בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרגה אחת יותר מדי

כיצד החליט מפקד חיל הים אליעזר מרום להעניק לעצמו דרגות רב אלוף • איך תיכנן צה"ל לכבוש את ביירות בשנות ה-50 • ואיזה חומר מודיעיני הכילה שפופרת משחת הגילוח שקיבל לוי אשכול ב-1948?

תגובות

הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, חי בטעות עד השבוע. אשכנזי האמין לתומו שהוא לבדו, מכל קציני צבא הקבע, נושא דרגת רב אלוף. לעתים נדירות גויס רמטכ"ל בדימוס למילואים (חיים ברלב כמפקד חזיתות במלחמת יום הכיפורים, דן שומרון כנוזף באלופים באסון צאלים ב'), אך אין שני מלכים נושאים בכתר אחד. כאשר סיים פעם רמטכ"ל את תפקידו וביקש להישאר בשירות פעיל - משה דיין ב-1958 - הודיעה הממשלה כי יירד לדרגת אלוף; העניין לא עמד לבסוף למבחן מעשי, כי דיין יצא ללימודים ומשם לפוליטיקה.

מימין: אליעזר מרום עם דרגות רב-אלוף לגויים. משמאל: אוניית חיל הים ק' 42, בשנות ה-50. בתצלומים הקטנים מלמעלה למטה: יגאל ידין, לוי אשכול וטדי קולק תצלומים: חיל הים האמריקאי, שלמה לביא, קמרה 13, פוטו בירנפלד וחיים פין

מה שהתברר פתאום לאשכנזי, וגם זאת רק מתהייה עיתונאית, הוא שבצה"ל יש עכשיו עוד רב אלוף. שמו אליעזר מרום וכינויו "צ'ייני", על שום מוצאו-לרביע מסין. מרום הוא מפקד חיל הים. עמיתיו במטכ"ל, המביטים בדרגות שעל כתפיו, סבורים שהוא אלוף כמותם, אבל זרים המתבוננים בפסים שעל זרועות מדי השרד שלו ובכרטיס הביקור שלו ובמהדורה האנגלית של אתר חיל הים קוראים שם שהוא רב אלוף.

התחזות היא עבירה לפי סעיף 131 לחוק השיפוט הצבאי: חייל המתחזה כבעל דרגה שאינה שלו, או כבעל תפקיד בצבא, מבלי שהוא רשאי לעשות זאת, או עונד סימן או תג צבאי או אות מערכה או עיטור ואינו מוסמך לעונדו - דינו מאסר שנה. זו גם פגיעה קשה בכבוד הצבאי. מפקדו היהודי של חיל הים האמריקאי, אדמירל ג'רמי בורדה, התאבד בעשור הקודם כשנטען כלפיו שהתהדר בנוצות לא לו ממלחמת וייטנאם.

מרום יכול להירגע. משפטית אין לומר שהוא מתחזה, או שהדרגה "אינה שלו", כי חיל הים לא ביצע הפיכה צבאית. בארכיון קשרי החוץ של אגף התכנון במטכ"ל התגלתה ראיה לכך שלפני יותר מעשר שנים הסכים הרמטכ"ל אז, אמנון ליפקין-שחק, שמפקד חיל הים אלכס טל יופיע כלפי חוץ בדרגה גבוהה מדרגתו האמיתית. בצבא האמריקאי, כמו בצבאות אחרים, יש ארבע דרגות של גנרלים ואדמירלים, המיוצגות בכוכבים על הכתפיים או בדש הצווארון, ובמקרה הימי - בפסים על הזרוע. תת-אלוף מקביל לגנרל או אדמירל עם כוכב אחד, אלוף לשני כוכבים, רב-אלוף לשלושה (לוטננט גנרל או תת-אדמירל). גנרל או אדמירל עם ארבעה כוכבים בכיר מכל מה שיש לקצונת צה"ל להציע. מאחר שעכברי יבשה אינם מבינים מה אומרים הפסים במדי הייצוג של הימאים, לא קמה ביבשה מחאה למראה מפקד חיל-הים שנעשה שווה-ערך לרמטכ"ל.

שטח משוחרר לא יוחזר (אלא בכוח). את הדרגה המוזהבת של רב אלוף לגויים נשאו בעקבות טל גם ידידיה יערי, דוד בן בעש"ט ומרום. במסווה של תסביך נחיתות, הערים החיל הקטן על גדולים ממנו. האדמירל קפץ לראש תור הגנרלים.

נדיבותו הבררנית של שחק מתמיהה: יפה שניאות לחלוק את מעמדו עם טל, אבל בכך בעצם גימד אלופים שתפקידיהם חשובים לא פחות. גם מפקד חיל האוויר פוגש אמריקאים, הבכירים ממנו בשתי דרגות, וכך ראש אמ"ן ונספח צה"ל בוואשינגטון וסגן הרמטכ"ל ועוד; אבל לפי כללי הטקס, כולם אמורים להתמתח ולהצדיע לתת-אדמירל שלהם.

עד שאשכנזי יתנער להשקיט את הגלים, פגשו השבוע הוא ומרום את מפקד חיל הים האמריקאי, אדמירל גארי ראפהד. ראפהד ומרום נכנסו לתפקידיהם באותו שבוע, באוקטובר אשתקד. מרום גבר על התנגדות בקרב יוצאי החיל - אשכנזי התרצה רק לאחר שקרא דו"ח של ועדה שהתמנתה לבדוק את הטענות נגדו - בעקבות התפטרות בן בעש"ט, שהוחזק אחראי לליקויים בפעילות החיל בלבנון בקיץ 2006.

ראפהד הוזעק מהאוקיינוס השקט להחליף את אדמירל מייקל מאלן, שהתמנה במפתיע ליו"ר המטות המשולבים. ביקור הבזק של מאלן אצל אשכנזי, בסוף השבוע, הוא השני בתוך פחות ממחצית השנה. בין שני הביקורים נועד מאלן בבריסל, בעת מפגש של מפקדי צבאות נאט"ו, עם סגן הרמטכ"ל דן הראל.

עוד דור, שניים, שלושה

יחסי חיל הים האמריקאי עם ישראל נמצאים עתה בתקופה טובה. המשקעים הקודמים, של תקרית "ליברטי" (ספינת הביון האמריקאית שצה"ל תקף ב-1967), החיכוך עם המארינס (המסונפים לחיל הים) בביירות ב-1983 ופרשת ג'ונתן פולארד, שהועסק במודיעין חיל הים וריגל בו, נעלמו מפני האיומים המשותפים.

מאלן משרת בצבאו כבר 40 שנה - בנוסף לארבע שנותיו באקדמיה הימית באנאפוליס - וראפהד מכיר את איראן מקרוב, משום שגדל בה כאשר אביו עבד שם כנציג חברת נפט, עד למהפכת חומייני. מאלן הזהיר כי איראן מתמידה בנתיב ההתגרענות, וראפהד אומר כי המלחמה בטרור תימשך "שנות דור, או שניים, או שלושה". ראפהד התרגש בעליל מביקורו ב"יד ושם".

מימין: מכתב שנשלח למפקדת חיל הים ב-1950. משמאל: מכתב שנשלח ללוי אשכול, אז מנכ"ל משרד הביטחון, ב-1948

מאלן התבלבל החודש, בהרצאה במכללה של זרוע היבשה האמריקאית. הוא כלל את מלחמת ששת הימים, לצד הפלישה הגרמנית לפולין, פרל הרבור, כיבוש כוויית ו-11 בספטמבר 2001, ברשימת "ההפתעות האסטרטגיות שעמים אוהבי שלום, אך דלי מוכנות, היו לקורבנותיהן". סביר שכיוון למלחמת יום הכיפורים, ולא להפתעה שחיל האוויר הישראלי הנחית ביוני 1967 על מצרים.

קצין ישראלי שליווה את ראפהד לספינת הטילים אח"י להב, לצוללת ולמפגש אקראי עם צוערים מבה"ד 1 מחוץ ל"יד ושם", דיווח שהאורח התרשם מאוד ממראה עיניו. אם אמנם כך, משהו השתפר בחיל הים הישראלי מאז שלח הרמטכ"ל יגאל ידין מכתב "אישי בהחלט" למפקד חיל הים, אלוף מרדכי לימון, עם העתק לשר הביטחון, דוד בן-גוריון, באוגוסט 1952.

באותה תקופה נקבע ב"הערכת מצב ים", סודית ביותר, שבחיל הים צריך לבחור בין כוח למוח: "החיילים הנשלחים כתגבורת הם במקרים רבים בעלי כושר בריאות ירוד ואינם מתאימים לשרת בכלי השיט. מאידך, אותם החיילים בעלי סוג בריאות גבוה הם בחלקם הגדול בעלי רמה שכלית ירודה ואינם מהווים חומר ללימוד מקצוע ימי ולהתקדמות בו".

בן-גוריון וידין ביקרו בתמרוני חיל הים. "אנשי הצוותות של כלי השיט בהם נסענו השתדלו כמיטב יכולתם להנעים את נסיעתנו", פתח ידין במחמאה, אבל "ברצוני לכתוב לך כמה הערות שברצוני לשוחח אתך עליהן בהזדמנות קרובה".

אז ככה: "המפקדים הגבוהים של חיל הים אינם מראים כושר מספיק של הערכת מצב ודיווח בצורה צבאית; נוהלי הקשר בין האוניות שבים ובין מפקד חיל הים הם למטה מכל ביקורת - מברקים מיידיים שוהים למעלה משש שעות; השפה הצבאית הכללית ושיטות העבודה הנהוגות בצה"ל אינן שגורות בפי מפקדי חיל הים".

והכי חשוב: "הניקיון אינו מהדברים הבולטים ביותר באוניות. גם באונייה ק' 30, שהיתה נקייה למדי, היו המפות בחדר האוכל, בו סעד שר הביטחון, אנוכי ומפקד השייטת מלוכלכות ביותר ובגדי המלח שהגיש את האוכל היו ממש מעוררים גועל בלכלוכם. אם כך הדבר בחדר הקצינים בארוחות בהן נוכח שר הביטחון - מה ביתר?"

ספינה אחרת, ק' 18, "עושה רושם קשה ביותר. אני יודע שהאונייה בהחזקה ותקן כוח האדם אינו מספיק, אולם אפשר היה לגייס את המילואים שבוע קודם ולהכין קצת את האונייה ובעיקר לנקותה. רוב המלחים וחלק מן הקצינים הסתובבו מרבית הזמן בלתי מגולחים. נאמר לי שזה הנוהג בגלל משמעת המים. יש לתכנן מבצע מיוחד בחיל שיחדיר ללב כל המפקדים את חשיבות הניקיון והצרכים להשגתו". רמטכ"ל או רס"ר? זה היה ידין, שנגעל מלכלוך אבל סלח למשה דיין על מלחמת יום הכיפורים.

הנעדרים נרצחו

אם מאלן וראפהד זקוקים להשלמות נוספות בהיסטוריה, הם יוכלו לקבלן במאגרי מסמכים שסיווגם הוסר. אוסף אחד, רובו באדיבות ארכיון צה"ל, נמצא אצל אלוף משנה במילואים דודו שיק, לשעבר סגן מפקד שייטת 13, שכתב דוקטורט על התפתחות חיל הים. מאגר נוסף הוא ארגז המוצגים ששימשו את ההגנה במשפט הדיבה של אריאל שרון נגד השבועון "טיים": חומר רב, החושף את העומק, ובעצם השפל, של קשרי ישראל עם בשיר ג'מאייל והפלנגות המארוניות בלבנון. לפי המסמכים, שם הצופן של בשיר ושות', במגעיהם עם המוסד, היה "שיכרון".

בשיכרון החושים ההוא בלבנון לא היה צד טוב. שרון סיפר לחברי ועדת החוץ והביטחון בכנסת, באוגוסט 1982, על פשעי המלחמה של הפלשתינאים: "חמישה חיילים שנתפסו בצור ובצידון הובאו לביירות ונרצחו שם. מאחר ואין בידינו הגופות, אנחנו תמיד אומרים 'נעדרים', אבל אני יכול לומר לכם שהצלב האדום הראה לנו כבר את הצילומים של ההרוגים. לא טוב לצאת עם זה. גם המשפחות לא מאמינות בזה. מתייחסים אליהם כאל נעדרים, אבל אני רוצה שתדעו שהם נרצחו, ונרצחו לא ביום תפיסתם, אלא כמה ימים אחרי שהיו בכלא ביירות, כמו המג"ד בצור (סגן אלוף אורי גייגר) ואחרים. יש כאלה שנרצחו כעבור יום-יומיים, יש כאלה שנרצחו כעבור שבועיים. המג"ד, למשל, הרגו אותו במכות אבן בראשו. הרגו אותו אחרי שבועיים, זה לא היה בסערת הקרב... בידינו גם הגופה, וגם האבן שבה הרגו אותו. אחרי זה השליכו אותו לבאר".

כשחבר הוועדה ברלב קלט ששרון יודע יותר ממה שסיפר, חקר אותו, "תפסנו את הרוצחים? מוכח שזה הם?" שרון התחמק: "לא הייתי רוצה להיכנס לפרטים, כי אני לא בטוח כרגע". שרון היטיב להכיר את הפלנגות. "צריך להפסיק לתבוע מהם ליטול חלק בפעילות מבצעית", אמר בדיון הערכת מצב בפיקוד צפון ב-14 ביוני 1982. "עזבו אותם, הם לא יעשו שום דבר. אולי אחר כך, כשהכל כבר לא יהיה קיים ואפשר יהיה לבזוז, לרצוח, לאנוס, כן. אז הם יאנסו, יבזזו וירצחו". לאחר כשבוע דיווח המוסד: "בימים האחרונים נעצרו על ידי הנוצרים במחסומים כ-500 איש ולאחר חקירה חוסלו". למחרת הודה בשיר באוזני שרון והרמטכ"ל, רפאל איתן, כי העליל על צה"ל את פשעי הפלנגות. "היה לנו גיהנום על ראשנו. היינו צריכים לומר שאלה הישראלים שעשו זאת. תפסנו 17 אנשי 'אמל' ונאלצנו להרוג אותם".

בפגישה עם נציגי המוסד, לפני רצח בשיר, אמר אחד מראשי הפלנגות, ג'וזף אבו חליל, כי "המנגנון של אלי חבייקה יטפל בעניין עוד קודם לאיחודה הממשי של ביירות". נחום אדמוני, ראש המוסד, הגיב במלים "כלפי הפלשתינאים אין לנהוג בנדיבות של מנצחים". בפגישה הבאה של שרון עם אדמוני דיווח שרון "על פגישתו עם בשיר ועל מידע שהועבר לו אודות 1,200 איש שנעלמו מביירות כתוצאה מפעילותו של אלי חבייקה". כל זה היה עוד לפני סברה ושתילה.

מקרה צפון

להגנתו של שרון ראוי לומר שחלום כיבוש לבנון, עם הפלנגות או בלעדיהן, עלה קודם. במארס 1949 עוד חששה ישראל כי בהסגר שיוטל על חופיה ובאיום אש תותחים ימיים על החוף ישתתפו גם מדינות מוסלמיות שיסייעו למדינות ערב: "טורקיה, פקיסטאן, מצרים, סוריה ולבנון". במאי 1950 כבר חשבה על התקפה. אז הורתה "הלשכה לתכנון אסטרטגי" במטכ"ל לקצין התכנון המבצעי בחיל הים להיערך לשתי אפשרויות של "פעולות משולבות במקרה צפון" - תפיסת שפך נהר הליטני ותפיסה וכיבוש של ביירות. שתי הפעולות, ציין ממלא מקום ראש הלשכה, רב סרן ארתור הנק, "שונות באופיין, בהיקף ובגודל, באופן ניכר". במקביל תוכנן מבצע ימי בעזה.

מבצע נהר ליטני "תוכנן כתפיסה טקטית של אזור האויב, שבעקבותיו תבוא ההתחברות עם חיל היבשה שיתקדם מדרום או ממזרח. הפעולה תבוצע על ידי גדוד בעל משימה מיוחדת, שהרכבו יהיה דומה לגמרי להרכב הגדוד המיועד לפעולה בעזה במקרה דרום; ההבדל היחידי הוא שלגדוד הזה תהיה פחות תובלה ממונעת ופחות תותחים".

מבצע ביירות "תוכנן כתפיסה אסטרטגית של מרכז פוליטי ומרכז הקשר של האויב, וטבעו יהיה פלישה. הנחיות התוכנית מבוססות על התפיסה הראשונית של הנמל וחלקי העיר על ידי גדוד המשימה המיוחדת, הדומה לזה שבמקרה דרום, אך בלי מכוניות משוריינות מפני הכמות היחסית של כלי הרכב והתותחים. כאשר הנמל ייתפס, חטיבת חיל רגלים רגילה יחד עם יחידות נספחות כמו ארטילריה ופלוגת הפעלת הנמל תנחת בנמל מאוניות".

משפע המסמכים, המרתק ביותר הוא גם הקצרצר מכולם. הוא מופנה אל לוי אשכול, אז שקולניק. כתב אותו ביולי 1948 קצין המינהלה במטה חיל הים, שהעביר לאשכול, מנכ"ל משרד הביטחון אז, משלוח מסתורי מנציג קשרי הרכש והמודיעין בניו יורק, טדי קולק. "חומר זה, ברובו אליך, הגיע הבוקר מאמריקה על ידי מהנדס ימי אמריקאי, שנשלח אלינו על ידי טדי קולק. בתוך השפופרת של משחת הגילוח ישנו חומר סודי ביותר לממשלה".

קצין המינהלה חתם רק "א'". חיל הים, דל וצנוע, היה עני מכדי להתפאר באדמירלים למיניהם. בשנים ההן היה מפקד החיל קברניט, בהמשך אלוף ים, אחר כך סתם אלוף. מעולם לא רב אלוף. "א'" היה סגן קברניט, מקביל לסגן אלוף. הוא חייכן ורך דיבור, אך שפתיו עודן קפוצות.

האם המהנדס הימי, המרגל לטובת ישראל, היה אזרח מצי הסוחר או קצין חיל הים האמריקאי? ומהו הסוד שהוחבא בשפופרת הרבה לפני פולארד, בן-עמי קדיש ואלמונים שזהותם טרם נחשפה? גם ממרחק 60 השנים, "א'", הלוא הוא אריה-לובה אליאב, אינו מסייע לפתרון התעלומה. את סיפור משחת הגילוח הוא זוכר באופן עמום, אבל הפרטים נשכחו, ולמה להביך, בדיוק בעת שהצי של מאלן וראפהד להוט לשיתוף פעולה עם צה"ל. הרי לא היתה זו הפעם האחרונה שישראל התגלחה על לחייו המזוקנות של הדוד סם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו