בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיפך מאורגזמה

"שורטבאס" של הבמאי האמריקאי ג'ון קמרון מיטשל הוא שילוב מפתיע של רומנטיקה, מתיקות, מלנכוליה וייאוש

תגובות

"זה כמו שנות ה-60, רק בלי התקווה". כך מתארת אחת הדמויות ב"שורטבאס", סרטו של הבמאי האמריקאי ג'ון קמרון מיטשל, את האווירה השוררת במועדון הסקס הניו-יורקי שהסרט נקרא על שמו ואת ההתרחשויות בו. המשפט הזה מסכם גם את הרוח השורה על הסרט כולו: מעין שילוב מפתיע של רומנטיקה, מתיקות, מלנכוליה וייאוש.

בשל תכניו המיניים של הסרט הורתה הצנזורה להקרין אותו אחרי השעה 22:00. ההוראה הזאת הקנתה ל"שורטבאס" דימוי מפתה של סרט פורנוגרפי, ובכך תרמה להפיכתו להצלחה, ואולי אף לתופעה מקומית; מנהל סינמטק תל אביב, אלון גרבוז, דיווח שזה יותר מחודשיים מוקרן שם הסרט לפני אולמות מלאים.

סביר להניח שחלק גדול מהקהל מגיע להקרנות בגלל השם הנועז שיצא לסרטו של מיטשל, אולם הצופים מקבלים יותר מאשר סדרת סצינות מין מגוונות. "שורטבאס" אינו יצירה חשובה במיוחד, אבל הוא מעלה לדיון מגוון שאלות מעניינות הנוגעות להקשר ההיסטורי, החברתי, התרבותי והמיני שבו הוא מתרחש, וגם להקשר הקולנועי שבו הוא פועל. המינוריות שלו פועלת דווקא לטובתו.

יש חדירה, אין חדירה

תחילה יש להוריד משולחן הדיונים את עניין הפורנוגרפיה. "שורטבאס" איננו סרט פורנוגרפי, גם אם נכללות בו סצינות שנראו עד כה רק בסרטים פורנוגרפיים, ובעיקר בסרטים פורנוגרפיים הומוסקסואליים. אגב, אף ש"שורטבאס" עוסק גם בהומואים וגם בסטרייטים, תיאור המין ההומוסקסואלי בסרט בוטה מזה של המין ההטרוסקסואלי, וגם הסיפורים העוסקים בהומואים בסרט חזקים יותר מאלה של הדמויות הסטרייטיות.

יעדיו של "שורטבאס" שונים לחלוטין מאלה של הסרט הפורנוגרפי, שמטרתו הבלעדית היא לגרות את הצופה ולהביאו לאורגזמה. מבחינת התוכן שלו, "שורטבאס" הוא ההיפך מפורנוגרפיה: הוא עוסק כולו באי היכולת להגיע לאורגזמה, הן מבחינה פיסית והן מבחינה רגשית וסימבולית. גם אם מוצגות בו חדירות, הוא עוסק באי היכולת לחדור פיסית ורגשית. הוא עוסק בחרדה מפני החדירה של האדם אל תוך עצמו ואל האחר.

עלילת "שורטבאס" מתרחשת בניו יורק, שמוצגת בתחילת הסרט, בסופו, וגם כמה פעמים לאורכו כמציאות מלאכותית לחלוטין שמעוצבת בסגנון של סרט אנימציה, ועוקבת אחר סיפורן של כמה דמויות. האנונימיות של השחקנים המגלמים אותן מוסיפה לאמינות ולחן של הסרט. הדמויות המרכזיות הן סופיה (סוק-ין לי), מטפלת זוגית ויועצת מינית לעת מצוא, הנשואה לרוב (רפאל ברקר) ומעולם לא חוותה אורגזמה; ג'יימס (פול דוסון), נער ליווי לשעבר, ובן זוגו ג'יימי (פי-ג'יי דיבוי), שחיים ביחד זה כמה שנים, אך חווים משבר ביחסיהם; סת (ג'יי ברנן), הומו צעיר שנקלע למערכת היחסים בין ג'יימס לג'יימי; סוורין (לינדי בימיש), שמציעה שירותי סאדו-מאזו בתשלום, אך היא עצמה מתייסרת לגבי זהותה וצרכיה המיניים; מציצן (פיטר סטיקלס), שעוקב מחלון דירתו אחר הנעשה בדירתם של ג'יימס וג'יימי; ג'סטין בונד, מנחה האירועים ב"שורטבאס", שאותו מגלם ג'סטין בונד עצמו, ועוד.

דמותו של המציצן שולית לכאורה בעלילה, אך היא חשובה לסרט, מכיוון שהיא מסמלת את עיסוקן של כל הדמויות במעקב זו אחר זו ובתיעוד של עצמן ושל הסובבים אותן. כך, למשל, לאורך הסרט מצלם ג'יימס במצלמת הווידיאו שלו סרט שעוסק בו ובסביבתו. המעקב והתיעוד משמשים כדימוי המרכזי לניכור הרגשי והקיומי שמניע את הסרט וכאמצעי ליצור ניכור אצל הצופים. "שורטבאס" עוסק בניסיון להגיע אל הרגשי דרך הפיסי - לחשוף את הנפש דרך הפעילות המינית של הגוף. המטרה הזאת אינה קלה להשגה לדמויות המוצגות בו.

תחילתו של הסרט קלילה לכאורה. ההומור נשמר בו לכל אורכו, ולרגעים נדמה שבמהותו הוא שואף להיות סרט מוסיקלי (החיבור של מיטשל לז'אנר הסרט המוסיקלי אינו מפתיע: סרטו הקודם, "הדוויג והשארית העצבנית" מ-2001, היה גרסה קולנועית של מחזמר). אך ככל שהסרט מתקדם הוא נעשה קודר יותר, אלמנטים מלודרמטיים חודרים אליו, וגם המוות הופך לנוכח בו. המלודרמטיות הזאת אינה צדו החזק של הסרט: הקטעים המשעשעים שלו אפקטיוויים יותר מקטעיו הדרמטיים, והסיפורים האישיים אינם מקוריים במיוחד. אך המעבר ההדרגתי מהקליל לקודר פועל, ותוך כדי הצפייה בסרט, שמרביתו היא חגיגה של הגוף האנושי והנאותיו, מתעמתים הצופים עם תחושה עזה של עצבות ואפילו דיכאון.

עדינות ומתיקות

התחושה הזאת נובעת במידה מרובה מהמקום ומהזמן שבהם הסרט מתרחש. מצד אחד מצטרף "שורטבאס" לסרטים הרבים שחוגגים את ניו יורק, על המגוון האנושי שמעצב אותה והחופש שמאפיין אותה. מצד שני, עלילת הסרט מתרחשת בסמוך ל"גראונד זירו", האתר שבו ניצבו פעם מגדלי התאומים. גם אם אירועי 11 בספטמבר 2001 מוזכרים רק פעם אחת בסרט, צלם שורה עליו. ניתן בהחלט לראות ב"שורטבאס" את אחד הסרטים המעניינים יותר שעוסקים בניו יורק ובאמריקה אחרי 2001.

"שורטבאס" הוא הסרט השני שהופק השנה המציג את התזה המפתיעה, שלפיה פיגועי 11 בספטמבר היו אירוע מכונן משום שהם העניקו משמעות לחייהם של צעירים (הסרט האחר היה "שימותו הקנאים" של ג'ף סטנצלר, שלא הופץ בישראל). כשאחת הדמויות בסרט תוהה מדוע צעירים רבים כל כך נוהרים לניו יורק למרות יוקר המחיה בה, דמות אחרת מסבירה זאת באירועי 11 בספטמבר. לכן מרחף מעל הסרט דימוי המטוסים הפוגעים במגדלי התאומים, שלא איבד מעוצמתו; דימוי שיש בו מרכיבים של חדירה וסירוס, ושיצר בדרכו את האורגזמה הבלעדית של תקופתנו.

הממד הזה של "שורטבאס" משתלב עם המרכיבים הכאילו-פורנוגרפיים שלו. מאז אבדה שליטתה של הצנזורה בקולנוע האמריקאי, ובעיקר מאז ההצלחה וההכרה שזכו להן סרטים פורנוגרפיים בשנות ה-70 (למשל "גרון עמוק"), נעשו ניסיונות להחדיר יסודות מהקולנוע הפורנוגרפי לזרם המרכזי. ניסיונות אלה נכשלו ברובם. "הטנגו האחרון בפאריס" ו"אימפריית החושים" הפכו, אמנם, לאירועים קולנועיים אופנתיים, אך בקולנוע האמריקאי נעשה הדבר בצורה מפוקפקת בסרטים כמו "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים" ו"נערות שעשועים" - אחד הסרטים הנלעגים ביותר בתולדות הקולנוע.

מבחינות רבות, "שורטבאס" הוא הניסיון המוצלח ביותר עד כה לחבר בין הפורנוגרפיה לבין הזרם המרכזי. ההצלחה נובעת ברובה מהעדינות והמתיקות של הסרט. מיטשל אינו מתעניין בפרובוקציה לשמה: הוא משתמש בחומרים של סרטו כדי לומר דברים משמעותיים על הצורך ליצור קשר ולשרוד במציאות מסובכת מבחינה מינית ורגשית. לא כל האמירות שבסרט מעמיקות, אך הניסיון עצמו - שמוביל לניצחון הסופי של הסרט, המוצג כחגיגה של אורגזמה קולקטיווית הספוגה באירוניה - הופך "שורטבאס" ליצירה שבשורתה ההיסטורית והאנושית רחבה הרבה יותר מהפרובוקציה-לכאורה הכלולה בה.

"שורטבאס". תסריט ובימוי: ג'ון קמרון מיטשל; צילום: פרנק ג' דמרקו; מוסיקה: יו לה טנגו; שחקנים: סוק-ין לי, פול דוסון, פי-ג'יי דיבוי, לינדה בימיש, ג'יי ברנן, רפאל ברקר, פיטר סטיקלס, ג'סטין בונד

לביקורות סרטים נוספות



רפאל ברקר וסוק-ין לי ב"שורטבאטס". הישרדות במציאות מסובכת מבחינה מינית ורגשית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו