בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי ילמד את דור העתיד?

פרופ' גבריאל סלומון מאוניברסיטת חיפה מסביר מדוע המחשב לא יוכל להחליף את המורה עם הלוח והגיר

תגובות

ילדים ממאדים, מבוגרים מנוגה

היבריש, השפה שלהם

ב-30 השנים האחרונות לא חסרו נביאים שהבטיחו שהמחשב, ובוודאי האינטרנט, יביאו סוף למערכת החינוך העייפה. חתן פרס ישראל בחינוך, הפרופ' גבריאל סלומון מאוניברסיטת חיפה, היה אחד מהם. "התייחסנו למיחשוב כמו אל סוס טרויאני", סיפר בהרצאה שהתקיימה בשבוע שעבר בבר אילן. "חשבנו שהמחשב נכנס לכיתה, ומה שיש בכרסו זו המהפכה החינוכית הגדולה".

גם היום לא חסרים אופטימיסטים שמאמינים ש"המורה מיותר ובית הספר זה מוסד מיושן הלקוח ממאות הקודמות", אומר סלומון. אבל הוא עצמו כבר אינו נמנה עמם. בהרצאה בלי פאואר-פוינט אבל עם הרבה הומור פרש סלומון את ההבטחה החינוכית הלא ממומשת של הטכנולוגיה.

מאות מחקרים, בהשתתפות עשרות אלפי תלמידים בארצות הברית ובאירופה, גילו שלמרות השקעה של מיליארדי דולרים במיזמים חינוכיים שונים, בנוסח "מחשב לכל ילד", הלמידה באמצעות המחשב אינה מביאה להישגים שונים מאלה של "הגברת הקשישה והעייפה והשחוקה בחדר הכיתה", כדברי סלומון. לגבי פרויקטים של למידה מרחוק, הוסיף, המצב בעייתי עוד יותר, משום שאף אחד לא בדק את שיעור הנשירה.

"יש המון איים מעוררי התפעמות. הבעיה היא שאחרי כמעט 40 שנה, אין יבשות", קבע סלומון. בשיחה שהתקיימה מאוחר יותר בטלפון הוא סייג את דבריו ואמר כי יש אוכלוסיות ספציפיות, כמו ליקויי למידה ועיוורים, שאצלם השימוש במחשב יכול לחולל פלאים. יש גם תחומים אחדים, כמו ארכיונים לימודיים - למשל, זה הקיים באתר של סנונית - שאין להם תחליף.

הסיבות לכישלון הטכנולוגיה בחינוך עד כה מגוונות. במידה רבה, אמר סלומון, מערכות החינוך בעולם מנסות לביית את הטכנולוגיה החדשנית ולהשתמש בה כדי לקדם יעדים לימודיים שגובשו עוד בשנות ה-50. במקביל, אותן מערכות מנסות למדוד את הישגיהן בכלים ישנים, כך שגם אם קיימת השפעה קשה לאתר אותה. "מערכת החינוך לא יכולה להשתנות, אבל היא יכולה לשלב דברים בצורה חכמה ובדרך מתונה. המערכת רוצה לעשות את זה, אבל היא לא מתפנית לעצור ולשאול את עצמה איך", הוסיף.

בפרויקטים כמו "מחשב לכל ילד" בארץ או "מחשב ב-100 דולר" של MIT, ההנחה האוטופית היא שאם רק ניתן להם מחשב, יתחוללו פלאים. אבל השימוש שנעשה במחשב בבתי הספר הוא לעתים שולי ביותר, כמו כתיבת חיבור במחברת והעתקתו למחשב. "בכמה כיתות תלמידים עסוקים בעיצוב אתר באינטרנט?" תהה סלומון, "במשך שבועיים הם עובדים על הענן שישוט מימין לשמאל. האם זה הישג לימודי?"

בספרו "טכנופולין - כניעתה של התרבות לטכנולוגיה" (הוצאת ספרית פועלים, בתרגומו של אמיר צוקרמן) שאל ניל פוסטמן בחשש בלתי מוסתר: "המחשב נושא מחדש את דגל הלמידה האישית והפתרון האישי של בעיות. האם השימוש הנרחב במחשבים בכיתה יביס אחת ולתמיד את התביעות לשיח קהילתי משותף?" התשובה של סלומון היא לא מהדהד. הטכנולוגיה יכולה אמנם להביא לפתחנו אשד של מידע, אבל כדי שהמידע הזה ייהפך לידע, הצרכן צריך להציב אותו בקונטקסט מסוים ולהיות מסוגל לעבד אותו. לרובנו, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות למידה ואינטראקציה פעילה פנים אל פנים.

לכן, בסופו של דבר המחשב והאינטרנט לא יכולים להחליף למידה פרונטלית, ובעיקר למידה קבוצתית. קורסים מקוונים ואינטראקציה לימודית מקוונת בפורומים מסוימים, לצד ויקיפדיה ואתרים דומים, יכולים להיות כלי עזר חשוב. הבעיה מתחילה כשמתחילים להלל אותם כתחליף לכל.

"נכון שמחשב לכל ילד הוא דבר חשוב. השאלה הרצינית היא מה יעשו התלמידים שזכו וקיבלו מחשב? האם זה יהיה משהו שונה ממה שעשו עד היום?". כאן סלומון מציע מודל של למידה בגלים, שבו הטכנולוגיה נכנסת לפעולה רק בשלבים מסוימים, לצורך פרויקטים משותפים שבהם נדרשים התלמידים להציע פתרונות לבעיות מורכבות הדורשות חישובים ומידע רב כמו טיפול בזיהום בנחל הקישון, למשל. בינתיים נראה שגם למורים העייפים והשחוקים עם הלוח והגיר יש מקום בחינוך דור העתיד.



גבריאל סלומון: "איים מעוררי התפעמות"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו