שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

עיקרון טום וג'רי

"המוסיקה שלי פועלת על אותו פרינציפ כמו הסרטים של טום וג'רי", אומר הבסיסט והמנהיג של "קרוזנשטרן ופרוחוד". הלהקה - שתופיע השבוע בתל אביב, חיפה וירושלים - מציגה שילוב מבריק בין כליזמר לבין פאנק, נויז ומטאל

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

האלבום החדש של "קרוזנשטרן ופרוחוד" נפתח בוויכוח סוער בין חברי הלהקה, שנדמה כי עוד רגע יגלוש לחילופי מהלומות. אחרי שתיים-שלוש שניות של נגינה מהירה ואינטנסיווית במיוחד, המוסיקה נפסקת והקלרניתן רוסלאן גרוס צועק על המתופף גיא שכטר, "למה אתה תמיד עושה את המעברים האלה שאני לא יכול להיכנס?". "זאת הנגינה שלי, רוסלאן, אתה רוצה שאני אגיד לך איזה תווים לנגן?" משיב שכטר. "עובדה שלא יכולתי להיכנס", אומר גרוס. "גם אני", מתערבת לטובתו האקורדיוניסטית אוליה ילנסקי. "אז אתם יש לכם בעיה", אומר שכטר. "לא, לך יש בעיה", באה התשובה.

רק אז נשמע לראשונה, במבטא רוסי כבד, קולו של מבוגר אחראי, הבסיסט ומנהיג הלהקה איגור קרוטוגולוב: "אחר כך נדבר על הבעיות שלנו, בואו נעשה את זה ביחד, לא קרה שום דבר, יאללה, פייחלה" (קדימה ברוסית). הוא נשמע כל כך סמכותי, שלחברי הלהקה אין ברירה אלא לציית. אווירת הגנון נעלמת.

לשיבוצו של הוויכוח הלא מבוים הזה לפני קטעי המוסיקה יש סיבה עניינית טובה. "קרוזנשטרן ופרוחוד" חולקת את האלבום החדש שלה עם הצמד הקנדי "ויאלקה". זה מה שנקרא בעגה המקצועית split record - במחצית הראשונה של האלבום מנגנת להקה אחת ובמחצית השנייה להקה אחרת. את האלבום המשותף פותחת "ויאלקה", וחברי "קרוזנשטרן ופרוחוד" חשבו שרצוי שתהיה הפרדה ברורה בין הקטעים שלה לבין הקטעים שלהם.

אבל לצד תפקידו כשער בין עולם מוסיקלי אחד לאחר, הוויכוח בין חברי "קרוזנשטרן" חושף את המהות של הלהקה הנהדרת הזאת: שילוב בין רצינות לילדותיות, עם העדפה ברורה לתכונה השנייה. "אני אוהב דברים לא רציניים", אומר קרוטוגולוב. "ברור שהעבודה חייבת להיות רצינית, מבחינת חזרות, מבחינת היחס, אבל אם המוסיקה לא נשמעת ילדותית ומצחיקה - היא לא תופסת אותי. המוסיקה של 'קרוזנשטרן' זה דבר מאוד ילדותי. זה קשור לזה שילדים מבינים מוסיקה יותר נכון ממבוגרים. בשביל ילד קטן כל דבר מעניין, כל דבר חדש. בגלל זה המוסיקה לא מאיימת עליו גם אם היא מהירה מאוד או כבדה מאוד. והכי חשוב: ילד לא שואל מה הסגנון. או שהוא מקבל את זה או שלא".

כולם מוסיקאים חוץ ממני

האהבה של קרוטוגולוב לכל מה שילדותי ניכרת היטב במוסיקה של "קרוזנשטרן", שאם חייבים לאפיין אותה מבחינה סגנונית אפשר לומר שהיא שילוב מבריק בין כליזמר לבין פאנק, נויז ומטאל.

האהבה הזאת ניכרת עוד יותר בפרויקט צדדי שלו - תזמורת הצעצועים "קרטה בנד". זאת תזמורת של 11 מוסיקאים, שמנגנים בכלים מפלסטיק שקרוטוגולוב קנה בחנות צעצועים תמורת סכום כולל של 500 שקל. הכלים האלה נועדו לשימושם של ילדים קטנים והם מוגבלים מאוד מבחינה טכנית ויוצאים מכיוון כל כמה דקות. אף על פי כן, קרוטוגולוב ושותפיו הצליחו להפיק מהם מוסיקה חכמה, שמחה ומורכבת באלבום הבכורה של ההרכב ובהופעות שליוו אותו. "אני חושב להקליט עם תזמורת הצעצועים אלבום מטאל, אולי עם זמרת אופרה", אומר קרוטוגולוב - הצהרה שהיתה נשמעת מופרכת אילו השמיע אותה מוסיקאי אחר, אבל בפיו נשמעת הגיונית ומסקרנת.

הוא בן 30, יליד טשקנט, בן למשפחה שבה "כולם מוסיקאים, חוץ ממני. כלומר, כולם למדו לנגן חוץ ממני". אחותו פסנתרנית, אביו היה מתופף ג'ז באוזבקיסטאן, דודו זמר אופרה. קרוטוגולוב התחיל לנגן בתופים כנער, הצטרף לכמה להקות פאנק, אבל כבר אז הרגיש לא בנוח בתוך מסגרת סגנונית קשוחה ומגבילה.

"אחרי התפרקות ברית המועצות התחיל להיות לא נעים בטשקנט. המסר היה ברור: אתם לא מוסלמים, אז תיסעו מפה", מספר קרוטוגולוב. הוא עלה לישראל כשהיה בן 16 והצטרף אל משפחתה של אחותו, שבאה לכאן עוד קודם לכן. הדבר שהוא זוכר יותר מכל מיום עלייתו הוא שכבר באותו לילה הלך להופעה של להקת מטאל מחו"ל במועדון "רוקסן". "להקה טובה, 'בנדיקשן'. לטשקנט לא הגיעו להקות כאלה. החברים שלי בבית היו בשוק כשסיפרתי להם". הוא אומר שבמשך שמונה שנים לא היה לו שום קשר עם "ישראלים": "התחלתי לדבר עברית רק כשהכרתי את גיא (שכטר, המתופף של 'קרוזנשטרן', ב"ש) ופשוט לא היתה לי ברירה. היום אני כבר מרגיש כאן בבית, פחות או יותר. בן אדם מתרגל לכל דבר".

שוסטקוביץ', זורן ו"קרדיאקס"

מאז שהוא ילד הוא שומע מוסיקה בראש, אבל רק אחרי גיל 20 התחיל לכתוב בצורה מסודרת. גם על כך הוא אומר, "לא היתה לי ברירה. כשיש לך משהו בפנים, אתה חייב להוציא את זה. זה לא נותן לך לחיות, לחשוב, לנשום. זה קצת כמו להשתין. אתה לא יכול לא לעשות את זה".

כשהוא מתבקש להצביע על שלוש ההשפעות הגדולות ביותר עליו כמלחין הוא אומר: "קודם כל שוסטקוביץ'. זה המלחין היחיד שיש. כל מה שקרה לפניו או קורה היום - זה לא זה. אני ממש מרגיש את המוסיקה שלו בתוך הגוף שלי. הוא מפיל אותי, פיסית". אחר כך הוא מציין את ג'ון זורן, ש"שבר לי את הראש עוד כשהייתי ברוסיה. האלבום שלו 'Naked City', שכבר נהפך לאייקון, גרם לי להבין שלמושג סגנון מוסיקלי אין משמעות, שהכי כיף זה לערבב". מקור השפעה שלישי הוא להקת "קרדיאקס", שכבר 30 שנה משלבת בצורה ייחודית בין פאנק לבין רוק מתקדם. "הם גאונים, אבל יותר חשוב מזה: הם ילדים", אומר קרוטוגולוב. "יש אנשים שרד בול נותן להם כנפיים. לי ה'קרדיאקס' נותנים כנפיים. אני מקווה שגם אני, כמוהם, אשאר ילד בגיל 50".

את "קרוזנשטרן ופרוחוד" - שתופיע ביום רביעי במועדון לבונטין 7 גב אל גב עם להקת "ויאלקה", ביום חמישי בבית הסטודנט בטכניון וביום שישי ב"מעבדה" בירושלים - הקים קרוטוגולוב לפני כחמש שנים, לאחר שפגש את רוסלאן גרוס, חבר להקת המטאל "רייביז קאסט". אחר כך הצטרף שכטר ולאחרונה גם האקורדיוניסטית ילנסקי. קרוטוגולוב צוחק כשהוא נשאל על משמעות שמה של הלהקה. שואלים אותו את זה הרבה. "אין שום משמעות", הוא אומר. "קרוזנשטרן זה שם דמות בסרט מצויר שאני אוהב. פרוחוד זה ספינה ברוסית. החיבור בין שתי המלים פשוט נשמע לי טוב".

אבל זה לא מקרה ששם הלהקה קשור בדרך כלשהי לסרטים מצוירים. קרוטוגולוב אומר שהמוסיקה שלו - מהירה, צבעונית, מלאה בחיתוכים של הקצב - "פועלת על אותו פרינציפ של הסרטים של טום וג'רי. הדברים נשברים כל הזמן, אבל בסוף נופלים למקום כמו בפאזל. בכתיבה שלי יש גם אלמנט ויזואלי חזק מאוד. כשאני מלחין אני רואה תמונה מול העיניים. צבעים ברורים. אני לא חושב שאני יוצא דופן בזה. כולנו תופשים מוסיקה בצורה הזאת. זה הטבע של האמנות. מוסיקה זה ציור וציור זה שירה ושירה זה מחול ומחול זה מוסיקה. בשלב מסוים בתולדות האמנות נעשתה הפרדה בין כל הדברים האלה, אבל בשבילי אין שום הבדל. זה עוד דבר שילדים קולטים טוב מאוד, אבל למבוגרים קשה יותר להבין".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ