בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כוס תה עולה כאן גרוש

יש דמיון רב בין בתי הקפה משנות ה-20 לאלה של ימינו, כפי שעולה מתערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל. אבל אז הכילו חלקם מאות מקומות ישיבה

תגובות

במשך שנה וחצי אספה בתיה כרמיאל חומר על בתי קפה בתל אביב משנת 1920. כלים, חפצי ריהוט, תצלומים, מאמרים, שירים, תוכניות אדריכלות, חומר מעיתונים, מארכיונים, מודעות פרסומת ואפילו רשיונות עירייה, כל אלה יוצגו בתערוכה "בתי הקפה של תל אביב 1920-1980", שתיפתח במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ביום ראשון. כרמיאל, אוצרת המוזיאון בנושא תולדות ישראל, מציינת שהתאכזבה לגלות שחומרים רבים, כמו כרזות לקברטים שנערכו בבתי הקפה שבטיילת, נעלמו ואינם.

"המטרה היתה ללמוד על מקומם של בתי הקפה בנוף החברתי והתרבותי בתל אביב", מספרת כרמיאל. "קבעתי את תחילת המחקר ב-1920 מכיוון שאז התבססו בתי הקפה כמקום מפגש חברתי. העלייה השלישית והרביעית הביאו את התרבות האירופית לעיר העברית הראשונה, ובתי קפה החלו נפתחים ברחובות ראשיים כמו הרצל, נחלת בנימין ושדרות רוטשילד.

"בשנות ה-30 וראשית שנות ה-40 החלה 'מהפכת בתי הקפה', כשבאו אנשי העלייה החמישית, ונפתחו מקומות בצפון החדש של העיר, ברחובות אלנבי, בן יהודה ודיזנגוף. מקומות אלה, שיכלו להכיל מאות אנשים, הביאו תרבות בילוי חדשה: הופעה מוקפדת ואופנתית, ישיבה עם הפנים אל הרחוב הסואן, מוסיקה ונשפי ריקודים סלוניים, תפריט מגוון ושירות מקצועי". התערוכה מסתיימת ב-1980, אז ירדה קרנם של בתי קפה חשובים כמו "כסית ו"תובל".

כמו היום, רבים מבתי הקפה החליפו בעלים ועיצוב חדשים לבקרים, ובחלק מהמקרים פועל באותו מקום בית קפה גם היום. "קפה ספיר", למשל, נבנה ב-1932 על ידי האדריכל ד' טוביה ברוח הסגנון הבינלאומי. חלקו הגדול היה ממוקם ברחוב ביאליק, בהמשכו חזית מעוגלת עשויה זכוכית הפונה לרחוב אלנבי וקטע קצר ניצב ברחוב בצלאל. ב-1934 נמכר המקום והפך ל"קפה זמיר". היום ניצב באותה קרן רחוב "מיי קופי שופ". "ספיר" עבר לפינסקר 4, לבניין "חדש, מפואר ונהדר עם שכלולים מודרניים", כמו שנכתב במודעה שפורסמה ב"הארץ" ב-22 במאי 1934. מקום זה נמכר אף הוא ב-1937 והפך ל"קפה נגה", שעדיין קיים בשם זה ופועל כמועדון ביליארד.

השולחנות היו מכוסים במפות, והתפריט כלל, מלבד עוגות, קפה ותה, מיץ פז, "תסס", לימונדה, בירה גרמנית ששמה האקרברוי, אמסטל הולנדית וכמובן גזוז. היה מבצע של קפה ועוגה ב-20 מיל, היו ארוחות בוקר "בנוסח וינאי" וארוחות צהריים וערב ובהן המבורגר, שניצל וינאי וגולש. סוגי הקפה היו מגוונים כבר אז: קפה מקולומביה, ברזיל וקוסטה ריקה, קפה טורקי, קקאו, מילק שייק וקפה קר.

אחת הסיבות לפריחתם של בתי הקפה בשנים ההן היא שרבים מהלקוחות חיו בדירות קטנות, והמקומות האלה שימשו מקום מפגש חברתי, תרבותי, עסקי, ספרותי ופוליטי. גם מי שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסו יכול לשתות כוס תה במשך שעות רבות תוך פטפוט ויצירה.

מסוף שנות ה-20 נפתחו בתי קפה שאורחיהם היו אנשי בוהמה מובהקים, "שלג לבנון", "רצקי", "אררט" ו"כסית" של יחזקאל וינשטיין (שהתחיל את דרכו כשוטף כלים, מלצר וטבח), ומתחילת שנות ה-60 אפשר למנות בהם גם את "קליפורניה" של אייבי נתן, "פינתי" ו"שטרן". ב"גינתי" וב"נגה" התכנסו אנשי משפט ואדריכלות, פקידי ממשל ועירייה וכן עיתונאים ואמנים. אנשי עסקים העדיפו להיפגש ב"עטרה", "קרלטון" ו"שדרות". באמצע שנות ה-30 נהגו סוחרי הקרקעות לקיים פגישות עסקיות בקפה "האחים". וכך כתב עליהם אלתרמן: "הנה בית הוועד המרכזי לסרסורים, למתווכים, למלווים, ללווים... כוס תה עולה כאן גרוש, וכוס עסיס בגרוש וחצי, על כן באים לכאן רק לצורך עסקים ששוויים למעלה מאלף לירה".



למעלה: יעקב אורלנד (במרכז) בבית קפה על חוף הים בתל אביב, ראשית שנות ה-40.למטה: בית הקפה "בר כוכבא" ברח' נחלת בנימין, 1923



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו