בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטנור הרביעי

זמר האופרה ניל שיקוף זנח בצעירותו את לימודי החזנות, אבל בשנים האחרונות התקרב ליהדות. "אחרי 30 שנה במטרופוליטן", הוא אומר בביקור ראשון בישראל, "אני מעדיף לגלם דמויות שיש בהן ממד פוליטי וחברתי, לא סתם לשיר מוסיקה יפה"

תגובות

נדמה שניל שיקוף כבר שר בכל העולם, על כל במה אפשרית: במטרופוליטן אופרה בניו יורק, שבה התחיל את הקריירה שלו כבר כשהיה בן 27 (ב-1975); באופרה של פאריס ושיקאגו, וינה וברלין, קובנט גרדן בלונדון ולה סקאלה במילאנו. "הטנור הרביעי" כינו אותו, כי שר לא פחות יפה מלוצ'אנו פאוורוטי ופלסידו דומינגו, אבל הוא לא רצה מעולם לעשות שואו כמוהם ולשיר באיצטדיוני כדורגל. מסביב לעולם נהנו אנשים מקולו הנפלא ומהנוכחות הבימתית הסוחפת שלו - חוץ מאשר בישראל: לא באופרה, ולא בתזמורת הפילהרמונית. בשבת שמעו אותו 200 בני מזל שר בישראל בפעם הראשונה, בערב התרמה שקיימה בתל אביב עמותת "אור שלום" שמקימה ומפעילה בתים לילדים ובני נוער שהוצאו מביתם בגלל התעללות ומצוקה. שתי אריות מ"טוסקה" של ג'קומו פוצ'יני ואחת מ"היהודייה" של פרומנטל הלוי, בארוחת ערב ובליווי פסנתר: זו היתה הבכורה של ניל שיקוף בישראל.

הוא החל את דרכו דווקא כפרח חזנות בהיברו יוניון קולג' בניו יורק, עיר הולדתו. אביו, סידני שיקוף, היה חזן קונסרווטיווי, וסבו יליד אוקראינה היה חזן גם כן: "את אבי שמעתי כל פסח וראש השנה כששר בטקסי החג במחוז קטסקילס בעל המסורת היהודית המפוארת, במלונות הענק קונקורד וגרוסינגרס - אבל את התשוקה האמיתית לשיר קיבלתי מהתקליטים הישנים שלו, שהשמיעו את הטנורים הגדולים אנריקו קארוזו, ריצ'רד טאקר ויאן פירס - ובעיקר יוסי ביורלינג. כבר כשהייתי תינוק ניסיתי לחקות אותם", אומר שיקוף; עם זאת, הוא זנח את לימודי החזנות והדת ועבר לבית הספר ג'וליארד, מעוטר בשיער ארוך ובמגפיים גבוהים כאופנת הזמן.

אם כך, זה היה סיפור דומה ל"זמר הג'ז", הבן שיוצא לעולם החילוני נגד רצון אביו?

"לא, לא", אומר שיקוף, "אלה היו כבר זמנים אחרים".

לעורר את הקהל לחשיבה

הקריירה של שיקוף, בן 58, החלה בבת אחת, ועל הבימה האופראית החשובה בעולם - כשנקרא למטרופוליטן להחליף את גיבור הילדות שלו, הטנור ריצ'רד טאקר, שמת פתאום. כבר אז היתה לו תפישה שונה למושג "קריירה", וזו רק הלכה והתעמקה עם השנים: "קריירה היא מה שאתה רוצה לומר במוסיקה, הכמיהה שלך להבעה - ולא למה שרוב הצעירים רואים נגד עיניהם, ההצלחה, הזוהר, העושר", אומר שיקוף. "והרצון להבעה רק מתגבר עם השנים. מזלי שתמיד הייתי שמרן ברפרטואר, ואטי - עוד לא נגוע בבעיות של הזמרים הצעירים היום, שפועלים בתקופה שבה הכל טס, לא מסוגלים לסרב לתפקיד, וכך שורפים את הקריירה שלהם אחרי 30 שנה. אני אחרי 30 שנה במטרופוליטן נמצא בתקופה טובה מאוד בקול שלי, וצופה עוד הרבה שנים קדימה".

"יש תפקידים שאנשים צעירים פשוט לא מסוגלים לשיר", ממשיך שיקוף, "כמו זה של אלעזר באופרה 'היהודייה' של הלוי. "בגיל 30, אפילו 40 לא הייתי מסוגל לשיר תפקיד כזה בעומק והעוצמה שהוא דורש, ובוודאי לא להבין את ההקשר ההיסטורי והפוליטי שלו ביצירה יהודית שהקונפליקט המרכזי שלה נעוץ בחוסר סובלנות ודעה קדומה, וסירוב לקבל את האחר. כיהודי בגולה אני מרגיש אחריות לבצע את 'היהודייה': שרתי את האופרה בווינה עם העבר האנטישמי שלה, ובניו-יורק שבה סירבו לקבל פליטים יהודים מהשואה ובה חיים עדיין קורבנות השואה ובניהם; ובינואר אשיר אותה בפאריס - עיר שסובלת ממשברים על רקע אתני, וגם בה רוחשת שנאה לזולת ואי-קבלת האחר. אחרי 30 שנה אני מעדיף לגלם דמויות שיש בהן ממד פוליטי וחברתי, כמו למשל פיטר גריימס באופרה של בנג'מין בריטן", מסכם שיקוף, "לא סתם לשיר מוסיקה יפה".

זמר אופרה יכול באמת להשפיע מבחינה פוליטית, רק באמצעות שירה?

"כן - כשיושבים שלוש שעות באולם האופרה, בחושך, וצופים בריכוז בדמות על הבמה, מתוודעים מתוך חוויה אמנותית לאדם, לאינדיווידואל: כך אפשר להיפתח ולנסות להבין את הקונפליקטים המניעים אותו. בחיי היום-יום, לעומת זאת, אנחנו נוטים לחשוב במונחים של קבוצה - כמו 'צבא' או 'חמאס', למשל - ועל קבוצה אפשר להדביק תווית כללית ביתר קלות. לכן, לדעתי, אמן צריך להיות בעל תכונות של התססה ופרובוקציה", ממשיך שיקוף, "ולעורר את הקהל שלו לחשיבה. כזמר, יותר ויותר מעניין אותי המוסר של היצירה והפוליטיקה שלה; ובנוסף, לא רק דרכה אני יכול להשפיע אלא גם דרך ראיונות עם עיתונאים, כמו עכשיו, ובהם אני יכול לעורר נושאים שבדרך כלל איש אינו מעוניין לדבר עליהם".

ההשקפות הפוליטיות השתנו

22 שנה חלפו מאז ביקר שיקוף בישראל לאחרונה, כשהתלווה אל אשתו הקודמת, הסופרן ג'ודית האדון, ששרה אז עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית: "לא חשבתי לשיר כאן, הייתי שאפתני מדי, ורק לאחרונה התעורר בי הצורך להתקרב אל ההיבט היהודי בחיים שלי. תמיד חייתי כחילוני, והשהות הקצרה בישראל עתה, עם אשתי והבן שלי בן ה-14, גורמת לי אושר כל כך גדול שמבהיר לי כמה אני רוצה לחזור הנה, וכמובן לשיר כאן".

לא רק היחס ליהדות השתנה אצל שיקוף, אלא גם ההשקפות הפוליטיות שלו, שעתה נוטות כהגדרתו "למרכז ושמאלה": "הייתי רוצה לעזור לבעלי השקפות דומות בישראל", הוא אומר, "ויש פוליטיקאי אחד מהשמאל, שלא אומר את שמו, שאם ירוץ לראשות הממשלה אשמח להשתתף באסיפות הבחירות שלו: יש לי קול שר, אבל הקול הזה גם מדבר". שיקוף כבר נקט עמדה פוליטית בווינה, שהוא מתגורר בה כיום עם משפחתו, כשביטל השתתפותו בקונצרט בו נכח מנהיג מפלגת הימין הקיצוני ירג היידר, וכששר במסע בחירות של פוליטיקאי אחר.

מוסיקאים שמבקרים כאן בדרך כלל מסתפקים בהבעת הבנה למצב הקשה באזור ומצהירים שהם מתמקדים אך ורק במוסיקה, לא עוסקים בפוליטיקה - ומסתירים את דעותיהם.

"אני מאוד מתעניין בפוליטיקה", עונה שיקוף, "אם כי בהקשר האמנות והמוסיקה, ולא בהשתתפות אקטיווית. למשל, אמרתי לבמאי של 'היהודייה' באופרה של פאריס, פייר אאודי, שאילו הייתי מביים אני את האופרה הייתי הופך את אלעזר לפלשתינאי. באופרה הוא פנאט, יהודי דתי קיצוני, שברגע מסוים מציע לבתו להקריב את עצמה; אבל ההצעה הזאת, המטורפת, האיומה, נובעת מתהליך כלשהו של מחשבה, וממצוקה. איך אנשים מגיעים למצב כל כך נואש עד שהם מוכנים להקריב את הילדים שלהם? את השאלה הזאת הייתי מעלה כך באופרה, ומחדד את המבט של הצופים כדי שינסו להבין את הצד השני - ולהבנה יש פוטנציאל לעורר דיאלוג.

"קל לי לשבת כאן ליד כוס אספרסו במלון קינג דייוויד ולדבר על מצוקות ועל הקרבת ילדים", ממשיך שיקוף, "ובוא לא נהיה תמימים: יש גם אנשים שאינם מעוניינים בדיאלוג הזה כלל. אבל בכל זאת, יש צורך בקבלת האחר כשווה, כבן אנוש שאין ביני לבינו שום הבדל. רק כך הקונפליקט נפתר - באופרה, וגם בחיים".



ניל שיקוף: "מזלי שתמיד הייתי שמרן ברפרטואר ואטי"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו