להקיש על הקלידים, או מתי בדיוק לפרוט על המיתר. אם לא עושים זאת בדיוק ברגע המתאים, אם מקדימים מעט או מאחרים מעט, המוסיקה מתחילה להישמע לא נכון".

לא מסתובב על הסט

ההשוואה בין עריכה למוסיקה עולה כמה פעמים בשיחה עם מרץ'. עריכת סרט, הוא מאמין, היא יצירה של מוסיקה ויזואלית. "זו שאלה של הקצב שבו מרכיבים את האימג'ים", הוא אומר, "וגם הטבע של כל אחד מהאימג'ים האלה - איזה אימג' עוקב אחרי איזה אימג'. חלק מהסדר הזה אמנם נקבע על ידי התסריט, אבל הרוב נקבע בחדר העריכה: ההחלטה איפה בדיוק לקטוע את השוט, כמה זמן הוא נמשך, מה האימג' האחרון בו ולאיזה שוט עוברים אחריו. את המעברים האלה אני יכול לתאר רק במונחים מוסיקליים - או אולי גם במונחים של כוריאוגרפיה וריקוד.

"וכמו במוסיקה, כדי שזה יעבוד, צריך להיות איזון טוב בין המוכר למפתיע. הצופים לא בדיוק יודעים מה הולך לקרות על המסך, אבל כשזה קורה הם חושבים, 'כן, זה מרגיש נכון'. זה דומה למנגינה. כשאת מהמהמת שמונה תווים ראשונים של מנגינה מסוימת, אפילו אם לא שמעת אותה בעבר, את הרבה פעמים יכולה לנחש מה יהיה התו הבא, בגלל רצף התווים. עם זאת, לא תמיד זה קורה, כי לעתים המנגינה עוברת פתאום לתו מפתיע ומענג, שהופך את היצירה למשהו חדש ומרענן.

"במוסיקה וגם בקולנוע, אם ההפתעות הללו לא קיימות, הצופים מתחילים להשתעמם. לעומת זאת, אם הם לחלוטין לא מצליחים לחזות מה עומד לקרות בהמשך, הם מהר מאוד מאבדים אוריינטציה ומאבדים עניין בסרט".

בניגוד לרוב העורכים, מרץ' מעדיף לבצע חלק מעבודתו בעמידה. את מכת החיתוך הגורלית על מקש המחשב הוא מעדיף להנחית בעמידה, ומאמין שכך תגובתו מדויקת יותר. "גם במוסיקה, מנצחים בדרך כלל בוחרים לעמוד", הוא חוזר ומגייס את עולם המנגינות לצורך ההסבר, "כך הם מרגישים את הקצב בכל הגוף".

בשנות ה-80 החליט מרץ' לנסות את כוחו בבימוי. ב-1985 ביים את "בחזרה לארץ עוץ", סרט שלא זכה להצלחה בזמנו אך עם השנים נהפך לקאלט. לאחר מכן ניסה לפתח כמה פרויקטים אחרים כבמאי, אבל לא הצליח, הוא מודה. כעבור עשר שנים חזר אל מקומו בחדרי העריכה והסאונד.

כיום הוא משתדל שלא לפקוד אתרי צילום של הסרטים שעליהם הוא עובד. "חשוב לי לא להסתובב יותר מדי על הסט, כדי להיות כמו הקהל שצופה בסרט בבית הקולנוע", הוא מסביר. "הוא רואה רק את מה שהמצלמה ראתה - הוא לא יודע כמה גדול היה הסט, או כמה קר היה באותו יום, ולא יודע שאם המצלמה היתה פונה ימינה אפשר היה לראות עובד במה אוכל סנדוויץ' באמצע הסצינה הרומנטית כל כך. לפעמים על הסט יש יום שבו כולם כועסים על כולם, ובכל זאת, ייתכן שדווקא ביום הזה צילמו חומר יפהפה. אבל כשהבמאי רואה מאוחר יותר את החומר הזה, הוא זוכר שזה היה היום שבו כולם כעסו, וזה משנה את האופן שבו הוא מסתכל על החומר. אני, לעומת זאת, כעורך, מעדיף להיות מנותק מכל זה ופשוט להתרכז במה שמופיע על המסך".



וולטר מרץ': "הבחנתי שוב ושוב שג'ין הקמן ממצמץ קרוב מאוד לנקודה שבה החלטתי לחתוך"


מלמעלה: "אפוקליפסה עכשיו" ; "קולד מאונטיין" ; "הסנדק"; "השיחה"; "הפצוע האנגלי" ; "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו