שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כמו ללמד על החסידה בשיעור חינוך מיני

תומכי "התכנון התבוני" דורשים ללמד אותו לצד האבולוציה בשיעורי מדע. אבל צעד כזה עלול להעניק לרעיון דתי, שאינו מגובה ולו בממצא אחד, תוקף של תיאוריה מדעית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ריצ'רד דוקינס, ג'רי קוין

ההצעה הזאת נשמעת כל כך צנועה והגיונית. למה לא ללמד "את שני הצדדים" ולהניח לילדים להחליט בעצמם? כפי שאמר הנשיא בוש, "אתם שואלים אותי אם צריך לחשוף בני אדם לדעות שונות? התשובה היא כן". ואכן, בהתרשמות ראשונה הצירוף "שני הצדדים" מחמם את לבם של מחנכים כמונו. כמרצים, גילינו שהתעמקות של הסטודנטים שלנו בטיעוני "שני הצדדים" בנושאים שנויים במחלוקת תרמה תרומה אדירה להשכלתם. מה פסול איפוא בלימוד שני הצדדים במחלוקת-לכאורה בין תורת האבולוציה לבין הבריאתנות, או בשמה העדכני יותר - תיאוריית "התכנון התבוני"? מדוע אנו מצטרפים לכל הביולוגים ואיננו מוכנים להחיל את שיטת הלימוד, שבה אנו דוגלים, על המחלוקת-לכאורה הזאת?

התשובה פשוטה. זו כלל אינה מחלוקת מדעית. וזאת הסחה הגורמת לבזבוז זמן, משום שאולי יותר מכל מדע חשוב אחר, האבולוציה משופעת במחלוקות אמיתיות (בתחומים כמו ברירה זוויגית - Sexual Selection שיווי משקל מקוטע - ,Punctuated Equilibrium פסיכולוגיה אבולוציונית, הכחדות המוניות, ועוד).

תכנון תבוני אינו טיעון שמקומו בדיונים מסוג זה. למעשה, זה אינו טיעון מדעי אלא דתי. מקומו אינו בשיעור ביולוגיה ממש כפי שמקום האלכימיה אינו בשיעור כימיה וכפי שחסידות אין מקומו בשיעור חינוך מיני. בשני המקרים האחרונים הדרישה כי "שתי התיאוריות" יקבלו זמן כיתה שווה היתה מעוררת גיחוך. דוגמה נוספת: האם יעלה על הדעת שמישהו יציע כי בשיעור על ההיסטוריה של המאה העשרים יוקדש זמן שווה ללימוד השואה ולתיאוריה המכחישה את השואה?

מדוע אנו, ולצדנו רוב הביולוגים, בטוחים כל כך שתכנון תבוני אינו תיאוריה מדעית אמיתית, הראויה ליחס של "העלאת טיעוני שני הצדדים"? לו היא היתה תיאוריה מדעית, ממצאים שבכוחם לאשש אותה היו ממלאים כתבי עת מדעיים, שבהם חוקרים מבקרים ובודקים זה את זה. דבר זה אינו קורה. לא משום שהעורכים של כתבי העת הללו מסרבים לפרסם מחקרים של חסידי התכנון התבוני, אלא משום שפשוט אין מחקרים כאלה. מצדדי התיאוריה עוקפים את ההליך המדעי רגיל בפנייה ישירה לציבור, ובפיקחותם כי רבה - גם לפקידי ממשל. הטיעון שמצדדי התיאוריה מעלים הוא תמיד זהה - הם לעולם אינם מביאים ממצאים התומכים בקיומו של תכנון תבוני; כל מה שהם עושים הוא לנפנף ברשימה של פגמים-לכאורה בתורת האבולוציה. הם מספרים לנו על "חורים ופערים" בתיעוד המאובנים. או שהם מכריזים, ללא כל עדות תומכת, כי איברים שונים הם "מורכבים באורח שלא ניתן לפשטו", ולפיכך לא ייתכן כי התפתחו בתהליך של ברירה טבעית.

בכל אותם מקרים יש הנחת יסוד סמויה של "ברירת מחדל", שחסידי התכנון התבוני כמעט לא טורחים לנסות להסתיר אותה. לפי הנחה זו, אם לתיאוריה א' יש קושי מסוים להסביר את תופעה ג', אזי עלינו להעדיף אוטומטית את תיאוריה ב', בלי לשאול אם תיאוריה זו (במקרה זה הבריאתנות) מסבירה את התופעה טוב יותר. שימו לב עד כמה הנחת היסוד הזאת אינה מאוזנת. צד אחד נדרש לספק הוכחות בכל צעד ושעל של הדרך. הצד השני לעולם אינו נדרש לספק בדל של הוכחה, ומכריז על עצמו כמנצח ברגע שהצד הראשון נתקל בקושי.

מהו, אחרי ככלות הכל, פער בתיעוד המאובנים? פירושו של פער כזה הוא, שאין לנו תיעוד "קולנועי" מלא של כל צעד וצעד בתהליך האבולוציוני. אבל איזו יומרה שלא תיאמן היא הדרישה לתיעוד מלא, נוכח העובדה שרק חלק זעום ממקרי המוות הותירו אחריהם מאובנים.

דרישה מקבילה להוכחות מחסידי הבריאתנות היתה צריכה להיות תיעוד קולנועי מלא של התנהגות האל ביום שבו עבד, נאמר, על עצמות האוזן של היונקים או על שוטון החייד ק - האיבר הקטן דמוי השערה המניע חיידקים ניידים. אפילו החסיד הנלהב ביותר של תכנון תבוני אינו טוען שקלטת וידיאו אלוהית כזאת תהיה אי פעם זמינה.

לעומת זאת, ביולוגים יכולים לטעון בביטחון שיש להם רצף "קולנועי" של מאובנים בתהליכים אבולוציוניים רבים. לא בכולם, אבל ברבים מאוד, לרבות מוצאנו שלנו. ומה שמאיר עיניים בהרבה - שום מאובן אותנטי לא נמצא אי פעם במקום "הלא נכון" ברצף האבולוציוני. אילו היה מאובן אנכרוניסטי כזה נחשף, הוא היה מפוצץ את תורת האבולוציה.

כפי שהביולוג הגדול ג'יי-בי-אס הלדיין נהם כל אימת שנשאל מה יכול להפריך את תורת האבולוציה: "מאובני ארנבים בעידן הפרה-קמברי". אבולוציה, בדומה לכל התיאוריות הטובות, חשופה לביקורת. מיותר לומר שהיא יצאה מכל ניסיון הפרכה וידה על העליונה.

בדומה לכך, הטיעון שדבר מה, נאמר השוטון, הוא מורכב מכדי שיתפתח באמצעות ברירה טבעית - אמור-לכאורה, באמצעות היקש נפוץ אך לא נכון, לתמוך בתיאוריית התכנון התבוני בתור ברירת מחדל לתורת האבולוציה. סוג זה של טיעון מותיר אפשרות פתוחה לחלוטין, שאם השוטון מורכב מכדי שיתפתח בברירה טבעית, אולי הוא גם מורכב מכדי שניתן יהיה לברוא אותו. ואכן, די ברגע אחד כדי להראות שכל אל המסוגל לברוא שוטון (שלא לדבר על יקום) צריך היה להיות ישות מורכבת בהרבה מהשוטון עצמו, וקיומה טעון הסבר אף יותר מהאובייקט שאותו היא לכאורה בראה.

אם גופים מורכבים מחייבים הסבר, גם מתכנן מורכב טעון הסבר. ואי אפשר לקבל כפתרון את טיעונו של התיאולוג שהאל (או המתכנן התבוני) חסין מפני הדרישות הרגילות של הסבר מדעי. מי שעושה זאת יורה לעצמו ברגל. אינך יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. או שמקומו של התכנון התבוני בשיעורי מדע, ובמקרה כזה התיאוריה חייבת להיות כפופה לאמות המידה הנתבעות מהיפותזה מדעית, או שמקומה של התיאוריה אינו שם, ובמקרה כזה יש להוציא אותה משיעורי המדע ולהחזיר אותה לכנסיות.

אין שום ממצא התומך בתכנון תבוני - יש רק פערים-לכאורה בשלמות התיאור האבולוציוני, בשילוב עם "כשל ברירת המחדל". ובעוד שנכון לחלוטין שהמדע האבולוציוני אינו שלם ומלא, העדות החיובית המאששת את עובדת האבולוציה היא באמת אדירה ומורכבת ממאות אלפי תצפיות המאשרות זו את זו. הן באות מתחומים כמו גיאולוגיה, פליאונתולוגיה, אנטומיה השוואתית, פיסיולוגיה, ביוכימיה, אתולוגיה, ביוגיאוגרפיה, אמבריולוגיה ,ויותר ויותר כיום - גנטיקה מולקולרית. משקלן של הוכחות אלה כה גדול, עד כי התנגדות לעצם קיומה של האבולוציה מגוחכת בעיני כל מי שמכיר ולו שמץ מהחומר שהתפרסם בנושא. אבולוציה היא עובדה, כפי שכדור הארץ הסובב סביב השמש הוא עובדה.

מדוע זה משנה אם סוגיות אלה יידונו בשיעורי מדע? אחרי ככלות הכל, יידרשו רק עשר דקות למצות את הטיעון הבריאתני. הדאגה נובעת מכך שהשפה המתעתעת של "הבה נלמד את שני צדי המחלוקת" מעבירה את הרעיון הכוזב שבאמת יש כאן שני צדדים. הדבר יסיח את דעתם של התלמידים מהמחלוקות החשובות והמעניינות באמת, המפיחות חיים בשיח האבולוציוני. גרוע מכך, הוא יעניק לבריאתנות את הניצחון היחיד שאליו היא יכולה לשאוף. בלי שתומכיה יצטרכו להעלות טיעון טוב אחד בוויכוח כלשהו, הם יזכו לכך שצורה של על-טבעיות תוכר כמרכיב אותנטי של המדע. זה יהיה סופו של החינוך המדעי באמריקה.

ריצ'רד דוקינס, מחבר הספר "הגן האנוכי", מרצה באוניברסיטת אוקספורד על הנחלת מדע לציבור. ג'רי קוין הוא חוקר במחלקה לאקולוגיה ואבולוציה באוניברסיטת שיקגו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ