בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השופט לוי: לבד בקרב על הרחבת הזכות לקיום בכבוד

השופט אדמונד לוי

תגובות

השופט אדמונד לוי

אחרי שהנאשמים ברצח הנער דני כ"ץ הורשעו ברצח בשנית במשפטם החוזר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולאחר שנלקחו שוב למעצר בעקבות הרשעתם, נולד לאחד מהם תינוק. בדיון בעניין מעצרם, שהתקיים בבית המשפט העליון, נכחו אפוא בקהל גם האם הטרייה ובידיה העולל. לפני תחילת הדיון, ובטרם פתחו סניגוריהם של הנאשמים בטיעוניהם, קרא אליו השופט אדמונד לוי, שבפניו התקיים הדיון, את אחד המאבטחים והעביר לו פתק. המאבטח נעלם, וחזר כעבור חצי שעה עם פתק הממוען לשופט. בתום שעתיים של דיון משפטי הודיע לוי לנוכחים שעליהם לעזוב את האולם - כולם, מלבד האב הטרי, שזכה אף מבלי שביקש לחצי שעת התייחדות עם בנו הפעוט באולם בית המשפט העליון.

הסיפור הזה איננו חלק ממסכת הפסיקה של השופט אדמונד לוי, אבל הוא מדגים היטב מאפיין בולט שלו, שניכר גם בכתיבתו: לוי הוא כנראה השופט בעל הרגישות האנושית הגבוהה ביותר המכהן כיום בעליון. בכל הנוגע לזכויות חוקתיות חברתיות וכלכליות, שופטי העליון כאילו הולכים על ביצים, ונזהרים שלא לחצות את הקו שיעורר את כעסן של הכנסת והממשלה. לא לוי: הוא איננו מפחד להישאר במקרים רבים בדעת-מיעוט נגד עמיתיו, ולפסוק לטובת העותרים.

כך, נותר לוי יחיד מול שישה מחבריו שאישרו את הקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה. לוי חשב שיש לבטל את החקיקה שקיצצה בקצבאות. "הזכות לקיום אנושי בכבוד היא חלק בלתי נפרד מהזכות לכבוד האדם", כתב, והעניק לזכות הגדרה מרחיבה מאוד. לדעתו, הזכות כוללת "את הזכות לתנאי מחיה נאותים, ומטרתה איננה רק להבטיח את האדם ממחסור קיומי בלתי נסבל". לפני כחודש נותר לוי במיעוט, כשביקש לקבל את העתירה נגד החלטת היועץ המשפטי מני מזוז לדחות את ישיבת ועדת סל התרופות עד אחרי הבחירות.

רגישותו החברתית של לוי הודגמה גם בפסק הדין שביטל את "נוהל הכבילה" שלפיו עובדים זרים מאבדים את היתר שהייתם בישראל לאחר שהם עוזבים את מעסיקיהם. "חלילה לנו מהפיכת עוניים מנוף לפגיעה לא מבוקרת ולא מידתית בזכויות יסוד", כתב, "אנו, שטעמה של גלות איננו זר לנו, הלוא ידענו את נפש הגר, שגרים היינו בארץ מצרים".

דוגמאות נוספות: לוי קבע שיש להרחיב את האיסור הקבוע בחוק על מעסיק לפטר עובדת הנעדרת מעבודתה בשל טיפולי פוריות שהיא עוברת; והוא הצטרף לשופטת דליה דורנר בפסק הדין שקבע שיש לאפשר לילדים הסובלים מתסמונת דאון להשתלב במסגרות החינוך הרגילות.

רגישות חברתית? לא בכל מחיר

הקו המייחד את פסיקותיו של לוי, מלבד הכיוון החברתי הברור, נעוץ בהנמקות שבפסקי הדין, הנשענות לעתים על פן רגשי יותר מאשר על בסיס משפטי, מה שהוליד את הטענה שלוי הוא מעין "אנרכיסט משפטי" שאיננו מתחשב כל כך בדין בבואו לפסול. הד"ר אייל גרוס מאוניברסיטת תל אביב אינו מסכים: "פסקי הדין החברתיים של השופט לוי בנויים לתפארת של הנמקה משפטית-חוקתית מבוססת", הוא אומר, "לוי מוכיח שאפשר להגן ברצינות על זכויות חברתיות. את פסק הדין בעניין הבטחת הכנסה היה קשה יותר לבג"ץ לבלוע ולכן הוא נשאר במיעוט, אבל ניתוחו לא רק מבוסס ומפורט אלא גם מתוחכם, למשל ביקורתו על התפישה המקובלת שקצבאות יוצרות מלכודות עוני".

אבל גם לרגישותו החברתית של לוי יש כנראה גבולות. לפני כחצי שנה דחה את עתירתה של אינאס אל-אטרש, ילדה בת שלוש מכפר בדווי לא מוכר, החולה בסרטן, שדרשה מהמדינה לחבר את כפרה לחשמל או לשלם בעבור הגנרטור שאליו מחובר המקרר שבו מוחזקות הזריקות שהיא נאלצת לקבל באופן סדיר, במסגרת הטיפולים הכימותרפיים שהיא עוברת. "פעוטה זו נאבקת על חייה ובמצב זה איש אינו רשאי לעמוד מנגד", כתב לוי - ואז דחה את העתירה. "לוי מסתמן כשופט חברתי וזה ניכר בכמה פסיקות חשובות", אומר הד"ר יורם רבין מהמסלול האקדמי של המכללה למינהל, "אבל זה לא מבטיח שהתוצאה חברתית חיובית תושג בכל מקרה. פסק דין אל-אטרש מספק בסופו של דבר תוצאה מאכזבת ".

ואולם, לוי איננו נחשב רק לשופט חברתי רגיש, אלא גם לשופט האקטיוויסטי ביותר בעליון מאז ומעולם. הביקורת כלפיו בעניין זה מופנית בעקיפין גם כלפי הנשיא ברק: את חופש הפעולה לשופטים שהעניק ברק בפסיקותיו בעניינים חוקתיים, המאפשרות לבית המשפט לבטל חוקים והחלטות ממשלה בעילות של חוסר סבירות, מידתיות ופגיעה בזכויות אדם, לוי לוקח לקיצוניות שברק לא התכוון לה.

בהקשר זה, פסק הדין החשוב ביותר שכתב לוי עד היום - ואחד החשובים שניתנו בעליון מאז ומעולם - הוא דעת המיעוט שלו, מול עשרה מעמיתיו, בפרשת ההתנתקות. לוי חשב שצריך לקבל את העתירה ולבטל את חוק פינוי-פיצוי ואת ההתנתקות כולה, תוך שהוא מפזר שלל קביעות מרחיקות לכת. למשל, שבמקרים קיצוניים על בית המשפט להתערב כאשר נבחרי ציבור סוטים מהמצע שעל בסיסו התמודדו ועל הבטחותיהם לבוחרים. גישתו האולטרה-אקטיוויסטית באה לידי ביטוי גם בנושא הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף במהלך ההתנתקות - לוי ביקש לחייב את המדינה לנהל מו"מ מדיני עם הרשות הפלשתינית בטרם החלטה סופית על הריסתם.

הרשיע את יגאל עמיר

באשר לניהול הדיונים באולמו נחשב לוי לשופט שקט ומאופק בדרך כלל. אלא שהאיפוק נעלם כשסוגיה כלשהי קרובה מספיק ללבו, והרגשות מתפרצים. "שיטת המצרף נועדה לעזור לאחמד מטירה, ללוי מיוקנעם ולכהן מאופקים להתקבל", אמר במהלך דיון בעתירה נגד החלטת האוניברסיטאות לבטל את שיטת המצרף, "אתם לוקחים אוכלוסייה שלמה וקובעים שהם יהיו חוטבי העצים ושואבי המים. למה צריך שיהיה רק מזוז אחד וגם אז מזכירים את המוצא שלו, למה שלא יהיה מזוזים רבים?"; בעתירת אנשי "יש גבול" נגד קידומו של דן חלוץ לתפקיד הרמטכ"ל, ובהתייחס לדבריו של חלוץ אודות החיסולים שהוא חש "מכה קלה בכנף", אמר לוי כי הוא חש "אי נוחות" מהדברים, ודרש מחלוץ לפרט בכתב את "עמדתו הערכית" בעניין זה.

לא בכדי מזוהה לוי עם עמדות פוליטיות מסוימות. הוא השופט הראשון שבעברו קריירה פוליטית פורמלית - כממלא-מקום ראש העיר רמלה מטעם סיעת הליכוד. את עקבות הרקע החברתי, הדתי והתרבותי שממנו בא ניתן לגלות בפסיקותיו ללא קושי. "צירפתי את חתימתי ביד רועדת", כתב בפסק הדין שדחה עתירה נגד ביצוע עסקת שבויים עם הרשות הפלשתינית; "נפשי סולדת מתכניו של הערוץ שבמחלוקת", כתב בפסק הדין בעניין ערוץ פלייבוי, אף שהצטרף לתוצאה המאפשרת את שידורו; הוא גם ניצב בין שופטי המיעוט בפסקי הדין העוסקים בגיורי קפיצה ובהכרה במי שהתגיירו אחרי בואם לישראל לצורך חוק השבות.

למרות זאת, עיקר מומחיותו המשפטית של לוי היתה ונשארה בתחום הפלילי. כשופט מחוזי הוא ישב בראש ההרכב שהרשיע את יגאל עמיר ברצח ראש הממשלה יצחק רבין, וכן הרשיע במחוזי את שמעון שבס בעבירות של ניסיון ללקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים, לפני שהתיק הגיע לעליון. משפטנים פליליים אומרים שגם בתחום הזה לוי מתבלט כבעת עמדות לא קונוונציונליות, ולא פעם הולך כברת דרך לטובת הנאשמים. הוא כתב פסק דין עקרוני על חשיבות שימורו של ה"ספק הסביר" בהחלטה על הרשעה, הוא קבע מגבלות על המשטרה בשימוש במכשיר ה"ממל"ז" (מכשיר מדידה באמצעות לייזר) לתפיסת נהגים על מהירות מופרזת, והעניק משפט חוזר לאדריאן שוורץ על בסיס מחלוקת מדעית סביב שימוש בדגימות די-אן-אי.

במחוזי בתל אביב עוד זוכרים כיצד דן את הצנחן שוקי בסו, שהורשע בהריגת אביו, לעשר שנות מאסר בלבד, תוך שאימץ את רף הענישה המינימלי שנקבע בעסקת הטיעון. שני הסברים אפשריים: לוי הוא השופט היחיד בעליון המתמחה בפלילים שלא בא מרקע "תביעתי" ומכהונה ארוכה בפרקליטות; וייתכן שהוא מבחין בקשר שבין הנושא ה"חברתי" למשפט הפלילי, שרוב אלה שנתפסים ברשתו באים משכבות נזקקות.

החל את הקריירה כמחלק תה

אדמונד לוי נולד ב-1941 בבצרה שבעיראק, ובגיל עשר עלה עם משפחתו לישראל. אף שלוי הוא דתי חובש כיפה, מעולם לא למד במוסדות דתיים. את הבגרות עשה בתיכון "דביר" ברמת גן, ובהמשך עבר עם משפחתו לרמלה. אביו, אליהו סאלם לוי, השתלב בפעילות פוליטית בתנועת החירות, ונבחר לראש סניף המפלגה בעיר. אחרי שירותו הצבאי, החל לעבוד בתפקידים שונים בבית משפט השלום ברמלה, והתקדם מתפקיד מחלק התה עד למעמד המזכיר הראשי. במקביל למד משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית וב-1970 הוסמך כעורך-דין ופתח משרד עצמאי ברמלה.

ב-1974, שנתיים אחרי שאביו מת במפתיע חודשים ספורים אחרי שהתמנה לראש העיר, החל גם אדמונד לוי לכהן במועצת העיר רמלה, ושימש אף ממלא-מקום ראש העיר במשך שלוש שנים. הוא התפטר מפעילותו הפוליטית כשקיבל מינוי של שופט צבאי ב-1977. כעבור שנתיים מונה לשופט שלום בכפר סבא. ב-1984, אחרי חמש שנים בלבד כשופט שלום, רשם לוי קידום מהיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו כיהן 16 שנה, שבהן ישב בעיקר בתיקי פשיעה חמורה. בשנת 2000 קיבל מינוי זמני לעליון, וכשזה הסתיים החליט שר המשפטים דאז, מאיר שטרית, למנותו במינוי קבוע.

-------------------------------------------

בחודש ספטמבר יפרוש מכהונתו נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, אחרי 11 שנים כנשיא ו-28 שנות שיפוט בבית המשפט העליון. "הארץ" מפרסם סדרת כתבות, במטרה לשרטט את הפרופיל המקצועי והערכי של עשרת השופטים שירכיבו את בית המשפט העליון לאחר עידן אהרן ברק. הכתבה השלישית בסדרה עוסקת בשופט אדמונד לוי




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו